Page 451 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 451
נייןק רפס ןיפתושו ןיחולש תוכלה פרק ג 429
גֶ 1א ָחד ִמן ָה ַא ִחים – שזכו בירושה. אַ 2אף ַעל ִּפי ֶׁשָּכ ַתב לֹו ֵּכןֵ ,אינֹו ֶאָּלא ָׁש ִלי ַחְ ,ו ָכל ַמה ׁ ֶּש ִּי ְזֶּכה
גִ 2אם ָּבא ִמְּמ ִדי ָנה ַא ֶחֶרת – אם בא
ּבֹו ֲהֵרי הּוא ֶׁשִּל ְמַׁשְּלחֹוְ .ו ָכל ַההֹו ָצאֹות ֶׁשּיֹו ִציא ַהׁ ָּש ִלי ַח ַעל
השותף ממקום אחר ,שלא היה יכול ִּדין ֶזה ֶׁש ֻהְרָׁשה ּבֹו – ֲהֵרי ַהְּמַׁשֵּל ַח ַח ָּיב ָּב ֶהןֶׁ ,שָּכְך ּכֹו ְת ִבין
לדעת על קיומו של המשפט או שלא
היה סיפק בידו להגיע למשפטֵ .יׁש ַּב ַהְרָׁש ָאה 'ָּכל ֶׁשּתֹו ִציא ְּב ִדין ֶזה – ָע ַלי ְלַׁשְּלמֹו'.
ַלִּנ ְתָּבע – הנתבע רשאי. לשליח בעלות חלקית או משותפת על הנכסים
ד ֵיׁש ָׁשם – יש .המילה 'שם' היא מילת ב ִה ְק ָנה ְל ֶזה ַהֻּמְרֶׁשה ְׁש ִליׁש אֹו ְר ִבי ַע ַמה ׁ ֶּש ֵּיׁש לֹו ְּב ַיד ֲח ֵברֹו
קישור שתורגמה מן הסגנון הערבי ,ואין – ֲהֵרי ֶזה ָּדן ַעל ַהּ ֹכל; הֹו ִאיל ְו ָדן ַעל ֶח ְלקֹוַ ,ו ֲהֵרי הּוא ַּב ַעל
משמעותה ציון מקוםַ .הַּב ַעל ְּב ִנ ְכ ֵסי ִּדינֹו ְּב ֶח ְלקֹוָּ ,דן ַעל ַהּ ֹכל.
ִאְׁשּתֹו – בנכסים שהם באחריות האישה
והבעל זכאי לאכול את פירותיהם, גֶ 1א ָחד ִמן ָה ַא ִחים ֶׁשֹּלא ָח ְלקּו אֹו ִמן ַהֻּׁש ָּת ִפין ֶׁשָּבא ִל ְתּבֹ ַע
לעומת נכסים שהם באחריותו ואינו
צריך לקבל בהם הרשאה מאשתו (כלומר – ּתֹו ֵב ַע ַעל ַהּכֹל; הֹו ִאיל ְו ֵיׁש לֹו ֵח ֶלק ְּב ֶזה ַהָּממֹוןֵ ,אינֹו
ָצִריְך ַהְרָׁש ָאה ִמׁ ְּש ָאר ֻׁש ָּת ִפיןְ .ו ֵאין ַהׁ ֻּש ָּתף ָה ַא ֵחר ָיכֹול לֹו ַמר
נכסי מלוג לעומת נכסי צאן ברזל .ראה שו"ע חו"מ ְלֻׁש ָּתפֹו ֶׁש ָּדן ' ִאּלּו ָה ִיי ִתי ֲא ִני ַהּתֹו ֵב ַעָ ,ה ִיי ִתי טֹו ֵען ַט ֲע ָנה
ַא ֶחֶרת ּו ְמ ַח ֵּיב ַּב ַעל ִּדי ִני'ֶׁ ,ש ֲהֵרי אֹו ְמִרין לֹו ' ָלָּמה ֹלא ָּבא ָת
קכב,ח).
ִל ְתּבֹ ַע ַּגם ַא ָּתה?'.
ה ְו ֵאינֹו ַח ָּיב ְּב ַא ֲחָריּו ָתן – כיוון שטרח
גְ 2ל ִפי ָכְךִ ,אם ָּבא ִמְּמ ִדי ָנה ַא ֶחֶרת – ֵיׁש לֹו ַל ֲחזֹר ַעל ַּב ַעל
ועשה שליח בעדים ,גילה דעתו שהוא
מקבל עליו את האחריות למשלוח מרגע ַה ִּדין ְו ָלדּון ִעּמֹו ְולֹו ַמר לֹו ' ֲא ִני ֵאי ִני מֹו ֶדה ְּב ָכל ַמה ׁ ֶּשָּט ַען
העברתו לשליח (ראה גזלה ואבדה ז,י). ֻׁש ָּתף ֶׁשִּלי'ְ .ל ִפי ָכְך ֵיׁש ַלִּנ ְתָּבע ְל ַעֵּכב ְולֹו ַמר ָל ֶזה 'אֹו ּדּון ִעִּמי
ְו ָעָׂשה ָׁש ִלי ַח ְּב ֵע ִדים – אך אם הודיע למי ְּב ֶח ְל ְקָך אֹו ָה ֵבא ַהְרָׁש ָאהֶׁ ,ש ֲהֵרי ָממֹון ְׁש ֵני ֶכם ְּב ָי ִדיּ ,וְׁש ֵני ֶכם
שהפיקדון אצלו או ללווה שהוא שלוחו
(לעיל א,ח; שאלה ג,א) בלא עדים ,אין דבריו ַּב ֲע ֵלי ִּדי ִניּ ,ו ְל ָמ ָחר ָיבֹוא ָא ִחיָך אֹו ֻׁש ָּת ְפָך ְו ִי ְתַּבע ַּגם הּוא'.
אלא בגדר הודעה שהוא עתיד לשלוח
אליו את המשלוח והצעה להעברתו ד ַהַּב ַעל ְּב ִנ ְכ ֵסי ִאְׁשּתֹו ָצִריְך ַהְרָׁש ָאהְ .ו ִאם ֵיׁש ָׁשם ֵּפרֹות
בלא לקבל אחריות עליוִּ .ב ְכ ַלל ַהֶּנ ֱא ָמר
ָּב ֶהןָ " :א ִביו ִּכי ָעַׁשק ֹע ׁש ֶ�קָּ ,ג ַזל ֵּג ֶזל ָאח ַּב ַּקְר ַקע – ִמּתֹוְך ֶׁש ֵּיׁש לֹו ָלדּון ַעל ַהֵּפרֹותֶׁ ,ש ֲהֵרי ֵהן ֶׁשּלֹוָּ ,דן
ַו ֲאֶׁשר ֹלא טֹוב ָעָׂשה ְּבתֹוְך ַעָּמיו ְו ִהֵּנה ַעל ַה ַּקְר ַקע ְו ֵאין ָצִריְך ַהְרָׁש ָאה ֵמ ִאְׁשּתֹו; ֶׁש ִאם ֵאין ַקְר ַקע –
ֵמת ַּב ֲעוֹנֹו" – ואסור למנות מורשה ,כשם
שאסרו חכמים למנות עורכי הדיינים ֵאין לֹו ֵּפרֹות.
(ראה ביאורנו לסנהדרין כא,יא) ,אלא אם יש
הכרח בדבר ,כגון שהתובע בעיר אחת שליח בעדים
והנתבע בעיר אחרת או שהתובע חולה
(שו"ת סימן רעב) ,מפני שבדרך כלל עורך ה ִמי ֶׁש ָה ָיה לֹו ְּב ַיד ֲח ֵברֹו ִּפ ָּקדֹון אֹו ִמ ְלָוהֵּ ,בין ִמַּט ְל ְט ִלין
הדין מתערב בריב לא לו ,ועריכת הדין
מרבה שנאה (המאירי שבועות לא,א) ,וגם ֵּבין ָמעֹותְ ,ו ָעָׂשה ָׁש ִלי ַח ְּב ֵע ִדים ַל ֲה ִבי ָאן לֹו – ָהְרׁשּות ְּב ַיד
אין עורך הדין נוטה להתפשר בממון ֶזה ֶׁש ֵהן ֶא ְצלֹוִ :אם ָר ָצה ִל ֵּתן – ִנ ְפ ָטרְ ,ו ֵאינֹו ַח ָּיב ְּב ַא ֲחָריּו ָתן,
המשלח (רש"י שם) .ועצה טובה לתלמידי ֶׁש ֲהֵרי ָנ ַתן ִלְׁשלּוחֹו; ְו ִאם ֹלא ָר ָצה ִל ֵּתן – ֵאינֹו נֹו ֵתןֶׁ ,ש ֵאין
חכמים להתרחק מן העניינים הללו (דעות ֶזה ַּב ַעל ִּדינֹוַ ,עד ֶׁש ָּיבֹוא ְּב ַהְרָׁש ָאה ַעל ַהִּפ ָּקדֹוןְ .ו ָכל ַהָּבא
ְּב ַהְרָׁש ָאה – ֲהֵרי הּוא ִּב ְכ ַלל ַהֶּנ ֱא ָמר ָּב ֶהן "ַו ֲאֶׁשר ֹלא טֹוב
ה,יג).
ָעָׂשה ְּבתֹוְך ַעָּמיו" (יחזקאל יח,יח).
וְּ 1ב ִמַּט ְל ְט ִלין אֹו ְּב ָמעֹות – שאינו יכול
הרשאה על נכסים שאפשר למכרם
להבטיח את הקנייתם לשליח ,אבל יכול
לעשות אותו מורשה לתבוע קרקע ,מפני וַ 1הּתֹו ֵב ַע ֲח ֵברֹו ַּב ִּדין ְּב ִמַּט ְל ְט ִלין אֹו ְּב ָמעֹות ֶׁש ִה ְפ ִקיד
שהקרקע אינה נגזלת (רדב"ז).
