Page 449 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 449
נייןק רפס ןיפתושו ןיחולש תוכלה פרק ב 427
וַ 1ס ְרסּור – מתווך (פה"מ ב"ב ה,ח), ' ְל ַע ְצ ִמי ְק ִני ִתי ָהֲ ,חזֹר ּו ְכ ֹתב ִלי ְׁש ַטר ֶמ ֶכר ִּבְׁש ִמי' – ֵאין ּכֹו ִפין
ֶאת ַהּמֹו ֵכר ִל ְכּתֹב לֹו ְׁש ָטר ַא ֵחר ְּבֵׁשם ְראּו ֵבןְ .ו ִאם ִה ְת ָנה ִעּמֹו
המקבל סחורה למכור אותה תמורת ַּב ְּת ִחָּלה ְו ָא ַמר לֹו ' ְל ַע ְצ ִמי ֶא ְק ֶנהְ ,ו ֶזה ֶׁש ֶא ְכּתֹב ְׁש ָטר ְּבֵׁשם ֵלִוי,
ְּכ ֵדי ֶׁשֹּלא ֵי ְדעּו ִּבי ֶׁש ֲא ִני הּוא ַהּקֹו ֶנה' – ֲהֵרי ֶזה ּכֹו ֵפהּו ַל ֲחזֹר
עמלהָׁ .ש ִלי ַח הּוא – ואינו נחשב כקונה
את הסחורה מן האחד ומוכר אותה לאחר.
ַהּכֹל ִלְראּו ֵבן – מפני שנתבקש למכור
לפחות במאה ,שהוא לדעת ראובן המחיר ְו ִל ְכּ ֹתב לֹו ְׁש ָטר ַא ֵחר ִּבְׁשמֹו.
הנמוך ביותר של החפץ (סמ"ע קפה,ב).
הסרסור
וֶׁ 2ש ֲהֵרי הֹו ָדה ְּב ִמ ְק ָצת – שראובן
וַ 1ה ַּסְרסּור – ָׁש ִלי ַח הּואֶ ,אָּלא ֶׁשהּוא נֹו ֵטל ָׂש ָכר ַעל
המשלח תובע מאה ,והסרסור מודה
בחמישיםְ .ו ִאם ְּכ ָבר ָנ ַתן לֹו – אפילו נתן ְׁש ִליחּותֹוְ .ל ִפי ָכְךִ ,אם ִׁשָּנה ַעל ַּד ַעת ַהְּב ָע ִלים – ְמַׁשֵּלם ַמה
אותם לו מיד כשהודה בחמישים (טוען ׁ ֶּש ִה ְפ ִסידֵּ .כי ַצד? ֲהֵרי ֶׁשָּנ ַתן ְראּו ֵבן ֵח ֶפץ ְלִׁש ְמעֹון ַה ַּסְרסּור,
ונטען א,ג)ִ .נְׁשָּבע ֶה ֵּסת – מפני שהוא כמי ְו ָא ַמר לֹו ' ְמכֹר ִלי ֶזהְ ,ו ַאל ִּת ְמּ ֹכר ְּב ָפחּות ִמֵּמ ָאה'ְ ,ו ָה ַלְך
שכופר בכל הטענה .ראה לעיל ביאור ּו ְמ ָכרֹו ַּב ֲח ִמׁ ִּשים – ְמַׁשֵּלם ֲח ִמׁ ִּשים ִמֵּביתֹוְ .מ ָכרֹו ְּב ָמא ַת ִים –
א,ז.1 ַהּכֹל ִלְראּו ֵבןְ .ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה.
וְ 3ו ִאם ָי ַדעַ ...י ֲח ִזיר ַה ֵח ֶפץ – המכירה
מתבטלת ,כלעיל דְ .ו ַי ֲח ִרים – ויטיל וְ 2ראּו ֵבן אֹו ֵמר 'ְּב ֵמ ָאה ָא ַמְר ִּתי ְלָך ִל ְמּ ֹכר'ְ ,ו ַה ַּסְרסּור אֹו ֵמר
הקונה חרם (מבואר לעיל א,ז ,)3אבל לא
יוכל להשביע את המשלח שבועת 'ַּב ֲח ִמׁ ִּשים ָא ַמְר ָּת ִליְ ,ו ֵכן ַּב ֲח ִמׁ ִּשים ָמ ַכְר ִּתי' – ִנְׁשָּבע ַה ַּסְרסּור
היסת ,מפני שהוא טוען טענת שמא ולא ְׁשבּו ַעת ַהּתֹוָרהֶׁ ,ש ֲהֵרי הֹו ָדה ְּב ִמ ְק ָצתְ .ו ִאם ְּכ ָבר ָנ ַתן לֹו
טענת ודאי (טוען ונטען א,ז)ַ .על ִמי ֶׁשָּנ ַתן ַה ֲח ִמׁ ִּשים – ִנְׁשָּבע ֶה ֵּסת ֶׁש ָעָׂשה ְׁש ִליחּותֹוְ ,וזֹו ֶכה ַהּלֹו ֵק ַח.
לֹו ְרׁשּות וכו' – אם נתן לו רשות למכור
בחמישים .אֹו ֶׁשָר ָצה ַּב ֲח ִמׁ ִּשים וכו' – וְ 3ו ִאם ָי ַדע ַהּלֹו ֵק ַח ֶׁש ֵח ֶפץ ֶזה ֶׁשִּלְראּו ֵבן הּואְ ,וֶׁש ֶּזה ַהּמֹו ֵכר
שרצה המשלח לקבל מאה ,אך אחר
ַסְרסּור הּוא – ַי ֲח ִזיר ַה ֵח ֶפץ ִל ְב ָע ָליוְ ,ו ַי ֲחִרים ַעל ' ִמי ֶׁשָּנ ַתן
שהביא לו השליח את המעות ,התרצה
לקבל חמישים ,וקיים את המקח בקבלת לֹו ְרׁשּות ִל ְמּכֹר ַּב ֲח ִמׁ ִּשים אֹו ֶׁשָר ָצה ַּב ֲח ִמׁ ִּשים ְו ָח ַזר ּבֹו ַא ַחר
ֶׁש ָּק ִני ִתי'.
המעות ,ורק לאחר מכן חזר בו (ל').
ז ָּכל ַסְרסּור ֶׁשהֹו ִדי ַע ַלּלֹו ֵק ַח ֶׁש ֵח ֶפץ ֶזה אֹו ַקְר ַקע זֹו
ז ֶׁש ֲהֵרי ֹלא ָּפ ַסק ָּד ִמים – כיוון שלא קבע
ֶׁשִּל ְראּו ֵבן ֵהןְ ,ו ַא ַחר ֶׁש ָּק ָנה ַהּלֹו ֵק ַח ָא ַמר ְראּו ֵבן ' ֵאי ִני רֹו ֶצה המשלח את המחיר ,ואף לא הנחה אותו
למכור בכמה שימצא ,התכוון שיחזור
הסרסור ויבקש את הסכמתו למחיר בעת ִל ְמּ ֹכר ְּב ָד ִמים ֵאּלּו' – ַמ ֲח ִזיר ַהּלֹו ֵק ַחֶׁ ,ש ֲהֵרי ֹלא ָּפ ַסק ָּד ִמים
המכר ,והלוקח היה צריך להעלות על ְו ָא ַמר לֹו ' ְמ ֹכר ְּב ָכְך ְו ָכְך'ְ .ו ָכל ַסְרסּור ֶׁש ָא ַבד ַה ֵח ֶפץ ִמ ָּידֹו אֹו
דעתו אפשרות זו (רדב"ז)ֶׁ .ש ָא ַבד ַה ֵח ֶפץ
ִנ ְג ַנב אֹו ִנְׁשַּבר – ַח ָּיב ְלַׁשֵּלםִ ,מְּפ ֵני ֶׁשהּוא נֹוֵׂשא ָׂש ָכר.
ִמ ָּידֹו – בעת שהלך למלא את השליחות,
אף שייתכן שלא היה מצליח למכור אותו כלים שנלקחו למתנה או למכירה ונאנסו בדרך
וליטול שכר תמורתו ,וכל שכן בחזרתו,
חַ 1הּלֹו ֵק ַח ֵּכ ִלים ִמֵּבית ָה ֻאָּמן ְלַׁשְּגָרן ְל ֵבית ָח ִמיוְ ,ו ָא ַמר לֹו
' ִאם ְמ ַקְּב ִלין אֹו ָתן ִמֶּמִּני ֲא ִני נֹו ֵתן ֶאת ְּד ֵמי ֶהןְ ,ו ִאם ָלאו ֶא ֵּתן אם אבדו לו המעות (סמ"ע קפה,יח) .נֹוֵׂשא
ְלָך ָׂש ָכר ְמ ַעט'ְ ,ו ֶנ ֶא ְנסּו ַּב ֲה ִלי ָכה – ֲה ֵרי ֶזה ַח ָּיב ְלַׁשֵּלם; ְו ִאם ָׂש ָכר – שהוא חייב בגנבה ואבדה (שכירות
א,ב ,)3שלא כשליח רגיל ,שדינו כשומר
חינם ,וחייב רק אם פשע. ֶנ ֶא ְנסּו ַּב ֲח ִזיָרה – ָּפטּור.
חַ 1הּלֹו ֵק ַח ֵּכ ִלים – הדברים אמורים בחתן הרוצה לשלוח מתנה לארוסתו ,שהוא דומה לסרסור שנשלח על ידי המוכר.
ֲא ִני נֹו ֵתן ֶאת ְּד ֵמי ֶהן – החתן קונה את החפץ בתנאי שתחפוץ בו ארוסתו ,שאם לא חפצה בו ,יחזיר אותו לאומן .לכן,
בהליכתו הכלים נחשבים כקנויים ,ואם ניטלו ממנו באונס ,כגון בשוד מזוין ,הם באחריותו וחייב לשלם את דמיהם
(והרי מחירו קבוע .ראה מכירה ד,יד; מרהמ"ח)ֶ .א ֵּתן ְלָך ָׂש ָכר ְמ ַעט – שמתברר שאינו נחשב קונה ,ולכן אינו חייב באונסין ,אבל
דינו כדין הסרסור ,שהוא שומר שכר ,שהרי עדיין הייתה לו הנאה מן העובדה שנתכוון להעניק מתנה לארוסתו (כס"מ).
