Page 99 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 99
זקיםנ רפס הבנג תוכלה פרק ה-ו 77
ֶׁש ָה ָיה ָׁשם ַּב ַעל ַהַּב ִיתְ ,ו ָט ַען ְו ָא ַמר ' ְלקּו ִחין ֵהן ְּב ָי ִדי'ּ ,ו ַב ַעל (מו"נ א,מג)ַ .אף ַעל ִּפי ֶׁש ָה ָיה ָׁשם ַּב ַעל
ַהַּב ִית – והדבר מקטין את החשש מפני
גנבהֵ .אין ֶּדֶרְך ְּב ֵני ָא ָדם ְל ַה ְט ִמי ָנן – ַהַּב ִית אֹו ֵמר 'ְּגנּו ִבים ֵהן'ִ :אם ָה ָיה ַּב ַעל ַהַּב ִית ֶׁש ֵאין ַּדְרּכֹו
שאין אדם בוש שיהיו ברשותו בפרהסיה ִל ְמּכֹר ֶאת ֵּכ ָליוְ ,ואֹו ָתן ֵּכ ִלים ֵאין ֶּדֶרְך ְּב ֵני ָא ָדם ְל ַה ְט ִמי ָנן,
(רש"י שבועות מו,ב)ְ .ו ִנְׁשָּבע ִּב ְנ ִקי ַטת ֵח ֶפץ ְו ֵאין ֶּדֶרְך אֹותֹו ַהֻּמ ְח ָזק ְל ַה ְצ ִני ַע ֵּכ ִלים ַּת ַחת ְּכ ָנ ָפיו – ֲהֵרי ַּב ַעל
ְונֹו ֵטל ֵּכ ָליו – כשיש עדים .אך אם היה ַהַּב ִית ֶנ ֱא ָמןְ ,ו ִנְׁשָּבע ִּב ְנ ִקי ַטת ֵח ֶפץ ְונֹו ֵטל ֵּכ ָליו.
רק עד אחד ,מחרימים את הגנב או יבְ 2ו ִאם ֵאין ָא ָדם ֶזה ֻמ ְח ָזק ִּב ְג ֵנ ָבה – ֵאין ַּב ַעל ַהַּב ִית ֶנ ֱא ָמן,
משביעים אותו כדי שיודה (שו"ת תלד).
ֶאָּלא ִנְׁשָּבע ֶזה ֶׁש ַהֵּכ ִלים ְּב ָידֹו ְׁשבּו ַעת ֶה ֵּסת ֶׁש ַהֵּכ ִלים ָה ֵאּלּו יבְׁ 2שבּו ַעת ֶה ֵּסת – שבועה המוטלת
על מי שכופר בכל טענת חברו,
שתיקנוה חכמים שמא יירתע מלהישבע ְלקּו ִחין ֵהן ְּב ָידֹוְ ,והֹו ֵלְך.
ויודה ,שהנשבע אותה אינו חייב לאחוז ספר תורה בידו ,בניגוד לשאר שבועות (שבועות יא,יג; טוען ונטען א,ג) .ולשון היסת
משמעו 'להכביד עליו' (הערוך בשם גאון) או כדי להסיתו ולפתותו להודות (ר' תנחום).
אֶׁ 1ש ֶח ְז ָקתֹוֶׁשהּואָּגנּוב–ישחשדסביר ּ ֶפ ֶרק ִׁש ִּׁשי
שהחפץ הנמכר גנוב ,כגון שנמכר בזול. ו
ִל ַּקח–לקנות .רֹב אֹותֹו ַה ָּד ָבר ֶׁשהּוא ָּגנּוב דבר שחזקתו גנוב
– שידוע שרוב הסחורה מסוג זה הנמכרת האיסור לקנות דבר שחזקתו גנוב
בשוק גנובה (סמ"ע שנח,ב) .לעתים היצע
רב של סחורה מסוימת יש בו כדי להעיד אָּ 1כל ָּד ָבר ֶׁש ֶח ְז ָקתֹו ֶׁשהּוא ָּגנּוב – ָאסּור ִל ַּקח אֹותֹוְ .ו ֵכן ִאם
שהיא גנובה ,כגון אם המוכר הוא קטן או
רֹב אֹותֹו ַה ָּד ָבר ֶׁשהּוא ָּגנּוב – ֵאין לֹו ְק ִחין אֹותֹוְ .ל ִפי ָכְך ֵאין
אישה ,ולעתים היצע מועט מאוד יש בו לֹו ְק ִחין ִמן ָהרֹו ִעים ֶצ ֶמר אֹו ָח ָלב אֹו ְּג ָד ִייםֲ ,א ָבל לֹו ְק ִחין ֵמ ֶהן
כדי להעיד שהיא גנובה ,כגון אם המוכר ָח ָלב ּו ְג ִבי ָנה ַּבִּמ ְדָּברֲ ,א ָבל ֹלא ַּב ִּיּׁשּוב.
הוא רועה (י'; ראה להלן א-ד; מתנות עניים ז,יב).
ִמן ָהרֹו ִעים – הרועים צאן של אחרים, אּ 2ו ֻמ ָּתר ִל ַּקח ִמן ָהרֹו ִעים ַאְרַּבע ֹצאן אֹו ַאְרַּבע ִּגּזֹות ֶׁשְּל ֶצ ֶמר
שיש חשד סביר שמה שמוצע למכירה
נגנב מבעל הביתַּ .בִּמ ְדָּבר – כשהבעלים ֵמ ֵע ֶדר ָק ָטן ,אֹו ָח ֵמׁש ֵמ ֵע ֶדר ָּגדֹולֶׁ ,ש ֵאין ֶח ְז ָקתֹו ֶׁשהּוא ּגֹו ֵנב
מוותרים לרועה על החלב או מבקשים
ָּד ָבר ַרב .ב ְּכ ָללֹו ֶׁשַּל ָּד ָברָּ :כל ֶׁש ָהרֹו ֶעה מֹו ְכרֹוִ :אם ָה ָיה
ַּב ַעל ַהַּב ִית ַמ ְרִּגיׁש ּבֹו – ֻמ ָּתר ִל ַּקח אֹותֹו ִמן ָהרֹו ֶעה; ְו ִאם ֵאין למכור אותו ,מפני שהם חוששים שמא
יתקלקל עד שיגיע ליישוב (צ')ֲ .א ָבל ֹלא
ַּב ִּיּׁשּוב – ששם הרועה צריך להביא אותו ַּב ַעל ַהַּב ִית ַמְרִּגיׁש ּבֹו – ָאסּור ִל ַּקח אֹותֹו.
לבית הבעלים. דברים שחזקתם גנובים ודברים שאין חזקתם גנובים
א 2צֹאן – כבשים ועזיםִּ .גּזֹות – צמר ג ֵאין לֹו ְק ִחין ִמּׁשֹו ְמֵרי ֵּפרֹות ֵע ִצים אֹו ֵּפרֹותֶ ,אָּלא ִּב ְז ַמן ֶׁש ֵהן
גזוזֶׁ .ש ֵאין ֶח ְז ָקתֹו ֶׁשהּוא ּגֹו ֵנב ָּד ָבר יֹוְׁש ִבין ּומֹו ְכִרין ְו ַה ַּסִּלים ִל ְפ ֵני ֶהן ְו ַהֶּפ ֶלס ִל ְפ ֵני ֶהןֶׁ ,ש ֲהֵרי ַה ָּד ָבר
ָּגלּוי ְו ֵיׁש לֹו קֹולְ ,ו ֵאין ֶזה ְּג ֵנ ָבהְ .ולֹו ְק ִחין ִמֶּפ ַתח ַהִּגָּנהֲ ,א ָבל
ַרב – מפני שירגישו הבעלים בחסרונן. ֹלא ֵמ ֲאחֹוֵרי ַהִּגָּנהְ .ו ֻכָּלן ֶׁש ָא ְמרּו ' ַה ְט ֵמן' – ָאסּור ִל ַּקח ֵמ ֶהן.
ב ַמְרִּגיׁש ּבֹו – חש בחסרונו ,ולכן
סביר שהדבר נעשה באישור הבעלים.
ּו ֻמ ָּתר ִל ַּקח ִמן ָה ָא ִריסֶׁ ,ש ֲה ֵרי ֵיׁש לֹו ֵח ֶלק ַּבֵּפרֹות ּו ָב ֵע ִצים .ג ֶּפ ֶלס – קנה למדידת משקל (כלשון
המקרא בישעיהו מ,יב ובמשלי טז,יא; וראה עוד
להלן ח,יא)ְ .ו ֵיׁש לֹו קֹול – פרסום ,וידע בעל הסחורה על הדברִ .מֶּפ ַתח ַהִּגָּנה – מקום הגלוי לעין כלֵ .מ ֲאחֹוֵרי ַהִּגָּנה
– מקום המחשיד שמדובר בסחורה גנובה הנמכרת בהסתרַ .ה ְט ֵמן – הסתר את הסחורה ,שהדבר מחשיד שהסחורה
גנובהָ .אִריס – האריס הוא מי שמקבל שדה לעבד אותה תמורת אחוז מסוים מן היבול ,שליש או רבע וכדומה ,לאחר
ניכוי ההוצאות ,שהוא נחשב כשותף עם בעל השדה (שלוחין ושותפין ח,ה; שכירות ט,ו )3ומותר לקנות ממנו היבול בכל מקום.
