Page 97 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 97
זקיםנ רפס הבנג תוכלה פרק ה 75
ְועֹוִׂשין ִּדין ִעם ַהַּגָּנבְ .ו ִאם ַּגָּנב ְמ ֻפ ְר ָסם הּוא – ֹלא ָעׂשּו ּבֹו לבעליו ,והבעלים מפצים את הקונה
בכסף ששילם ועושים דין עם הגנב.
וכשאין תקנת השוק – הקונה חייב ַּת ָּק ַנת ַהּׁשּוקְ ,ו ֵאין ַהְּב ָע ִלים נֹו ְת ִנין ַלּלֹו ֵק ַח ְּכלּוםֶ ,אָּלא חֹו ֵזר
להשיב את הגנבה לבעלים בלא תמורה ַהּלֹו ֵק ַח ְועֹוֶׂשה ִּדין ִעם ַהַּגָּנבּ ,ומֹו ִציא ִמֶּמּנּו ָּד ִמים ֶׁשׁ ָּש ַקל לֹו.
ולהתדיין עם הגנב כדי לקבל את כספו. ג ִנ ְת ָי ֲאׁשּו ַהְּב ָע ִלים ִמן ַהְּג ֵנ ָבה – ֵּבין ֶׁשִּנ ְת ָי ֲאׁשּו ְו ַא ַחר ָּכְך
והוא הדין בגזלן (גזלה ואבדה ה,ז)ְ .ועֹוִׂשין
ִּדין ִעם ַהַּגָּנב – תובעים ממנו את הכסף ָמ ַכר ַהַּגָּנב ֵּבין ֶׁשִּנ ְת ָי ֲאׁשּו ַא ַחר ֶׁשָּמ ַכרָ ,ק ָנה ַהּלֹו ֵק ַח ְּב ֵיאּוׁש
ששילמו לקונהַּ .גָּנב ְמ ֻפְר ָסם – שידוע ְוִׁשּנּוי ְרׁשּותְ ,ו ֵאינֹו ַמ ֲח ִזיר ַהְּג ֵנ ָבה ַע ְצ ָמּה ִל ְב ָע ֶלי ָהֶ ,אָּלא נֹו ֵתן
שסחורתו גנובה ,שאסור לקנות ממנו. ָל ֶהם ַה ָּד ִמים ִאם ָל ַקח ִמַּגָּנב ְמ ֻפְר ָסם ,אֹו ֵאינֹו נֹו ֵתן ְּכ ָלל ֹלא
ֵח ֶפץ ְוֹלא ָּד ִמים ִמְּפ ֵני ַּת ָּק ַנת ַהּׁשּוקִ ,אם ֹלא ָה ָיה ֶזה ַהּמֹו ֵכר
ג ֵיאּוׁשִׁ ,שּנּוי ְרׁשּות – לביאור
ַּגָּנב ְמ ֻפְר ָסם.
המושגים ולטעם הדין ,ראה לעיל א,יא.
אֹו ֵאינֹו נֹו ֵתן ְּכ ָלל – והבעלים מתדיין
עם הגנב. גובה החזר תשלום קניית החפץ
ד ִּב ְז ַמן ֶׁש ַהּלֹו ֵק ַח עֹוֶׂשה ִּדין ִעם ַּב ַעל ַהַּב ִית – ִאם ֵאין ד ֶׁש ַהּלֹו ֵק ַח – שהקונה מן הגנב.
ַּב ַעל ַהַּב ִית – בעל החפץ הגנובַ .ה ַּתָּגר
– הסוחר הקונה מן הגנבְ .נ ִקי ַטת ֵח ֶפץ ֵע ִדים ְּב ַכָּמה ָל ַקחֲ ,הֵרי ַה ַּתָּגר ִנְׁשָּבע ִּב ְנ ִקי ַטת ֵח ֶפץ ְּב ַכָּמה
– אחיזת ספר תורה בעת השבועה או ָל ַקחְ ,ונֹו ֵטל ִמן ַהְּב ָע ִליםְ .ו ָכל ַהִּנְׁשָּבע ְונֹו ֵטל ִמן ַהְּב ָע ִלים
– ְׁשבּו ָעתֹו ִמ ִּד ְב ֵרי ֶהםְ ,ו ִנְׁשָּבע ִּב ְנ ִקי ַטת ֵח ֶפץְּ ,כמֹו ֶׁש ִּי ְתָּב ֵאר תפילין בתלמיד חכמים (שבועות יא,ח;
יא,יב).ובמקום צורך ,אפשר להשביעו על
התנ"ך (שו"ת סג)ִ .מ ִּד ְב ֵרי ֶהם – של חכמים. ִּב ְמקֹומֹו (טוען ונטען א,ב).
ה ָחׁשּוד ַעל ַהׁ ְּשבּו ָעה – חשוד ה ִּב ְז ַמן ֶׁש ַהּלֹו ֵק ַח עֹוֶׂשה ִּדין ִעם ַהַּגָּנבְ ,והּוא אֹו ֵמר 'ְּב ָכְך ְו ָכְך
להישבע לשקר .ואין אדם נעשה חשוד ָל ַק ְח ִּתי ִמְּמָך'ְ ,והּוא אֹו ֵמר 'ֹלא ָמ ַכְר ִּתי ְלָך ֶאָּלא ְּב ָפחּות ִמ ֶּזה'
אלא אם ראו שני עדים שעבר עברה (טוען – ַה ַּתָּגר ִנְׁשָּבע ִּב ְנ ִקי ַטת ֵח ֶפץ ְונֹו ֵטל ִמן ַהַּגָּנבֶׁ ,ש ֵאין ַהַּגָּנב
ונטען ב,ג). ָיכֹול ִלׁ ָּש ַבעִ ,מְּפ ֵני ֶׁשהּוא ָחׁשּוד ַעל ַהׁ ְּשבּו ָעה.
ו ָּפַרע ְּבחֹובֹו – שילם את הלוואתו. ו ָּג ַנב ּו ָפַרע ְּבחֹובֹוָּ ,ג ַנב ּו ָפַרע ְּב ֶה ֵּקפֹו – ֵאין ָּב ֶזה ַּת ָּק ַנת
ָּפַרע ְּב ֶה ֵּקפֹו – שילם חוב של מוצרים
שקנה מבעל חנותֵ .אין ָּב ֶזה ַּת ָּק ַנת ַהּׁשּוק ַהּׁשּוקֶ ,אָּלא ַהְּב ָע ִלים נֹו ְט ִלין ַהְּג ֵנ ָבה ְּבֹלא ָּד ִמיםְ ,ו ִיׁ ָּש ֵאר חֹוב
– נתינת ההלוואה או המוצר קדמו ֵאּלּו ַעל ַהַּגָּנב ְּכֶׁש ָה ָיהִ .מְׁשֵּכן ַהְּג ֵנ ָבה – ֵּבין ֶׁשִּמְׁשֵּכן אֹו ָתּה
למסירת החפץ הגנוב ,לכן המלווה או ְּב ָי ֵתר ַעל ָּד ֶמי ָה אֹו ְּב ָפחּות ִמ ָּד ֶמי ָהַ ,הְּב ָע ִלים נֹו ְת ִנין ְל ַב ַעל
המוכר לא סמכו על החפץ הגנוב (בבלי
ַהַּמְׁשּכֹוןְ ,וחֹו ְז ִרין ְועֹוִׂשין ִּדין ִעם ַהַּגָּנבֶ ,אָּלא ִאם ֵּכן ָה ָיה ַּגָּנב ב"ק קטו,א)ִ .מְׁשֵּכן ַהְּג ֵנ ָבה – שנתן הגנב
את החפץ הגנוב כעירבון (משכון)
להבטחת החזרת הלוואהְּ .ב ָי ֵתר ַעל ְמ ֻפ ְר ָסםְּ ,כמֹו ֶׁשֵּב ַא ְרנּו (לעיל ב).
ז ַהּלֹו ֵק ַח ִמַּגָּנב ֶׁש ֵאינֹו ְמ ֻפ ְר ָסם – ֵּבין ֶׁשָּל ַקח ִמֶּמּנּו ָׁש ֶוה ָּד ֶמי ָה – ששווי ההלוואה גדול משווי
המשכוןַ .הְּב ָע ִלים נֹו ְת ִנין כסף ְל ַב ַעל
ַהַּמְׁשּכֹון – מפני שהמשכון ניתן ֵמ ָאה ְּב ָמא ַת ִים אֹו ָׁשֶוה ָמא ַת ִים ְּב ֵמ ָאהֲ ,הֵרי ֶזה נֹו ֵטל
כתמורה למה שנתן לו המלווה .ובכל ַה ָּד ִמים ִמַּב ַעל ַהַּב ִית ְו ַא ַחר ָּכְך ַמ ֲח ִזיר ַהְּג ֵנ ָבהִ ,מְּפ ֵני ַּת ָּק ַנת
מקרה יקבל המלווה את שווי המשכון,
ַהּׁשּוקְּ ,כמֹו ֶׁשֵּב ַא ְרנּו (שם).
אף אם הוא גדול מסכום ההלוואה ,מפני
שלא נתנו חכמים את דבריהם לשיעורים ולא הבחינו בתקנתם בין המקרים (ק; י').
ז ֲהֵרי ֶזה נֹו ֵטל ַה ָּד ִמים ִמַּב ַעל ַהַּב ִית – את כל מה ששילם תמורת החפץ ,מפני שלעתים הקונה מוכן לשלם מחיר
מופרז או שהמוכר מעוניין למכור אף במחיר מוזל (סמ"ע חו"מ שנו,כא)ְ .ו ַא ַחר ָּכְך ַמ ֲח ִזיר ַהְּג ֵנ ָבה – להבטיח את החזר
התשלום.
