Page 453 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 453
נייןק רפס ןיפתושו ןיחולש תוכלה פרק ג 431
זּ 4ו ְד ָבִרים ֵאּלּו – האמורים בתקנה זּ 4ו ְד ָבִרים ֵאּלּו ְּד ָבִרים ַקִּלים ֵהם ַעד ְמאֹד ּוְרעּו ִעים; ֶׁש ֶּזה
השנייה ,לא אלו שבתקנה הראשונה, – ִמי יֹא ַמר ֶׁש ֵּיׁש לֹו ֵח ֶלק ְּב ֶאֶרץ ִיְׂשָר ֵאל? ַו ֲא ִפּלּו הּוא
לכתוב הרשאה אף על המלווה (כס"מ). ָראּוי – ֵאינֹו ִּבְרׁשּותֹוְ .ו ַהְּגאֹו ִנים ַע ְצ ָמם ֶׁש ִּתְּקנּו ַּת ָּק ָנה זֹו,
ִמי יֹא ַמר ֶׁש ֵּיׁש לֹו ֵח ֶלק ְּב ֶאֶרץ ִיְׂשָר ֵאל – ָא ְמרּו ֶׁש ֵאין אֹו ְמִרין ָּבּה ' ִיּקֹב ַה ִּדין ֶאת ָה ָהר'ְ ,ו ֵאי ָנּה ֶאָּלא
שמא היו אבות אבותיו גרים או עבדים ְּכ ֵדי ְל ַא ֵּים ַעל ַהִּנ ְתָּבע; ִאם ָר ָצה ָלדּון ְּב ַהְרָׁש ָאה זֹו ְו ִל ֵּתן
משוחררים ,שאינם נמנים עם אחד
משבטי ישראל ,ולכן אין להם חלק – ִנ ְפ ָטר.
בארץ ישראל (כס"מ)ִ .יּ ֹקב ַה ִּדין ֶאת ָה ָהר
– משל לעצמת הדין ולקיומו אף בכוח, זְ 5ו ָלָּמה ִיָּפ ֵטר? ֶׁש ֵאין ֶזה ַהָּבא ְּב ַהְרָׁש ָאה זֹו ָהְרעּו ָעה ָּפחּות
אף אם יש צורך לחצוב בתוך ההר. ִמׁ ָּש ִלי ַח ֶׁש ָעָׂשהּו ְּב ֵע ִדיםֲ .א ָבל ִאם ֹלא ִיְר ֶצה ַהִּנ ְתָּבע ָלדּון ִעּמֹו
– ֵאין ּכֹו ִפין אֹותֹו ֹלא ִל ֵּתן לֹו ְוֹלא ְל ִהׁ ָּש ַבעַ ,עד ֶׁש ָּיבֹוא ַּב ַעל
זֶׁ 5ש ָעָׂשהּו ְּב ֵע ִדים – ראה לעיל ה.
ִּדינֹו.
זְּ 6ב ֵע ֵדי ִק ְנ ָין – עדים שהיו נוכחים
זְ 6ו ֵכן הֹורּוֶׁ ,ש ִאם ָה ְי ָתה לֹו ִמ ְלָוה ֵא ֶצל ֲח ֵברֹוֵּ ,בין ִּבְׁש ָטר
לקניין החוב ,רשאים לכתוב שטר חוב,
והוא כמלווה בשטר (מלווה ולווה יא,א.)4 ֵּבין ְּב ֵע ֵדי ִק ְנ ָין – ַאף ַעל ִּפי ֶׁשָּכ ַפר ָּבּה ְּב ֵבית ִּדיןּ ,כֹו ְת ִבין ָע ָליו
ִמְּפ ֵני ֶׁש ִהיא ְּכ ִפיַרת ִׁש ְעּבּוד ַקְר ָקעֹות – ַהְרָׁש ָאהִ ,מְּפ ֵני ֶׁש ִהיא ְּכ ִפיַרת ִׁש ְעּבּוד ַקְר ָקעֹותֲ .א ָבל ִמ ְלָוה ַעל
כיוון שאפשר לתת הרשאה על תביעת
קרקע שהנתבע כופר בתביעתה (ראה לעיל ֶּפה ֶׁשָּכ ַפר ָּבּה – ֹלא ִּתְּקנּו ֶׁש ִּי ְכ ְּתבּו ָע ֶלי ָה ַהְרָׁש ָאה.
ו ,)1מותר לעשות כן גם בתביעה על
חוב בשטר ,מפני שהקרקע של הלווה ביטול הרשאה
משועבדת לבעל החוב לגבות ממנה את
חובו (כס"מ) .ונראה שהדברים אמורים ח ִמי ֶׁש ִהְרָׁשה ְל ֶא ָחדְ ,וָר ָצה ְל ַבֵּטל ַהׁ ְּש ִליחּות ּו ְל ַהְרׁשֹות
במקום שאין מנהג מקובל ,מפני שאם
יש מנהג מקובל ,כגון לתת הרשאה אף ְל ַא ֵחר – ֲהֵרי ֶזה ְמ ַבֵּטלְ .ו ֵאין ַלֻּמְרֶׁשה ְרׁשּות ִל ְכּ ֹתב ַהְרָׁש ָאה
על מלווה שבעל פה ,המנהג נעשה חלק ְל ַא ֵחרֶׁ ,ש ֶּזה אֹו ֵמר לֹו ' ֵאין ְרצֹו ִני ֶׁש ִּי ְה ֶיה ִּפ ְקדֹו ִני ְּב ַיד ַא ֵחר'.
מדיני ישראל ,על פי הכלל :כל תנאי ְל ִפי ָכְךִ ,אם ִה ְת ָנה ָע ָליו ֶׁש ַּיְרֶׁשה הּוא ְל ַא ֵחרְ ,ו ַא ֵחר ְל ַא ֵחר –
ֲהֵרי ַהׁ ָּש ִלי ַח ּכֹו ֵתב ַהְרָׁש ָאה ַלׁ ֵּש ִניְ ,ו ַהׁ ֵּש ִני ַלׁ ְּש ִליִׁשיַ ,הּכֹל ְל ִפי
שבממון – קיים (רדב"ז).
ְּת ָנאֹו.
ח ֲהֵרי ֶזה ְמ ַבֵּטל – אף על פי שעשה
יחס בין המורשה לנתבע
קניין ,לא יצא המורשה מגדר שליח.
ֶׁש ֶּזה אֹו ֵמר – המרשה ,כפי שהשומר ט ַהָּבא ְּב ַהְרָׁש ָאה ֶׁשָּמ ַחל ְל ֶזה ַהִּנ ְתָּבע ,אֹו ֶׁשָּמ ַכר לֹו ,אֹו
אינו יכול להעביר את הפיקדון לשומר
ֶׁשָּמ ַחל לֹו ַעל ַהׁ ְּשבּו ָעה ,אֹו ֶׁש ָעָׂשה ִעּמֹו ְּפָׁשָרה – ֹלא ָעָׂשה
אחר (שכירות א,ד.)1 ְּכלּוםֶׁ ,ש ֲהֵרי אֹו ֵמר לֹו ' ְל ַת ֵּקן ְׁש ַל ְח ִּתיָך ְוֹלא ְל ַעֵּות'ְ .ל ִפי ָכְך,
ִאם ִה ְת ָנה ִעּמֹו 'ֵּבין ְל ַת ֵּקן ֵּבין ְל ַעֵּות' – ֲא ִפּלּו ָמ ַחל לֹו ַעל
ט ֶׁשָּמ ַחל ...אֹו ֶׁשָּמ ַכר לֹו – ולא
ַהּכֹלֲ ,הֵרי ֶזה ָמחּול.
נתבקש לעשות כן ,אלא נתבקש למשל
לקחת חפץ מן הנתבעְ .ל ַת ֵּקן ְׁש ַל ְח ִּתיָך י ְראּו ֵבן ֶׁשָּבא ְּב ַהְרָׁש ָאה ְו ָת ַבע ִׁש ְמעֹון – ֵאין ִׁש ְמעֹון ָיכֹול
ְוֹלא ְל ַעֵּות – ועשית כשליח שעבר על
דברי משלחו (לעיל א,ב .להתניה 'בין לעוות', ִל ְדחֹותֹו ְולֹו ַמר לֹו 'ֶׁשָּמא ַהְּמַׁשֵּל ַח אֹו ְתָך ִהְרָׁשה ַא ֵחרּ ,ו ִבֵּטל
ְׁש ִליחּו ְתָך'ֶׁ ,ש ֲהֵרי ְראּו ֵבן אֹו ֵמר לֹו ' ֵּתן ִלי ַהִּפ ָּקדֹון ֶׁש ֵּיׁש
ראה שם ג.)2 ְּב ָי ְדָךְ ,וזֹו ַהְרָׁש ָא ִתי ְּת ִהי ֶא ְצ ְלָך'ְ ,ו ִאם ַהַּמ ְפ ִקיד ִהְרָׁשה ַא ֵחר
– הּוא ִה ְפ ִסיד ַעל ַע ְצמֹוְ ,וִׁש ְמעֹון ָּפטּורֶׁ ,ש ֲהֵרי ְּב ַהְרָׁש ָאתֹו
י ַהְרָׁש ָא ִתי ְּת ִהי ֶא ְצ ְלָך – לראיה שנתת
ָנ ַתן.
את הפיקדון למורשה .הּוא ִה ְפ ִסיד ַעל
ַע ְצמֹו – כשמינה אדם אחר בחינם ,שהרי
לא יוכל לשוב ולגבות מן הנתבע את מה
ששילם לו.
