Page 167 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 167
זקיםנ רפס הואבד גזלה לכותה פרק יז 145
חְ 2ו ֵכן ַא ְרַּבע ַאּמֹות ֶׁשָּל ָא ָדם ֶׁשהּוא עֹו ֵמד ְּב ִצ ָּדן – ֲה ֵרי ֵאּלּו חֶׁ 2שהּוא עֹו ֵמד ְּב ִצ ָּדן – ואינו מהלך
קֹו ִנין לֹוְ ,ו ִאם ִהִּגי ָעה ַהְּמ ִצי ָאה ְלתֹוְך ַא ְרַּבע ַאּמֹות ֶׁשּלֹוָ ,ז ָכה (י') ,מפני שלא ייתכן שבכל מקום שהוא
עובר בו ,יהיו המציאות שלו ,שהרי לא
נתן דעתו עליהם ואינו שומר אותם. ָּבּה; ט ֲח ָכ ִמים ִּתְּקנּו ָּד ָבר ֶזהְּ ,כ ֵדי ֶׁשֹּלא ִיָּנצּו ַהּמֹו ְצ ִאין ֶזה
ובעמידה יש כמעין הגדרת שטח פרטי.
ִעם ֶזהַּ .בֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ְּב ִס ְמ ָטא ,אֹו ְּב ִצ ֵּדי ְרׁשּות ָהַרִּבים
ֲהֵרי ֵאּלּו קֹו ִנין לֹו – ואין צורך שיאמר ֶׁש ֵאין ָהַרִּבים ּדֹו ֲח ִקין ָּב ֶהם ,אֹו ְּבָׂש ֶדה ֶׁש ֵאין ָלּה ְּב ָע ִליםֲ .א ָבל
ָהעֹו ֵמד ִּבְרׁשּות ָהַרִּבים אֹו ְּבתֹוְך ְׂש ֵדה ֲח ֵברֹו – ֵאין ַאְרַּבע
דבר (י') .ט ִיָּנצּו – יריבוִ .ס ְמ ָטא –
ַאּמֹות קֹונֹות לֹוְ ,ו ֵאינֹו קֹו ֶנה ָׁשם ַעד ֶׁש ַּתִּגי ַע ְמ ִצי ָאה ְל ָידֹו.
שביל או רחוב צר (יוונית) ,שאין רבים
עוברים שםָ .העֹו ֵמד ִּבְרׁשּות ָהַרִּבים...
ֵאין ַאְרַּבע ַאּמֹות קֹונֹות לֹו – מפני שזהו יְ 1ק ַטָּנה – ֵיׁש ָלּה ָח ֵצר ְו ֵיׁש ָלּה ַאְרַּבע ַאּמֹות; ְו ָק ָטן – ֵאין לֹו
שטח ציבורי ,ו"אין דרך בני אדם לעמוד
ָח ֵצר ְו ֵאין לֹו ַאְרַּבע ַאּמֹותִ .מְּפ ֵני ֶׁש ָח ֵצר ֶׁשַּלְּק ַטָּנה ִמ ָּי ָדּה ְל ַמ ְדנּו ָה,
שם" (פה"מ ב"מ א,ד).
ֶׁשְּכ ֶדֶרְך ֶׁש ִהיא ִמ ְתָּג ֶרֶׁשת ְּב ֵגט ַהַּמִּגי ַע ְל ָי ָדּהָּ ,כְך ִמ ְתָּג ֶרֶׁשת ְּב ֵגט יֵ 1יׁש ָלּה ָח ֵצר ְו ֵיׁש ָלּה ַאְרַּבע ַאּמֹות –
ַהַּמִּגי ַע ַל ֲח ֵצ ָרּה; ּו ְכֵׁשם ֶׁש ֵּיׁש ָלּה ָח ֵצר ְל ִע ְנ ַין ַהֵּגטָּ ,כְך ֵיׁש ָלּה נוהגים בה הדינים הנזכרים לעיל ח-ט.
ִמְּפ ֵני ֶׁש ָח ֵצר ֶׁשַּלְּק ַטָּנה ִמ ָּי ָדּה ְל ַמ ְדנּו ָה
– שכתוב בתורה על המגרש את אשתו: ְל ִע ְנ ַין ְמ ִצי ָאהְ .ו ַאְרַּבע ַאּמֹות ֶׁשָּל ָא ָדם ַּכ ֲח ֵצרֹו ְל ִע ְנ ַין ְמ ִצי ָאה.
"וכתב לה ספר כריתות [גט] ונתן בידה" יֲ 2א ָבל ָה ִאיׁש – ָל ַמ ְדנּו ֶׁש ֲח ֵצרֹו קֹו ָנה לֹו ִמּ ְׁשלּוחֹוְּ :כ ֶדֶרְך
(דברים כד,א) ,ו"אין ענין הכתוב אלא
שיגיע הגט לה .ואחד ידה או חיקה ֶׁשּקֹו ֶנה לֹו ְׁשלּוחֹו – ָּכְך ִּת ְק ֶנה לֹו ֲח ֵצרֹוְ .ו ַה ָּק ָטן – הֹו ִאיל
או חצרה או שלוחה ֶׁש ָעָׂשת ידו כידה ְו ֵאינֹו עֹוֶׂשה ָׁש ִלי ַחָּ ,כְך ֵאין ֲח ֵצרֹו ְוֹלא ַאְרַּבע ַאּמֹות ֶׁשּלֹו קֹו ִנין
– הכל אחד הוא .ואחת חצרה הקנויה לֹוַ ,עד ֶׁש ַּתִּגי ַע ְמ ִצי ָאה ְל ָידֹו.
לה או חצרה המושכרת לה או השאולה יאִ 1מי ֶׁשָר ָאה ֲא ֵחִרים ָר ִצין ַא ַחר ַהְּמ ִצי ָאהַ ,ו ֲהֵרי הּוא ְצ ִבי
לה – הכל רשותה היא .ומשיגיע גט
ָׁשבּור אֹו ּגֹו ָזלֹות ֶׁשֹּלא ָּפ ְרחּוִ :אם ָה ָיה עֹו ֵמד ְּב ַצד ָׂש ֵדהּו ֶׁש ֵהן לרשותה – נתגרשה" (גירושין ה,א).
ְּבתֹו ָכּה ְו ִאּלּו ָה ָיה ָרץ ָה ָיה ַמִּגי ָעןְ ,ו ָא ַמר ' ָז ָכת ִלי ָׂש ִדי' – ָז ָכת יָ 2ל ַמ ְדנּו ֶׁש ֲח ֵצרֹו קֹו ָנה לֹו ִמּ ְׁשלּוחֹו
– שבקטן לא גילתה בו התורה שדין
חצרו כידו ,אלא חצרו קונה לו מדין לֹו ָׂש ֵדהּו; ְו ִאם ֵאינֹו ָיכֹול ְל ַהִּגי ָען – ֲהֵרי ֵאּלּו ִּכ ְצ ִבי ֶׁשהּוא ָרץ
שלוחו של אדם כמותו .הֹו ִאיל ְו ֵאינֹו ְּכ ַדְרּכֹו ּו ְכגֹו ָזלֹות ַהְּמ ָפְר ִחיןְ ,וֹלא ָא ַמר ְּכלּוםֶ ,אָּלא ָּכל ַהּקֹו ֵדם
עֹוֶׂשה ָׁש ִלי ַח – אינו יכול להיות שליח ָּב ֶהן ָז ָכה.
ולא למנות שליח ,לפי שאינו בן דעת יאְ 2ו ִאם ְּב ַמ ָּת ָנה ִנ ְּתנּו לֹו – הֹו ִאיל ְו ַא ֵחר ִה ְק ָנה אֹו ָתן לֹו,
(שלוחין ושותפין ב,ב).
ַו ֲהֵרי ֵהן ִמ ְתַּג ְלְּג ִלין ְּבתֹוְך ָׂש ֵדהּוָ ,ק ָנת לֹו ָׂש ֵדהּוְ .ו ִאם ָה ָיה ְצ ִבי יאָׁ 1שבּור – פצועָּ .כל ַהּקֹו ֵדם ָּב ֶהן
ָרץ ְּכ ַדְרּכֹו ְוגֹו ָזלֹות ַמ ְפִרי ִחין – ֹלא ָק ָנת לֹו ָׂש ֵדהּו.
ָז ָכה – שהרי ממילא לא יישארו בשדהו.
יא 2הֹו ִאיל ְו ַא ֵחר ִה ְק ָנה אֹו ָתן לֹו מציאת חרש שוטה וקטן
– אפילו לקטן שאינו קונה מעצמו, יב ְמ ִצי ַאת ֵחֵרׁש ׁשֹו ֶטה ְו ָק ָטן – ֵיׁש ָּבּה ָּג ֵזלִ ,מְּפ ֵני ַּדְר ֵכי
האחר מקנה (זכייה ומתנה ד,ח)ִ .מ ְתַּג ְלְּג ִלין
ָׁשלֹוםְ .ל ִפי ָכְךִ ,אם ָע ַבר ַא ֵחר ּו ְג ָז ָלּה ִמ ָּי ָדן – ֵאי ָנּה יֹו ְצ ָאה – מסתובביםֹ .לא ָק ָנת לֹו ָׂש ֵדהּו – שהרי
יעזבו מהר את שדהו ,וכאילו אינם
בחצרו (ל'). ְּב ַד ָּי ִנין; ְו ִאם ָּכ ַפר ָּבּה ְו ִנְׁשַּבע – ֵאינֹו ַח ָּיב ַּבחֹ ֶמׁש.
יב ֵחֵרׁש וכו' – ראה לעיל דִ .מְּפ ֵני ַּדְר ֵכי ָׁשלֹום – למנוע סכסוכים בין מי שמוצא אבדה לבין מי שרוצה לקחתה ממנו,
שהרי מדין תורה לא זכה בה ,כיוון שאין בו דעת לקנות (מכירה כט,א)ֵ .אי ָנּה יֹו ְצ ָאה ְּב ַד ָּי ִנין – אינה ניתנת להיתבע בבית
דין ,ואין הדיינים יכולים לחייב את הגזלן להוציא אותה ,בניגוד לגזלה מן התורה (לעיל ו,טז)ֵ .אינֹו ַח ָּיב ַּב ֹח ֶמׁש – בניגוד
לגזלה מן התורה ,זה הכלל" :כל שאילו הודה חייב לשלם בדין ,וכפר ונשבע [לשקר] – משלם קרן וחומש" (לעיל ז,ב).
