Page 1023 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 1023

‫‪1001‬‬  ‫םיטפוש רפס‪      ‬תומחלמו םיכלמ תוכלה‪      ‬פרק יב	‬                                                                                                               ‫	‬

‫א‪ֶׁ  1‬שֶּנ ֱא ַמר ִּביַׁש ְע ָיה – בנבואה על‬               ‫ּ ֶפ ֶרק ְׁש ֵנים ָע ָׂשר‬  ‫	‬

‫ימות המשיח‪ֶׁ .‬שֶּנ ֱא ַמר‪ַ " :‬על ֵּכן ִהָּכם‬                                          ‫יב‬

‫[את עם ישראל] ַאְר ֵיה ִמ ַּי ַער ְז ֵאב ֲעָרבֹות‬          ‫ימות המשיח‬

‫ְיָׁש ְד ֵדם ָנ ֵמר ׁשֹ ֵקד ַעל ָעֵרי ֶהם ָּכל ַהּיֹו ֵצא‬                             ‫עולם כמנהגו נוהג מלבד הפסקת שעבוד מלכויות‬
‫ֵמ ֵהָּנה ִיָּטֵרף‪ִּ ,‬כי ַרּבּו ִּפְׁש ֵעי ֶהם ָע ְצמּו‬
                                                           ‫א‪ַ   1‬אל ַי ֲע ֶלה ַעל ַהֵּלב ֶׁשִּבימֹות ַהָּמִׁשי ַח ִי ְב ַטל ָּד ָבר ִמִּמ ְנ ָהגֹו‬
                       ‫ְמֻׁשבֹו ֵתי ֶהם"‪.‬‬
                                                           ‫ֶׁשָּלעֹו ָלם‪ ,‬אֹו ִי ְה ֶיה ָׁשם ִחּדּוׁש ְּב ַמ ֲעֵׂשה ְּבֵראִׁשית; ֶאָּלא עֹו ָלם‬
‫א‪ְ   2‬מָׁש ִלים ֵהם – "ודע כי ההבטחות‬                      ‫ְּכ ִמ ְנ ָהגֹו הֹו ֵלְך‪ְ .‬ו ֶזה ֶׁשֶּנ ֱא ַמר ִּביַׁש ְע ָיה (יא‪,‬ו) "ְו ָגר ְז ֵאב ִעם ֶּכ ֶבׂש‪,‬‬

‫הללו ודומיהן‪ ,‬שאנו אומרים שהן‬

‫משל‪ ,‬אין דברינו זה החלטי‪ ,‬לפי שלא‬                          ‫ְו ָנ ֵמר ִעם ְּג ִדי ִיְרָּבץ" – ָמָׁשל ְו ִחי ָדה; ִע ְנ ַין ַה ָּד ָבר‪ֶׁ :‬ש ִּי ְהיּו‬
‫בא לנו חזון מאת ה' להודיענו שהם‬                            ‫ִיְׂשָר ֵאל יֹוְׁש ִבין ָל ֶב ַטח ִעם ִרְׁש ֵעי ָהעֹו ָלם ַהְּמׁשּו ִלים ִּב ְז ֵאב‬
‫משל‪ ,‬ולא מצאנו מסורת לחכמים מפי‬                            ‫ְו ָנ ֵמר‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר‪ְ " :‬ז ֵאב ֲעָרבֹות ְיָׁש ְד ֵדם‪ָ ,‬נ ֵמר ׁשֹ ֵקד ַעל ָעֵרי ֶהם"‬
‫הנביאים בפירוש בפרטי עניינים אלו‬

‫שהם משל‪ ,‬אבל הביא אותנו לידי כך‬                            ‫(ירמיה ה‪,‬ו)‪ְ ,‬ו ַי ַח ְזרּו ֻּכָּלם ְל ַדת ָה ֱא ֶמת‪ְ ,‬וֹלא ִי ְג ְזלּו ְוֹלא ַיְׁש ִחיתּו‬
‫עניין שאבארהו לך‪ ,‬והוא ששאיפתנו‬                            ‫ֶאָּלא יֹא ְכלּו ָּד ָבר ַהֻּמ ָּתר ְּב ַנ ַחת ְּכ ִיְׂשָר ֵאל‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר‪ְ" :‬ו ַאְר ֵיה‬
‫ושאיפת כל אנשי החכמה מיחידי‬
‫סגולה הפך שאיפת ההמון‪ .‬כי המוני‬                                                    ‫ַּכָּב ָקר יֹא ַכל ֶּת ֶבן" (ישעיה יא‪,‬ז; סה‪,‬כה)‪.‬‬

‫בעלי התורות יותר חביב עליהם וערב‬                           ‫א‪ְ  2‬ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ְּב ֵאּלּו ַה ְּד ָבִרים ַהְּכתּו ִבים ְּב ִע ְנ ַין ַהָּמִׁשי ַח‬
‫לסכלותם לעשות את התורה והשכל שני‬
‫קצוות הסותרים זה את זה‪ ,‬ומבארים כל‬                         ‫– ְמָׁש ִלים ֵהם‪ּ ,‬ו ִבימֹות ַהֶּמ ֶלְך ַהָּמִׁשי ַח ִיָּו ַדע ַלּכֹל ְל ֵאי ֶזה‬
‫דבר נגד המושכל‪ ,‬וטוענים בו שהוא‬
‫נס‪ ,‬ומתרחקים מכך שיהא דבר על דרך‬                           ‫ָּד ָבר ָהיּו ָמָׁשל‪ּ ,‬ו ָמה ִע ְנ ָין ָרמּוז ָּב ֶהם‪   .‬ב‪ָ   1‬א ְמרּו ֲח ָכ ִמים‪:‬‬
‫הטבע [שרואים דווקא במיסטי‪ ,‬בדבר‬
‫שאינו מובן‪ ,‬דבר נפלא וגדול]‪ ...‬ואנחנו‬                      ‫ֵאין ֵּבין ָהעֹו ָלם ַה ֶּזה ִלימֹות ַהָּמִׁשי ַח ֶאָּלא ִׁש ְעּבּוד ַמ ְל ֻכיֹות‬

                                                                                                          ‫ִּב ְל ַבד‪.‬‬

‫שואפים לאחד בין התורה והמושכל‪,‬‬                                         ‫סדר הדברים בימות המשיח‬

‫ונתאר כל הדברים כפי סדר טבעי אפשרי‬                         ‫ב‪ֵ   2‬י ָר ֶאה ִמְּפׁשּו ָטם ֶׁשְּל ִד ְבֵרי ַהְּנ ִבי ִאים‪ֶׁ ,‬שִּב ְת ִחַּלת ְימֹות‬
‫בכל אלה [רואים את גדלות ה' במה‬
‫שמובן יותר‪ ,‬אף אם הוא נראה פשוט]‪,‬‬                          ‫ַהָּמִׁשי ַח ִּת ְה ֶיה ִמ ְל ֶח ֶמת ּגֹוג ּו ָמגֹוג‪ְ ,‬וֶׁשּקֹ ֶדם ִמ ְל ֶח ֶמת ּגֹוג ּו ָמגֹוג‬

‫ַי ֲע ֹמד ָנ ִביא ְל ִיְׂש ָר ֵאל‪ְ ,‬ל ַיׁ ֵּשר ִיְׂש ָר ֵאל ּו ְל ָה ִכין ִלָּבם‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר‪ :‬זולתי מה שנאמר בו בפירוש שהוא נס‪,‬‬
‫ואין שום אפשרות לבארו כלל‪ ,‬רק אז‬
                                                           ‫" ִהֵּנה ָא ֹנ ִכי ׁשֹ ֵל ַח ָל ֶכם ֵאת ֵא ִל ָּיה ַהָּנ ִביא‪( "...‬מלאכי ג‪,‬כג)‪ְ .‬ו ֵאינֹו‬
‫נאלץ לומר שהוא נס" (מאמר תחיית המתים‪,‬‬                      ‫ָּבא ֹלא ְל ַט ֵהר ַהָּט ֵמא ְוֹלא ְל ַטֵּמא ַהָּטהֹור‪ְ ,‬וֹלא ִל ְפ ֹסל ֲא ָנִׁשים‬
                                                           ‫ֶׁש ֵהם ְּב ֶח ְז ַקת ַּכְׁשרּות ְוֹלא ְל ַה ְכִׁשיר ִמי ֶׁש ֻה ְח ְזקּו ְּפסּו ִלין‪ֶ ,‬אָּלא‬
‫מהדורת ק'‪ ,‬עמ' פז‪-‬פח)‪ .‬ב‪ֶ   1‬אָּלא ִׁש ְעּבּוד‬

‫ַמ ְל ֻכּיֹות ִּב ְל ַבד – שבימות המשיח‪ ,‬עם‬

‫ישראל לא יהיה תחת שלטון גויים‪,‬‬                             ‫ָלׂשּום ָׁשלֹום ָּבעֹו ָלם‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר‪ְ" :‬ו ֵהִׁשיב ֵלב ָאבֹות ַעל ָּב ִנים"‬
‫"אלא שהמלכות תחזור לישראל"‬                                                                               ‫(שם ג‪,‬כד)‪.‬‬

                         ‫(תשובה ט‪,‬ב)‪.‬‬

‫ב‪ּ  2‬גֹוג ּו ָמגֹוג – גוג הוא שם המלך ומגוג שם העם (ע"פ יחזקאל פרק לח)‪ְ .‬ל ַיׁ ֵּשר ִיְׂש ָר ֵאל ּו ְל ָה ִכין ִלָּבם – לחזרה בתשובה‬

‫(ראה לעיל יא‪,‬א ביאור 'ושב ה' את שבותך')‪ֶׁ .‬שֶּנ ֱא ַמר‪ִ " :‬הֵּנה ָאנֹ ִכי ׁשֹ ֵל ַח ָל ֶכם ֵאת ֵא ִל ָּיה ַהָּנ ִביא‪ִ ,‬ל ְפ ֵני ּבֹוא יֹום ה' ַהָּגדֹול ְו ַהּנֹוָרא‪.‬‬

‫ְו ֵהִׁשיב ֵלב ָאבֹות ַעל ָּב ִנים ְו ֵלב ָּב ִנים ַעל ֲאבֹו ָתם" – ו"תדע כי כל יום יהא בו ניצחון גדול או צרה גדולה‪ ,‬הרי הוא נקרא‬

‫יום ה' הגדול והנורא" (מו"נ ב‪,‬כט)‪ֹ .‬לא ְל ַט ֵהר ַהָּט ֵמא‪ְ ...‬וֹלא ִל ְפסֹל – שאינו בא להורות הלכה‪ ,‬כגון בטומאה וטהרה‪,‬‬

‫מפני שאינו בא להוסיף על התורה או לגרוע ממנה (פה"מ עדויות ח‪,‬ז)‪ֶ .‬אָּלא ָלׂשּום ָׁשלֹום ָּבעֹו ָלם – כש"יסלק [אליהו‬

‫הנביא] את מעשה העוול‪ ...‬ואין עוול ביוחסין [אם אדם פסול מוחזק ככשר או להפך]‪ ,‬ש'כל הנקרא בשמי' וכו'‬

‫['ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו']‪ ,‬הכל מתייחסין אל האמת‪ ,‬והתורה היא אב לכל‪ .‬אבל העוול הוא השנאה שיש‬

‫בין בני אדם‪ ,‬לפי שהיא שנאת חינם‪ ,‬והוא עושה לו עוול בשנאתו אותו‪ ,‬והוא אמרם 'לעשות שלום בעולם'" (שם)‪ֵ .‬לב‬

                                                           ‫ָאבֹות – התורה‪ ,‬שהיא אב לכל (שם)‪.‬‬
   1018   1019   1020   1021   1022   1023   1024   1025   1026   1027   1028