Page 1015 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 1015
םיטפוש רפס תומחלמו םיכלמ תוכלה פרק ט 993
ָע ֶלי ָה ַא ַחר ֶׁשִּנ ְכ ְנ ָסה ַל ֻחָּפה ְוֹלא ִנ ְב ֲע ָלה – ֲה ֵרי ֶזה ְּב ֶח ֶנק ,ואף על אשת איש שלהם אינם חייבים
סקילה אלא הריגה בסיף .מיתה בסקילה
היא העונש החמור ביותרְ .ו ֵי ָהֵרג ַּב ַּס ִיף ְּכ ִדי ֵני ִיְׂשָר ֵאלֲ .א ָבל ִאם ָּבא ַעל ֵאֶׁשת ִיְׂשָר ֵאל ַא ַחר ֶׁשִּנ ְב ֲע ָלה –
– מיתה בסיף חמורה מן המיתה בחנק ֲהֵרי ֶזה ְּכ ִמי ֶׁשָּבא ַעל ֵאֶׁשת ּגֹוי ֲח ֵברֹוְ ,ו ֵי ָהֵרג ַּב ַּס ִיף.
(לדיני ישראל ראה איסורי ביאה א,ו; ג,ד). חֶּ 1בן ֹנ ַח ֶׁש ִּי ֵחד ִׁש ְפ ָחה ְל ַע ְבּדֹו – ֲהֵרי ֶזה ֶנ ֱהָרג ָע ֶלי ָה ִמּׁשּום
חֶׁ 1ש ִּי ֵחד ִׁש ְפ ָחה ְל ַע ְבּדֹו – שנתן ֵאֶׁשת ֲח ֵברֹוְ .ו ֵאינֹו ַח ָּיב ָע ֶלי ָה ַעד ֶׁש ִּי ְפׁ ֹשט ַה ָּד ָברְ ,ויֹא ְמרּו
ָלּה ָה ָעם 'זֹו ִר ְב ַית ֶע ֶבד ְּפלֹו ִני'ּ .ו ֵמ ֵא ָמ ַתי ַּת ֲחזֹר ְל ֶה ֵּתָרּה?
שפחה לעבדו כדי שתהא לו לאישה,
ואחר כך בא עליה האדוןֶׁ .ש ִּי ְפׁ ֹשט ִמׁ ֶּש ַּי ְפִריֶׁשָּנה ֵמ ַע ְבּדֹו ְו ִי ְפַרע רֹאָׁשּה ַּבּׁשּוק.
ַה ָּד ָבר – שתתפשט הידיעה בציבור.
ִר ְב ַית – עלמתְ .ו ִי ְפַרע רֹאָׁשּה ַּבּׁשּוק – חּ 2ו ֵמ ֵא ָמ ַתי ִּת ְה ֶיה ֵאֶׁשת ֲח ֵברֹו ִּכ ְגרּוָׁשה ֶׁשָּלנּו? ִמׁ ֶּשּיֹו ִצי ָאּה
ויגלה את ׂשער ראשה ברשות הרבים,
ִמֵּביתֹו ִויַׁשְּל ֶחָּנה ְל ַע ְצ ָמּה ,אֹו ִמׁ ֶּש ֵּת ֵצא ִהיא ִמ ַּת ַחת ְרׁשּותֹו מפני שגם נשים נשואות גויות נוהגות
לכסות את ראשן (רש"י סנהדרין נח,ב). ְו ֵת ֵלְך ָלּהֶׁ ,ש ֵאין ָל ֶהם ֵּגרּוִׁשין ִּב ְכ ָתבְ ,ו ֵאין ַה ָּד ָבר ָּתלּוי ּבֹו ִּב ְל ַבד,
ֶאָּלא ָּכל ְז ַמן ֶׁש ִּיְר ֶצה הּוא אֹו ִהיא ִל ְפרֹׁש ֶזה ִמ ֶּזה – ּפֹוְרִׁשין.
חִ 2מ ַּת ַחת ְרׁשּותֹו – מביתוֵּ .גרּוִׁשין
גזל
ִּב ְכ ָתב – מסירת הגטְ .ו ֵאין ַה ָּד ָבר
– הגירושיןָּ .תלּוי ּבֹו ִּב ְל ַבד – שלא ט ֶּבן נֹ ַח ַח ָּיב ַעל ַהָּג ֵזלֵּ ,בין ֶׁשָּג ַזל ּגֹוי ֵּבין ֶׁשָּג ַזל ִיְׂשָר ֵאל.
כבישראל ,שמעשה הגירושין תלוי רק
ברצון הבעל (גירושין א,א) .ופשט המנהג ְו ֶא ָחד ַהּגֹו ֵזל אֹו ַהּגֹו ֵנב ָממֹון אֹו ּגֹו ֵנב ֶנ ֶפׁש אֹו ַהּכֹו ֵבׁש ְׂש ַכר
בישראל בימינו שצריך שתסכים גם ָׂש ִכיר ְו ַכּיֹו ֵצא ּבֹוֲ ,א ִפּלּו ּפֹו ֵעל ֶׁש ָא ַכל ֶׁשֹּלא ִּבְׁש ַעת ְמ ָלא ָכה –
האישה לגירושין .אבל בגויים ,די ברצון ַעל ַהּ ֹכל ַח ָּיבַ ,ו ֲהֵרי הּוא ִּב ְכ ַלל ַּג ְז ָלןַ ,מה ׁ ֶּש ֵאין ֵּכן ְּב ִיְׂשָר ֵאל.
אחד מהם.
ְו ֵכן ַח ָּיב ַעל ָּפחּות ִמׁ ָּשֶוה ְּפרּו ָטהּ .ו ֶבן ֹנ ַח ֶׁשָּג ַזל ָּפחּות ִמׁ ָּשֶוה ט ּגֹו ֵנב ֶנ ֶפׁש – חוטף אדםַ .הּכֹו ֵבׁש
ְׂש ַכר ָׂש ִכיר – אינו משלם לפועל את
שכרו (שכירות יא,א-ב)ּ .פֹו ֵעל ֶׁש ָא ַכל ֶׁשֹּלא ְּפרּו ָטהּ ,ו ָבא ַא ֵחר ּו ְג ָז ָלּה ִמֶּמּנּו – ְׁש ֵני ֶהן ֶנ ֱהָר ִגין ָע ֶלי ָה.
ִּבְׁש ַעת ְמ ָלא ָכה – שמותר לפועל לאכול
ממה שהוא עוסק בו בשעת מלאכתו, אבר מן החי
כגון לאכול מן הענבים שהוא בוצר (שם י ְו ֵכן ַח ָּיב ַעל ֵא ֶבר ִמן ַה ַחי ְו ַעל ָּבָׂשר ִמן ַה ַחי ְּב ָכל ֶׁשהּוא,
יב,א)ַ .על ַהּ ֹכל ַח ָּיב – עונש מוותַ .מה
ׁ ֶּש ֵאין ֵּכן ְּב ִיְׂשָר ֵאל – שמחזיר את הגזלה, ֶׁשֹּלא ִנ ְּתנּו ַהׁ ִּשעּוִרין ֶאָּלא ְל ִיְׂשָר ֵאל ִּב ְל ַבדּ .ו ֻמ ָּתר הּוא ְּב ָדם
ִמן ַה ַחי.
ואין דנים אותו למיתה. יא ֶא ָחד ָה ֵא ֶבר אֹו ַהָּבָׂשר ַהּפֹוֵרׁש ִמן ַהְּב ֵה ָמה אֹו ִמן ַה ַח ָּיה.
י ֵא ֶבר ִמן ַה ַחי – אבר שלם ,בין שיש ֲא ָבל ָהעֹוף – ֵי ָר ֶאה ִלי ֶׁש ֵאין ֶּבן ֹנ ַח ֶנ ֱהָרג ַעל ֵא ֶבר ִמן ַה ַחי
בו בשר וגידים ועצמות ,כגון יד או רגל, ִמֶּמּנּו .יב ַהּׁשֹו ֵחט ֶאת ַהְּב ֵה ָמהֲ ,א ִפּלּו ָׁש ַחט ָּבּה ְׁש ֵני
בין שאין בו אלא בשר ,כגון הלשון או
כליה (מאכלות אסורות ה,ב)ָּ .בָׂשר ִמן ַה ַחי ַה ִּסי ָמ ִנין – ָּכל ְז ַמן ֶׁש ִהיא ְמ ַפְרֶּכ ֶסתֵ ,א ֶבר ּו ָבָׂשר ַהּפֹוְרִׁשין
– שחתך בשר מן האבר ,כגון בשר ִמֶּמָּנה ֲאסּוִרין ִל ְב ֵני ֹנ ַח ִמּׁשּום ֵא ֶבר ִמן ַה ַחי.
מן הרגל ,אך לא את האבר כולוְּ .ב ָכל
ֶׁשהּוא – בפחות מכזית ,שבישראל פטור (שם)ַ .הׁ ִּשעּוִרין – המידות הפחותות ביותר ,שעל פחות מהן אין נענשים ,אף
על פי שהאיסור קיים.
יא ַהָּבָׂשר ַהּפֹוֵרׁש ִמן ַהְּב ֵה ָמה – בעודה בחייםֵ .י ָר ֶאה ִלי – ראה לעיל ביאור ה,ח .2יב ְׁש ֵני ַה ִּסי ָמ ִנין – קנה הנשימה
וגם הוושט שהמזון עובר בוְ .מ ַפ ְרֶּכ ֶסת – מניעה את אבריה אחר שנשחטה (פה"מ אהלות א,ז) .אבר ובשר שפרשו מן
הבהמה בעודה מפרכסת אסורים לגוי לעולם ,אף לאחר שמתה הבהמה ,מה שאינו כן בישראל ,ש"מותר לחתוך
ממנה [מבהמה מפרכסת] אחר שחיטה קודם שתצא נפשה ,ומולחו יפה יפה ומדיחו [שוטפו במים] יפה יפה ,ומניחו
עד שתמות ,ואחר כך יאכלנו" (שחיטה א,ב) .וטעם הדבר הוא ששחיטת הבהמה אינה נחשבת כמיתה לגבי הגוי ,ונמצא
שהאבר והבשר פירשו ממנה בעודה בחיים.
