Page 92 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 92

‫זקיםנ רפס‪      ‬הבנג תוכלה‪      ‬פרק ג	‬                                                               ‫‪7	 0‬‬

‫ַו ֲח ִמׁ ָּשה‪ֵּ .‬כי ַצד? ְּכגֹון ֶׁשֹּלא ִה ְק ָנה לֹו ַעד ֶׁש ָּתנּו ַח ַּב ֲח ַצר‬                  ‫(שבת א‪,‬ג; כג‪,‬יב)‪ַ .‬עד ֶׁש ָּתנּו ַח ַּב ֲח ַצר ַהּלֹו ֵק ַח‬
‫ַהּלֹו ֵק ַח‪ֶׁ ,‬שִּנ ְמ ָצא ְּכֶׁשהֹו ִציא ֵמְרׁשּות ִלְרׁשּות‪ִ ,‬אּסּור ַׁשָּבת‬                       ‫– שהקנייה נשלמת בהנחת החפץ‪ ,‬ולא‬
                                                                                                      ‫עם הכניסה לחלל החצר‪ ,‬ובאותה עת חל‬
                                  ‫ּו ְמ ִכיָרה ָּב ִאין ְּכ ַא ַחת‪.‬‬
                                                                                                             ‫חיוב ההוצאה מרשות לרשות‪.‬‬
‫ו   ָעָׂשה ָׁש ִלי ַח ִלְׁש ֹחט לֹו‪ְ ,‬וָׁש ַחט לֹו ַהׁ ָּש ִלי ַח ַּבׁ ַּשָּבת – ֲהֵרי‬
                                                                                                      ‫ו  ְוָׁש ַחט לֹו ַהׁ ָּש ִלי ַח ַּבׁ ַּשָּבת – השליחות‬
‫ַהַּגָּנב ַח ָּיב ְּב ַתְׁשלּו ֵמי ַאְרָּב ָעה ַו ֲח ִמׁ ָּשה‪ֶׁ ,‬ש ֲהֵרי ֶזה ַהַּגָּנב ֹלא‬
‫ָעָׂשה ֲעוֹון ִמי ַתת ֵּבית ִּדין‪ּ ,‬ו ְכ ָבר ֵּב ַא ְרנּו (לעיל ב‪,‬י) ֶׁש ַהּׁשֹו ֵחט ַעל‬              ‫לא חלה על מלאכת השבת‪ ,‬משום שאין‬
                                                                                                      ‫שליח לדבר עברה (מעילה ז‪,‬ב)‪ ,‬ואילו על‬
                             ‫ְי ֵדי ָׁש ִלי ַח ַח ָּיב ַּב ַּתְׁשלּו ִמין‪.‬‬                            ‫תשלומי הטביחה חלה השליחות (לעיל‬
                                                                                                      ‫ב‪,‬י)‪ ,‬ולכן הגנב חייב בתשלומי ארבעה‬
                                                               ‫המודה בקנס‬                             ‫וחמישה‪ ,‬ולא השליח‪ ,‬והשחיטה‬
                                                                                                      ‫נחשבת שחיטה כשרה‪ ,‬מפני שלא נאסר‬
‫ז   ָהיּו ְׁש ַנ ִים ְמ ִעי ִדין ֶׁשָּג ַנב‪ֵּ ,‬בין ֶׁש ֵה ִעידּו ֵהן ַע ְצ ָמן ֶׁשָּט ַבח אֹו‬         ‫הבשר בגלל שחיטת הבהמה בשבת‬

‫ָמ ַכר ֵּבין ֶׁש ֵה ִעידּו ֲא ֵחִרים ֶׁשָּט ַבח אֹו ָמ ַכר – ְמַׁשֵּלם ַּתְׁשלּו ֵמי‬                                     ‫(לעיל ב‪,‬ח; שבת ו‪,‬כג)‪.‬‬
‫ַאְרָּב ָעה ַו ֲח ִמׁ ָּשה‪ָ .‬היּו ְׁש ַנ ִים ְמ ִעי ִדין ֶׁשָּג ַנב‪ְ ,‬ו ֵעד ֶא ָחד ֵמ ִעיד‬
‫ֶׁשָּט ַבח אֹו ָמ ַכר‪ ,‬אֹו ֶׁשהֹו ָדה ֵמ ַע ְצמֹו ֶׁשָּט ַבח אֹו ָמ ַכר – ְמַׁשֵּלם‬                   ‫ז   ְמַׁשֵּלם ַּתְׁשלּו ֵמי ֶּכ ֶפל וכו' – ואף על‬
‫ַּתְׁשלּו ֵמי ֶּכ ֶפל ְו ֵאינֹו ְמַׁשֵּלם ַּתְׁשלּו ֵמי ַאְרָּב ָעה ַו ֲח ִמׁ ָּשה;‬
                                                                                                      ‫פי שבדרך כלל עד אחד מחייבו שבועה‬
            ‫ֶׁש ַהּמֹו ֶדה ִּב ְק ָנס – ָּפטּור‪ְּ ,‬כמֹו ֶׁשֵּב ַא ְרנּו (לעיל א‪,‬ה)‪.‬‬                   ‫כשהוא כופר בעדותו (טוען ונטען א‪,‬א)‪,‬‬
                                                                                                      ‫במקרה שלפנינו אינו נשבע‪ ,‬מפני שעד‬
‫ח   ִמי ֶׁשהֹו ָדה ִּב ְק ָנס‪ְ ,‬ו ַא ַחר ָּכְך ָּבאּו ֵע ִדים‪ִ :‬אם הֹו ָדה ַּב ְּת ִחָּלה‬             ‫אחד אינו מחייב שבועה בקנסות (ירושלמי‬
                                                                                                      ‫שבועות ו‪,‬א)‪ֶׁ .‬ש ַהּמֹו ֶדה ִּב ְק ָנס – שהודאתו‬
‫ִּב ְפ ֵני ֵּבית ִּדין ּו ְב ֵבית ִּדין – ָּפטּור; ֲא ָבל ִאם הֹו ָדה חּוץ ְל ֵבית‬
‫ִּדין‪ ,‬אֹו ֶׁשהֹו ָדה ִּב ְפ ֵני ְׁש ַנ ִים ִּב ְל ַבד‪ְ ,‬ו ַא ַחר ָּכְך ָּבאּו ֵע ִדים – ֲהֵרי‬                              ‫מחייבת אותו‪.‬‬

                               ‫ֶזה ְמַׁשֵּלם ְק ָנס ַעל ִּפי ֶהם‪.‬‬                                     ‫ח  הֹו ָדה חּוץ ְל ֵבית ִּדין – אפילו בפני‬

‫ט  ֵּכי ַצד? הֹו ָדה ְּב ֵבית ִּדין ֶׁשָּג ַנב‪ְ ,‬ו ַא ַחר ָּכְך ָּבאּו ֵע ִדים ֶׁשָּג ַנב‬             ‫הדיינים‪ ,‬מפני שרק בהיות הדיינים בבית‬
                                                                                                      ‫הדין הם בתפקידם‪ֶׁ .‬שהֹו ָדה ִּב ְפ ֵני ְׁש ַנ ִים‬
‫– ָּפטּור ִמן ַהֶּכ ֶפל‪ֶׁ ,‬ש ֲהֵרי ִח ֵּיב ַע ְצמֹו ַּב ֶּקֶרן קֹ ֶדם ֶׁש ָּיבֹואּו‬                   ‫ִּב ְל ַבד – ולא בפני שלושה‪ ,‬כמתחייב‬
‫ֵע ִדים‪ֲ .‬א ָבל ִאם ָא ַמר 'ֹלא ָּג ַנ ְב ִּתי'‪ֶׁ ,‬שָּפ ַטר ַע ְצמֹו ִמן ַהּ ֹכל‪ּ ,‬ו ָבאּו‬
‫ֵע ִדים ֶׁשָּג ַנב‪ְ ,‬ו ָח ַזר ְו ָא ַמר ְּב ֵבית ִּדין ' ָט ַב ְח ִּתי' אֹו ' ָמ ַכְר ִּתי' – ִאם‬                 ‫בדיני קנסות (סנהדרין ה‪,‬ח)‪.‬‬
‫ָּבאּו ֵע ִדים ַא ַחר ָּכְך ֶׁשָּט ַבח אֹו ָמ ַכר‪ְ ,‬מַׁשֵּלם ַּתְׁשלּו ֵמי ַאְרָּב ָעה‬
‫ַו ֲח ִמׁ ָּשה‪ְ ,‬ל ִפי ֶׁשָּפ ַטר ַע ְצמֹו ְּת ִחָּלה ִמְּכלּום ַעד ֶׁשָּבאּו ָה ֵע ִדים‪.‬‬             ‫ט  ֶׁשָּפ ַטר ַע ְצמֹו ְּת ִחָּלה ִמְּכלּום –‬

‫י   ַהּגֹו ֵנב ׁשֹור ֶׁשִּלְׁש ֵני ֻׁש ָּת ִפין ּו ְט ָבחֹו אֹו ְמ ָכרֹו‪ְ ,‬והֹו ָדה ְּב ֵבית‬          ‫שתחילה כפר בכל‪ ,‬וביקש להיפטר‬
                                                                                                      ‫לגמרי‪ ,‬מפני שהמודה בקנס פטור רק‬
‫ִּדין ְל ֶא ָחד ֵמ ֶהן ְו ָכ ַפר ָּב ַא ֵחר‪ְ ,‬ו ַא ַחר ָּכְך ָּבאּו ֵע ִדים ֶׁשָּג ַנב ְו ָט ַבח‬      ‫אם חייב את עצמו במשהו ביזמתו ובלא‬
‫אֹו ָמ ַכר – ְמַׁשֵּלם ְל ֶזה ֶׁשָּכ ַפר ּבֹו ֲח ִמׁ ָּשה ֲח ָצ ֵיי ָּב ָקר ְו ַאְרָּב ָעה‬
                                                                                                                                    ‫עדים‪.‬‬
                                            ‫ֲח ָצ ֵיי ֶׂשה‪.‬‬
                                                                                                      ‫י  ְו ָכ ַפר ָּב ַא ֵחר – כגון שכפר לשני‬
                                                          ‫מכירת הגנב לעבד‬
                                                                                                                   ‫כשתבעו בבית דין אחר‪.‬‬
‫יא   ִּדין ַהַּגָּנב ְלַׁשֵּלם ַה ֶּקֶרן ְו ַהֶּכ ֶפל אֹו ַּתְׁשלּו ֵמי ַאְרָּב ָעה‬
                                                                                                      ‫יא   ִּדין ַהַּגָּנב – לענוש את הגנב‪ ,‬ולא‬
‫ַו ֲח ִמׁ ָּשה ִמן ַהִּמַּט ְל ְט ִלין ֶׁשּלֹו‪ִ .‬אם ֹלא ִנ ְמ ְצאּו לֹו ִמַּט ְל ְט ִלין –‬
‫ֵּבית ִּדין יֹוְר ִדין ִל ְנ ָכ ָסיו‪ְ ,‬וגֹו ִבין ַהּ ֹכל ִמן ַה ָּי ֶפה ֶׁשִּב ְנ ָכ ָסיו ִּכְׁש ָאר‬  ‫רק כתשלום חובו‪ ,‬בניגוד לגזלן ולשאר‬
‫ַהְּנ ָז ִקין‪ֶׁ ,‬שֶּנ ֱא ַמר ָּב ֶהן‪ֵ " :‬מי ַטב ָׂש ֵדהּו ּו ֵמי ַטב ַּכְרמֹו ְיַׁשֵּלם" (שמות‬        ‫חייבי ממון שאינם נמכרים בחובם (י')‪.‬‬
                                                                                                      ‫יֹוְר ִדין ִל ְנ ָכ ָסיו – מעריכים את שווי‬
                                                                                                      ‫שדותיו ומשתלטים עליהן‪ .‬ולשון ירידה‬
                                                                                                      ‫בא מפני שבדרך כלל היו בתיהם בהר‬
                                                                                                      ‫ושדותיהם בעמק‪ַ .‬ה ָּי ֶפה ֶׁשִּב ְנ ָכ ָסיו –‬
                                                                                                      ‫הקרקע הטובה ביותר של הגנב‪ֶׁ .‬שֶּנ ֱא ַמר‬
                                                                                                      ‫ָּב ֶהן – שמשלם ממיטב שדהו‪ִּ" :‬כי ַי ְב ֶער‬
                                                                                                      ‫[=יכלה] ִאיׁש ָׂש ֶדה אֹו ֶכֶרם ְוִׁשַּלח ֶאת‬
                                                                                                      ‫ְּב ִעירֹו [=בהמתו] ּו ִב ֵער [=ואכלה]‬
                                                                                                      ‫ִּבְׂש ֵדה ַא ֵחר‪ֵ ,‬מי ַטב ָׂש ֵדהּו ּו ֵמי ַטב ַּכְרמֹו‬
   87   88   89   90   91   92   93   94   95   96   97