Page 90 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 90
זקיםנ רפס הבנג תוכלה פרק ב-ג 68
הגונב ברשות הבעלים טזִּ 1בְרׁשּות ַהְּב ָע ִלים – הסתיר את
טזַ 1הּגֹו ֵנב ִּבְרׁשּות ַהְּב ָע ִלים – הֹו ִאיל ְו ַהְּג ֵנ ָבה ֲע ַד ִין ִהיא הבהמה ברשות הבעלים ,כדי לקחת
ִּבְרׁשּו ָתןָּ ,פטּור ִמן ַהֶּכ ֶפלְ .ו ֵכן ִאם ָט ַבח ּו ָמ ַכר ָׁשם ִּבְרׁשּו ָתן אותה בעתידָּ .פטּור ִמן ַהֶּכ ֶפל – וחייב
– ָּפטּורְ .ו ִאם ִה ְגִּביַּה ַהְּג ֵנ ָבה – ִנ ְת ַח ֵּיב ִמּׁשּום ּגֹו ֵנבַ ,אף ַעל ִּפי
הגנב להחזיר את הבהמה עצמה (פ'; י').
ִאם ָט ַבח ּו ָמ ַכר ָׁשם – כשגנב ברשות
הבעלים .אבל אם גנב והוציא ,אף על פי ֶׁש ֲע ַד ִין ֹלא הֹו ִצי ָאּה ֵמ ְרׁשּות ַהְּב ָע ִלים.
שטבח ברשותם – חייב (להלן יח)ְ .ו ִאם
ִה ְגִּביַּה–ההגבהההיאאחתמדרכיהקניין ,טזֵּ 2כי ַצד? ָּג ַנב ָט ֶלה ִמן ַה ִּדירְ ,ו ָה ָיה מֹוְׁשכֹו ְויֹו ֵצאּ ,ו ֵמת
והיא ת ֵקפה בכל מקום ,בניגוד למשיכה,
ִּבְרׁשּות ַהְּב ָע ִלים – ָּפטּורִ .ה ְגִּביהֹו אֹו הֹו ִציאֹו ֵמְרׁשּות שאינה תקפה ברשות הבעלים (מכירה ב,ה).
ַהְּב ָע ִליםּ ,ו ֵמת – ַח ָּיבְ .נ ָתנֹו ָׁשם ְּב ֵבית ַהְּב ָע ִלים ִל ְבכֹוַרת ְּבנֹו
ּו ְל ַב ַעל חֹובֹו אֹו ְלׁשֹו ֵמר ִחָּנם ּו ְלׁשֹו ֵאלְ ,לנֹוֵׂשא ָׂש ָכר ּו ְלׂשֹו ֵכר, טזּ 2ו ֵמת – הטלה ,לפני שהוצא
ְו ָה ָיה מֹוְׁשכֹו ֶזה ֶׁשִּנ ַּתן לֹוּ ,ו ֵמת – ָּפטּור ַהּׁשֹו ֵמרִ .ה ְגִּביהֹו אֹו
מרשות הבעלים .הֹו ִציאֹו ֵמְרׁשּות
ַהְּב ָע ִלים – אפילו לרשות הרבים (להלן
ג,ב) .שאינה קונה במשיכה (מכירה ב,הֶׁ .שהֹו ִציאֹו ֵמ ְרׁשּות ַהְּב ָע ִליםּ ,ו ֵמת – ַח ָּיב ַהּׁשֹו ֵמר אֹו ַּב ַעל ַהחֹוב
וחזר בו רבנו מדבריו בפירוש המשנה פה"מ ב"ק
ֶׁשִּנ ַּתן לֹוִ ,מְּפ ֵני ֶׁש ֲע ַד ִין ֹלא הֹו ִציאֹו ַהַּגָּנב ֵמְרׁשּות ְּב ָע ָליו. ז,ו ,שכתב שם שכדי שיתחייב הגנב הוא צריך
יז ָה ָיה ָה ֵע ֶדר ַּב ַּי ַער – ֵּכיָון ֶׁש ִהִּכיׁש ֶאת ַהְּב ֵה ָמה ּו ְט ָמ ָנּה לקנות את הגנבה באחת מדרכי הקניין)ִ .ל ְבכֹו ַרת
ְּבנֹו – נתנו לכהן כפדיון בנו הבכור.
ְּבתֹוְך ָה ִאי ָלנֹות ְו ָה ֵע ִציםַ ,ח ָּיב ְּב ַתְׁשלּו ֵמי ֶּכ ֶפלְ .ו ִאם ְט ָב ָחּה אֹו נֹוֵׂשא ָׂש ָכר – שומר תמורת שכרָּ .פטּור
ְמ ָכָרּה ָׁשם – ְמַׁשֵּלם ַּתְׁשלּו ֵמי ַאְרָּב ָעה ַו ֲח ִמׁ ָּשה. ַהּׁשֹו ֵמר – מפני שעדיין לא עשה מעשה
יח ָּג ַנב ִּבְרׁשּות ַהְּב ָע ִליםְ ,ו ַא ַחר ֶׁש ָּי ְדעּו ֶׁשִּנ ְג ְנ ָבה הֹו ִצי ָאּה שמחשיבו כגנב ,כגון הוצאה מרשות
הבעליםִ .מְּפ ֵני ֶׁש ֲע ַד ִין ֹלא הֹו ִציאֹו
ּו ְט ָב ָחּה אֹו ְמ ָכָרּה חּוץ ֵמְרׁשּו ָתן ,אֹו ֶׁשָּג ַנב ְוהֹו ִציא חּוץ ַהַּגָּנב ֵמְרׁשּות ְּב ָע ָליו – ולכן הגנב פטור
מלשלם ,אם ידע השומר שהטלה גנוב ֵמ ְרׁשּו ָתן ְו ָט ַבח אֹו ָמ ַכר ִּב ְרׁשּו ָתן – ְמַׁשֵּלם ַּתְׁשלּו ֵמי ַא ְרָּב ָעה
(מ"מ).
ַו ֲח ִמׁ ָּשה.
יז ִהִּכיׁש ֶאת ַהְּב ֵה ָמה – זירז אותה
ללכת ,כגון בעזרת מקל ,שהוא סוג של קניין במשיכה (מכירה ב,ו)ְ .ט ָמ ָנּה – החביא אותה.
יח ְו ַא ַחר ֶׁש ָּי ְדעּו ֶׁשִּנ ְג ְנ ָבה – המילה "שידעו" קשה להבנה שהרי אין הידיעה משנה את הגדרת הרשויות ,ונראה
שהמילה "שידעו" באה להדגיש שהגנבה הייתה ברשותו ,מפני שאם לא ידע על הגנבה ,יש לראות את הכל (למן
הגנבה ועד הטביחה או עד המכירה) כגנבה הנעשית מחוץ לרשות הבעלים.
ּ ֶפ ֶרק ְׁש ִלי ִׁשי אֲ 1ע ֵבָרה ֶׁש ֵּיׁש ָּבּה וכו' – זהו דין
ג 'קים ליה בדרבה מיניה' [=די לו בעונש
עוון והודאה הפוטרים; הגבייה החמור יותר] ,שמי שעשה שתי עברות
אין שני עונשים למעשה אחד בבת אחת עברה ממונית ועברה שיש בה
עונש מוות ,נענש על החמורה ופטור מן
אְּ 1כ ָבר ֵּב ַא ְרנּו ְּב ִה ְלכֹות ַנ ֲע ָרה (א,יא-יד) ֶׁשָּכל ָהעֹוֶׂשה ֲע ֵב ָרה הקלה (סנהדרין טז,ה) .דין זה שהוא פטור
ֶׁש ֵּיׁש ָּבּה ֲעוֹון ִמי ַתת ֵּבית ִּדין ְו ַתְׁשלּו ִמין – ֵאינֹו ְמַׁשֵּלםַ ,אף מן העונש הממוני כשחל על עובר
העברה עונש מוות ,קיים גם אם בפועל,
עובר העברה אינו נענש בעונש מוותַ ,על ִּפי ֶׁש ָה ָיה ׁשֹו ֵגג; ְו ָהעֹוֶׂשה ֲע ֵב ָרה ֶׁשִּנ ְת ַח ֵּיב ָּבּה ַמ ְלקּות
כגון כשהוא שוגגׁ .שֹו ֵגג – שגגה היא אי ְו ַתְׁשלּו ִמין – לֹו ֶקה ְו ֵאינֹו ְמַׁשֵּלםְ ,ל ִפי ֶׁש ֵאין ָא ָדם לֹו ֶקה
ידיעת המציאות לאשורה ,כגון אי ידיעה
שהיום שבת או אי ידיעת האיסור לעשות מלאכה מסוימת או אי ידיעת העונש ,כגון אם הוא כרת או סקילה (שגגות

