Page 158 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 158
זקיםנ רפס הואבד גזלה לכותה פרק יד 136
ֶׁשָּמא ֻׁש ָּת ִפין ֵהםּ ,ו ָמ ַחל ֶא ָחד ֵמ ֶהם ֶח ְלקֹו ַל ֲח ֵברֹוְ ,ו ִנ ְמ ֵצאת ט ַהחֹולֶ ...ה ָע ָפר – חול הים ועפר
ֲא ֵב ָדתֹו ֶׁשָּל ֶזה ָׁשָוה ְּפרּו ָטה.
הארץ (נזירות ג,יח)ְ .ו ִנ ְת ַעֵּלם ִמֶּמּנּו – שלא
ט ָר ָאה ֲח ֵברֹו ֶׁשָּנ ַפל ִמֶּמּנּו ִּדי ָנר ְּבתֹוְך ַהחֹול אֹו ְּבתֹוְך ֶה ָע ָפר, ראה חברו היכן נפל ממנו הדינרְּ .כ ָבָרה
– מסננתְּ .ב ַד ַעת ְרעּו ָעה – בלא תקווה
ְו ִנ ְת ַעֵּלם ִמֶּמּנּו – ֲהֵרי ֶזה ְּכנֹו ֵפל ַל ָּים אֹו ַלָּנ ָהרַ ,ו ֲהֵרי הּוא למצוא את האבדה ,מפני שאין בה סימן
ֶׁשְּלמֹו ְצאֹוֶׁ ,ש ֲהֵרי ִנ ְת ָי ֵאׁש ִמֶּמּנּוִ ,מְּפ ֵני ֶׁש ֵאין ּבֹו ִסי ָמןַ .ו ֲא ִפּלּו
ָר ָאה אֹותֹו ֵה ִביא ְּכ ָבָרה ְל ַחֵּפׂש ַא ֲחָריו – ְּב ַד ַעת ְרעּו ָעה הּוא ונפלה לתוך החול.
ְמ ַחֵּפׂש; ְּכ ֶדֶרְך ֶׁשְּמ ַחְּפִׂשים ֶּב ָע ָפר ְׁש ָאר ַהַּבָּלִׁשין ֶׁשֹּלא ָנ ַפל
ֵמ ֶהם ְּכלּוםֶׁ ,שָּמא ִי ְמ ְצאּו ַמה ּ ֶׁשָּנ ַפל ַל ֲא ֵחִריםָּ ,כְך הּוא ֶזה י ְלהֹו ָצ ָאה – לשמוש ,לקניה וכדומה.
ְמ ַחֵּפׂשֹ ,לא ִמְּפ ֵני ֶׁשֹּלא ִנ ְת ָי ֵאׁש. יא ָּד ָבר ֶׁש ֵאין ּבֹו ִסי ָמן ְּב ַצד ָּד ָבר ֶׁש ֵּיׁש
י ַהּמֹו ֵצא ֶס ַלע ַּבּׁשּוקְ ,מ ָצאֹו ֲח ֵברֹו ְו ָא ַמר לֹו 'ֶׁשִּלי ִהיא, ּבֹו ִסי ָמן – ויש יסוד להניח שהוא חלק
מן הדבר שיש בו סימן (ראה להלן טו,יג-יד).
ַו ֲח ָדָׁשה ִהיאְ ,וֶׁשִּל ְמ ִדי ָנה ְּפלֹו ִנית ִהיאְ ,וֶׁשְּל ֶמ ֶלְך ְּפלֹו ִני ִהיא',
ֲא ִפּלּו ָא ַמר 'ְׁש ִמי ָּכתּוב ָע ֶלי ָה' – ֹלא ָא ַמר ְּכלּוםְ ,ו ֵאינֹו ַח ָּיב יבַּ 1פְך – כד קטן לשמן (פה"מ כלים ב,ב).
ְל ַה ֲח ִזירֶׁ ,ש ֵאין ִסי ָמ ֵני ַהַּמ ְטֵּב ַע ִסי ָמןִ :מְּפ ֵני ֶׁש ֶח ְז ָקתֹו ְלהֹו ָצ ָאה,
אֹו ְמִרין ָאנּוֶׁ :שּלֹו ָה ְי ָתהְ ,והֹו ִצי ָאּה ִמ ָּידֹוְ ,ו ָנ ְפ ָלה ִמ ַּיד ַא ֵחר; ְצלֹו ִחית – כלי צר ,כגון בקבוק (פה"מ
ְוהֹו ִאיל ְו ֵאין ִסי ָמ ֶני ָה ִסי ָמן ֶׁשּסֹו ְמ ִכין ָע ָליו – ִמּ ְׁש ַעת ְנ ִפי ָלה כלים ל,ד) .הכוונה גם לקופסה קטנה
ִנ ְת ָי ֵאׁשַ ,ו ֲהֵרי ִהיא ֶׁשְּלמֹו ְצ ָאּה. וכדומה (ר' תנחום).
דבר שאין בו סימן יבֶׁ 2שְּט ָב ַע ָּתם ָה ַע ִין – שהבעלים
יא ַהּמֹו ֵצא ָּד ָבר ֶׁש ֵאין ּבֹו ִסי ָמןְּ ,ב ַצד ָּד ָבר ֶׁש ֵּיׁש ּבֹו ִסי ָמן יכולים לזהות אותם מיד בגלל השימוש
המרובה בהם (פה"מ ב"מ ב,א)ַּ .ת ְל ִמיד
– ַח ָּיב ְל ַה ְכִריזָּ .בא ַּב ַעל ַה ִּסי ָמן ְו ָנ ַטל ֶאת ֶׁשּלֹוְ ,ו ָא ַמר ֶׁש ֶּזה ֲח ָכ ִמים – כן הוא הצירוף בכל מקום
ִּב ְל ַבד ָנ ַפל ִמֶּמּנּו – ָז ָכה ַהּמֹו ֵצא ַּב ָּד ָבר ֶׁש ֵאין ּבֹו ִסי ָמן. בחיבורי הרמב"ם ,והוא מצוי בכתבי יד
של ספרות חז"ל ,והדגש בו על החכמים
יבַ 1הּמֹו ֵצא ְּכ ֵלי ֶחֶרס ְו ַכּיֹו ֵצא ָּב ֶהן ִמֵּכ ִלים ֶׁשּצּוַרת ֻּכָּלן שלמד מהם ועל מסורת התורה; ואילו
הצירוף "תלמיד חכם" שבדפוסים הוא
ָׁשָוהִ :אם ֵּכ ִלים ֲח ָדִׁשים ֵהם – ֲהֵרי ֵהם ֶׁשּלֹוֶׁ ,ש ֲהֵרי ֵהן תוצאה של הבנה משובשת של הצירוף
ְּכמֹו ִּדי ָנר ִמּ ְׁש ָאר ַה ִּדי ָנִריםֶׁ ,ש ֵאין לֹו ִסי ָמןְ ,ו ֵאין ַהְּב ָע ִלים המקורי ,המדגישה דווקא את חכמת
ַמִּכיִרים אֹו ָתןֶׁ ,ש ֲהֵרי ֵאינֹו יֹו ֵד ַע ִאם ַּפְך ֶזה אֹו ְצלֹו ִחית זֹו
התלמיד.
ֶׁשּלֹו אֹו ֶׁשְּל ַא ֵחר.
יגָ 1ו ִתיק – מדקדק במצוות (פה"מ ברכות
יבְ 2ו ִאם ָהיּו ֵּכ ִלים ְיָׁש ִנים ֶׁשְּט ָב ַע ָּתם ָה ַע ִין – ַח ָּיב ְל ַה ְכִריז,
ג,ה .ק' שם).
ֶׁש ִאם ָיבֹוא ַּת ְל ִמיד ֲח ָכ ִמים ְויֹא ַמר ' ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאי ִני ָיכֹול ִל ֵּתן
ִּב ְכ ִלי ָּכ ֶזה ִסי ָמןֵ ,יׁש ִלי ּבֹו ְט ִביעּות ַע ִין' – ַח ָּיב ְל ַהְראֹותֹו לֹו; יגְּ 2ב ַמ ֶּס ֶכת ִנ ָּדה ְו ָא ַמר ְּב ִמ ְקוֹות –
ִאם ִהִּכירֹו ְו ָא ַמר 'ֶׁשִּלי הּוא' – ַמ ֲח ִזיִרין לֹו. מסכת נידה באה לאחר מסכת מקוות
[=מקוואות] ,ונמצא שלמד אותה
יגַּ 1בֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ְּב ַת ְל ִמיד ָו ִתיק ֶׁש ֵאינֹו ְמַׁשֶּנה קודם ,ואינו משקר ,שהרי עתה סיים
ללמוד אותה ,ואם יישאל – ֵידע לענות
ְּב ִדּבּורֹו ְּכ ָללֶ ,אָּלא ְּב ִד ְבֵרי ָׁשלֹום אֹו ְּב ַמ ֶּס ְכ ָּתא אֹו ַּבִּמָּטה אֹו (י') .ועקרונית ,שיענה להם ממסכת
ַּבַּב ִית ֶׁשהּוא ִמ ְת ָאֵר ַח ּבֹו. שהוא בקי בה (ק')ְּ .כ ֵדי ֶׁשֹּלא ִיְׁש ֲאלּו
יגֵּ 2כי ַצד? ָה ָיה עֹו ֵסק ְּב ַמ ֶּס ֶכת ִנ ָּדהְ ,ו ָא ַמר 'ְּב ִמ ְקוֹות ֲא ִני
