Page 100 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 100
זקיםנ רפס הבנג תוכלה פרק ו 7 8
ד ְּכ ֵלי – בגדיְּ .כ ֵלי ִּפְׁש ָּתן ַּבָּג ִליל אֹו ד ֵאין לֹו ְק ִחין ִמן ַהָּנִׁשים ּו ִמן ָה ֲע ָב ִדים ּו ִמן ַהְּק ַטִּניםֶ ,אָּלא
ֲע ָג ִלים ַּבׁ ָּשרֹון – שנהגו במקומות אלו
ְּד ָבִריםֶׁש ֶח ְז ָק ָתןֶׁש ֵהןֶׁשָּל ֶהן ִמ ַּד ַעת ַהְּב ָע ִליםְּ,כגֹון ָנִׁשיםֶׁשָּמ ְכרּו שהנשים סוחרות בדברים הללו על דעת
ְּכ ֵלי ִּפְׁש ָּתן ַּבָּג ִליל אֹו ֲע ָג ִלים ַּבׁ ָּשרֹוןְ .ו ֻכָּלן ֶׁש ָא ְמרּו ' ַה ְט ֵמן' – בעליהןַּ .בׁ ָּשרֹון – חבל ארץ לאורך הים
למן יפו ועד הר הכרמלְּ .ב ָכל ָמקֹום ִמָּכל ָאסּור ִל ַּקח ֵמ ֶהןִ ,מְּפ ֵני ֶׁש ֵהן ְּב ֶח ְז ַקת ְּג ֵנ ָבהְ .ולֹו ְק ִחים ֵּבי ִצים
ָא ָדם – "שאין מכניסים עצמם לחשש
ְו ַתְר ְנ ֹג ִלין ְּב ָכל ָמקֹום ִמָּכל ָא ָדםְ ,ו ִאם ָא ַמר ' ַה ְט ֵמן' – ָאסּור. גנבה מפני אלו" (המאירי ב"ק קיח,ב) ,מפני
אומן העושה מלאכת בעל הבית ששוויים מועט.
ה ַּב ָּד ִדין – העובדים בסחיטת שמן ה לֹו ְק ִחין ִמן ַהַּב ָּד ִדין ֵזי ִתים ַּבִּמ ָּדה ְוֶׁש ֶמן ַּבִּמ ָּדהֲ ,א ָבל ֹלא
בבית הבד ,שמגדלי זיתים מביאים
ֵזי ִתים מּו ָע ִטין ְוֹלא ֶׁש ֶמן מּו ָעטֶׁ ,ש ֶח ְז ָק ָתן ְּג ֵנ ָבה ֵהןְ .ו ֵכן ָּכל אליהם את זיתיהם כדי להפיק מהם
ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶהן. שמן עבורםַּ .בִּמ ָּדה – במידה גדולה,
ו מֹו ִכין ֶׁש ַהּכֹו ֵבס מֹו ִציא – ֲהֵרי ֵאּלּו ֶׁשּלֹוְ .וֶׁש ַהּסֹוֵרק מֹו ִציא בדרך קבע ובפרהסיה (רש"י ב"ק קיט,א).
– ֲהֵרי ֵאּלּו ֶׁשְּל ַב ַעל ַהַּב ִיתַ .הּכֹו ֵבס נֹו ֵטל ְׁשלָׁשה חּו ִטין ְו ֵהן ו מֹו ִכין – חתיכות צמר או בד או צמר
ֶׁשּלֹו; ָי ֵתר ִמָּכאן – ֶׁשְּל ַב ַעל ַהַּב ִיתִ .אם ָה ָיה ָׁש ֹחר ַעל ַּגֵּבי ָל ָבן
גפן שממלאים בהם כרים וכסתות (פה"מ:
שבתד,א;שםו,ה;ב"קי,י;כליםכב,ט)ֶׁ .ש ַהּכֹו ֵבס
מֹו ִציא – מן הצמר בשעת כיבוסוֲ .הֵרי – נֹו ֵטל ֶאת ַהּ ֹכל ְו ֵהן ֶׁשּלֹו.
ֵאּלּו ֶׁשּלֹו – מפני שהבעלים מוותרים
עליהם מראש ,כיוון שהם עלולים ז ַה ַח ָּיט ֶׁשׁ ִּש ֵּיר ִמן ַהחּוט ְּכ ֵדי ְמִׁשי ַכת ַמ ַחטְ ,וִׁש ֵּיר ִמן ַהֶּב ֶגד
להישטף במים והכובסים אינם נוהגים
ַמ ְט ִלית ֶׁש ִהיא ָׁשלׁש ֶא ְצָּבעֹות ַעל ָׁשלׁש ֶא ְצָּבעֹות – ַח ָּיב להציל אותם (י') .סֹו ֵרק – מי שמסרק
ְל ַה ֲח ִזיָרן ַלְּב ָע ִלים; ָּפחּות ִמָּכאן – ֶׁשּלֹו. את הצמרֲ .הֵרי ֵאּלּו ֶׁשְּל ַב ַעל ַהַּב ִית –
ח ְנסֶֹרת ֶׁש ֶה ָחָרׁש מֹו ִציא ַּבַּמ ֲע ָצד – ֶׁשּלֹו; ַּבַּכ ִּׁשיל – ֶׁשְּל ַב ַעל מפני שהסורק יכול להציל אותם ,ולכן
הבעלים אינם מוותרים עליהם (י') .נֹו ֵטל
ַהַּב ִיתְ .ו ִאם ָה ָיה עֹוֶׂשה ֵא ֶצל ַּב ַעל ַהַּב ִית – ַאף ַהְּנ ֹסֶרת ֶׁשְּל ַב ַעל ְׁשלָׁשה חּו ִטין – אם נשמטו מן הבגד.
מפני שדרך האורגים לארוג שניים או ַהַּב ִיתְ .ו ָכל ַה ְּד ָב ִרים ָה ֵאּלּו ְו ַכּיֹו ֵצא ָּב ֶהן – הֹו ְל ִכין ָּב ֶהן ַא ַחר
שלושה חוטים בשולי הבגד כדי להגן
ִמ ְנ ַהג ַהְּמ ִדי ָנה. עליו מפני שחיקתו בשעת הכביסה,
ט ָּכל ֻאָּמן ֶׁשָּמ ַכר ָּד ָבר ִמן ַה ְּד ָבִרים ֶׁש ֵאי ָנן ֶׁשּלֹו ְּב ִה ְל ַכת ובעל הבית אינו מקפיד על אלו (מ"מ).
חוט ָׁש ֹחר ַעל ַּגֵּבי בגד ָל ָבן – מפני
ְמ ִדי ָנהְּ ,כגֹון מֹו ִכין ֶׁשְּמ ָכָרן ַהּסֹוֵרק ְּב ָמקֹום ֶׁשָּנ ֲהגּו ֶׁש ִּי ְהיּו
ְל ַב ַעל ַהַּב ִית – ָאסּור ִל ַּקח ִמֶּמּנּוִ ,מְּפ ֵני ֶׁש ֵהן ְּב ֶח ְז ַקת ְּג ֵנ ָבה; ֲא ָבל שמכער אותו.
לֹו ְק ִחין ִמֶּמּנּו ַּכר ָמ ֵלא מֹו ִכיןְ .ו ִאם ָמ ַכר ָה ֻאָּמן ְּד ָבִרים ֶׁש ֵהן ֶׁשּלֹו
ז ִׁש ֵּיר – הותירְּ .כ ֵדי ְמִׁשי ַכת ַמ ַחט –
באורך המאפשר להשחיל את המחט
ולתפור תפירה אחת ,שהוא כפליים ְּב ִה ְל ַכת ְמ ִדי ָנה – לֹו ְק ִחין ִמֶּמּנּו; ְו ִאם ָא ַמר ' ַה ְט ֵמן' – ָאסּור.
מאורך המחט (פה"מ ב"ק י,י)ַ .מ ְט ִלית –
חתיכת אריג (פה"מ שבת כד,ה)ָׁ .שלׁש ֶא ְצָּבעֹות ַעל ָׁשלׁש ֶא ְצָּבעֹות – שפחות מזה אינו נקרא בגד (ראה למשל כלים כב,כא).
והאצבע היא רוחב אגודל ,כ 2-ס"מ (ראה נספח מידות ומשקלות).
ח ָח ָרׁש – נגרַ .מ ֲע ָצד – מקצּועה .כלי שמחליקים בו את פני הקרשים (פה"מ ב"ק י,י; ק' שם)ַּ .כׁ ִּשיל – כלי שהנגר מגלף
בו חתיכות גדולות מן העץ (שם)ְ .ו ִאם ָה ָיה עֹוֶׂשה ֵא ֶצל ַּב ַעל ַהַּב ִית – שהיה שכיר שלו (רש"י ב"ק קיט,א) .הֹו ְל ִכין ָּב ֶהן ַא ַחר
ִמ ְנ ַהג ַהְּמ ִדי ָנה – הדינים שנאמרו לעיל אמורים בשאין כללים מקומיים מקובלים (השווה מכירה כו,ח).
ט ֻאָּמן – בעל מקצועְּ .ב ִה ְל ַכת ְמ ִדי ָנה – במנהג המדינה (הלכת=משפט .ראה אונקלוס לשמות כא,ט) .מֹו ִכין ֶׁשְּמ ָכ ָרן ַהּסֹו ֵרק –
פסולת מסריקת הצמר .לֹו ְק ִחין ִמֶּמּנּו ַּכר ָמ ֵלא מֹו ִכין – שאף אם יש חשד שנגנבו ,הרי נקנו בשינוי (לעיל א,יב; בבלי ב"ק קיט,ב).
