Page 458 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 458
נייןק רפס ןיפתושו ןיחולש תוכלה פרק ה 4 36
ד ֲהֵרי ֲח ֵברֹו ְמ ַעֵּכב ָע ָליו – אף אם צפוי זכות וטו
ד ֶא ָחד ִמן ַהׁ ֻּש ָּת ִפין ֶׁש ָא ַמר 'נֹו ִליְך ַה ְּסחֹוָרה ְל ָמקֹום ְּפלֹו ִני רווח במקום האחרְ .ו ֶא ְה ֶיה רֹו ֵדף ַא ֲחֶריָך
ַל ִּדין – כדי שתשלם לי ,אם נפסיד.
ֶׁש ִהיא ְּביֹ ֶקרְ ,ו ִנ ְמּ ֹכר ָׁשם' – ַאף ַעל ִּפי ֶׁשִּקֵּבל ָע ָליו ָּכל ֹא ֶנס
אֹו ָּכל ְּפ ָחת ֶׁש ָּיבֹוא ָל ֶהםֲ ,הֵרי ֲח ֵברֹו ְמ ַעֵּכב ָע ָליוֶׁ ,ש ֲהֵרי אֹו ֵמר ה ְל ַיׁ ֵּשן ֶאת ַהֵּפרֹות – לאחסן אותםַ .עד
ְז ַמן ַה ָּידּו ַע – כגון פירות שנקנו בערב
שביעית ,ואחד מהם רוצה לשמור אותם לֹו ' ֵאין ְרצֹו ִני ֶׁש ֶא ֵּתן ָמעֹות ֶׁשְּב ָי ִדי ְו ֶא ְה ֶיה רֹו ֵדף ַא ֲח ֶריָך ַל ִּדין
לשנה השביעית ,שאין הפירות מצויים
ְלהֹו ִציא ִמ ָּי ְדָך'ְ .ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה. בהְ .ו ִאם ֵאין ְז ַמן וכו' – יכול לעכב,
מפני שאחסון ממושך גורם לירידה ה ֶא ָחד ִמן ַהׁ ֻּש ָּת ִפין ֶׁשָּבא ְל ַיׁ ֵּשן ֶאת ַהֵּפרֹות ַעד ְז ַמן ַה ָּידּו ַע
בטיבם (רדב"ז).
– ֵאין ֲח ֵברֹו ְמ ַעֵּכב ָע ָליוְ .ו ִאם ֵאין ְז ַמן ְלאֹו ָתן ַהֵּפרֹות – ֲהֵרי
ֲח ֵברֹו ְמ ַעֵּכב ָע ָליו. ו ֶׁשׁ ָּשמּו – שהעריכו את שווי הפירות
לפני שהשתתפו בהםֵ .יׁש ָל ֶהן הֹו ָנ ָיה
– אם נפלה טעות בהערכת השווי ,אין אונאה בשותפות
ו ֻׁש ָּת ִפין ֶׁשׁ ָּשמּו ֵּפרֹו ֵתי ֶהן ְו ִנְׁש ַּת ְּתפּו ָּב ֶהן – ֵיׁש ָל ֶהן הֹו ָנ ָיה להניח שמתוך הרצון לשותפות מחלו זה
לזה ,ויש למפסיד זכות לתבוע את שלו.
ֶזה ַעל ֶזהֵ .עְרבּו ֵּפרֹות ְּבֹלא ׁשּו ָמה ּו ְמ ָכרּום ְו ָנְׂשאּו ְו ָנ ְתנּו ְמ ַחׁ ְּש ִבין ֶאת ַהֵּפרֹות – גם אין להניח
ִּב ְד ֵמי ֶהן – ֲהֵרי ֵאּלּו ְמ ַחׁ ְּש ִבין ֶאת ַהֵּפרֹות ַּכָּמה ָהיּו ָׁשִוין ְּב ֵעת שמחלו זה לזה מתוך שלא עשו שומה
ֶׁשִּנְׁש ַּת ְּתפּוּ ,ו ְמ ַחׁ ְּש ִבין ֶאת ַהׂ ָּש ָכר אֹו ֶאת ַה ֶה ְפ ֵסד. (סמ"ע חו"מ קעו,יג).
אחד השותפים שזכה לעצמו ז מֹו ְכ ִסין – גובי המכסָ .מ ֲחלּו ָל ֶא ְמ ַצע
ז ֻׁש ָּת ִפין ֶׁשָּמ ֲחלּו ָל ֶהן מֹו ְכ ִסין – ָמ ֲחלּו ָל ֶא ְמ ַצעְ .ו ִאם ָא ְמרּו – כל השותפים נהנים מן המחילה .ואף
על פי שרק אחד מהם ביקש מחילה ,הרי
הוא כשליח כולם (כס"מ)ְ .ו ִאם ָא ְמרּו – ' ִמּׁשּום ְּפלֹו ִני ָמ ַח ְלנּו' – ַמה ׁ ֶּשָּמ ֲחלּוָ ,מ ֲחלּו לֹוָ .היּו ָּב ִאין
בלי שנתבקשו על ידי אחד מן השותפים
ַּב ֶּדֶרְךְ ,ו ָע ְמדּו ֲע ֵלי ֶהן ִל ְס ִטים ְו ָג ְזלּו ַהׁ ַּש ָּי ָרהְ ,ו ִהִּציל ֶא ָחד ִמן לומר כן (כס"מ)ִ .הִּציל ְל ַע ְצמֹו – ההצלה
ַהׁ ֻּש ָּת ִפין – ִהִּציל ָל ֶא ְמ ַצעְ .ו ִאם ָא ַמר ' ְל ַע ְצ ִמי ֲא ִני ַמִּציל' – לעצמו בשעת חשש אבדן כל הסחורה
היא מעין חלוקה בעת פירוק שותפותִ ,הִּציל ְל ַע ְצמֹו.
ודי באמירתו (להצלה שלא בשותפות ראה גזלה
חזקת השותפות ואבדה יב,י; בבלי ב"ק קטז,ב).
ח ָּד ָבר ַה ָּידּו ַע ִלְׁש ֵני ֻׁש ָּת ִפין – ַאף ַעל ִּפי ֶׁשהּוא ִּבְרׁשּות ֶא ָחד ח ָּד ָבר ַה ָּידּו ַע ִלְׁש ֵני ֻׁש ָּת ִפין –
ֵמ ֶהןֵ ,אינֹו יֹו ֵצא ֵמ ֶח ְז ָקתֹו ֶׁשַּלׁ ֵּש ִני ָּכל ְי ֵמי ַהׁ ֻּש ָּתפּותְ ,ו ֵאינֹו שמפורסם שהם שותפים בוֵ .אינֹו יֹו ֵצא
ָיכֹול ִל ְטעֹן ֶׁשְּל ָקחֹו ִמֶּמּנּו אֹו ֶׁשְּנ ָתנֹו לֹו ְּב ַמ ָּת ָנה ְונֹא ַמר ָל ַא ֵחר: ֵמ ֶח ְז ָקתֹו ֶׁשַּלׁ ֵּש ִני – בדרך כלל יש להניח
ַהּמֹו ִציא ֵמ ֲח ֵברֹו ָע ָליו ָהְר ָא ָיהֶ ,אָּלא ֲהֵרי הּוא ְּב ֶח ְז ַקת ְׁש ֵני ֶהם, שהמחזיק במיטלטלין הוא הבעלים
שלהם ,ואין איש יכול להוציאם מידו,
ַעד ֶׁש ָּי ִביא ָה ֶא ָחד ְר ָא ָיה. אף אם יש לו עדים שפעם היו שלו (טוען
חלוקת שותפות חד-צדדית ונטען ח,א) .אך דין השותפים אחר ,מפני
שאינם מקפידים זה על זה ,ולעתים
טֶ 1א ָחד ִמן ַהׁ ֻּש ָּת ִפין ֶׁשָּבא ַל ֲחֹלק ֶׁשֹּלא ִמ ַּד ַעת ֲח ֵברֹו – חֹו ֵלק החפץ נמצא ברשות אחד מהם זמן רב,
ואין בזה משום ראיה שקנה אותו .וגם
ִּב ְפ ֵני ְׁשלָׁשהַ ,ו ֲא ִפּלּו ֵהן ֶה ְדיֹוטֹותּ ,ו ִב ְל ַבד ֶׁש ִּי ְהיּו ֶנ ֱא ָמ ִנין,
חזקת שלוש שנות שימוש בקרקע אינה ְויֹו ְד ִעין ַּבּׁשּו ָמהְ .ו ִאם ָח ַלק ְּב ָפחּות ִמׁ ְּשלָׁשה – ֹלא ָעָׂשה ְּכלּום.
מעידה על בעלות השותף עליה (טוען
ונטען יג,א)ָּ .כל ְי ֵמי ַהׁ ֻּש ָּתפּות – אבל לאחר מכן ,החפץ או הקרקע בחזקת מי שמחזיק בהם (רי"ף ב"ב ב,א; רדב"ז).
טֶׁ 1שָּבא ַל ֲחֹלק – אחרי שהגיע הזמן או כשלא נקבע זמן (ראה לעיל ד,ד)ַ .ו ֲא ִפּלּו ֵהן ֶה ְדיֹוטֹות – שגם שלושה הדיוטות
שאינם בקיאים בדינים נחשבים כבית דין (סנהדרין ה,ח; רדב"ז) בתנאי שהם בקיאים בשומה (כס"מ).
