Page 90 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד

‫זקיםנ רפס‪  ‬הבנג תוכלה‪  ‬פרק ב‪-‬ג ‬ ‫‪ 68‬‬

‫הגונב ברשות הבעלים‬ ‫טז‪ִּ 1‬בְרׁשּות ַהְּב ָע ִלים – הסתיר את‬

‫טז‪ַ 1‬הּגֹו ֵנב ִּבְרׁשּות ַהְּב ָע ִלים – הֹו ִאיל ְו ַהְּג ֵנ ָבה ֲע ַד ִין ִהיא‬ ‫הבהמה ברשות הבעלים‪ ,‬כדי לקחת‬

‫ִּבְרׁשּו ָתן‪ָּ ,‬פטּור ִמן ַהֶּכ ֶפל‪ְ .‬ו ֵכן ִאם ָט ַבח ּו ָמ ַכר ָׁשם ִּבְרׁשּו ָתן‬ ‫אותה בעתיד‪ָּ .‬פטּור ִמן ַהֶּכ ֶפל – וחייב‬
‫– ָּפטּור‪ְ .‬ו ִאם ִה ְגִּביַּה ַהְּג ֵנ ָבה – ִנ ְת ַח ֵּיב ִמּׁשּום ּגֹו ֵנב‪ַ ,‬אף ַעל ִּפי‬
‫הגנב להחזיר את הבהמה עצמה (פ'; י')‪.‬‬

‫ִאם ָט ַבח ּו ָמ ַכר ָׁשם – כשגנב ברשות‬

‫הבעלים‪ .‬אבל אם גנב והוציא‪ ,‬אף על פי ֶׁש ֲע ַד ִין ֹלא הֹו ִצי ָאּה ֵמ ְרׁשּות ַהְּב ָע ִלים‪.‬‬

‫שטבח ברשותם – חייב (להלן‪ ‬יח)‪ְ .‬ו ִאם‬

‫ִה ְגִּביַּה–ההגבהההיאאחתמדרכיהקניין‪ ,‬טז‪ֵּ 2‬כי ַצד? ָּג ַנב ָט ֶלה ִמן ַה ִּדיר‪ְ ,‬ו ָה ָיה מֹוְׁשכֹו ְויֹו ֵצא‪ּ ,‬ו ֵמת‬
‫והיא ת ֵקפה בכל מקום‪ ,‬בניגוד למשיכה‪,‬‬
‫ִּבְרׁשּות ַהְּב ָע ִלים – ָּפטּור‪ִ .‬ה ְגִּביהֹו אֹו הֹו ִציאֹו ֵמְרׁשּות‬ ‫שאינה תקפה ברשות הבעלים (מכירה ב‪,‬ה)‪.‬‬
‫ַהְּב ָע ִלים‪ּ ,‬ו ֵמת – ַח ָּיב‪ְ .‬נ ָתנֹו ָׁשם ְּב ֵבית ַהְּב ָע ִלים ִל ְבכֹוַרת ְּבנֹו‬
‫ּו ְל ַב ַעל חֹובֹו אֹו ְלׁשֹו ֵמר ִחָּנם ּו ְלׁשֹו ֵאל‪ְ ,‬לנֹוֵׂשא ָׂש ָכר ּו ְלׂשֹו ֵכר‪,‬‬ ‫טז‪ּ 2‬ו ֵמת – הטלה‪ ,‬לפני שהוצא‬
‫ְו ָה ָיה מֹוְׁשכֹו ֶזה ֶׁשִּנ ַּתן לֹו‪ּ ,‬ו ֵמת – ָּפטּור ַהּׁשֹו ֵמר‪ִ .‬ה ְגִּביהֹו אֹו‬
‫מרשות הבעלים‪ .‬הֹו ִציאֹו ֵמְרׁשּות‬
‫ַהְּב ָע ִלים – אפילו לרשות הרבים (להלן‬

‫ג‪,‬ב)‪ .‬שאינה קונה במשיכה (מכירה ב‪,‬ה‪ֶׁ .‬שהֹו ִציאֹו ֵמ ְרׁשּות ַהְּב ָע ִלים‪ּ ,‬ו ֵמת – ַח ָּיב ַהּׁשֹו ֵמר אֹו ַּב ַעל ַהחֹוב‬
‫וחזר בו רבנו מדבריו בפירוש המשנה פה"מ ב"ק‬
‫ֶׁשִּנ ַּתן לֹו‪ִ ,‬מְּפ ֵני ֶׁש ֲע ַד ִין ֹלא הֹו ִציאֹו ַהַּגָּנב ֵמְרׁשּות ְּב ָע ָליו‪.‬‬ ‫ז‪,‬ו‪ ,‬שכתב שם שכדי שיתחייב הגנב הוא צריך‬

‫יז ָה ָיה ָה ֵע ֶדר ַּב ַּי ַער – ֵּכיָון ֶׁש ִהִּכיׁש ֶאת ַהְּב ֵה ָמה ּו ְט ָמ ָנּה‬ ‫לקנות את הגנבה באחת מדרכי הקניין)‪ִ .‬ל ְבכֹו ַרת‬
‫ְּבנֹו – נתנו לכהן כפדיון בנו הבכור‪.‬‬
‫ְּבתֹוְך ָה ִאי ָלנֹות ְו ָה ֵע ִצים‪ַ ,‬ח ָּיב ְּב ַתְׁשלּו ֵמי ֶּכ ֶפל‪ְ .‬ו ִאם ְט ָב ָחּה אֹו‬ ‫נֹוֵׂשא ָׂש ָכר – שומר תמורת שכר‪ָּ .‬פטּור‬
‫ְמ ָכָרּה ָׁשם – ְמַׁשֵּלם ַּתְׁשלּו ֵמי ַאְרָּב ָעה ַו ֲח ִמׁ ָּשה‪.‬‬ ‫ַהּׁשֹו ֵמר – מפני שעדיין לא עשה מעשה‬

‫יח ָּג ַנב ִּבְרׁשּות ַהְּב ָע ִלים‪ְ ,‬ו ַא ַחר ֶׁש ָּי ְדעּו ֶׁשִּנ ְג ְנ ָבה הֹו ִצי ָאּה‬ ‫שמחשיבו כגנב‪ ,‬כגון הוצאה מרשות‬
‫הבעלים‪ִ .‬מְּפ ֵני ֶׁש ֲע ַד ִין ֹלא הֹו ִציאֹו‬
‫ּו ְט ָב ָחּה אֹו ְמ ָכָרּה חּוץ ֵמְרׁשּו ָתן‪ ,‬אֹו ֶׁשָּג ַנב ְוהֹו ִציא חּוץ‬ ‫ַהַּגָּנב ֵמְרׁשּות ְּב ָע ָליו – ולכן הגנב פטור‬

‫מלשלם‪ ,‬אם ידע השומר שהטלה גנוב ֵמ ְרׁשּו ָתן ְו ָט ַבח אֹו ָמ ַכר ִּב ְרׁשּו ָתן – ְמַׁשֵּלם ַּתְׁשלּו ֵמי ַא ְרָּב ָעה‬
‫(מ"מ)‪.‬‬
‫ַו ֲח ִמׁ ָּשה‪.‬‬
‫יז ִהִּכיׁש ֶאת ַהְּב ֵה ָמה – זירז אותה‬

‫ללכת‪ ,‬כגון בעזרת מקל‪ ,‬שהוא סוג של קניין במשיכה (מכירה ב‪,‬ו)‪ְ .‬ט ָמ ָנּה – החביא אותה‪.‬‬

‫יח ְו ַא ַחר ֶׁש ָּי ְדעּו ֶׁשִּנ ְג ְנ ָבה – המילה "שידעו" קשה להבנה שהרי אין הידיעה משנה את הגדרת הרשויות‪ ,‬ונראה‬

‫שהמילה "שידעו" באה להדגיש שהגנבה הייתה ברשותו‪ ,‬מפני שאם לא ידע על הגנבה‪ ,‬יש לראות את הכל (למן‬

‫הגנבה ועד הטביחה או עד המכירה) כגנבה הנעשית מחוץ לרשות הבעלים‪.‬‬

‫ּ ֶפ ֶרק ְׁש ִלי ִׁשי ‬ ‫ ‬ ‫א‪ֲ 1‬ע ֵבָרה ֶׁש ֵּיׁש ָּבּה וכו' – זהו דין‬

‫ג‬ ‫'קים ליה בדרבה מיניה' [=די לו בעונש‬

‫עוון והודאה הפוטרים; הגבייה‬ ‫החמור יותר]‪ ,‬שמי שעשה שתי עברות‬

‫אין שני עונשים למעשה אחד‬ ‫בבת אחת עברה ממונית ועברה שיש בה‬
‫עונש מוות‪ ,‬נענש על החמורה ופטור מן‬
‫א‪ְּ 1‬כ ָבר ֵּב ַא ְרנּו ְּב ִה ְלכֹות ַנ ֲע ָרה (א‪,‬יא‪-‬יד) ֶׁשָּכל ָהעֹוֶׂשה ֲע ֵב ָרה‬ ‫הקלה (סנהדרין טז‪,‬ה)‪ .‬דין זה שהוא פטור‬

‫ֶׁש ֵּיׁש ָּבּה ֲעוֹון ִמי ַתת ֵּבית ִּדין ְו ַתְׁשלּו ִמין – ֵאינֹו ְמַׁשֵּלם‪ַ ,‬אף‬ ‫מן העונש הממוני כשחל על עובר‬
‫העברה עונש מוות‪ ,‬קיים גם אם בפועל‪,‬‬
‫עובר העברה אינו נענש בעונש מוות‪ַ ,‬על ִּפי ֶׁש ָה ָיה ׁשֹו ֵגג; ְו ָהעֹוֶׂשה ֲע ֵב ָרה ֶׁשִּנ ְת ַח ֵּיב ָּבּה ַמ ְלקּות‬

‫כגון כשהוא שוגג‪ׁ .‬שֹו ֵגג – שגגה היא אי ְו ַתְׁשלּו ִמין – לֹו ֶקה ְו ֵאינֹו ְמַׁשֵּלם‪ְ ,‬ל ִפי ֶׁש ֵאין ָא ָדם לֹו ֶקה‬

‫ידיעת המציאות לאשורה‪ ,‬כגון אי ידיעה‬

‫שהיום שבת או אי ידיעת האיסור לעשות מלאכה מסוימת או אי ידיעת העונש‪ ,‬כגון אם הוא כרת או סקילה (שגגות‬