Page 447 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 447
נייןק רפס ןיפתושו ןיחולש תוכלה פרק א 425
ְל ַב ַעל ַהִּפ ָּקדֹוןַ .ו ֲא ִפּלּו ָהיּו ַהׁ ְּשלּו ִחין ְׁש ַנ ִים – ֵאין ֵעדּו ָתן מֹו ֶע ֶלת ,ספר תורה בידו ,בניגוד לשאר שבועות
(שבועות יא,יג; טוען ונטען א,ג .ללשון 'היסת', ִמְּפ ֵני ֶׁש ֵהן נֹו ְג ִעין ְּב ֵעדּו ָתןֶׁ ,ש ֲהֵרי ַח ָּי ִבין ְל ִהׁ ָּש ַבע ֶה ֵּסת.
ראה מכירה יג,טז)ָ .היּו ַהׁ ְּשלּו ִחין ְׁש ַנ ִים – זַּ 2בֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ְּבֶׁש ָה ָיה ַהׁ ָּש ִלי ַח ַמ ְכ ִחיׁש ֶאת ַּב ַעל
והתורה אמרה ששני עדים נאמנים בלא
חֹוב ַו ֲהֵרי ְׁש ָלְׁש ָּתן עֹו ְמ ִדיןֲ .א ָבל ִאם ָּבא ָׁש ִלי ַח ְו ָא ַמר ' ָנ ַת ִּתי
שבועה .נֹו ְג ִעין ְּב ֵעדּו ָתן – כשיש חשש ְּכמֹו ֶׁש ָא ַמְר ָּת ִלי' – ֵאינֹו ָיכֹול ְל ַהְׁשִּביעֹו ֶה ֵּסת ֶׁש ָעָׂשה ְׁש ִליחּותֹו,
שהעדים מרוויחים מעדותם ,עדותם
פסולה ,מפני "שזה כמעיד לעצמו" ֶׁש ֲהֵרי ֵאין ָׁשם טֹו ֵען ָע ָליו ַט ֲע ַנת ַו ַּדאי ֶׁשֹּלא ָעָׂשה ְׁש ִליחּותֹו.
(עדות טו,א). זְ 3ו ֵכן ִאם ֵמתּו ַהׁ ְּשלּו ִחין אֹו ָה ְלכּו ָל ֶהן ִל ְמ ִדי ַנת ַה ָּיםּ ,ו ָבא
זֶׁ 2ש ֲהֵרי ֵאין ָׁשם טֹו ֵען ָע ָליו ַט ֲע ַנת ַּב ַעל חֹוב ִל ְתּבֹ ַע ֶאת ַהּלֹוֶוה – ֵאינֹו ָיכֹול ְל ַהְׁשִּביעֹו ֶה ֵּסת
ֶׁשֹּלא ְּפָרעֹו ַהׁ ָּש ִלי ַחֶׁ ,ש ֲהֵרי ֵאין ָּכאן ִמי ֶׁשּטֹו ֵען ָע ָליו ַט ֲע ַנת
ַו ַּדאי – ואין משביעים שבועת היסת ַו ַּדאי ֶׁשָּל ַקחֶ ,אָּלא ַמ ֲחִרים ַהּלֹוֶוה ֵחֶרם ְס ָתםּ ,ו ְמַׁשֵּלם ַהחֹוב
בטענת שמא ,והמשלח חייב לשלם כדין ֶׁש ָע ָליוְ .ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה.
כל מי שהוא חייב וטוען 'איני יודע אם שליח שבא עם כתב מן המלווה
פרעתי' (טוען ונטען א ,ז-ט). חְ 1ראּו ֵבן ֶׁשׁ ָּש ַלח ְּכ ָתב ְלִׁש ְמעֹוןְ ,ו ָא ַמר לֹו ' ָמ ֶנה ֶׁש ֵּיׁש ִלי
זֵ 3חֶרם ְס ָתם – החרם הוא קללה. ְּב ָי ְדָךָׁ ,ש ְל ֵחהּו ִלי ְּב ַיד ֵלִוי' – ִאם ָר ָצה ְלָׁש ְלחֹוֵ ,אינֹו ַח ָּיב
ְּב ַא ֲחָריּותֹוֵּ ,בין ֶׁש ָה ָיה ִמ ְלָוה ֵּבין ֶׁש ָה ָיה ִּפ ָּקדֹוןְ ,והּוא ֶׁש ַּיִּכיר
בדיני ממונות ,החרם נעשה בהחרמה
בסתם בלא להזכיר את שמו של אדם
מסוים .והחרם בדיני ממונות הוא תקנת
גאונים הבאה למנוע מבעלי הדין לטעון
טענות שקר (להלן ג,יא ;3גזלה ואבדה ד,ה.
ולעניין שהאמירה היא בכל דיני ממונות ,ראה מ"מ ֶׁשהּוא ְּכ ַתב ָידֹוְ .ו ִאם ָט ַען ַהַּמ ְלֶוה ְו ָא ַמר 'ֹלא ָּכ ַת ְב ִּתי ְוֹלא
ָׁש ַל ְח ִּתי ְלָך' – ִיׁ ָּש ַבע ַהּלֹוֶוה ֶה ֵּסת ֶׁשְּכ ַתב ָידֹו ָּבא ֵא ָליו ּו ְל ִפי ָכְך
שכירות ב,ח).
ָׁש ַלחְ ,ו ִיָּפ ֵטרְ .ו ָכ ֶזה הֹורּו ַרּבֹו ַתי.
חָ 1מ ֶנה – מאה דינרִ .אם ָר ָצה ְלָׁש ְלחֹו
חֲ 2א ָבל ִאם ֹלא ָה ָיה ַהְּכ ָתב ִּב ְכ ַתב ָידֹו ,אֹו ֶׁש ֵאין ַהּלֹוֶוה יֹו ֵד ַע
– שהחייב רשאי לסרב לשלוח אותו
בידי שליח (להלן ג,ה)ִ .יׁ ָּש ַבע ַהּלֹו ֶוה ִאם הּוא ְּכ ַתב ָידֹו אֹו ֵאינֹו – ֲא ִפּלּו ָהיּו ְּכתּו ִבין ּבֹו ִסי ָמ ִנין
ֶה ֵּסתְ ...ו ִיָּפ ֵטר – ודווקא במלווה על ְואֹותֹות ֶׁשֵּבי ֵני ֶהן ְּב ִיחּודִ ,אם ָט ַען ְראּו ֵבן ְו ָא ַמר 'ֹלא ָׁש ַל ְח ִּתי
פה מתוך שהוא נאמן לטעון שלא היו ְּכ ָתבַ ,ו ֲא ֵחִרים ִרּמּו ְּבָך'ִׁ ,ש ְמעֹון ַח ָּיב ְּב ַא ֲחָריּותֹו ִויַׁשֵּלם
דברים מעולם (סמ"ע קכא ,י)ַ .רּבֹו ַתי – רבי
יוסף הלוי אבן מיגאש והרי"ף (להרחבה,
ראה מכירה יא,טז). ִלְראּו ֵבןַ ,א ַחר ֶׁש ַּי ֲחִרים ַעל ִמי ֶׁשׁ ָּש ַלח ְּכ ָתב ֶזה ִמ ַּד ְעּתֹו ְוֹלא
יֹו ֶדהְ .ו ֵיׁש ִמי ֶׁשהֹוָרה ֶׁש ִּיׁ ָּש ַבע ְראּו ֵבן ְו ַא ַחר ָּכְך ִיּ ֹטלְּ ,כ ִדין ָּכל
ח 2אֹותֹות – אותיותְּ .ב ִיחּוד – ביחידות,
ַהִּנְׁשָּב ִעין ְונֹו ְט ִלין.
שאין זר שותף להם .ואף על פי כן ,אינם
בגדר זיהוי ודאיַ .על ִמי ֶׁשׁ ָּש ַלח ְּכ ָתב
ֶזה – שמטיל קללה במרומז על ראובן, ויכוח בין המלווה לבין הלווה כמה גבה השליח
אם הוא משקרֶׁ .ש ִּיׁ ָּש ַבע ְראּו ֵבן – ייתכן ט ֵלִוי ֶׁשָּבא ִּבְׁש ִליחּות ְראּו ֵבן ְו ָל ַקח ֲח ִמׁ ִּשים ִמׁ ִּש ְמעֹוןּ ,ו ָבא
ששכח ששלח ,ולכן הטילו עליו חכמים
שבועה כדי שידקדק בדבריו (כס"מ). ְראּו ֵבן ְו ָא ַמר 'ֹלא ְׁש ַל ְח ִּתיו ִל ַּקח ֶאָּלא ֶעְׂשִריםְ ,ו ֶעְׂשִרים ִּב ְל ַבד
ַהִּנְׁשָּב ִעין ְונֹו ְט ִלין – שנשבעים שבועה ֵה ִביא ִלי' – ֲהֵרי ְראּו ֵבן ִנְׁשָּבע ֶׁשֹּלא ׁ ְש ָלחֹו ִל ַּקח ֶאָּלא ֶעְׂשִרים
מתקנת חכמים כעין שבועה שלתורה ְו ֶעְׂשִרים ִּב ְל ַבד ֵה ִביא לֹוְּ ,כ ִדין ָּכל מֹו ֶדה ְּב ִמ ְק ָצתְ ,ו ֵלִוי ִנְׁשָּבע
(טוען ונטען א,ב). ֶה ֵּסת ֶׁש' ַה ֲח ִמׁ ִּשים ֶׁשָּנ ַת ָּת ִלי ָנ ַת ִּתי ִלְראּו ֵבן'ִ ,ויַׁשֵּלם ִׁש ְמעֹון
ִמֵּביתֹו ִאם ָה ָיה ַח ָּיב ִלְראּו ֵבןְ .ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה.
ט ֶׁשָּבא ִּבְׁש ִליחּות ְראּו ֵבן – ללוות
משמעון או לקבל ממנו החזר חובֲ .הֵרי
ְראּו ֵבן ִנְׁשָּבעְּ ...כ ִדין ָּכל מֹו ֶדה ְּב ִמ ְק ָצת – כשמדובר בהלוואה ,מודה במקצת מחזיר את העשרים שקיבל ונשבע שבועה
מן התורה על השלושים ונפטר .ורק בזה אמורים הדברים" ,כדין כל מודה במקצת" .ואילו כשמדובר בהחזר חוב ,ראובן
נשבע ונוטל ,כאמור לעיל ז( 1ראה כס"מ)ְ .ו ֵל ִוי ִנְׁשָּבע ֶה ֵּסת – כדין מי שכופר בכל ,שהרי הוא טוען שאין בידו כלום ושנתן
את הכל לראובן (טוען ונטען א,ג.)1
