Page 90 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 90

‫זקיםנ רפס‪      ‬הבנג תוכלה‪      ‬פרק ב‪-‬ג	‬                                                      ‫‪	68‬‬

                                                      ‫הגונב ברשות הבעלים‬                       ‫טז‪ִּ  1‬בְרׁשּות ַהְּב ָע ִלים – הסתיר את‬

‫טז‪ַ   1‬הּגֹו ֵנב ִּבְרׁשּות ַהְּב ָע ִלים – הֹו ִאיל ְו ַהְּג ֵנ ָבה ֲע ַד ִין ִהיא‬            ‫הבהמה ברשות הבעלים‪ ,‬כדי לקחת‬

‫ִּבְרׁשּו ָתן‪ָּ ,‬פטּור ִמן ַהֶּכ ֶפל‪ְ .‬ו ֵכן ִאם ָט ַבח ּו ָמ ַכר ָׁשם ִּבְרׁשּו ָתן‬           ‫אותה בעתיד‪ָּ .‬פטּור ִמן ַהֶּכ ֶפל – וחייב‬
‫– ָּפטּור‪ְ .‬ו ִאם ִה ְגִּביַּה ַהְּג ֵנ ָבה – ִנ ְת ַח ֵּיב ִמּׁשּום ּגֹו ֵנב‪ַ ,‬אף ַעל ִּפי‬
                                                                                               ‫הגנב להחזיר את הבהמה עצמה (פ'; י')‪.‬‬

                                                                                               ‫ִאם ָט ַבח ּו ָמ ַכר ָׁשם – כשגנב ברשות‬

                    ‫הבעלים‪ .‬אבל אם גנב והוציא‪ ,‬אף על פי ֶׁש ֲע ַד ִין ֹלא הֹו ִצי ָאּה ֵמ ְרׁשּות ַהְּב ָע ִלים‪.‬‬

                                                                   ‫שטבח ברשותם – חייב (להלן‪ ‬יח)‪ְ .‬ו ִאם‬

‫ִה ְגִּביַּה–ההגבהההיאאחתמדרכיהקניין‪ ,‬טז‪ֵּ  2‬כי ַצד? ָּג ַנב ָט ֶלה ִמן ַה ִּדיר‪ְ ,‬ו ָה ָיה מֹוְׁשכֹו ְויֹו ֵצא‪ּ ,‬ו ֵמת‬
                                                                                               ‫והיא ת ֵקפה בכל מקום‪ ,‬בניגוד למשיכה‪,‬‬
‫ִּבְרׁשּות ַהְּב ָע ִלים – ָּפטּור‪ִ .‬ה ְגִּביהֹו אֹו הֹו ִציאֹו ֵמְרׁשּות‬                      ‫שאינה תקפה ברשות הבעלים (מכירה ב‪,‬ה)‪.‬‬
‫ַהְּב ָע ִלים‪ּ ,‬ו ֵמת – ַח ָּיב‪ְ .‬נ ָתנֹו ָׁשם ְּב ֵבית ַהְּב ָע ִלים ִל ְבכֹוַרת ְּבנֹו‬
‫ּו ְל ַב ַעל חֹובֹו אֹו ְלׁשֹו ֵמר ִחָּנם ּו ְלׁשֹו ֵאל‪ְ ,‬לנֹוֵׂשא ָׂש ָכר ּו ְלׂשֹו ֵכר‪,‬‬      ‫טז‪ּ  2‬ו ֵמת – הטלה‪ ,‬לפני שהוצא‬
‫ְו ָה ָיה מֹוְׁשכֹו ֶזה ֶׁשִּנ ַּתן לֹו‪ּ ,‬ו ֵמת – ָּפטּור ַהּׁשֹו ֵמר‪ִ .‬ה ְגִּביהֹו אֹו‬
                                                                                               ‫מרשות הבעלים‪ .‬הֹו ִציאֹו ֵמְרׁשּות‬
                                                                                               ‫ַהְּב ָע ִלים – אפילו לרשות הרבים (להלן‬

‫ג‪,‬ב)‪ .‬שאינה קונה במשיכה (מכירה ב‪,‬ה‪ֶׁ .‬שהֹו ִציאֹו ֵמ ְרׁשּות ַהְּב ָע ִלים‪ּ ,‬ו ֵמת – ַח ָּיב ַהּׁשֹו ֵמר אֹו ַּב ַעל ַהחֹוב‬
                                                                                               ‫וחזר בו רבנו מדבריו בפירוש המשנה פה"מ ב"ק‬
‫ֶׁשִּנ ַּתן לֹו‪ִ ,‬מְּפ ֵני ֶׁש ֲע ַד ִין ֹלא הֹו ִציאֹו ַהַּגָּנב ֵמְרׁשּות ְּב ָע ָליו‪.‬‬       ‫ז‪,‬ו‪ ,‬שכתב שם שכדי שיתחייב הגנב הוא צריך‬

‫יז   ָה ָיה ָה ֵע ֶדר ַּב ַּי ַער – ֵּכיָון ֶׁש ִהִּכיׁש ֶאת ַהְּב ֵה ָמה ּו ְט ָמ ָנּה‬        ‫לקנות את הגנבה באחת מדרכי הקניין)‪ִ .‬ל ְבכֹו ַרת‬
                                                                                               ‫ְּבנֹו – נתנו לכהן כפדיון בנו הבכור‪.‬‬
‫ְּבתֹוְך ָה ִאי ָלנֹות ְו ָה ֵע ִצים‪ַ ,‬ח ָּיב ְּב ַתְׁשלּו ֵמי ֶּכ ֶפל‪ְ .‬ו ִאם ְט ָב ָחּה אֹו‬  ‫נֹוֵׂשא ָׂש ָכר – שומר תמורת שכר‪ָּ .‬פטּור‬
            ‫ְמ ָכָרּה ָׁשם – ְמַׁשֵּלם ַּתְׁשלּו ֵמי ַאְרָּב ָעה ַו ֲח ִמׁ ָּשה‪.‬‬               ‫ַהּׁשֹו ֵמר – מפני שעדיין לא עשה מעשה‬

‫יח  ָּג ַנב ִּבְרׁשּות ַהְּב ָע ִלים‪ְ ,‬ו ַא ַחר ֶׁש ָּי ְדעּו ֶׁשִּנ ְג ְנ ָבה הֹו ִצי ָאּה‬    ‫שמחשיבו כגנב‪ ,‬כגון הוצאה מרשות‬
                                                                                               ‫הבעלים‪ִ .‬מְּפ ֵני ֶׁש ֲע ַד ִין ֹלא הֹו ִציאֹו‬
‫ּו ְט ָב ָחּה אֹו ְמ ָכָרּה חּוץ ֵמְרׁשּו ָתן‪ ,‬אֹו ֶׁשָּג ַנב ְוהֹו ִציא חּוץ‬                  ‫ַהַּגָּנב ֵמְרׁשּות ְּב ָע ָליו – ולכן הגנב פטור‬

‫מלשלם‪ ,‬אם ידע השומר שהטלה גנוב ֵמ ְרׁשּו ָתן ְו ָט ַבח אֹו ָמ ַכר ִּב ְרׁשּו ָתן – ְמַׁשֵּלם ַּתְׁשלּו ֵמי ַא ְרָּב ָעה‬
                                                                                                                             ‫(מ"מ)‪.‬‬
                             ‫ַו ֲח ִמׁ ָּשה‪.‬‬
                                                                                               ‫יז   ִהִּכיׁש ֶאת ַהְּב ֵה ָמה – זירז אותה‬

‫ללכת‪ ,‬כגון בעזרת מקל‪ ,‬שהוא סוג של קניין במשיכה (מכירה ב‪,‬ו)‪ְ .‬ט ָמ ָנּה – החביא אותה‪.‬‬

‫יח  ְו ַא ַחר ֶׁש ָּי ְדעּו ֶׁשִּנ ְג ְנ ָבה – המילה "שידעו" קשה להבנה שהרי אין הידיעה משנה את הגדרת הרשויות‪ ,‬ונראה‬

‫שהמילה "שידעו" באה להדגיש שהגנבה הייתה ברשותו‪ ,‬מפני שאם לא ידע על הגנבה‪ ,‬יש לראות את הכל (למן‬

‫הגנבה ועד הטביחה או עד המכירה) כגנבה הנעשית מחוץ לרשות הבעלים‪.‬‬

‫ּ ֶפ ֶרק ְׁש ִלי ִׁשי	‬       ‫	‬                                                                 ‫א‪ֲ   1‬ע ֵבָרה ֶׁש ֵּיׁש ָּבּה וכו' – זהו דין‬

                             ‫ג‬                                                                 ‫'קים ליה בדרבה מיניה' [=די לו בעונש‬

‫עוון והודאה הפוטרים; הגבייה‬                                                                    ‫החמור יותר]‪ ,‬שמי שעשה שתי עברות‬

                                               ‫אין שני עונשים למעשה אחד‬                        ‫בבת אחת עברה ממונית ועברה שיש בה‬
                                                                                               ‫עונש מוות‪ ,‬נענש על החמורה ופטור מן‬
‫א‪ְּ  1‬כ ָבר ֵּב ַא ְרנּו ְּב ִה ְלכֹות ַנ ֲע ָרה (א‪,‬יא‪-‬יד) ֶׁשָּכל ָהעֹוֶׂשה ֲע ֵב ָרה‬         ‫הקלה (סנהדרין טז‪,‬ה)‪ .‬דין זה שהוא פטור‬

‫ֶׁש ֵּיׁש ָּבּה ֲעוֹון ִמי ַתת ֵּבית ִּדין ְו ַתְׁשלּו ִמין – ֵאינֹו ְמַׁשֵּלם‪ַ ,‬אף‬            ‫מן העונש הממוני כשחל על עובר‬
                                                                                               ‫העברה עונש מוות‪ ,‬קיים גם אם בפועל‪,‬‬
‫עובר העברה אינו נענש בעונש מוות‪ַ ,‬על ִּפי ֶׁש ָה ָיה ׁשֹו ֵגג; ְו ָהעֹוֶׂשה ֲע ֵב ָרה ֶׁשִּנ ְת ַח ֵּיב ָּבּה ַמ ְלקּות‬

‫כגון כשהוא שוגג‪ׁ .‬שֹו ֵגג – שגגה היא אי ְו ַתְׁשלּו ִמין – לֹו ֶקה ְו ֵאינֹו ְמַׁשֵּלם‪ְ ,‬ל ִפי ֶׁש ֵאין ָא ָדם לֹו ֶקה‬

                                                                      ‫ידיעת המציאות לאשורה‪ ,‬כגון אי ידיעה‬

‫שהיום שבת או אי ידיעת האיסור לעשות מלאכה מסוימת או אי ידיעת העונש‪ ,‬כגון אם הוא כרת או סקילה (שגגות‬
   85   86   87   88   89   90   91   92   93   94   95