Page 450 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 450
נייןק רפס ןיפתושו ןיחולש תוכלה פרק ב-ג 4 28
חְ 2נ ָט ָלן ַעל ְמ ָנת ְל ָמ ְכָרן ַל ֲא ֵחִריםְ ,ו ָא ַמר לֹו ' ִאם ִיָּמ ְכרּו חֵּ 2בין ַּב ֲח ִזיָרה ַח ָּיב ְלַׁשֵּלם – דינו
ְּב ָמקֹום ְּפלֹו ִני' אֹו ' ַעד ְז ַמן ְּפלֹו ִני' – ' ֶא ֵּתן ְלָך ָּד ִמים ָּכְך ְו ָכְך; כקונה ולא כשליח ,וחיובו נמשך עד
ְו ִאם ֹלא ִיָּמ ְכרּו – ַא ֲח ִזיֵרם ְלָך'ְ ,ו ֶנ ֶא ְנסּוֵּ ,בין ַּב ֲה ִלי ָכה ֵּבין
להחזרת הסחורה ,משום שהוא קונה
כדי למכור ,ויכול למכור בכל עת (בבלי
ַּב ֲח ִזיָרה – ַח ָּיב ְלַׁשֵּלם. נדרים לא,ב).
אונס במקום שיש עדים טְׁ 1שבּו ַעת ַהּׁשֹו ְמִרין – נשבע שנגנב
טָּ 1כל ָׁש ִלי ַח ֶׁשָּט ַען ֶׁש ֵאְרעֹו ֹא ֶנס ְּפלֹו ִני ְו ִה ְפ ִסיד ָּכְך ְו ָכְך – או אבד ואין הפיקדון ברשותו ,ונוסף
על זה מצהיר שתי הצהרות במסגרת
ֲהֵרי ֶזה ִנְׁשָּבע ְׁשבּו ַעת ַהּׁשֹו ְמִרין ַעל ַט ֲע ָנתֹוְ ,ו ִיָּפ ֵטרְ .ו ִאם ָה ָיה השבועה )1 :שלא פשע בו ,אלא
ָהאֹ ֶנס ְּב ָמקֹום ֶׁש ֶא ְפָׁשר ְל ָה ִביא ָע ָליו ֵע ִדים ,אֹו ָּד ָבר ֶׁשהּוא שמר כדרך השומרים ,כיוון שאילו
ָידּו ַע ְו ָגלּוי ַלּכֹלֶׁ ,ש ֲהֵרי ִי ְמ ָצא ֵע ִדים – ֲהֵרי ֶזה ָצִריְך ְל ָה ִביא פשע בשמירת הפיקדון ,חייב על כל
אונס שאירע לו; )2שלא שלח בו יד
ְר ָא ָיה ַעל ַט ֲע ָנתֹו; ְו ִאם ֹלא ֵה ִביא ֵע ִדים – ֵאינֹו ֶנ ֱא ָמןּ ,ו ְמַׁשֵּלם. – שלא השתמש בפיקדון לצרכיו ,מפני
שהשולח יד בפיקדון דינו כדין גזלן,
טַ 2מ ֲעֶׂשה ְּב ֶא ָחד ֶׁש ָא ַמר ִלְׁשלּוחֹו ' ְק ֵנה ִלי ַאְרַּבע ֵמאֹות ַּגְרֵּבי שחייב לשלם לבעלים אף אם אבד
החפץ באונס (שאלה ד,א .וראה שם בביאור).
ַי ִין' ִמָּמעֹות ֶׁש ָהיּו לֹו ְּב ָידֹוְ ,ו ָק ָנה לֹו ְו ִנ ְמ ְצאּו חֹ ֶמץְ ,ו ָא ְמרּו ודין השליח כדין שומר חינם ,ופטור
ֲח ָכ ִמיםִ :מ ְנ ָין ָּגדֹול ָּכ ֶזה ֶׁש ֶה ֱח ִמיץ – קֹול ֵיׁש לֹו; ְוהֹו ִאיל באונסֵ .אינֹו ֶנ ֱא ָמן ּו ְמַׁשֵּלם – שאם יש
עדים ,אין השומר נפטר בשבועה ,ועליו ְו ֶא ְפָׁשר ְל ָה ִביא ְר ָא ָיה – ָי ִביא ְר ָא ָיה ֶׁש ָה ָיה ַי ִין ְּב ֵעת ֶׁשְּל ָקחֹו
להביא ראיה או לשלם (שכירות ג,א).
ְו ִיָּפ ֵטרְ ,ו ִאם ֹלא ָי ִביא ְר ָא ָיהְ ,יַׁשֵּלםְ .ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה
ִמ ְּד ָבִרים ֶׁש ָהְר ָא ָיה ְמצּו ָיה ָּב ֶהן. טַּ 2גְרֵּבי – ַּכ ֵ ּדי (ר' תנחום)ִ .מָּמעֹות ֶׁש ָהיּו
לֹו ְּב ָידֹו – שנתן לו המשלחְ .ו ִנ ְמ ְצאּו
טֲ 3א ָבל ָּד ָבר ַהֶּנ ְע ָלםֶׁ ,ש ֵאין ְר ָא ָיתֹו ְמצּו ָיה – ִיׁ ָּש ַבע ָע ָליו ֹח ֶמץ – המשלח טוען שפשע השליח
וקנה חומץ במקום יין ,ועליו לשלם;
ַהׁ ָּש ִלי ַחְ .ו ֵכן ַה ִּדין ְּב ָכל ַט ֲע ָנה ֶׁש ִּי ְט ֹען ַהׁ ֻּש ָּתף ַּכּיֹו ֵצא ָּבזֹוְ .ו ֵכן ואילו השליח טוען שקנה יין ,ואחר כך
החמיץ ,שהוא אנוס ופטור מלשלם .קֹול ַה ִּדין ְּב ַט ֲע ַנת ַהּׁשֹו ְמ ִריןִ :אם ָה ְר ָא ָיה ְיכֹו ָלה ִל ְהיֹות – אֹו ָי ִביא
ֵיׁש לֹו – אירוע מעין זה מתפרסם ויש
ְר ָא ָיה ַעל ַט ֲע ָנתֹו אֹו ְיַׁשֵּלםְּ ,כמֹו ֶׁשֵּב ַא ְרנּו (בהלכה זו). עדים לדבר.
טַ 3ט ֲע ָנה ֶׁש ִּי ְט ֹען ַהׁ ֻּש ָּתף – חכמים אפשרו לשותף להשביע את חברו אף על טענת ספק ,כמבואר להלן ט,א .וכאן
מחדש הרמב"ם שאף בשבועה שהיא מתקנת חכמים חל הכלל :אם יש עדים – אין משביעים את הנטען.
ּ ֶפ ֶרק ְׁש ִלי ִׁשי
שליח לדין ,והרשאה ג
הרשאת שליח לדון אַ 1הְרָׁש ָאה – ייפוי כוח לשליח
אִ 1מי ֶׁש ָה ְי ָתה לֹו ַקְר ַקע ַּת ַחת ַיד ַא ֵחר אֹו ֶׁש ָהיּו לֹו ִמַּט ְל ְט ִלין לערוך דין בתביעה משפטית על נכסי
המשלח ,מפני שהם קנויים לו לצורך
ִּפ ָּקדֹוןְ ,וָר ָצה ַל ֲעׂשֹות ָׁש ִלי ַח ָלדּון ִעם ֶזה ּו ְלהֹו ִציא ַה ַּקְר ַקע הדיון המשפטי .אבל הנתבע אינו יכול
אֹו ַהִּפ ָּקדֹון ִמ ַּת ַחת ָידֹו – ֲהֵרי ֶזה ּכֹו ֵתב לֹו ַהְרָׁש ָאהְ .ו ָצִריְך למנות מורשה שיפעל במקומו (שו"ת
ִל ְקנֹות ִמ ָּידֹו ֶׁש ִהְרָׁשהּו ְו ָא ַמר לֹו ' ֵלְך ּדּון ּו ְז ֵכה ְוהֹו ֵצא ְל ַע ְצ ְמָך' תיא)ִ .ל ְקנֹות ִמ ָּידֹו – בקניין חליפין ,קניין
ְו ַכּיֹו ֵצא ְּב ִע ְנ ָי ִנים ֵאּלּוְ .ו ִאם ֹלא ָּכ ַתב לֹו ֵּכן – ֵאינֹו ָיכֹול ָלדּון סודר ,שהשליח קונה בו את הנכסים (ראה
ִעּמֹוִ ,מְּפ ֵני ֶׁשהּוא אֹו ֵמר לֹו ' ֵאין ַא ָּתה ַּב ַעל ִּדי ִני'. מכירה ה,ה .לדברים שאינם נקנים לשליח ראה
הלכות ז-1ז.)2
