Page 1024 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 1024

‫םיטפוש רפס‪      ‬תומחלמו םיכלמ תוכלה‪      ‬פרק יב	‬                                                      ‫‪1	 002‬‬

‫ב‪ְ  3‬ו ֵיׁש ִמן ַה ֲח ָכ ִמים ֶׁשאֹו ְמִרים ֶׁשּ ֹק ֶדם ִּבי ַאת ַהֶּמ ֶלְך ַהָּמִׁשי ַח‬                ‫ב‪ֶׁ  3‬ש ְּד ָבִרים ְסתּו ִמין ֵהם ֵא ֶצל ַהְּנ ִבי ִאים‬

‫ָיבֹוא ֵא ִל ָּיהּו‪ְ .‬ו ָכל ֵאּלּו ַה ְּד ָבִרים ְו ַכּיֹו ֵצא ָּב ֶהן – ֹלא ֵי ַדע ָא ָדם‬              ‫– כמו בדניאל פרק יב‪ֵ .‬אין ָל ֶהם ַקָּב ָלה‬
‫ֵהי ַאְך ִי ְהיּו ַעד ֶׁש ִּי ְהיּו‪ֶׁ ,‬ש ְּד ָבִרים ְסתּו ִמין ֵהם ֵא ֶצל ַהְּנ ִבי ִאים‪,‬‬
‫ַּגם ַה ֲח ָכ ִמים ֵאין ָל ֶהם ַקָּב ָלה ִּב ְד ָבִרים ֵאּלּו‪ֶ ,‬אָּלא ְל ִפי ֶה ְכַרע‬                   ‫וכו' – לא דיברו מתוך מסורת אלא על‬

                                                                                                        ‫פי הבנתם את הכתובים‪ּ .‬ו ְל ִפי ָכְך ֵיׁש‬

                                                                                                        ‫ָל ֶהם ַמ ֲחֹל ֶקת – "דברי הקבלה אין בהן‬

‫מחלוקת לעולם‪ .‬וכל דבר שתמצא בו ַהְּפסּו ִקים‪ּ ,‬ו ְל ִפי ָכְך ֵיׁש ָל ֶהם ַמ ֲחֹל ֶקת ִּב ְד ָב ִרים ֵאּלּו‪ְ .‬ו ַעל ָּכל‬
                                                                                                        ‫מחלוקת‪ ,‬בידוע שאינו קבלה ממשה‬
‫ָּפ ִנים ֵאין ִסּדּור ֲהָו ַית ְּד ָבִרים ֵאּלּו ְוֹלא ִּד ְקּדּו ָקן ִע ָּקר ַּב ָּדת‪.‬‬                 ‫רבנו" (ממרים ג‪,‬א)‪ְ .‬וֹלא ִּד ְקּדּו ָקן ִע ָּקר‬

‫ב‪ּ  4‬ו ְלעֹו ָלם ֹלא ִי ְת ַע ֵּסק ָא ָדם ְּב ִד ְבֵרי ַה ַהָּגדֹות ְוֹלא ַי ֲאִריְך‬                    ‫ַּב ָּדת – "ואין להקפיד בהם איך שיסברו‬
                                                                                                        ‫אותם‪ ,‬וצריך לקוות ולהאמין באופן‬
‫ְּב ִד ְבֵרי ִמ ְדָרׁשֹות ָה ֲאמּוִרים ְּב ִע ְנ ָי ִנים ֵאּלּו ְו ַכּיֹו ֵצא ָּב ֶהם ְוֹלא‬             ‫כללי בדברים האלו‪ ,‬עד אשר יתגלו‬
‫ְיִׂשי ֵמם ִע ָּקר‪ֶׁ ,‬ש ֵאי ָנן ְמ ִבי ִאין ֹלא ִלי ֵדי ַא ֲה ָבה ְוֹלא ִלי ֵדי ִיְר ָאה‪.‬‬               ‫מהרה אם הם משל או נס" (איגרת תחיית‬

‫ְו ֵכן ֹלא ְי ַחׁ ֵּשב ַהִּקִּצין; ָא ְמרּו ֲח ָכ ִמים‪ָּ :‬תפּו ַח ַּד ְע ָּתן ֶׁשִּל ְמ ַחׁ ְּש ֵבי‬                             ‫המתים‪ ,‬חלק ו)‪.‬‬
‫ִקִּצין‪ֶ .‬אָּלא ְי ַחֶּכה ְו ַי ֲא ִמין ִּב ְכ ַלל ַה ָּד ָבר‪ְּ ,‬כמֹו ֶׁשֵּב ַא ְרנּו (לעיל יא‪,‬א)‪.‬‬
                                                                                                        ‫ב‪ֹ  4‬לא ְי ַחׁ ֵּשב ַהִּקִּצין וכו' – "הזהירו‬

                                                                                                        ‫חכמים ז"ל מלחשב את הקצין ומלמנות‬

‫זמנים לביאת המשיח‪ ,‬מפני שהם זיהוי יוחסין‬
‫ג  ִּבי ֵמי ַהֶּמ ֶלְך ַהָּמִׁשי ַח‪ְּ ,‬כֶׁש ִּת ְת ַיׁ ֵּשב ַמ ְלכּותֹו ְו ִי ְת ַקְּבצּו ֵא ָליו‬
                                                                                                        ‫מכשילים את ההמונים ומטעים אותם‬
‫ָּכל ִיְׂשָר ֵאל‪ִ ,‬י ְת ַי ֲחסּו ֻּכָּלם ַעל ִּפיו ְּברּו ַח ַהּ ֹק ֶדׁש ֶׁש ָּתנּו ַח ָע ָליו‪,‬‬         ‫כאשר מגיע אותו הזמן ולא בא‪ .‬והוא‬
‫ֶׁשֶּנ ֱא ַמר‪ְ " :‬ו ָיַׁשב ְמ ָצ ֵרף ּו ְמ ַט ֵהר‪( "...‬מלאכי ג‪,‬ג)‪ּ .‬ו ִב ְב ֵני ֵל ִוי ְמ ַט ֵהר‬        ‫אמרם 'תפוח דעתן של מחשבי קצין'‪,‬‬
                                                                                                        ‫מפני שהם מכשול לבני אדם‪ ,‬ולפיכך‬
‫קיללום שיכזיב ה' את הבירור שלהם ְּת ִחָּלה‪ְ ,‬ואֹו ֵמר ' ֶזה ְמ ֻי ָחס ּכֹ ֵהן' ְו' ֶזה ְמ ֻי ָחס ֵל ִוי'‪ְ ,‬ודֹו ֶחה ֶאת‬
                                                                                                        ‫[ניסיונם להגיע לבירור האמת]‪ ,‬ויקלקלו‬
‫ֶׁש ֵאי ָנן ְמ ֻי ָח ִסין ְל ִיְׂשָר ֵאל‪ֲ .‬הֵרי הּוא אֹו ֵמר‪ַ" :‬וּיֹא ֶמר ַה ִּתְרָׁש ָתא‬               ‫תכניותיהם" (איגרת תימן‪ ,‬מהדורת ק' וש'‪ ,‬חלק‬
‫ָל ֶהם‪ַ ...‬עד ֲע ֹמד ּ ֹכ ֵהן ְלאּו ִרים ּו ְל ֻתִּמים" (עזרא ב‪,‬סג); ִהֵּנה ָל ַמ ְד ָּת‬                ‫ג)‪ .‬ולעתים‪ ,‬במצבים קיצוניים של אבדן‬

‫אמונה‪ ,‬יש לעודד את הבריות באמצעות ֶׁשְּברּו ַח ַהּקֹ ֶדׁש ִמ ְת ַי ֲח ִסין ַהֻּמ ְח ָז ִקין ּומֹו ִדי ִעין ַהְּמ ֻי ָחס‪ְ .‬ו ֵאינֹו‬
                                                                                                        ‫התקווה שהקץ קרוב‪ ,‬כמו שעשה רבנו‬
‫ְמ ַי ֵחס ִיְׂשָר ֵאל ֶאָּלא ְלִׁש ְב ֵטי ֶהם‪ֶׁ ,‬שּמֹו ִדי ַע ֶׁש ֶּזה ִמׁ ֵּש ֶבט ְּפלֹו ִני‬           ‫באיגרת תימן‪ָּ .‬תפּו ַח – תתקלקל‪ ,‬כשם‬
‫ְו ֶזה ִמׁ ֵּש ֶבט ְּפלֹו ִני‪ֲ ,‬א ָבל ֵאינֹו אֹו ֵמר ַעל ֶׁש ֵהם ְּב ֶח ְז ַקת ַּכְׁשרּות‬               ‫שגוויית אדם מתנפחת לאחר מותו (ראה‬
‫' ֶזה ַמ ְמ ֵזר' ְו' ֶזה ֶע ֶבד'; ֶׁש ַה ִּדין הּוא ֶׁש ַהִּמְׁשָּפ ָחה ֶׁשִּנ ְט ְמ ָעה –‬              ‫שבת כו‪,‬כ)‪ .‬ואפשר שמשמעותו 'תתנדף‪,‬‬

                                              ‫ִנ ְט ְמ ָעה‪.‬‬                                                                 ‫תעבור ותיעלם'‪.‬‬

                                                   ‫מטרתם של ימות המשיח‬                                  ‫ג   ִי ְת ַי ֲחסּו – תתברר שושלת היוחסין‪.‬‬

‫ד ֹלא ִנ ְת ַאּוּו ַה ֲח ָכ ִמים ְו ַהְּנ ִבי ִאים ְימֹות ַהָּמִׁשי ַח‪ֹ ,‬לא ְּכ ֵדי ֶׁש ִּיְׁש ְלטּו‬    ‫רּו ַח ַהּ ֹק ֶדׁש – דרגה הקרובה לנבואה‪:‬‬
                                                                                                        ‫"שירגיש האדם כאילו דבר מה חל בו‪,‬‬

‫ַעל ָּכל ָהעֹו ָלם‪ְ ,‬וֹלא ְּכ ֵדי ֶׁש ִּיְרּדּו ַּבּגֹו ִיים‪ְ ,‬וֹלא ְּכ ֵדי ֶׁש ְּי ַנׂ ְּשאּו אֹו ָתם‬  ‫וכוח אחר עבר עליו‪ ,‬שמדובבו‪ ,‬ואז‬
‫ָה ַעִּמים‪ְ ,‬וֹלא ְּכ ֵדי ֶל ֱא ֹכל ְו ִלְׁשּתֹות ְו ִלְׂש ֹמ ַח‪ֶ ,‬אָּלא ְּכ ֵדי ֶׁש ִּי ְהיּו‬          ‫ידבר בדברי חכמה או תהילה או בדברי‬
‫ְּפנּו ִיין ַּבּתֹוָרה ְו ָח ְכ ָמ ָתּה ְוֹלא ִי ְה ֶיה ָל ֶהם נֹו ֵגׂש ּו ְמ ַבֵּטל‪ְּ ,‬כ ֵדי‬           ‫תוכחת מועילים או בדברים מדיניים‬
                                                                                                        ‫או אלוהיים‪ .‬וכל זה בהקיץ ובמצב‬

‫של שימוש החושים כרגיל" (מו"נ ב‪,‬מה)‪ֶׁ .‬ש ִּי ְזּכּו ְל ַח ֵּיי ָהעֹו ָלם ַהָּבא‪ְּ ,‬כמֹו ֶׁשֵּב ַא ְרנּו ְּב ִה ְלכֹות ְּתׁשּו ָבה (ט‪,‬ב)‪.‬‬

                                                                  ‫ֶׁשֶּנ ֱא ַמר‪ִ " :‬ה ְנ ִני ׁשֹ ֵל ַח ַמ ְל ָא ִכי ּו ִפָּנה ֶדֶרְך‬

‫ְל ָפ ָני‪ּ ...‬ו ִמי ְמ ַכ ְלֵּכל ֶאת יֹום ּבֹואֹו ּו ִמי ָהעֹ ֵמד ְּב ֵהָראֹותֹו‪ִּ ,‬כי הּוא ְּכ ֵאׁש ְמ ָצֵרף ּו ְכבִֹרית ְמ ַכְּב ִסים‪ְ .‬ו ָיַׁשב ְמ ָצֵרף ּו ְמ ַט ֵהר ֶּכ ֶסף‬

‫ְו ִט ַהר ֶאת ְּב ֵני ֵלִוי ְו ִז ַּקק אֹ ָתם ַּכ ָּז ָהב ְו ַכָּכ ֶסף‪ְ ,‬ו ָהיּו ַלה' ַמִּגיֵׁשי ִמ ְנ ָחה ִּב ְצ ָד ָקה"‪ֲ .‬הֵרי הּוא אֹו ֵמר‪ַ" :‬וּיֹא ֶמר ַה ִּתְרָׁש ָתא [נחמיה]‬

‫ָל ֶהם ֲאֶׁשר ֹלא יֹא ְכלּו ִמּ ֹק ֶדׁש ַהֳּק ָדִׁשים‪ַ ,‬עד ֲע ֹמד ּ ֹכ ֵהן ְלאּוִרים ּו ְל ֻתִּמים"‪ .‬לביאור אורים ותומים ראה לעיל ב‪,‬ה‪ֶׁ .‬שִּנ ְט ְמ ָעה‬

                                                                                                        ‫– שנתערבה בתוך העם‪.‬‬

‫ד   ִיְרּדּו – ישעבדו‪ .‬נֹו ֵגׂש – דוחק ולוחץ‪ְּ .‬כמֹו ֶׁשֵּב ַאְרנּו ְּב ִה ְלכֹות ְּתׁשּו ָבה – שתיאורי השפע שיגיעו למקיימי התורה‬

‫אינם אלא הטבת התנאים ללימוד התורה וקיומה כדי להגיע אל השכר האמתי‪ ,‬שהוא העולם הבא‪" ,‬שיסיר ממנו כל‬
   1019   1020   1021   1022   1023   1024   1025   1026   1027   1028   1029