Page 1020 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 1020

‫םיטפוש רפס‪      ‬תומחלמו םיכלמ תוכלה‪      ‬פרק יא	‬                                                       ‫‪	998‬‬

‫ּ ֶפ ֶרק ַא ַחד ָע ָׂשר‬  ‫א‪  1‬הערה‪ :‬פרק זה נשתבש מאוד 	‬

                         ‫בדפוסים עקב פעולת הצנזורה הנוצרית‪ .‬יא‬

‫המלך המשיח‬                                                                                               ‫ַהֶּמ ְמָׁש ָלה ָהִראׁשֹו ָנה – כלשון המקרא‬

                                                      ‫תפקידי המלך המשיח‬                                  ‫(מיכה ד‪,‬ח)‪ ,‬כמלוכה שלמה על כל‬
                                                                                                         ‫עם ישראל בלא פירוד‪ְ .‬וחֹו ְזִרין ָּכל‬
‫א‪ַ   1‬הֶּמ ֶלְך ַהָּמִׁשי ַח ָע ִתיד ַל ֲעמֹד ּו ְל ַה ֲח ִזיר ַמ ְלכּות ֵּבית ָּדִוד‬                    ‫ַהִּמְׁשָּפ ִטים – "אני סבור שהסנהדרין‬
                                                                                                         ‫תשוב לפני התגלות המשיח‪ ,‬וזה יהיה‬
‫ְל ָיְׁש ָנּה‪ַ ,‬הֶּמ ְמָׁש ָלה ָהִראׁשֹו ָנה‪ּ ,‬ובֹו ֶנה ִמ ְק ָּדׁש‪ּ ,‬ו ְמ ַקֵּבץ ִנ ְד ֵחי‬

‫מסימניו‪ ...‬וזה יהיה בלי ספק כאשר ִיְׂש ָר ֵאל‪ְ ,‬וחֹו ְז ִרין ָּכל ַהִּמְׁשָּפ ִטים ְּב ָי ָמיו ְּכֶׁש ָהיּו ִמּקֹ ֶדם‪:‬‬
                                                                                                         ‫יכשיר ה' לבות בני אדם‪ ,‬וירבו במעשה‬
‫ַמ ְקִרי ִבין ָקְרָּבנֹות ְועֹוִׂשין ְׁש ִמִּטין ְויֹו ְבלֹות ְּכ ָכל ִמ ְצָו ָתן‬                        ‫הטוב‪ ,‬ותגדל תשוקתם לה' ולתורתו‪,‬‬
                                      ‫ָה ֲאמּוָרה ַּבּתֹוָרה‪.‬‬                                            ‫ויתרבה יושרם לפני בוא המשיח‪ ,‬כמו‬

                                                           ‫האזכורים בתורה‬                                ‫שנתבאר בפסוקי המקרא" (פה"מ סנהדרין‬
                                                                                                         ‫א‪,‬ג)‪ְׁ .‬ש ִמִּטין ְויֹו ְבלֹות – שנות השמיטה‬
‫א‪ְ  2‬ו ָכל ִמי ֶׁש ֵאינֹו ַמ ֲא ִמין ּבֹו‪ ,‬אֹו ִמי ֶׁש ֵאינֹו ְמ ַחֶּכה ְל ִבי ָאתֹו‬                     ‫אחת בשבע שנים‪ ,‬ושנות היובל‪ ,‬אחת‬
                                                                                                         ‫בחמישים שנה‪ .‬כיום מצַות השמיטה‬
‫– ֹלא ִּבְׁש ָאר ְנ ִבי ִאים ִּב ְל ַבד הּוא ּכֹו ֵפר‪ֶ ,‬אָּלא ַּבּתֹוָרה ּו ְב ֹמ ׁש ֶ�ה‬

‫היא רק מדרבנן‪ ,‬והיובל בטל‪ ,‬והמצב ַרֵּבנּו‪ֶׁ ,‬ש ֲה ֵרי ּתֹו ָרה ֵה ִעי ָדה ָע ָליו‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר‪ְ " :‬וָׁשב יי ֱאֹל ֶהיָך ֶאת‬
                                                                                                         ‫ישוב לתקנו מן התורה כשיישבו כל‬
‫ְׁשבּו ְתָך ְוִר ֲח ֶמָך‪ְ ,‬וָׁשב ְו ִקֶּב ְצָך ִמָּכל ָה ַעִּמים‪ִ ...‬אם ִי ְה ֶיה ִנ ַּד ֲחָך‬            ‫ישראל על אדמתם בנחלותיהם (שמיטה‬
‫ִּב ְק ֵצה ַהׁ ָּש ָמ ִים‪ִ ,‬מׁ ָּשם ְי ַקֶּב ְצָך יי ֱאֹל ֶהיָך ּו ִמׁ ָּשם ִי ָּק ֶחָך‪ֶ .‬ו ֱה ִבי ֲאָך‬
‫יי ֱאֹל ֶהיָך‪( "...‬דברים ל‪,‬ג‪-‬ה)‪ְ .‬ו ֵאּלּו ַה ְּד ָב ִרים ַהְּמ ֹפ ָרִׁשים ַּבּתֹו ָרה ֵהם‬                                        ‫ויובל י‪,‬ח‪-‬ט)‪.‬‬

        ‫ּכֹו ְל ִלים ָּכל ַה ְּד ָבִרים ֶׁשֶּנ ֶא ְמרּו ַעל ְי ֵדי ָּכל ַהְּנ ִבי ִאים‪.‬‬                  ‫א‪ּ  2‬כֹו ֵפר – והכופר בביאת הגואל אין‬

                                                                                                         ‫לו חלק לעולם הבא (תשובה ג‪,‬ו)‪ֶׁ .‬שֶּנ ֱא ַמר‪:‬‬

‫א‪ַ   3‬אף ְּב ָפ ָרַׁשת ִּב ְל ָעם (במדבר כד‪,‬יז‪-‬יח) ֶנ ֱא ַמר‪ְ ,‬וָׁשם ִנָּבא ִּבְׁש ֵני‬                   ‫"ְוָׁשב יי ֱאֹל ֶהיָך ֶאת ְׁשבּו ְתָך ְוִר ֲח ֶמָך‪,‬‬
                                                                                                         ‫ְוָׁשב ְו ִקֶּב ְצָך ִמָּכל ָה ַעִּמים ֲאֶׁשר ֱה ִפי ְצָך‬
‫יי ֱאֹל ֶהיָך ָׁשָּמה‪ִ .‬אם ִי ְה ֶיה ִנ ַּד ֲחָך ִּב ְק ֵצה ַהְּמִׁשי ִחים‪ַּ :‬בָּמִׁשי ַח ָה ִראׁשֹון‪ֶׁ ,‬שהּוא ָּד ִוד‪ֶׁ ,‬שהֹוִׁשי ַע ֶאת‬

‫ַהׁ ָּש ָמ ִים‪ִ ,‬מׁ ָּשם ְי ַקֶּב ְצָך יי ֱאֹל ֶהיָך ּו ִמׁ ָּשם ִיְׂש ָר ֵאל ִמ ַּיד ָצ ֵרי ֶהם; ּו ַבָּמִׁשי ַח ָה ַא ֲחרֹון ֶׁש ַּי ֲע ֹמד ִמָּב ָניו‪,‬‬
                                                                                                         ‫ִי ָּק ֶחָך‪ֶ .‬ו ֱה ִבי ֲאָך יי ֱאֹל ֶהיָך ֶאל ָה ָאֶרץ ֲאֶׁשר‬
‫ֶׁשּמֹוִׁשי ַע ֶאת ִיְׂשָר ֵאל ִמ ַּיד ְּב ֵני ֵעָׂשו‪.‬‬                                                   ‫ָיְרׁשּו ֲאבֹ ֶתיָך ִויִרְׁש ָּתּה‪ְ ,‬ו ֵהי ִט ְבָך ְו ִהְרְּבָך‬

‫א‪ְ  4‬וָׁשם הּוא אֹו ֵמר‪ֶ " :‬אְר ֶאּנּו ְוֹלא ַע ָּתה" – ֶזה ָּדִוד‪ֲ " ,‬אׁשּוֶרּנּו‬                       ‫ֵמ ֲאבֹ ֶתיָך"‪ .‬נמצא שמדובר בשיבת עם‬
                                                                                                         ‫ישראל לארצו לאחר גלות ארוכה‪,‬‬
‫ְוֹלא ָקרֹוב" – ֶזה ַהֶּמ ֶלְך ַהָּמִׁשי ַח; " ָּדַרְך ּכֹו ָכב ִמ ַּי ֲעקֹב"‬                            ‫ואלו הם ימות המשיח‪ .‬ועל פסוק זה‬
‫– ֶזה ָּדִוד‪ְ" ,‬ו ָקם ֵׁש ֶבט ִמ ִּיְׂשָר ֵאל" – ֶזה ַהֶּמ ֶלְך ַהָּמִׁשי ַח;‬                            ‫כתב רבנו‪" :‬ואין ישראל נגאלין אלא‬

‫בתשובה‪ .‬וכבר הבטיחה תורה שסוף "ּו ָמ ַחץ ַּפ ֲא ֵתי מֹו ָאב" – ֶזה ָּד ִוד‪ְ ,‬ו ֵכן הּוא אֹו ֵמר‪ַ " :‬וַּיְך ֶאת‬
                                                                                                         ‫ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן‪,‬‬
‫מֹו ָאב ַו ְי ַמ ְּד ֵדם ַּב ֶח ֶבל" (שמואל־ב ח‪,‬ב)‪ְ " ,‬ו ַק ְר ַקר ָּכל ְּב ֵני ֵׁשת" –‬                            ‫ומיד הן נגאלין" (תשובה ז‪,‬ה)‪.‬‬
‫ֶזה ַהֶּמ ֶלְך ַהָּמִׁשי ַח‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר ּבֹו‪ּ" :‬ו ָמְׁשלֹו ִמ ָּים ַעד ָים" (זכריה‬
‫ט‪,‬י); "ְו ָה ָיה ֱאדֹום ְיֵרָׁשה" – ֶזה ָּדִוד‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר‪ַ" :‬ו ְּת ִהי ֱאדֹום‬                        ‫א‪ְּ  3‬ב ָפָרַׁשת ִּב ְל ָעם – " ֶאְר ֶאּנּו ְוֹלא ַע ָּתה‬
‫ְל ָד ִוד ַל ֲע ָב ִדים‪( "...‬בשילוב‪ :‬שמואל־ב ח‪,‬יד; ח‪,‬ו); " ְו ָה ָיה ְי ֵרָׁשה ֵׂש ִעיר‬
                                                                                                         ‫ֲאׁשּוֶרּנּו [=אראה אותו] ְוֹלא ָקרֹוב‪ָּ ,‬דַרְך‬
                                                                                                         ‫ּכֹו ָכב ִמ ַּי ֲעקֹב ְו ָקם ֵׁש ֶבט [=מלך האוחז‬

‫אֹו ְי ָביו" – ֶזה ַהֶּמ ֶלְך ַהָּמִׁשי ַח‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר‪ְ" :‬ו ָעלּו מֹוִׁש ִעים ְּב ַהר‬                 ‫בשרביט המלוכה] ִמ ִּיְׂשָר ֵאל ּו ָמ ַחץ ַּפ ֲא ֵתי‬
                     ‫ִצּיֹון ִלְׁשּ ֹפט ֶאת ַהר ֵעָׂשו" (עובדיה א‪,‬כא)‪.‬‬                                   ‫[=גבולות] מֹו ָאב ְו ַקְר ַקר [=יהרוס‬
                                                                                                         ‫וישלוט] ָּכל ְּב ֵני ֵׁשת [=בני האדם]‪ְ .‬ו ָה ָיה‬

‫ֱאדֹום ְיֵרָׁשה [=ירושה] ְו ָה ָיה ְיֵרָׁשה ֵׂש ִעיר אֹ ְי ָביו [=לאויביו‪ ,‬לישראל]‪ְ ,‬ו ִיְׂשָר ֵאל עֶֹׂשה ָח ִיל"‪ִ .‬נָּבא – בלעם עצמו לא היה‬

‫נביא (מו"נ ב‪,‬מה)‪ ,‬ומשמעות ִנָּבא שלפנינו שאמר את דבריו ברוח הקודש‪ .‬מכל מקום‪ ,‬הראיה משם היא משום שהתורה‬

‫נאמרה כולה מפי משה רבנו‪ ,‬אדון הנביאים‪ ,‬שכתב אותה מפי ה' (ק'; תשובה ג‪,‬ח)‪ַּ .‬בָּמִׁשי ַח ָה ִראׁשֹון – שנמשח למלכות‬

‫בשמן המשחה‪ .‬אמנם הוא לא היה הראשון ממש‪ ,‬שכן שאול נמשח לפניו‪ ,‬אבל הוא היה הראשון בשושלת העומדת‬

                         ‫לעולם‪ ,‬שממנה ייצא המשיח‪ְּ .‬ב ֵני ֵעָׂשו – אדום‪ ,‬הנוצרים‪.‬‬
   1015   1016   1017   1018   1019   1020   1021   1022   1023   1024   1025