Page 95 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד

‫זקיםנ רפס‪  ‬הבנג תוכלה‪  ‬פרק ד ‪ 73‬‬ ‫ ‬

‫ו ֶׁש ַהָּממֹון ַהְּמ ַח ְּיבֹו ַּבֶּכ ֶפל ּפֹו ְטרֹו ִמן‬ ‫חיובים כפולים על טענות שקר‬

‫ַהחֹ ֶמׁש – כנזכר בהלכה‪ ‬א‪ ,‬מפני שחייב‬ ‫ו ָט ַען ַט ֲע ַנת ַּגָּנב ְו ִנְׁשַּבע‪ְ ,‬ו ָח ַזר ְו ָט ַען ַט ֲע ַנת ֲא ֵב ָדה ְו ִנְׁשַּבע‪,‬‬
‫כפל רק כשאינו מודה‪ ,‬והחיוב בחומש‬
‫ּו ָבאּו ֵע ִדים ֶׁשֹּלא ִנ ְג ַנב‪ְ ,‬והֹו ָדה הּוא ֶׁשֹּלא ָא ַבד – הֹו ִאיל‬
‫רק כשהוא מודה מעצמו‪.‬‬ ‫ּו ְמַׁשֵּלם ַּתְׁשלּו ֵמי ֶּכ ֶפל ַעל ִּפי ֵע ִדים‪ֵ ,‬אינֹו ְמַׁשֵּלם חֹ ֶמׁש ַעל‬
‫ְׁשבּו ָעה ַא ֲחרֹו ָנה‪ַ ,‬אף ַעל ִּפי ֶׁשהֹו ָדה‪ֶׁ ,‬ש ַהָּממֹון ַהְּמ ַח ְּיבֹו ַּבֶּכ ֶפל‬
‫ז ָמ ַסר – לשמירה‪ְ .‬ו ַהׁ ֵּש ִני ָּבאּו ָע ָליו‬

‫ֵע ִדים – אחר שהודה הראשון‪ ,‬וכבר‬

‫נתחייב בחומש (י')‪ֵ .‬אין מֹו ִצי ִאין ִמ ָּידֹו‬ ‫ּפֹו ְטרֹו ִמן ַהחֹ ֶמׁש‪.‬‬

‫– זהו ספק בדין‪ ,‬אם אפשר להטיל את‬ ‫ז ָמ ַסר ׁשֹורֹו ִלְׁש ַנ ִים‪ְ ,‬ו ָט ֲענּו ַט ֲע ַנת ַּגָּנב ְו ִנְׁשְּבעּו‪ְ ,‬והֹו ָדה ֶא ָחד‬
‫תשלום החומש והכפל על ממון אחד‪,‬‬
‫ֵמ ֶהן‪ְ ,‬ו ַהׁ ֵּש ִני ָּבאּו ָע ָליו ֵע ִדים – ְׁש ֵני ֶהן ְמַׁשְּל ִמין ֶאת ַה ֶּק ֶרן‪ְ ,‬ו ִאם כנזכר בהלכה הקודמת‪ ,‬כשמתחייבים‬
‫בו שניים (בבלי ב"ק קח‪,‬א)‪ ,‬ובית דין אינו‬
‫מוציא ממון בספק‪ ,‬ו"ככל ספק ממון‪:‬‬ ‫ָּת ַפׂשַּב ַעל ַהִּפ ָּקדֹון ֶאת ַהֶּכ ֶפל‪ֵ ,‬איןמֹו ִצי ִאין ִמ ָּידֹו; ְו ֶזהֶׁשהֹו ָדה–‬
‫המוציא מחברו – עליו הראיה" (איסורי‬ ‫ְמַׁשֵּלםחֹ ֶמׁש‪ִּ,‬כְׁש ָאר ַהִּנְׁשָּב ִעיןְׁשבּו ַעת ַהִּפ ָּקדֹוןֶׁשהֹודּו ֵמ ַע ְצ ָמן‪.‬‬

‫ביאהטו‪,‬כו)‪ ,‬ולכן אין מוציאים מיד התופס‪.‬‬ ‫ספק בהודאה לבעלים ובחיוב הכפל‬

‫ח‪ַּ 1‬ב ַעל ַהִּפ ָּקדֹון ֶׁש ָּת ַבע ֶאת ַהּׁשֹו ֵמר‪ְ ,‬ו ִנְׁשַּבע ֶׁשִּנ ְג ַנב‪ְ ,‬ו ַא ַחר ח‪ 1‬הקדמה‪ :‬בהלכה זו הגנב מודה פעם‬
‫אחת וכופר פעם אחת‪ ,‬וכדי שייפטר מן‬
‫הכפל עקב הודאתו‪ ,‬עליו להודות בפני‬ ‫ָּכְך ֻהַּכר ַהַּגָּנב‪ְ ,‬ו ָת ַבע ַהּׁשֹו ֵמר ֶאת ַהַּגָּנב‪ְ ,‬והֹו ָדה לֹו ַהַּגָּנב ֶׁשָּג ַנב‪,‬‬
‫בעלי הדבר הגנוב או הפועלים בשמם‪.‬‬ ‫ְו ָת ַבע ַּב ַעל ַהִּפ ָּקדֹון ֶאת ַהַּגָּנב‪ְ ,‬ו ָכ ַפר‪ּ ,‬ו ָבאּו ֵע ִדים ֶׁשָּג ַנב‪ִ :‬אם‬
‫ֻהַּכר ַהַּגָּנב – נתפס הגנב‪ִ .‬אם ֶּב ֱא ֶמת‬ ‫ֶּב ֱא ֶמת ִנְׁשַּבע ַהּׁשֹו ֵמר ְּכֶׁשָּט ַען ֶׁשִּנ ְג ַנב – ִנ ְפ ַטר ַהַּגָּנב ִמן ַהֶּכ ֶפל‬

‫ִנְׁשַּבע ַהּׁשֹו ֵמר – שמתברר שהיה כפי‬ ‫ְּבהֹו ָד ָיתֹו ַלּׁשֹו ֵמר; ְו ִאם ְּבֶׁש ֶקר ִנְׁשַּבע – ֵאין מֹו ִצי ִאין ַהֶּכ ֶפל ִמן‬
‫שנשבע בדיוק‪ ,‬כגון שנשבע שנגנבה‬ ‫ַהַּגָּנב‪ְ ,‬ו ִאם ָּת ְפׂשּו ַהְּב ָע ִלים ַהֶּכ ֶפל‪ֵ ,‬אין מֹו ִצי ִאין ִמ ָּי ָדם‪.‬‬
‫באונס ולא בגנבה רגילה‪ ,‬או שטען‬
‫שנגנבה בלילה ולא ביום‪ ,‬ונתברר‬ ‫ח‪ָּ 2‬ת ְבעּו ַהְּב ָע ִלים ֶאת ַהּׁשֹו ֵמר‪ְ ,‬וִׁשֵּלם‪ְ ,‬ו ַא ַחר ָּכְך ֻהַּכר ַהַּגָּנב‪,‬‬

‫שדיבר אמת (המאירי ב"ק קח‪,‬ב)‪ִ .‬נ ְפ ַטר ַהַּגָּנב‬ ‫ּו ְת ָבעּוהּו ַהְּב ָע ִלים‪ְ ,‬והֹו ָדה ָל ֶהם ֶׁשָּג ַנב‪ְ ,‬ו ַא ַחר ָּכְך ְּת ָבעֹו‬
‫ִמן ַהֶּכ ֶפל ְּבהֹו ָד ָיתֹו ַלּׁשֹו ֵמר – שכיוון‬ ‫ַהּׁשֹו ֵמר‪ְ ,‬ו ָכ ַפר ּבֹו‪ּ ,‬ו ָבאּו ֵע ִדים ֶׁשָּג ַנב – ֵאין מֹו ִצי ִאין ַהֶּכ ֶפל‬
‫שנתברר שהשומר אמין‪ ,‬יש להניח‬ ‫ִמן ַהַּגָּנב‪ְ ,‬ו ִאם ָּת ַפׂש ַהּׁשֹו ֵמר ֶאת ַהֶּכ ֶפל‪ֵ ,‬אין מֹו ִצי ִאין ִמ ָּידֹו‪.‬‬
‫שהבעלים מעוניין שימשיך לשמור‬
‫ְו ֵכן ַה ִּדין ְּב ַתְׁשלּו ֵמי ַא ְרָּב ָעה ַו ֲח ִמׁ ָּשה‪ִ ,‬אם ָט ַבח ַהַּגָּנב אֹו ָמ ַכר‪ .‬ולהתאמץ למצוא את הגנב‪ .‬לכן תביעתו‬
‫מן הגנב נחשבת כתביעת הבעלים‪,‬‬
‫וממילא גם הודאת הגנב בפניו נחשבת‬ ‫ט ַהּטֹו ֵען ַט ֲע ַנת ַּגָּנב ַּבִּפ ָּקדֹון ֶׁשַּל ָּק ָטן‪ַ ,‬אף ַעל ִּפי ֶׁשָּנ ַתן לֹו‬

‫ְּכֶׁשהּוא ָק ָטן ּו ְת ָבעֹו ְּכֶׁשהּוא ָּגדֹול‪ְ ,‬ו ִנְׁשַּבע‪ְ ,‬ו ַא ַחר ָּכְך ָּבאּו ֵע ִדים כהודאה לפטור את הגנב מן הכפל‪ ,‬אף‬

‫על פי שהוא כופר כלפי הבעלים (רש"י‬ ‫– ֲהֵרי ֶזה ָּפטּור ִמן ַהֶּכ ֶפל‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר‪ִּ" :‬כי ִי ֵּתן‪ִ ‬איׁש‪ֶ ‬אל‪ֵ ‬ר ֵעהּו"‬
‫ב"ק קח‪,‬ב)‪ֵ .‬אין מֹו ִצי ִאין ַהֶּכ ֶפל ִמן ַהַּגָּנב‬ ‫(שמות כב‪,‬ט)‪ְ ,‬ו ֵאין ְנ ִתי ַנת ָק ָטן ְּכלּום‪ְ ,‬ו ָצ ִריְך ֶׁש ִּת ְה ֶיה ְנ ִתי ָנה‬
‫וכו' – זהו ספק בדין‪ ,‬אם מפני שלא דייק‬
‫השומר בפרטי הגנבה‪ ,‬פקעה נאמנותו‬ ‫ּו ְת ִבי ָעה ָׁשִוין ַּבָּגדֹול‪.‬‬

‫לבעל הבית‪ ,‬והודאת הגנב בפני השומר‬

‫אינה פוטרת אותו מן הכפל‪ ,‬שהרי הוא כופר בפני הבעלים (י')‪ .‬לכן‪ ,‬גם בזה הדין הוא‪ :‬המוציא מחברו – עליו הראיה‪.‬‬

‫ח‪ְ 2‬וִׁשֵּלם – לפנים משורת הדין‪ ,‬אף על פי ששומר חינם פטור מלשלם (מ"מ)‪ .‬מרגע זה‪ ,‬החפץ נחשב שלו‪ ,‬ואם נתפס‬

‫הגנב בעדים והוא חייב תשלומי כפל או ארבעה וחמישה – משלם לשומר (שאלה ופיקדון ח‪,‬א‪ֵ .)1‬אין מֹו ִצי ִאין ַהֶּכ ֶפל ִמן‬

‫ַהַּגָּנב וכו' – זהו ספק בדין‪ ,‬אם הסתלקו הבעלים מן הדבר בגלל תשלומי השומר או לא הסתלקו‪ ,‬משום שעליהם למצוא‬

‫את הגנב ולהחזיר לשומר את ממונו כגמול לתשלום ששילם להם‪ ,‬ולפיכך הודאתו בפניהם כשתבעוהו פוטרת אותו מן‬

‫הכפל‪ ,‬אף על פי שכפר כלפי השומר (בבליב"קקח‪,‬ב‪,‬ורש"ישם)‪ .‬לכן‪ ,‬אף במקרה זה הדין הוא‪ :‬המוציא מחברו – עליו הראיה‪.‬‬

‫ט ַּבִּפ ָּקדֹון ֶׁשַּל ָּק ָטן – שהפקיד הקטן ביד הגדול‪ֶׁ .‬שֶּנ ֱא ַמר‪ִּ" :‬כי ִי ֵּתן ִאיׁש [גדול] ֶאל ֵר ֵעהּו ֲחמֹור אֹו ׁשֹור אֹו ֶׂשה ְו ָכל‬

‫ְּב ֵה ָמה ִלְׁש ֹמר‪ּ ,‬ו ֵמת אֹו ִנְׁשַּבר אֹו ִנְׁשָּבה ֵאין רֹ ֶאה"‪ְ .‬נ ִתי ָנה ּו ְת ִבי ָעה ָׁשִוין ַּבָּגדֹול – שהנתינה והתביעה גם יחד יהיו כשבעל‬

‫הפיקדון גדול‪.‬‬