Page 461 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 461

‫נייןק רפס‪      ‬ןיפתושו ןיחולש תוכלה‪      ‬פרק ו ‪	439‬‬                                                                 ‫	‬

‫ב‪ְ   3‬ו ֵהי ַאְך ַי ֲעׂשּו ִאם ָר ָצה ִל ְהיֹות ַהׂ ָּש ָכר אֹו ַה ֶה ְפ ֵסד ָל ֶא ְמ ַצע ב‪ְ  3‬ו ֵהי ַאְך ַי ֲעׂשּו וכו' – הפתרון‪ :‬כדי‬
‫להתיר את הדבר‪ ,‬צריך המשקיע לתת‬
‫למתעסק תמורה אחרת בעבור טרחתו‬                        ‫ְּבָׁשֶוה? – ִי ֵּתן ַלִּמ ְת ַע ֵּסק ְׂש ָכרֹו ְּב ָכל יֹום ָויֹום ִמי ֵמי ַהׁ ֻּש ָּתפּות‬
‫בחלק הפיקדון השייך למשקיע נוסף‬                       ‫ְּכפֹו ֵעל ָּב ֵטל ֶׁשְּלאֹו ָתּה ְמ ָלא ָכה ֶׁשָּב ַטל ִמֶּמָּנה‪ְ .‬ו ִאם ָה ָיה לֹו‬

‫ֵע ֶסק ַא ֵחר ָּכל ֶׁשהּוא ְל ִה ְת ַע ֵּסק ּבֹו ִעם ְמעֹו ָתיו ֶׁשָּל ֶזה – ֵאינֹו על הרווח המגיע לו תמורת מחצית‬
‫ההלוואה שנתן לו‪ְּ .‬כפֹו ֵעל ָּב ֵטל‬
‫ֶׁשְּלאֹו ָתּה ְמ ָלא ָכה ֶׁשָּב ַטל ִמֶּמָּנה –‬     ‫ָצִריְך ְל ַה ֲעלֹות לֹו ָׂש ָכר ָּכל יֹום ָויֹום‪ֶ ,‬אָּלא ֲא ִפּלּו ֶה ֱע ָלה לֹו‬
‫התשלום הממוצע שהאדם מסכים לקבל‬                       ‫ִּדי ָנר ֶא ָחד ְּב ָכל ְי ֵמי ַהׁ ֻּש ָּתפּות‪ַּ ,‬דּיֹו; ְו ִאם ָּפ ֲחתּו אֹו הֹו ִתירּו –‬
‫ולהיות בטל ממלאכה‪ ,‬בהשוואה לשכר‬
                                                                                        ‫ִי ְה ֶיה ָל ֶא ְמ ַצע ְּבָׁשֶוה‪.‬‬

‫שהיה מקבל אילו עבד והתאמץ‪ .‬תשלום‬                     ‫ב‪ְ  4‬ו ֵכן ִאם ָא ַמר לֹו 'ָּכל ָהֶרַוח – ִי ְה ֶיה ְלָך ְׁש ִליׁשֹו' אֹו‬
‫זה משתנה לפי אופי העבודה‪ ,‬מפני‬
‫' ֲעִׂשי ִריתֹו' 'ִּבְׂש ָכ ְרָך' – הֹו ִאיל ְו ֵיׁש לֹו ֵע ֶסק ַא ֵחר‪ֲ ,‬ה ֵרי ֶזה שבעבודות כפיים יש יגיעה רבה‪ ,‬ובני‬

‫אדם מעדיפים לקבל מעט כסף ובלבד‬                       ‫ֻמ ָּתר‪ְ ,‬ו ִאם ִה ְפ ִסידּו‪ַ ,‬י ְפ ִסיד ֶמ ֱח ָצה‪ְ .‬ו ִאם ָה ָיה ֶזה ַהִּמ ְת ַע ֵּסק‬
‫שלא לעשות עבודה קשה‪ .‬לעומת זאת‪,‬‬                      ‫ֲאִריסֹו‪ְ ,‬ו ָה ָיה לֹו ֵע ֶסק ַא ֵחר – ֵאינֹו ָצִריְך ְל ַה ֲעלֹות לֹו ָׂש ָכר‬
‫בעבודות קלות שאין בהן טורח רב‪ ,‬שכר‬
‫הבטלה קרוב לשכר העבודה‪" .‬והבן‬                                       ‫ְּכ ָלל‪ֶׁ ,‬ש ָה ָאִריס ְמֻׁש ְעָּבד הּוא ְל ַב ַעל ַהׂ ָּש ֶדה‪.‬‬

‫עניין זה כי נפלא הוא ונכון" (פה"מ בכורות‬                                                               ‫שכר יחסי קבוע למתעסק‬
‫ד‪,‬ו)‪ָ .‬ה ָיה לֹו ֵע ֶסק ַא ֵחר וכו' – אם צירף‬
‫המתעסק ממון שלו לממון השותפות‬                        ‫ג‪ְ  1‬ועֹוד ִּתְּקנּו ֲח ָכ ִמים‪ֶׁ ,‬שָּכל ַהּנֹו ֵתן ָמעֹות ַל ֲח ֵברֹו ְל ִה ְת ַע ֵּסק‬
‫והתעסק בכל הממון‪ֵ .‬אינֹו ָצִריְך‬
                                                     ‫ָּב ֶהן ּו ָפ ֲחתּו אֹו הֹו ִתירּו‪ְ ,‬וֹלא ָר ָצה ִל ֵּתן לֹו ְׂש ַכר ֲע ָמלֹו ְּב ָכל‬
‫ְל ַה ֲעלֹות לֹו ָׂש ָכר ָּכל יֹום ָויֹום – מפני‬
‫שאין כאן טרחה יתרה‪ ,‬כשטורח עבור‬                      ‫יֹום‪ְ ,‬וֹלא ִה ְתנּו ֵּבי ֵני ֶהן ֵׁשם ְּת ַנאי – ֶׁש ִּי ְה ֶיה ְׂש ַכר ַהִּמ ְת ַע ֵּסק‬
‫חלק חברו‪ ,‬ואין זה כריבית‪ ,‬ו"כאילו‬                    ‫ְּבאֹותֹו ַה ֵח ִצי ֶׁשַּלִּפ ָּקדֹון ְׁש ִליׁש ֶרַוח ַהִּפ ָּקדֹון‪ֶׁ ,‬שהּוא ְׁשתּות‬
‫סוחר לעצמו באותו הדינר‪ ,‬ואינו‬
                                                                                            ‫ֶרַוח ָּכל ַהָּממֹון‪.‬‬

‫מיוחד לשירותו של זה בלבד" (פה"מ‬                      ‫ג‪ְ   2‬ל ִפי ָכְך‪ִ ,‬אם ִהְרִויחּו – ִיּטֹל ַהִּמ ְת ַע ֵּסק ְׁש ֵני ְׁש ִליֵׁשי ָהֶרַוח‪:‬‬
‫ב"מ ה‪,‬ד; ועיין להלן ח‪,‬א‪ .)4‬דין זה נכון אף‬
‫ֲח ִצי ָה ֶר ַוח ֶׁשַּל ֲח ִצי ַהָּמעֹות ֶׁש ֵהן ִמ ְל ָוה‪ּ ,‬וְׁשתּות ָה ֶר ַוח ִּבְׂש ַכר אם צירף רק דינר אחד לאלף דינרים של‬

‫השותפות‪ְ .‬ו ִאם ָּפ ֲחתּו‪ִ ...‬י ְה ֶיה ָל ֶא ְמ ַצע‬  ‫ֶׁשִּנ ְת ַע ֵּסק ַּבִּפ ָּקדֹון – ִנ ְמ ָצא ַהּכֹל ְׁש ֵני ְׁש ִליֵׁשי ָהֶרַוח; ְו ִיּ ֹטל ַּב ַעל‬
‫ְּבָׁשֶוה – על המתעסק לשלם מחצית מן‬                  ‫ַהָּמעֹות ְׁש ִליׁש ָהֶרַוח‪ְ .‬ו ִאם ָּפ ֲחתּו – ַי ְפ ִסיד ַהִּמ ְת ַע ֵּסק ְׁש ִליׁש‬
                                                     ‫ַהְּפ ָחת‪ֶׁ ,‬ש ֲהֵרי הּוא ַח ָּיב ַּב ֲח ִצי ַהְּפ ָחת‪ִ ,‬מְּפ ֵני ֶׁש ֲח ִצי ַהָּמעֹות‬
               ‫ההפסד לבעל המעות‪.‬‬                     ‫ִמ ְלָוה‪ְ ,‬ו ֵיׁש לֹו ְׁשתּות ִּבְׂש ָכרֹו ְּבאֹותֹו ַה ֵח ִצי ֶׁשַּלִּפ ָּקדֹון‪ִ .‬נ ְמ ָצא‬

‫ב‪ָּ  4‬כל ָהֶרַוח ִי ְה ֶיה ְלָך ְׁש ִליׁשֹו‪...‬‬

‫ִּבְׂש ָכ ְרָך – ואת השאר‪ ,‬שני שלישים‪,‬‬

‫נחלק בשווה‪ .‬הֹו ִאיל ְו ֵיׁש לֹו ֵע ֶסק ַא ֵחר‬

‫– רק כשיש לו עסק אחר ואינו טורח הרבה בעסקה‪ ,‬הקלו חכמים לומר שאין בזה ריבית‪ ,‬אף על פי שאינו משלם‬

‫לו שכר טרחתו במקרה של הפסד‪ֲ .‬אִריסֹו – האריס הוא מי שמקבל שדה לעבד אותה תמורת אחוז מסוים מן היבול‪,‬‬

‫שליש או רבע וכדומה‪ ,‬לאחר ניכוי ההוצאות (להלן ח‪,‬ה; שכירות ט‪,‬ו‪ְ .)3‬ו ָה ָיה לֹו ֵע ֶסק ַא ֵחר – והוא מנהל את נכסיו נוסף‬

‫על התעסקותו במעות בעל השדה‪ְ .‬מֻׁש ְעָּבד הּוא – נוסף על התחייבותו לטפל בשדה‪ ,‬הוא משועבד לבעל השדה לעוד‬

‫טובות הנאה‪ .‬לכן‪ ,‬אף על פי שאינו מקבל שכר על טרחתו בעסק‪ ,‬אין בזה משום ריבית‪ .‬סיכום‪ :‬רווח לאמצע – באחת‬

‫מן האפשרויות האלה‪ :‬א) נותן לו שכר יומי כפועל בטל; ב) אם הוא מנהל את העסק יחד עם כספו‪ ,‬נותן לו שכר‬

‫סמלי; ג) אם יש לו עסק משלו‪ ,‬נותן לו שכר כלשהו או אחוזים מן הרווח‪ ,‬ואינו חייב לתת לו כשיש הפסד; ד) ואם‬

‫חלק חלק בעל‬                                          ‫הוא אריס ויש לו עסק‪ ,‬אינו נותן לו ולא כלום‪.‬‬

‫המעות‬  ‫המתעסק‬                                        ‫ג‪ְׁ  1‬שתּות – שישית‪ ,‬מפני ששליש כפול חצי הם שישית‪.‬‬

   ‫‪1‬‬   ‫‪1+1=2‬‬       ‫רווח‬  ‫ג‪ְ  2‬ו ֵיׁש לֹו ְׁשתּות ִּבְׂש ָכרֹו ְּבאֹותֹו ַה ֵח ִצי ֶׁשַּלִּפ ָּקדֹון – על הפחת של מחצית המלווה‬
   ‫‪3‬‬   ‫‪26 3‬‬
                         ‫שנפסד עליו לשלם למשקיע‪ ,‬ומקבל בשכר התעסקותו שליש מן ההפסד של‬
‫‪−2‬‬     ‫‪−1 + 1 =−1‬‬  ‫הפסד‬                                                ‫הפיקדון (לביאור‪ ,‬ראה להלן ז‪,‬א)‪.‬‬
  ‫‪3‬‬      ‫‪26 3‬‬
   456   457   458   459   460   461   462   463   464   465   466