Page 1019 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 1019

‫םיטפוש רפס‪      ‬תומחלמו םיכלמ תוכלה‪      ‬פרק י ‪	997‬‬                                                                                               ‫	‬

‫ְו ֵי ָר ֶאה ִלי ֶׁשּנֹו ְת ִנין אֹו ָתּה ַל ֲע ִנ ֵּיי ִיְׂש ָר ֵאל‪ ,‬הֹו ִאיל ְוהּוא ִנּזֹון כל איש ואיש מכל באי העולם‪ ,‬אשר‬
‫נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להיבדל‬
‫לעמוד לפני ה' לשרתו ולעבדו‪ ,‬לדעה‬                  ‫ִמ ִּיְׂשָר ֵאל‪ּ ,‬ו ִמ ְצָוה ֲע ֵלי ֶהם ְל ַה ֲחיֹותֹו‪ֲ .‬א ָבל ַהּגֹוי ֶׁשָּנ ַתן ְצ ָד ָקה –‬
‫את ה'‪ ,‬והלך ישר כמו שעשהו האלהים‪,‬‬                                  ‫ְמ ַקְּב ִלין ִמֶּמּנּו ְונֹו ְת ִנין אֹו ָתּה ַל ֲע ִנ ֵּיי ּגֹו ִיים‪.‬‬

‫ופרק מעל צווארו עול החשבונות‬                                                                            ‫משפט ויחס לגר תושב‬
‫הרבים אשר ביקשו בני האדם – הרי זה‬
‫נתקדש קודש קודשים‪ ,‬ויהיה ה' חלקו‬                  ‫יא   ַח ָּי ִבין ֵּבית ִּדין ֶׁשְּל ִיְׂשָר ֵאל ְל ַה ֲע ִמיד ׁשֹו ְפ ִטים ְל ֵאּלּו‬

‫ַהֵּג ִרים ַהּתֹוָׁש ִבים‪ָ ,‬לדּון ָל ֶהם ַעל ִּפי ִמְׁשָּפ ִטים ֵאּלּו‪ְּ ,‬כ ֵדי ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים‪ ,‬ויזכה‬
‫לו בעולם הזה דבר המספיק לו‪ ,‬כמו‬
‫שזיכה לכהנים ללוויים; הרי דוד אומר‪:‬‬               ‫ֶׁשֹּלא ִיׁ ָּש ֵחת ָהעֹו ָלם‪ִ .‬אם ָראּו ֵּבית ִּדין ֶׁש ַּי ֲע ִמידּו ׁשֹו ְפ ֵטי ֶהם‬
‫'ה' מנת חלקי וכוסי‪ ,‬אתה תומיך גורלי'‬              ‫ֵמ ֶהם – ַמ ֲע ִמי ִדין; ְו ִאם ָראּו ֶׁש ַּי ֲע ִמידּו ָל ֶהם ִמ ִּיְׂשָר ֵאל –‬

‫(תהלים טז‪,‬ה)" (שמיטה ויובל יג‪,‬יג)‪ֵ .‬י ָר ֶאה ִלי‬       ‫ַי ֲע ִמידּו‪.‬‬

‫– הצהרת הרמב"ם שהלכה זו מדעתו‬                     ‫יב‪ְׁ  1‬ש ֵני ּגֹו ִיים ֶׁשָּבאּו ְל ָפ ֶניָך ָלדּון ְּב ִדי ֵני ִיְׂשָר ֵאל‪ְ ,‬וָרצּו ְׁש ֵני ֶהם‬
‫ואין לה מקור מפורש (איגרת לר' פנחס‬

‫– ָּד ִנין ָל ֶהם ִּדין ּתֹו ָרה‪ָ .‬ה ֶא ָחד רֹו ֶצה ְו ָה ֶא ָחד ֵאינֹו רֹו ֶצה – הדיין‪ ,‬מהדורת שילת‪ ,‬עמ' תמג)‪ְ .‬והּוא ִנּזֹון‬
‫ִמ ִּיְׂשָר ֵאל – שבאופן כללי אנו מפרנסים‬
‫גר תושב‪ .‬ולכן מותר להשתמש בכספי‬                   ‫ֵאין ּכֹו ִפין אֹותֹו ָלדּון ֶאָּלא ְּב ִדי ֵני ֶהם‪ָ .‬ה ָיה ִיְׂשָר ֵאל ְוגֹוי‪ִ :‬אם‬

‫ֵיׁש ְזכּות ְל ִיְׂש ָר ֵאל ְּב ִדי ֵני ֶהם – ָּד ִנין לֹו ְּב ִדי ֵני ֶהם‪ְ ,‬ואֹו ְמ ִרים לֹו צדקה שהם תורמים לישראל‪ּ .‬ו ִמ ְצָוה‬
‫ֲע ֵלי ֶהם ְל ַה ֲחיֹותֹו – "שנאמר‪' :‬גר ותושב‬
‫וחי עמך' (ויקרא כה‪,‬לה)‪ .‬כלומר‪ ,‬לא יהיה‬            ‫'ָּכְך ִּדי ֵני ֶכם'; ְו ִאם ֵיׁש ְזכּות ְל ִיְׂשָר ֵאל ְּב ִדי ֵנינּו – ָּד ִנין לֹו ִּדין‬
‫זה העני פחות מגר תושב‪ ,‬שהוא חי‬                    ‫ּתֹוָרה‪ְ ,‬ואֹו ְמִרים לֹו 'ָּכְך ִּדי ֵנינּו'‪ְ .‬ו ֵי ָר ֶאה ִלי ֶׁש ֵאין עֹוִׂשין ֵּכן ְל ֵגר‬

‫עמך" (זכייה ומתנה ג‪,‬יא)‪ֲ .‬א ָבל ַהּגֹוי –‬         ‫ּתֹוָׁשב‪ֶ ,‬אָּלא ְלעֹו ָלם ָּד ִנין לֹו ְּב ִדי ֵני ֶהם‪.‬‬

                    ‫שאינו גר תושב‪.‬‬                ‫יב‪ְ  2‬ו ֵכן ֵי ָר ֶאה ִלי ֶׁשּנֹו ֲה ִגין ִעם ֵּג ֵרי ּתֹוָׁשב ְּב ֶדֶרְך ֶאֶרץ ּו ְג ִמילּות‬

‫יב‪ָ   1‬ה ָיה ִיְׂשָר ֵאל ְוגֹוי – דוגמה וטעם‬      ‫ֲח ָס ִדים ְּכ ִיְׂשָר ֵאל‪ֶׁ ,‬ש ֲהֵרי ָאנּו ְמ ֻצִּוין ְל ַה ֲחיֹו ָתם‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר‪:‬‬

‫לדבר‪" :‬שור שלישראל שנגח שור‬

‫שלנכרי‪ ,‬בין תם בין מועד – פטור‪,‬‬                   ‫" ַלֵּגר ֲאֶׁשר ִּבְׁש ָע ֶריָך ִּת ְּת ֶנָּנה ַו ֲא ָכ ָלּה" (דברים יד‪,‬כא)‪ְ .‬ו ֶזה ֶׁש ָא ְמרּו‬
‫לפי שאין הגויים מחייבין את האדם‬                   ‫ֲח ָכ ִמים‪ֵ :‬אין ּכֹו ְפ ִלין ָל ֶהם ָׁשלֹום – ַּבּגֹו ִיים‪ֹ ,‬לא ְּב ֵגר ּתֹוָׁשב‪.‬‬
‫על בהמתו שהזיקה‪ ,‬והרי אנו דנין‬
‫ֲא ִפּלּו ַהּגֹו ִיים – ִצּוּו ֲח ָכ ִמים ְל ַב ֵּקר חֹו ֵלי ֶהם ְו ִל ְקּבֹר ֵמ ֵתי ֶהם ִעם להן כדיניהן‪ .‬ושור שלנכרי שנגח שור‬
‫שלישראל‪ ,‬בין תם בין מועד – משלם‬
‫נזק שלם‪ .‬קנס הוא זה לגויים‪ ,‬לפי‬                   ‫ֵמ ֵתי ִיְׂשָר ֵאל ּו ְל ַפְר ֵנס ֲע ִנ ֵּיי ֶהם ִּב ְכ ַלל ֲע ִנ ֵּיי ִיְׂשָר ֵאל‪ִ ,‬מְּפ ֵני ַּדְר ֵכי‬
‫שאינן זהירין במצוות‪ ,‬אינן מסלקין‬                  ‫ָׁשלֹום; ֲהֵרי ֶנ ֱא ַמר‪" :‬טֹוב יי ַלּ ֹכל‪ְ ,‬וַר ֲח ָמיו ַעל ָּכל ַמ ֲעָׂשיו"‬

‫(תהלים קמה‪,‬ט)‪ְ ,‬ו ֶנ ֱא ַמר‪ְּ " :‬ד ָר ֶכי ָה ַד ְר ֵכי ֹנ ַעם‪ְ ,‬ו ָכל ְנ ִתיבֹו ֶתי ָה היזקן‪ ,‬ואם לא תחייב אותן על נזקי‬
‫בהמתן‪ ,‬אין משמרין אותה‪ ,‬ומפסידין‬
        ‫ממון הבריות" (נזקי ממון ח‪,‬ה)‪.‬‬                  ‫ָׁשלֹום" (משלי ג‪,‬יז)‪.‬‬

‫יב‪ְּ  2‬ב ֶד ֶרְך ֶא ֶרץ – "שתהיה חברותו עם בני אדם חברות נאה בעדינות ובנימוס" (פה"מ קידושין א‪,‬י)‪ ,‬כי מי שאין לו‬

‫דרך ארץ‪ ,‬ראוי להרחיקו מן החברה‪ֶׁ .‬שֶּנ ֱא ַמר‪ֹ" :‬לא ֹתא ְכלּו ָכל ְנ ֵב ָלה‪ַ ,‬לֵּגר [גר תושב‪ ,‬לא גר צדק] ֲאֶׁשר ִּבְׁש ָעֶריָך‬

‫ִּת ְּת ֶנָּנה [בחינם] ַו ֲא ָכ ָלּה אֹו ָמ ֹכר ְל ָנ ְכִרי"‪ֵ .‬אין ּכֹו ְפ ִלין ָל ֶהם ָׁשלֹום – אין אומרים להם "שלום‪ ,‬שלום"‪ֲ .‬א ִפּלּו ַהּגֹו ִיים‬

‫– שאינם עובדי עבודה זרה או אף עובדי עבודה זרה‪ ,‬בזמן שאין אנו יכולים לכפותם לזנוח את עבודתם‪" ,‬בזמן‬

‫שגלו ישראל לבין האומות או בזמן שיד הגויים תקיפה" (עבודה זרה י‪,‬ו)‪ְ .‬ו ִל ְקּבֹר ֵמ ֵתי ֶהם ִעם ֵמ ֵתי ִיְׂש ָר ֵאל – להתעסק‬

‫בקבורתם כשם שמתעסקים בקבורת מתי ישראל‪ ,‬אך אין משמעו לקברו בבית קברות של ישראל‪ .‬וכן נהגו כל‬

‫ישראל בכל העולם (כס"מ‪ ,‬ק')‪ .‬וגם מנחמים את אבליהם (אבל יד‪,‬יב)‪ .‬ולא נזכר ברמב"ם שאסור לקבור רשע אצל‬

                                                  ‫צדיק‪ ,‬אלא רק בהרוגי בית דין (ראה סנהדרין יד‪,‬ט)‪.‬‬
   1014   1015   1016   1017   1018   1019   1020   1021   1022   1023   1024