Page 454 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד

‫נייןק רפס‪  ‬ןיפתושו ןיחולש תוכלה‪  ‬פרק ג‪-‬ד ‬ ‫‪ 432‬‬

‫יא‪ְ 1‬ו ָא ַמר ֹלא ָהיּו ְּד ָבִרים ֵמעֹו ָלם – יא‪ְ 1‬ראּו ֵבן ֶׁשָּבא ְּב ַהְרָׁש ַאת ִׁש ְמעֹון ְו ָת ַבע ֵלִוי‪ְ ,‬ו ָא ַמר 'ֹלא ָהיּו‬
‫שכפר לוי אחרי שנכתבה ההרשאה‪ .‬אבל‬
‫ְּד ָבִרים ֵמעֹו ָלם‪ֲ ,‬א ָבל ִיׁ ָּש ַבע ִׁש ְמעֹון ְו ִיּ ֹטל' – מֹו ִצי ִאין ַהָּממֹון‬ ‫אם כפר לפני כן‪ ,‬אסור לכתוב הרשאה‬

‫(ראה לעיל ו‪ ;1‬כס"מ)‪ִ .‬יׁ ָּש ַבע ִׁש ְמעֹון ְו ִיּ ֹטל ִמ ַּיד ֵל ִוי‪ְ ,‬ו ִי ְה ֶיה ֻמָּנח ַעד ֶׁש ָּיבֹוא ִׁש ְמעֹון ְו ִיׁ ָּש ַבע ְו ִיּטֹל‪.‬‬
‫– הדברים אמורים במלווה בשטר‪,‬‬
‫יא‪ְ 2‬ו ֵכן ָּכל ַה ְּד ָבִרים ֶׁשּתֹו ֶלה ֵלִוי ְּבִׁש ְמעֹון – ָידּון ִעם ְראּו ֵבן‪,‬‬ ‫כשהנתבע אומר לתובע‪' :‬הישבע לי‬

‫ְו ִי ְה ֶיה ַהָּממֹון ֻמָּנח ַעד ֶׁש ָּיבֹוא ִׁש ְמעֹון ְו ִיְׁש ַאל‪ְ .‬ו ֵיׁש ִלְראּו ֵבן‬ ‫שלא פרעתיך' (ראה מלווה ולווה יד‪,‬ב);‬
‫ְל ַה ֲחִרים ַעל ִמי ֶׁשּטֹו ֵען ַט ֲע ַנת ֶׁש ֶקר ְּכ ֵדי ְל ַעֵּכב ַהָּממֹון ּו ְל ַא ֲחרֹו‪.‬‬ ‫או במלווה בעל פה‪ ,‬כשהנתבע כופר‬
‫בכל‪ ,‬ובית דין מחייב את הנתבע‬

‫יא‪ִ 3‬נ ְת ַח ֵּיב ֵלִוי ְׁשבּו ָעה – ֵאינֹו ָיכֹול ְל ַעֵּכב ְולֹו ַמר ' ֵאי ִני ִנְׁשָּבע‬ ‫להישבע שבועת היסת‪ ,‬והנתבע הופך‬
‫את השבועה על התובע (ראה טוען ונטען‬

‫א‪,‬ו)‪ְ .‬ו ִי ְה ֶיה ֻמָּנח – בבית דין‪ .‬וקובעים ַעד ֶׁש ַא ֲח ִרים ִּב ְפ ֵני ִׁש ְמעֹון ַעל ִמי ֶׁשּטֹו ֵען ָע ַלי ֶׁש ֶקר'‪ֶׁ ,‬ש ֵאין ֶזה‬
‫לשמעון מועד לבוא‪ ,‬שמא טענתו בשקר‬
‫ַה ֵחֶרם ֶאָּלא ַּת ָּק ָנה ַקָּלה ֶׁש ִּתְּקנּו ָה ַהְּגאֹו ִנים ָה ַא ֲחרֹו ִנים‪ְּ ,‬כ ֵדי‬ ‫יסודה‪ ,‬ויהיה ממונו של לוי מעוכב בבית‬

‫ֶׁש ְּי ַכְּונּו ַּב ֲע ֵלי ִּדי ִנין ַט ֲענֹו ֵתי ֶהן‪ְ ,‬ו ֵאין ְמ ַעְּכ ִבין ְׁשבּו ָעתֹו ֶׁשָּל ֶזה‬ ‫דין חינם (ב"י חו"מ קכג)‪.‬‬

‫ִמְּפ ֵני ַּת ָּק ָנה זֹו ַה ַּקָּלה‪.‬‬ ‫יא‪ְ 2‬ל ַה ֲחִרים – ראה לעיל ביאור א‪,‬ז‪.3‬‬
‫יא‪ֶ 3‬אָּלא ַּת ָּק ָנה ַקָּלה – ולכן אין‬

‫ממתינים לשמעון‪ ,‬לעומת הלכה יא‪ ,1‬שנאמר בה ששמעון חייב שבועה מן הדין‪ ,‬ולכן בית דין מעכב את הממון‪ַ .‬עד‬

‫ֶׁש ַא ֲח ִרים ִּב ְפ ֵני ִׁש ְמעֹון – ויענה שמעון 'אמן' (טוען ונטען א‪,‬יא)‪ְ .‬ו ֵאין ְמ ַעְּכ ִבין ְׁשבּו ָעתֹו – וצריך להישבע בפני המורשה‪,‬‬

‫אף על פי שלא קיבל המרשה על עצמו חרם‪.‬‬

‫ּ ֶפ ֶרק ְר ִבי ִעי‬ ‫א‪ 1‬הקדמה להלכות א‪-‬ב‪ :‬לדעת רבנו‪ ,‬‬

‫עשיית שותפות ממונית לרווח ולהפסד ד‬

‫יצירת שותפות וזמן פירוקה; רווח והפסד‬ ‫אינה נעשית בהסכמה בלבד‪ ,‬אלא‬

‫יצירת השותפות‬ ‫רק כשהשותפים מקנים זה לזה את‬
‫נכסיהם‪ ,‬כבקנייה ומכירה (ראה הטבלה‬
‫א‪ְּ 1‬כֶׁש ִּיְרצּו ַהֻּׁש ָּת ִפין ְל ִהְׁש ַּת ֵּתף‪ַּ ,‬בֶּמה ִי ְק ֶנה ָּכל ֶא ָחד ֵמ ֶהן‬ ‫המסכמת בתחילת הלכות מכירה)‪ .‬וכשאין‬
‫חלים דיני קנייה ומכירה‪ ,‬למשל‬
‫ָממֹון ֲח ֵברֹו ְל ִהְׁש ַּת ֵּתף ּבֹו? ִאם ְּב ָמעֹות ִנְׁש ַּת ְּתפּו – ָי ִביא ֶזה‬ ‫כשאין דבר ממשי להשתתף בו‪ ,‬כגון‬
‫ְמעֹו ָתיו ְו ָי ִביא ֶזה ְמעֹו ָתיו‪ְ ,‬ו ַיִּטילּו אֹו ָתן ְל ִכיס ֶא ָחד‪ְ ,‬ו ַי ְגִּביהּו‬ ‫שהסכימו שאם ימצאו מציאה יתחלקו‬

‫בה‪ ,‬אפשר לעשות שותפות בשבועה‪ֶ ,‬את ַהִּכיס ְׁש ֵני ֶהם‪.‬‬

‫ודין ההתחייבות כדין חובת קיום נדר‬

‫א‪ֲ 2‬א ָבל ִאם ָּכ ְתבּו ְׁש ָטר ְו ֵה ִעידּו ֵע ִדים – ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ָּקנּו‬ ‫ושבועה (מכירה כב‪,‬טו; כס"מ)‪ִּ .‬כיס –‬
‫ארנק‪ ,‬קופה משותפת‪ְ .‬ל ִכיס ֶא ָחד – די‬
‫ִמ ַּיד ְׁש ֵני ֶהם ֶׁש ָּי ִביא ֶזה ֵמ ָאה ְו ֶזה ֵמ ָאה ְו ִיְׁש ַּת ְּתפּו ָּב ֶהן‪ֹ ,‬לא ָקנּו‪,‬‬ ‫גם שיגביה כל אחד את כיסו של חברו‬

‫(כס"מ) או שיקנה לשותפו את מעותיו ַו ֲע ַד ִין ֹלא ַנ ֲעׂשּו ֻׁש ָּת ִפין‪ֶׁ ,‬ש ֵאין ַהַּמ ְטֵּב ַע ִנ ְק ֶנה ַּב ֲח ִלי ִפין‪.‬‬

‫אגב קרקע (רדב"ז; לעיל ג‪,‬ז‪ְ .)1‬ו ַי ְגִּביהּו‬

‫א‪ְ 3‬ל ִפי ָכְך‪ִ ,‬אם ִנְׁש ַּת ְּתפּו ִּבְׁש ָאר ִמַּט ְל ְט ִלין – ֵּכיָון ֶׁש ָּקנּו ִמ ָּי ָדם‬ ‫– בקניין הגבהה‪ ,‬כדרך שהמיטלטלין‬
‫נקנים‪.‬‬
‫ֶׁש ָּי ִביא ֶזה ֲח ִביתֹו ֶׁשְּל ַי ִין ְו ֶזה ַּכּדֹו ֶׁשִּל ְד ַבׁש‪ַ ,‬ו ֲהֵרי ִנְׁש ַּת ְּתפּו ָּב ֶהן‪,‬‬
‫א‪ֲ 2‬א ָבל ִאם ָּכ ְתבּו ְׁש ָטר – כדי לעשות‬

‫שותפות‪ ,‬צריך שייקנו המעות‪ .‬ואף אם כתבו שטר ונתנו תוקף להתחייבותם במעשה קניין חליפין‪ ,‬קניין סודר‪ ,‬כדי‬

‫להדגיש את מחויבותם לעסקה וגמירות דעתם‪ ,‬אין הדבר מועיל לקניית מטבעות (ראה לעיל ג‪,‬ז‪.)1‬‬

‫א‪ִ 3‬אם ִנְׁש ַּת ְּתפּו – אם רצו להיות שותפים‪ַ .‬ו ֲהֵרי ִנְׁש ַּת ְּתפּו ָּב ֶהן וכו' – וכשקנה כל אחד מהם את חלק חברו‪ ,‬נעשו‬