Page 158 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 158

‫זקיםנ רפס‪      ‬הואבד גזלה לכותה‪      ‬פרק יד	‬                                                      ‫‪	136‬‬

‫ֶׁשָּמא ֻׁש ָּת ִפין ֵהם‪ּ ,‬ו ָמ ַחל ֶא ָחד ֵמ ֶהם ֶח ְלקֹו ַל ֲח ֵברֹו‪ְ ,‬ו ִנ ְמ ֵצאת‬               ‫ט   ַהחֹול‪ֶ ...‬ה ָע ָפר – חול הים ועפר‬
                             ‫ֲא ֵב ָדתֹו ֶׁשָּל ֶזה ָׁשָוה ְּפרּו ָטה‪.‬‬
                                                                                                    ‫הארץ (נזירות ג‪,‬יח)‪ְ .‬ו ִנ ְת ַעֵּלם ִמֶּמּנּו – שלא‬
‫ט  ָר ָאה ֲח ֵברֹו ֶׁשָּנ ַפל ִמֶּמּנּו ִּדי ָנר ְּבתֹוְך ַהחֹול אֹו ְּבתֹוְך ֶה ָע ָפר‪,‬‬            ‫ראה חברו היכן נפל ממנו הדינר‪ְּ .‬כ ָבָרה‬
                                                                                                    ‫– מסננת‪ְּ .‬ב ַד ַעת ְרעּו ָעה – בלא תקווה‬
‫ְו ִנ ְת ַעֵּלם ִמֶּמּנּו – ֲהֵרי ֶזה ְּכנֹו ֵפל ַל ָּים אֹו ַלָּנ ָהר‪ַ ,‬ו ֲהֵרי הּוא‬               ‫למצוא את האבדה‪ ,‬מפני שאין בה סימן‬
‫ֶׁשְּלמֹו ְצאֹו‪ֶׁ ,‬ש ֲהֵרי ִנ ְת ָי ֵאׁש ִמֶּמּנּו‪ִ ,‬מְּפ ֵני ֶׁש ֵאין ּבֹו ִסי ָמן‪ַ .‬ו ֲא ִפּלּו‬
‫ָר ָאה אֹותֹו ֵה ִביא ְּכ ָבָרה ְל ַחֵּפׂש ַא ֲחָריו – ְּב ַד ַעת ְרעּו ָעה הּוא‬                                      ‫ונפלה לתוך החול‪.‬‬
‫ְמ ַחֵּפׂש; ְּכ ֶדֶרְך ֶׁשְּמ ַחְּפִׂשים ֶּב ָע ָפר ְׁש ָאר ַהַּבָּלִׁשין ֶׁשֹּלא ָנ ַפל‬
‫ֵמ ֶהם ְּכלּום‪ֶׁ ,‬שָּמא ִי ְמ ְצאּו ַמה ּ ֶׁשָּנ ַפל ַל ֲא ֵחִרים‪ָּ ,‬כְך הּוא ֶזה‬                   ‫י   ְלהֹו ָצ ָאה – לשמוש‪ ,‬לקניה וכדומה‪.‬‬

                          ‫ְמ ַחֵּפׂש‪ֹ ,‬לא ִמְּפ ֵני ֶׁשֹּלא ִנ ְת ָי ֵאׁש‪.‬‬                          ‫יא   ָּד ָבר ֶׁש ֵאין ּבֹו ִסי ָמן ְּב ַצד ָּד ָבר ֶׁש ֵּיׁש‬

‫י   ַהּמֹו ֵצא ֶס ַלע ַּבּׁשּוק‪ְ ,‬מ ָצאֹו ֲח ֵברֹו ְו ָא ַמר לֹו 'ֶׁשִּלי ִהיא‪,‬‬                     ‫ּבֹו ִסי ָמן – ויש יסוד להניח שהוא חלק‬
                                                                                                    ‫מן הדבר שיש בו סימן (ראה להלן טו‪,‬יג‪-‬יד)‪.‬‬
‫ַו ֲח ָדָׁשה ִהיא‪ְ ,‬וֶׁשִּל ְמ ִדי ָנה ְּפלֹו ִנית ִהיא‪ְ ,‬וֶׁשְּל ֶמ ֶלְך ְּפלֹו ִני ִהיא'‪,‬‬
‫ֲא ִפּלּו ָא ַמר 'ְׁש ִמי ָּכתּוב ָע ֶלי ָה' – ֹלא ָא ַמר ְּכלּום‪ְ ,‬ו ֵאינֹו ַח ָּיב‬                ‫יב‪ַּ  1‬פְך – כד קטן לשמן (פה"מ כלים ב‪,‬ב)‪.‬‬
‫ְל ַה ֲח ִזיר‪ֶׁ ,‬ש ֵאין ִסי ָמ ֵני ַהַּמ ְטֵּב ַע ִסי ָמן‪ִ :‬מְּפ ֵני ֶׁש ֶח ְז ָקתֹו ְלהֹו ָצ ָאה‪,‬‬
‫אֹו ְמִרין ָאנּו‪ֶׁ :‬שּלֹו ָה ְי ָתה‪ְ ,‬והֹו ִצי ָאּה ִמ ָּידֹו‪ְ ,‬ו ָנ ְפ ָלה ִמ ַּיד ַא ֵחר;‬         ‫ְצלֹו ִחית – כלי צר‪ ,‬כגון בקבוק (פה"מ‬
‫ְוהֹו ִאיל ְו ֵאין ִסי ָמ ֶני ָה ִסי ָמן ֶׁשּסֹו ְמ ִכין ָע ָליו – ִמּ ְׁש ַעת ְנ ִפי ָלה‬           ‫כלים ל‪,‬ד)‪ .‬הכוונה גם לקופסה קטנה‬

                          ‫ִנ ְת ָי ֵאׁש‪ַ ,‬ו ֲהֵרי ִהיא ֶׁשְּלמֹו ְצ ָאּה‪.‬‬                                              ‫וכדומה (ר' תנחום)‪.‬‬

                                                           ‫דבר שאין בו סימן‬                         ‫יב‪ֶׁ  2‬שְּט ָב ַע ָּתם ָה ַע ִין – שהבעלים‬

‫יא   ַהּמֹו ֵצא ָּד ָבר ֶׁש ֵאין ּבֹו ִסי ָמן‪ְּ ,‬ב ַצד ָּד ָבר ֶׁש ֵּיׁש ּבֹו ִסי ָמן‬               ‫יכולים לזהות אותם מיד בגלל השימוש‬
                                                                                                    ‫המרובה בהם (פה"מ ב"מ ב‪,‬א)‪ַּ .‬ת ְל ִמיד‬
‫– ַח ָּיב ְל ַה ְכִריז‪ָּ .‬בא ַּב ַעל ַה ִּסי ָמן ְו ָנ ַטל ֶאת ֶׁשּלֹו‪ְ ,‬ו ָא ַמר ֶׁש ֶּזה‬          ‫ֲח ָכ ִמים – כן הוא הצירוף בכל מקום‬
      ‫ִּב ְל ַבד ָנ ַפל ִמֶּמּנּו – ָז ָכה ַהּמֹו ֵצא ַּב ָּד ָבר ֶׁש ֵאין ּבֹו ִסי ָמן‪.‬‬            ‫בחיבורי הרמב"ם‪ ,‬והוא מצוי בכתבי יד‬
                                                                                                    ‫של ספרות חז"ל‪ ,‬והדגש בו על החכמים‬
‫יב‪ַ   1‬הּמֹו ֵצא ְּכ ֵלי ֶחֶרס ְו ַכּיֹו ֵצא ָּב ֶהן ִמֵּכ ִלים ֶׁשּצּוַרת ֻּכָּלן‬                  ‫שלמד מהם ועל מסורת התורה; ואילו‬
                                                                                                    ‫הצירוף "תלמיד חכם" שבדפוסים הוא‬
‫ָׁשָוה‪ִ :‬אם ֵּכ ִלים ֲח ָדִׁשים ֵהם – ֲהֵרי ֵהם ֶׁשּלֹו‪ֶׁ ,‬ש ֲהֵרי ֵהן‬                              ‫תוצאה של הבנה משובשת של הצירוף‬
‫ְּכמֹו ִּדי ָנר ִמּ ְׁש ָאר ַה ִּדי ָנִרים‪ֶׁ ,‬ש ֵאין לֹו ִסי ָמן‪ְ ,‬ו ֵאין ַהְּב ָע ִלים‬             ‫המקורי‪ ,‬המדגישה דווקא את חכמת‬
‫ַמִּכיִרים אֹו ָתן‪ֶׁ ,‬ש ֲהֵרי ֵאינֹו יֹו ֵד ַע ִאם ַּפְך ֶזה אֹו ְצלֹו ִחית זֹו‬
                                                                                                                               ‫התלמיד‪.‬‬
                                     ‫ֶׁשּלֹו אֹו ֶׁשְּל ַא ֵחר‪.‬‬
                                                                                                    ‫יג‪ָ   1‬ו ִתיק – מדקדק במצוות (פה"מ ברכות‬
‫יב‪ְ  2‬ו ִאם ָהיּו ֵּכ ִלים ְיָׁש ִנים ֶׁשְּט ָב ַע ָּתם ָה ַע ִין – ַח ָּיב ְל ַה ְכִריז‪,‬‬
                                                                                                                              ‫ג‪,‬ה‪ .‬ק' שם)‪.‬‬
‫ֶׁש ִאם ָיבֹוא ַּת ְל ִמיד ֲח ָכ ִמים ְויֹא ַמר ' ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאי ִני ָיכֹול ִל ֵּתן‬
‫ִּב ְכ ִלי ָּכ ֶזה ִסי ָמן‪ֵ ,‬יׁש ִלי ּבֹו ְט ִביעּות ַע ִין' – ַח ָּיב ְל ַהְראֹותֹו לֹו;‬           ‫יג‪ְּ  2‬ב ַמ ֶּס ֶכת ִנ ָּדה ְו ָא ַמר ְּב ִמ ְקוֹות –‬

               ‫ִאם ִהִּכירֹו ְו ָא ַמר 'ֶׁשִּלי הּוא' – ַמ ֲח ִזיִרין לֹו‪.‬‬                          ‫מסכת נידה באה לאחר מסכת מקוות‬
                                                                                                    ‫[=מקוואות]‪ ,‬ונמצא שלמד אותה‬
‫יג‪ַּ  1‬בֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ְּב ַת ְל ִמיד ָו ִתיק ֶׁש ֵאינֹו ְמַׁשֶּנה‬                      ‫קודם‪ ,‬ואינו משקר‪ ,‬שהרי עתה סיים‬
                                                                                                    ‫ללמוד אותה‪ ,‬ואם יישאל – ֵידע לענות‬
‫ְּב ִדּבּורֹו ְּכ ָלל‪ֶ ,‬אָּלא ְּב ִד ְבֵרי ָׁשלֹום אֹו ְּב ַמ ֶּס ְכ ָּתא אֹו ַּבִּמָּטה אֹו‬        ‫(י')‪ .‬ועקרונית‪ ,‬שיענה להם ממסכת‬
                               ‫ַּבַּב ִית ֶׁשהּוא ִמ ְת ָאֵר ַח ּבֹו‪.‬‬                               ‫שהוא בקי בה (ק')‪ְּ .‬כ ֵדי ֶׁשֹּלא ִיְׁש ֲאלּו‬

‫יג‪ֵּ  2‬כי ַצד? ָה ָיה עֹו ֵסק ְּב ַמ ֶּס ֶכת ִנ ָּדה‪ְ ,‬ו ָא ַמר 'ְּב ִמ ְקוֹות ֲא ִני‬
   153   154   155   156   157   158   159   160   161   162   163