Page 85 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 85
זקיםנ רפס הבנג תוכלה פרק א 63
י ָראּוי ְל ֵבית ִּדין ְל ַהּכֹות ֶאת ַהְּק ַטִּנים ַעל ַהְּג ֵנ ָבה ְּכ ִפי ּ ֹכ ַח י ָראּוי ְל ֵבית ִּדין – ואף על פי שאין בית
דין מצווה להפרישו מעברות (מאכלות
אסורות יז,כז) ,אין הדברים אמורים אלא ַה ָּק ָטןְּ ,כ ֵדי ֶׁשֹּלא ִי ְהיּו ְר ִגי ִלין ָּבּהְ .ו ֵכן ִאם ִה ִּזיקּו ְׁש ָאר ְנ ָז ִקין.
ְו ֵכן ַמִּכין ֶאת ָה ֲע ָב ִדים ֶׁשָּג ְנבּו אֹו ִה ִּזיקּו ַמָּכה ַרָּבהְּ ,כ ֵדי ֶׁשֹּלא בעברות שבין אדם למקום ,אבל אם הוא
מזיק לאחרים במעשיו ,עליהם למנוע ִי ְהיּו ִמְׁש ַל ַחת ְל ַה ִּזיק.
אותו מלהזיק (מ"מ)ַ .מָּכה ַרָּבה – מכות
רבות (כבדברים כה,ג)ִ .מְׁש ַל ַחת ְל ַה ִּזיק קניין הגנבה והשבח שלה
– מרבים להזיק (כבתהלים עח,מט; ראה יאָ 1ה ְי ָתה ַהְּג ֵנ ָבה ְּב ַיד ַהַּגָּנב ְו ִהְׁשִּבי ָחה ֵמ ֵא ֶלי ָהְּ ,כגֹון ִּכ ְבָׂשה
שם בפירוש רד"ק) או שהם נעזבים ללכת
בדרכי לבם ולהזיק (כבמשלי כט,טו; ראה שם ֶׁש ָּי ְל ָדה ּו ְג ָז ָזּה – ְמַׁשֵּלם אֹו ָתּה ְו ֶאת ִּגּזֹו ֶתי ָה ְו ֶאת ַו ְלּדֹו ֶתי ָהְ .ו ִאם
בפירוש מצודת דוד). ַא ַחר ֵיאּוׁש ָי ְל ָדה ּו ְג ָז ָזּה – ְמַׁשֵּלם ִּכְׁש ַעת ַהְּג ֵנ ָבה.
יא 1הקדמה :ההלכות שלפנינו כוללות יא 2הֹו ִציא ָע ֶלי ָה הֹו ָצאֹות ְו ִהְׁשִּבי ָחהְּ ,כגֹון ֶׁשִּפֵּטם אֹו ָתּה
מושגים אחדים .המושג 'הדבר' משמעו
– ֲה ֵרי ַהּ ֶׁש ַבח ֶׁשַּלַּגָּנב ֲא ִפּלּו ִל ְפ ֵני ֵיאּוׁשּ .ו ְכֶׁשַּמ ֲח ִזיר ַהְּג ֵנ ָבה להלן 'גופו של הדבר הגנוב' .וראוי
להעיר שדינים הרבה משותפים לגזלה
ולגנבה אלא שיש גם הבדלים ביניהם, ִעם ַהֶּכ ֶפל – נֹו ֵטל ַהּ ֶׁש ַבח ִמן ַהְּב ָע ִלים ,אֹו ְמ ַחּ ְׁש ִבין לֹו ִמן
אך לא היה סיפק בידנו להעיר על כולם ַהֶּכ ֶפל.
מפאת קוצר היריעה • .שבח – תוספת יב ַהְּג ֵנ ָבה ַע ְצ ָמּה ֶׁש ִהיא ְּב ַיד ַהַּגָּנב ְוֹלא ִנְׁש ַּתָּנת – חֹו ֶז ֶרת
ממשית לערכו של הדבר .השבח יכול
ִל ְב ָע ֶלי ָהֵּ ,בין ִל ְפ ֵני ֵיאּוׁש ֵּבין ְל ַא ַחר ֵיאּוׁשֶ ,אָּלא ֶׁש ַא ַחר ֵיאּוׁש להיווצר אם מתוך התפתחות טבעית
("שבח הבא מאליו" ,כגון כתוצאה
מהיריון ולידה או צמיחת צמר) אם עקב ַהׁ ֶּש ַבח ַלַּגָּנבְּ ,כמֹו ֶׁשֵּב ַאְרנּו (לעיל יא)ִ .נְׁש ַּתָּנת ַהְּג ֵנ ָבה ְּב ַיד ַהַּגָּנב
– ְק ָנ ָיּה ְו ָק ָנה ִׁש ְב ָחּה ֲא ִפּלּו ִל ְפ ֵני ֵיאּוׁשְ ,ו ֵאינֹו ְמַׁשֵּלם ֶאָּלא שינוי מלאכותי (ראה המושג הבא) אם
עקב השקעה כספית ("שבח שיש בו ָּד ִמים.
הוצאה") .עליית מחירו של דבר בשוק
אינה בגדר שבח לעניין זה (להלן יד) • .שינוי – עיבוד מלאכותי של הדבר ויצירת מוצר חדש או סיוע להתפתחותו הטבעית
של הדבר ,כגון גידול בהמה ,אך לא היריון ולידה או צמיחת צמר (הלכות יא-יג) • .שינוי רשות – העברת בעלות על הדבר.
כשגנבה עוברת אל אדם שלישי בלא עברה (כגון בקניית הדבר הגנוב) ,אם מצטרפת לזה העובדה שאין מי שיתבע
את הגנבה (בגלל ייאוש הבעלים) ,פוקעת הבעלות המקורית לגמרי ,והממון נשאר בחזקת מי שקנה אותו (וכן הוא בגזלה
ואבדה ב,ג; י') • .ייאוש – ייאוש הבעלים הוא הבעת השלמה שלו עם העובדה שהדבר כבר לא יוחזר לו ,כגון שאמר 'וי
לחסרון כיס' (גזלה ואבדה יד,ג) .בייאוש זה ,אין לחפץ תובעים ,וכאילו הוא הפקר ,כדבר שאין לו בעלים :באבדה ,די בזה
כדי שיקבל המוצא בעלות על החפץ; ואילו בגזלה וגנבה אין די בזה ,כדי שלא יימצא חוטא נשכר ,ודרושים עוד תנאים.
• קניין – פעולת העיבוד שעשה הגנב בגנבה מקנה לו זכות מסוימת על התוצר הסופי ,אף על פי שהוא חייב להשיב
לנגנב את ערכו הכספי של הדבר המקורי לפי מחירו בשעה שגנב אותוִּ .גּזֹו ֶתי ָה – הצמר הגזוזְ .ו ִאם ַא ַחר ֵיאּוׁשְ ...מַׁשֵּלם
ִּכְׁש ַעת ַהְּג ֵנ ָבה – כדי להקל על העבריינים לשוב בתשובה ,תיקנו חכמים שאינם צריכים להשיב את שבח הגנבה כשבא
מאליו ,וכך לא יימנעו מלהחזיר את הגנבה ,אך זאת רק לאחר ייאוש .וכן הוא בגזלה (גזלה ואבדה ב,ב; שם ב,ו-ז).
יאִּ 2פֵּטם אֹו ָתּה – האכיל אותה עד שהשמינה .הפיטום הוא דוגמה לשינוי המקנה לגזלן זכות מסוימת על התוצר
הסופיֲ .הֵרי ַהּ ֶׁש ַבח ֶׁשַּלַּגָּנב ֲא ִפּלּו ִל ְפ ֵני ֵיאּוׁש – מפני שלא ייתכן שיקבל הנגנב את מה שהשקיע הגנב מכספו (בבלי ב"ק
סה,א)ְ .מ ַחּ ְׁש ִבין לֹו ִמן ַהֶּכ ֶפל – כשמשלם את הכפל ,מפחיתים את השבח מן התשלום.
יב ֶׁש ִהיא ְּב ַיד ַהַּגָּנב – אך אם מת ,יורשיו פטורים ,בניגוד לגזלה ,שיורשיו מצווים גם הם להשיב את הגזלה (י'; להבדל
בין גנב לבין גזלן ,ראה לעיל ביאור הלכה א; וראה גזלה ואבדה ב,א)ְ .ק ָנ ָיּה ְו ָק ָנה ִׁש ְב ָחּה – "שנאמר" :והשיב את הגזלה אשר גזל"
(ויקרא ה,כג) .מפי השמועה למדו :אם היא כשגזלּה – משלם אותה; ואם נשתנת בידו – משלם דמיה" (גזלה ואבדה ב,ב).
והוא הדין לעניין גנבהְ .ו ֵאינֹו ְמַׁשֵּלם ֶאָּלא ָּד ִמים – הגנב קונה את החפץ בשינוי בלבד אף בלא ייאוש.
