Page 85 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 85

‫זקיםנ רפס‪      ‬הבנג תוכלה‪      ‬פרק א ‪	63‬‬                                                                                                        ‫	‬

‫י  ָראּוי ְל ֵבית ִּדין ְל ַהּכֹות ֶאת ַהְּק ַטִּנים ַעל ַהְּג ֵנ ָבה ְּכ ִפי ּ ֹכ ַח י  ָראּוי ְל ֵבית ִּדין – ואף על פי שאין בית‬
‫דין מצווה להפרישו מעברות (מאכלות‬
‫אסורות יז‪,‬כז)‪ ,‬אין הדברים אמורים אלא‬           ‫ַה ָּק ָטן‪ְּ ,‬כ ֵדי ֶׁשֹּלא ִי ְהיּו ְר ִגי ִלין ָּבּה‪ְ .‬ו ֵכן ִאם ִה ִּזיקּו ְׁש ָאר ְנ ָז ִקין‪.‬‬

‫ְו ֵכן ַמִּכין ֶאת ָה ֲע ָב ִדים ֶׁשָּג ְנבּו אֹו ִה ִּזיקּו ַמָּכה ַרָּבה‪ְּ ,‬כ ֵדי ֶׁשֹּלא בעברות שבין אדם למקום‪ ,‬אבל אם הוא‬

‫מזיק לאחרים במעשיו‪ ,‬עליהם למנוע‬                ‫ִי ְהיּו ִמְׁש ַל ַחת ְל ַה ִּזיק‪.‬‬
‫אותו מלהזיק (מ"מ)‪ַ .‬מָּכה ַרָּבה – מכות‬

‫רבות (כבדברים כה‪,‬ג)‪ִ .‬מְׁש ַל ַחת ְל ַה ִּזיק‬  ‫קניין הגנבה והשבח שלה‬

‫– מרבים להזיק (כבתהלים עח‪,‬מט; ראה‬              ‫יא‪ָ   1‬ה ְי ָתה ַהְּג ֵנ ָבה ְּב ַיד ַהַּגָּנב ְו ִהְׁשִּבי ָחה ֵמ ֵא ֶלי ָה‪ְּ ,‬כגֹון ִּכ ְבָׂשה‬
‫שם בפירוש רד"ק) או שהם נעזבים ללכת‬
‫בדרכי לבם ולהזיק (כבמשלי כט‪,‬טו; ראה שם‬         ‫ֶׁש ָּי ְל ָדה ּו ְג ָז ָזּה – ְמַׁשֵּלם אֹו ָתּה ְו ֶאת ִּגּזֹו ֶתי ָה ְו ֶאת ַו ְלּדֹו ֶתי ָה‪ְ .‬ו ִאם‬

‫בפירוש מצודת דוד)‪.‬‬                             ‫ַא ַחר ֵיאּוׁש ָי ְל ָדה ּו ְג ָז ָזּה – ְמַׁשֵּלם ִּכְׁש ַעת ַהְּג ֵנ ָבה‪.‬‬

‫יא‪  1‬הקדמה‪ :‬ההלכות שלפנינו כוללות‬              ‫יא‪ 2‬הֹו ִציא ָע ֶלי ָה הֹו ָצאֹות ְו ִהְׁשִּבי ָחה‪ְּ ,‬כגֹון ֶׁשִּפֵּטם אֹו ָתּה‬

‫מושגים אחדים‪ .‬המושג 'הדבר' משמעו‬
‫– ֲה ֵרי ַהּ ֶׁש ַבח ֶׁשַּלַּגָּנב ֲא ִפּלּו ִל ְפ ֵני ֵיאּוׁש‪ּ .‬ו ְכֶׁשַּמ ֲח ִזיר ַהְּג ֵנ ָבה להלן 'גופו של הדבר הגנוב'‪ .‬וראוי‬
‫להעיר שדינים הרבה משותפים לגזלה‬
‫ולגנבה אלא שיש גם הבדלים ביניהם‪,‬‬               ‫ִעם ַהֶּכ ֶפל – נֹו ֵטל ַהּ ֶׁש ַבח ִמן ַהְּב ָע ִלים‪ ,‬אֹו ְמ ַחּ ְׁש ִבין לֹו ִמן‬

‫אך לא היה סיפק בידנו להעיר על כולם‬             ‫ַהֶּכ ֶפל‪.‬‬

‫מפאת קוצר היריעה‪ • .‬שבח – תוספת‬                ‫יב   ַהְּג ֵנ ָבה ַע ְצ ָמּה ֶׁש ִהיא ְּב ַיד ַהַּגָּנב ְוֹלא ִנְׁש ַּתָּנת – חֹו ֶז ֶרת‬
‫ממשית לערכו של הדבר‪ .‬השבח יכול‬
‫ִל ְב ָע ֶלי ָה‪ֵּ ,‬בין ִל ְפ ֵני ֵיאּוׁש ֵּבין ְל ַא ַחר ֵיאּוׁש‪ֶ ,‬אָּלא ֶׁש ַא ַחר ֵיאּוׁש להיווצר אם מתוך התפתחות טבעית‬
‫("שבח הבא מאליו"‪ ,‬כגון כתוצאה‬
‫מהיריון ולידה או צמיחת צמר) אם עקב‬             ‫ַהׁ ֶּש ַבח ַלַּגָּנב‪ְּ ,‬כמֹו ֶׁשֵּב ַאְרנּו (לעיל יא)‪ִ .‬נְׁש ַּתָּנת ַהְּג ֵנ ָבה ְּב ַיד ַהַּגָּנב‬

‫– ְק ָנ ָיּה ְו ָק ָנה ִׁש ְב ָחּה ֲא ִפּלּו ִל ְפ ֵני ֵיאּוׁש‪ְ ,‬ו ֵאינֹו ְמַׁשֵּלם ֶאָּלא שינוי מלאכותי (ראה המושג הבא) אם‬

‫עקב השקעה כספית ("שבח שיש בו‬                   ‫ָּד ִמים‪.‬‬
‫הוצאה")‪ .‬עליית מחירו של דבר בשוק‬

‫אינה בגדר שבח לעניין זה (להלן‪ ‬יד)‪ • .‬שינוי – עיבוד מלאכותי של הדבר ויצירת מוצר חדש או סיוע להתפתחותו הטבעית‬

‫של הדבר‪ ,‬כגון גידול בהמה‪ ,‬אך לא היריון ולידה או צמיחת צמר (הלכות יא‪-‬יג)‪ • .‬שינוי רשות – העברת בעלות על הדבר‪.‬‬

‫כשגנבה עוברת אל אדם שלישי בלא עברה (כגון בקניית הדבר הגנוב)‪ ,‬אם מצטרפת לזה העובדה שאין מי שיתבע‬

‫את הגנבה (בגלל ייאוש הבעלים)‪ ,‬פוקעת הבעלות המקורית לגמרי‪ ,‬והממון נשאר בחזקת מי שקנה אותו (וכן הוא בגזלה‬

‫ואבדה ב‪,‬ג; י')‪ • .‬ייאוש – ייאוש הבעלים הוא הבעת השלמה שלו עם העובדה שהדבר כבר לא יוחזר לו‪ ,‬כגון שאמר 'וי‬

‫לחסרון כיס' (גזלה ואבדה יד‪,‬ג)‪ .‬בייאוש זה‪ ,‬אין לחפץ תובעים‪ ,‬וכאילו הוא הפקר‪ ,‬כדבר שאין לו בעלים‪ :‬באבדה‪ ,‬די בזה‬

‫כדי שיקבל המוצא בעלות על החפץ; ואילו בגזלה וגנבה אין די בזה‪ ,‬כדי שלא יימצא חוטא נשכר‪ ,‬ודרושים עוד תנאים‪.‬‬

‫•‪ ‬קניין – פעולת העיבוד שעשה הגנב בגנבה מקנה לו זכות מסוימת על התוצר הסופי‪ ,‬אף על פי שהוא חייב להשיב‬

‫לנגנב את ערכו הכספי של הדבר המקורי לפי מחירו בשעה שגנב אותו‪ִּ .‬גּזֹו ֶתי ָה – הצמר הגזוז‪ְ .‬ו ִאם ַא ַחר ֵיאּוׁש‪ְ ...‬מַׁשֵּלם‬

‫ִּכְׁש ַעת ַהְּג ֵנ ָבה – כדי להקל על העבריינים לשוב בתשובה‪ ,‬תיקנו חכמים שאינם צריכים להשיב את שבח הגנבה כשבא‬

‫מאליו‪ ,‬וכך לא יימנעו מלהחזיר את הגנבה‪ ,‬אך זאת רק לאחר ייאוש‪ .‬וכן הוא בגזלה (גזלה ואבדה ב‪,‬ב; שם ב‪,‬ו‪-‬ז)‪.‬‬

‫יא‪ִּ  2‬פֵּטם אֹו ָתּה – האכיל אותה עד שהשמינה‪ .‬הפיטום הוא דוגמה לשינוי המקנה לגזלן זכות מסוימת על התוצר‬

‫הסופי‪ֲ .‬הֵרי ַהּ ֶׁש ַבח ֶׁשַּלַּגָּנב ֲא ִפּלּו ִל ְפ ֵני ֵיאּוׁש – מפני שלא ייתכן שיקבל הנגנב את מה שהשקיע הגנב מכספו (בבלי ב"ק‬

‫סה‪,‬א)‪ְ .‬מ ַחּ ְׁש ִבין לֹו ִמן ַהֶּכ ֶפל – כשמשלם את הכפל‪ ,‬מפחיתים את השבח מן התשלום‪.‬‬

‫יב  ֶׁש ִהיא ְּב ַיד ַהַּגָּנב – אך אם מת‪ ,‬יורשיו פטורים‪ ,‬בניגוד לגזלה‪ ,‬שיורשיו מצווים גם הם להשיב את הגזלה (י'; להבדל‬

‫בין גנב לבין גזלן‪ ,‬ראה לעיל ביאור הלכה‪ ‬א; וראה גזלה ואבדה ב‪,‬א)‪ְ .‬ק ָנ ָיּה ְו ָק ָנה ִׁש ְב ָחּה – "שנאמר‪" :‬והשיב את הגזלה אשר גזל"‬

‫(ויקרא ה‪,‬כג)‪ .‬מפי השמועה למדו‪ :‬אם היא כשגזלּה – משלם אותה; ואם נשתנת בידו – משלם דמיה" (גזלה ואבדה ב‪,‬ב)‪.‬‬

‫והוא הדין לעניין גנבה‪ְ .‬ו ֵאינֹו ְמַׁשֵּלם ֶאָּלא ָּד ִמים – הגנב קונה את החפץ בשינוי בלבד אף בלא ייאוש‪.‬‬
   80   81   82   83   84   85   86   87   88   89   90