Page 169 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 169
זקיםנ רפס הואבד גזלה לכותה פרק יח 147
אַ 2י ֲח ִזיר – המוצא את השטר למלווה, אְ 2ל ִפי ָכְךִ ,אם ֵּפֵרׁש ִּבְׁש ָטר ֶזה ֶׁשהּוא ֶׁשֹּלא ְּב ַא ֲחָריּות:
מפני שאי אפשר לטרוף בו מן הקונים. ִאם ָה ָיה ַה ַח ָּיב מֹו ֶדה – ַי ֲח ִזיר; ְו ִאם ָלאו – ֹלא ַי ֲח ִזירֶׁ ,שָּמא
ב ְׁש ָטר ֶׁש ְּז ַמּנֹו ּבֹו ַּבּיֹום – שנמצא ביום ְּפָרעֹו .ב ְו ֵכן ִאם ָמ ָצא ְׁש ָטר ֶׁש ְּז ַמּנֹו ּבֹו ַּבּיֹוםְ ,ו ָה ָיה ְמ ֻק ָּים,
שנכתב ,וסביר שעדיין איש לא קנה את ְו ַה ַח ָּיב מֹו ֶדה – ַי ֲח ִזיר; ְו ִאם ֵאינֹו ְמ ֻק ָּים – ֹלא ַי ֲח ִזירֶׁ ,שָּמא
ָּכ ַתב ִל ְלוֹות ַו ֲע ַד ִין ֹלא ָלָוה.
נכסי הלווה ,ואין חשש שיטרוף בו
מלקוחות שלא כדין .ואף לא סביר
שפרע אותו בו ביוםַ .ו ֲע ַד ִין ֹלא ָלָוה – ג ָמ ָצא ְׁש ָטר ְּב ֵח ֶמת אֹו ִּב ְכ ִלי ֵעץ ְו ַכּיֹו ֵצא ָּב ֶהן – ֲהֵרי ֶזה
שחתמו העדים ועדיין לא קיבל הלווה
ַי ֲח ִזיר ְל ִמי ֶׁשָּנ ַתן ִסי ָמןָ .מ ָצא ְׁשלָׁשה ְׁש ָטרֹות ְּכרּו ִכין ְּב ֶכ ֶרְך את המעות וכדומה ,ואף שיתכן שאחרי
כן לווה לא ייתכן לטרוף ממי שקנה ֶא ָחד ,אֹו ֻמָּנ ִחין ֶזה ַעל ֶזה ,אֹו ֲאגּו ִדין ֶא ֶגד ֶא ָחד – ַי ֲח ִזיר ְל ִמי
לאחר כתיבת השטר ולפני שהתבצעה ֶׁשָּנ ַתן ִסי ָמן.
ההלוואה (סמ"ע חו"מ סה,כב).
דָ 1ה ָיה ַהּלֹוֶוה ֶא ָחד ְו ַהַּמ ְלִוין ְׁשלָׁשהִ :אם ְמ ֻק ָּי ִמין ֵהן ג ֵח ֶמת – שק עור .שאי אפשר לראות
שטר המונח בה ,ולכן ,רק מי שייתן – ַי ֲח ִזיר ַלּלֹוֶוה; ְו ִאם ֵאי ָנן ְמ ֻק ָּי ִמין – ַי ֲח ִזיר ְל ִמי ֶׁשָּנ ַתן
סימן יקבל אותו ,אבל שטר ִסי ָמןֶׁ ,שָּמא ַהַּמ ְלִוין ָנ ְתנּו ִׁש ְטֵרי ֶהן ַלּסֹו ֵפר ְל ַק ְּי ָמןְ ,ו ָנ ְפלּו
גלוי הן הלווה הן המלווה
מכירים אותוְּ .כרּו ִכין ִמ ַּיד ַה ַּד ָּין.
ְּב ֶכֶרְך ֶא ָחד – קשורים זה דָ 2ה ָיה ַהַּמ ְלֶוה ֶא ָחד ְו ַהּלֹוִוין ְׁשלָׁשה – ַי ֲח ִזיר ַלַּמ ְלֶוהְ .ו ִאם
בזה (פה"מ ב"מ א,ח; בבלי
ָהיּו ְׁש ָלְׁש ָּתן ִּב ְכ ַתב ְי ֵדי סֹו ֵפר ֶא ָחד – ַי ֲח ִזיר ְל ִמי ֶׁשָּנ ַתן ִסי ָמן,
ב"מ כ,ב; ראה באיור העליון ֶׁשָּמא ְׁש ָלְׁש ָּתן הֹו ִליכּו ִׁש ְטֵרי ֶהן ַלּסֹו ֵפר ִל ְכּתֹבְ ,ו ָנ ְפלּו ִמ ַּיד
משמאל)ֲ .אגּו ִדין ֶא ֶגד ֶא ָחד
– כשלושה גלילים (ראה ַהּסֹו ֵפר.
באיור משמאל)ְ .ל ִמי ֶׁשָּנ ַתן
ה ָמ ָצא ְׁש ָטרֹות ְקרּו ִעיןּ ,וְׁש ַטר חֹוב ֵּבי ֵני ֶהם – ֹלא ַי ֲח ִזירְ .ו ִאם
ִסי ָמן – במניין (י').
ֵיׁש ִעָּמ ֶהם ׁשֹו ֵברֲ ,א ִפּלּו ְּבֹלא ֵע ִדים – ִי ֵּתן ְׁש ַטר ַהחֹוב ַלּלֹוֶוה; דָ 1ה ָיה ַהּלֹוֶוה ֶא ָחד –
ֶׁש ִאּלּו ֹלא ָה ָיה ָּפרּו ַעֹ ,לא ִהְׁש ִליכֹו ֵּבין ְׁש ָטרֹות ְקרּו ִעיםַ ,ו ֲהֵרי ששם הלווה בשלושת
השטרות זההַ .י ֲח ִזיר
ַלּלֹו ֶוה – שוודאי פרע אותם .שאילו ֵיׁש ִעּמֹו ְּכ ָתב ֶׁשהּוא ָּפרּו ַע.
נפלו מיד המלווים ,מי קיבצם למקום מציאת גטים ומתנות
אחד? (בבלי ב"מ כ,ב)ַ .לּסֹו ֵפר – והסופר ו ָמ ָצא ִּגֵּטי ָנִׁשיםִּ :ב ְז ַמן ֶׁש ַהַּב ַעל מֹו ֶדה – ִי ֵּתן ָל ִאּ ָׁשה;
העומד לפני הדיין (סנהדרין א,ט) נתנם
לדיין ונפלו מידי הדיין לפני שקיים ֵאין ַהַּב ַעל מֹו ֶדהִ :אם ָנ ְת ָנה ָה ִאׁ ָּשה ִסי ָמן ֻמ ְב ָהק – ִיָּנ ֵתן
אותם .ולא ייתכן שנפלו מידי הדיין ָלּה; ְו ִאם ָלאו – ֹלא ַי ֲח ִזיר ֹלא ָל ֶזה ְוֹלא ָל ֶזהָ .א ַמר ַהַּב ַעל
' ִמ ָּי ִדי ָנ ַפל' ְו ָנ ַתן ִסי ָמ ָניוְ ,ו ָה ִאׁ ָּשה אֹו ֶמ ֶרת ' ִמ ָּי ִדי ָנ ַפל' ְו ָנ ְת ָנה מיד כשנתקיימו ,מפני שאסור להשהות
שטרות מקוימים אצל הדיין.
ִסי ָמ ָניו – ִיָּנ ֵתן ָלּהְ ,והּוא ֶׁש ִּת ֵּתן ִסי ָמן ֻמ ְב ָהקְּ ,כגֹון ֶׁש ָא ְמָרה
דַ 2י ֲח ִזיר ַלַּמ ְלֶוה – שאם נפלו מידי ' ֶנ ֶקב ֵיׁש ּבֹו ְּב ַצד אֹות ְּפלֹו ִנית'; ֶׁש ִאּלּו ֹלא ִהִּגי ַע ְל ָי ָדּה – ֹלא
הלווים ,מי קיבצם למקום אחד? (בבלי ָה ְי ָתה יֹו ַד ַעת.
שם).
ז הּוא אֹו ֵמר ִסי ָמ ֵני ַהחּוט ֶׁש ָּקַׁשר ּבֹו ַהֵּגטְ ,ו ִהיא אֹו ֶמֶרת ה ֹלא ַי ֲח ִזיר – לא למלווה ולא
ללווה ,שאין ברור אם עדיין השטר
תקף (להשלמת הדינים ,ראה מלווה לווה טז,י)ׁ .שֹו ֵבר – קבלה ,שטר זיכוי על החוב (פה"מ ב"מ א,ז).
ו ִי ֵּתן ָל ִאּ ָׁשה – שתוכל להינשא לאחרִ .סי ָמן ֻמ ְב ָהק – המייחד את השטר משטרות דומים לוֶׁ .ש ִאּלּו ֹלא ִהִּגי ַע ְל ָי ָדּה
וכו' – הבעל ממילא מכיר את השטר ,שהרי הוא כתב אותו.
