Page 459 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 459
נייןק רפס ןיפתושו ןיחולש תוכלה פרק ה-ו 437
טַּ 2בֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ְּבֶׁש ָח ְלקּו ֵּפרֹותֲ .א ָבל ִאם ָהיּו טְּ 2בֶׁש ָח ְלקּו ֵּפרֹות – או שאר
מיטלטלין (טור)ַ .הָּמעֹות ַּכ ֲחלּו ִקין ֵהן –
שהרי הם שווים. ָמעֹות – ַהָּמעֹות ַּכ ֲחלּו ִקין ֵהןְ ,ו ֵיׁש לֹו ַל ֲחֹלק ֶׁשֹּלא ִּב ְפ ֵני ֵּבית
ִּדין ּו ַמִּני ַח ֵח ֶלק ֲח ֵברֹו ְּב ֵבית ִּדין.
טְ 3יָׁש ִנים – שהשחירו מרוב שימוש.
טַּ 3בֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ְּבֶׁש ָהיּו ַהָּמעֹות ֻּכָּלן ַמ ְטֵּב ַע ֶא ָחד,
ִמ ְק ָצ ָתן ָיפֹות – שצורתן ניכרתּ .ו ִמ ְק ָצ ָתן
ָרעֹות – שניטשטשה צורתן. ְוָׁשִויןֲ .א ָבל ִאם ָהיּו ִמ ְק ָצ ָתן ֲח ָדִׁשים ּו ִמ ְק ָצ ָתן ְיָׁש ִניםְ ,ו ֵאין
ָצִריְך לֹו ַמר ִאם ָהיּו ִמ ְק ָצ ָתן ָיפֹות ּו ִמ ְק ָצ ָתן ָרעֹות – ֲהֵרי ֵהן
י ְו ַיְׁשִּביעֹו ְּב ִיְר ָאתֹו – ונמצא היהודי
ַּכֵּפרֹותְ ,ו ֵאין חֹו ְל ִקין אֹו ָתן ֶאָּלא ְּב ֵבית ִּדין.
עובר עברה כשגרם לגוי להישבע בשם
עבודה זרה והוא עובר על לאו "ושם
אלהים אחרים לא תזכירו" (עבודה זרה ה,י; שותפות אסורה
ל"ת יד .לשותפות ברווחי השבת ,ראה שבת ו,יז-יח; י ָאסּור ְל ִהְׁש ַּת ֵּתף ִעם עֹו ֵבד ֲעבֹו ָדה ָז ָרהֶׁ ,שָּמא ִי ְת ַח ֵּיב לֹו
בפירות ערלה ,ראה מאכלות אסורות י,יד)ְ .סחֹו ָרה ְׁשבּו ָעה ְו ַיְׁשִּביעֹו ְּב ִיְר ָאתֹוּ .ו ְכ ָבר ֵּב ַאְרנּו ִּב ְמקֹומֹו ֶׁש ָאסּור
ְּב ֵפרֹות ְׁש ִבי ִעית – בשנת השמיטה,
ַל ֲעׂשֹות ְסחֹו ָרה ְּב ֵפרֹות ְׁש ִבי ִעית (שמיטה ויובל ו,א) ְוֹלא ַּבְּבכֹורֹות היבול כולו נאכל בקדושה ואסור לסחור
בו .וכשיש צורך למכור ,מותר למכור
רק מעט ממנו ,והכסף קדוש בקדושת (בכורות ה,ט) ְוֹלא ַּבְּנ ֵבלֹות ְוֹלא ַּבְּט ֵרפֹות (מאכלות אסורות ח,טז) ְוֹלא
שביעיתְ .וֹלא ַּבְּבכֹורֹות – שבכור בהמה ַּב ְּתרּומֹות (תרומות יב,כא) ְוֹלא ַּבׁ ְּש ָק ִצים ְוֹלא ָּב ְר ָמִׂשים (מאכלות אסורות
טהורה קדוש ועומד להקרבה .ואף על ח,טז)ְ .ו ִאם ָע ַבר ְו ָעָׂשה – ַהׂ ָּש ָכר ָל ֶא ְמ ַצע; ְו ֵי ָר ֶאה ִליֶׁ ,ש ִאם
פי שלעתים מותר למכור אותו ,אסור ִה ְפ ִסיד – ִה ְפ ִסיד ְל ַע ְצמֹוִ ,מְּפ ֵני ֶׁש ָע ַבר.
לסחור בו (בכורות א,יז-יח; ה,ט) .והכלל שותף שמת
היסודי בפרטים שמכאן ואילך הוא:
כל דבר שאסור באכילה מן התורה, יא ֶא ָחד ִמן ַהׁ ֻּש ָּת ִפין אֹו ִמן ַהִּמ ְת ַע ְּס ִקין ֶׁשֵּמת – ָּב ְט ָלה
ַהׁ ֻּש ָּתפּות אֹו ָה ֵע ֶסקַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁש ִה ְתנּו ִל ְז ַמן ָקבּו ַעֶׁ ,שְּכ ָבר אסור לסחור בו (מאכלות אסורות ח,יח)ְ .וֹלא
ַּבְּנ ֵבלֹות ְוֹלא ַּבְּטֵרפֹות – הנבלה היא בעל
חיים שמת מוות טבעי או שלא נשחט ָי ָצא ַהָּממֹון ִלְרׁשּות ַהּיֹוְרִׁשיןְ .ו ָכ ֶזה הֹורּו ַהְּגאֹו ִנים.
שחיטה כשרה (מאכלות אסורות ד,א) ,והטרפה היא בהמה החולה באחד מן החוליים העלולים להביא למיתתה ,המנויים
בהלכה (שחיטה פרקים ה-יא)ְ .וֹלא ַּב ְּתרּומֹות – מתנות לכהנים המופרשות מן היבולְ .וֹלא ַּבׁ ְּש ָק ִצים ְוֹלא ָּב ְר ָמִׂשים – שם
כולל לבעלי החיים הקטנים האסורים באכילה ,כגון :חרקים ,זוחלים ומעופפים קטניםְ .ו ִאם ָע ַבר – אחד מן השותפים.
ְו ֵי ָר ֶאה ִלי – הצהרת הרמב"ם שהלכה זו מדעתו ואין לה מקור מפורש (איגרת לר' פנחס הדיין ,מהדורת שילת ,עמ' תמג).
יא ַהׁ ֻּש ָּת ִפין אֹו ִמן ַהִּמ ְת ַע ְּס ִקין – להבדלים ביניהם ,ראה להלן ו,א.
לשותפים להסכים על חלוקת הרווח או ההפסד לפי הקדמה לפרק ו:
מספר המנהלים או יחסית לכסף שהושקע או בכל אופן
אחר (להלן ו,א) ,ואין הכרח שתהיה חלוקת הרווח ביניהם ביאור המושג עסק והשוואתו להלוואה ולשותפות:
שווה לחלוקת ההפסד (לעיל ד,ג) ,אף אם הכסף הושקע התקשרות ממונית יכולה להיעשות באחת מכמה דרכים,
רק על ידי אחד מן המנהלים .הרווחים שמתקבלים מן לפי ההבחנה בין המשקיע לבין המנהל .לפישוט הדברים,
השותפות הם בגדר שכר עבודה של השותפים המנהלים. נדגים את הדבר בשני אנשים :הלוואה – התקשרות
עסק – התקשרות ממונית בין שני אנשים ,שרק אחד ממונית בין שני אנשים ,אחד מלווה את הכסף ואחד מנהל
מנהל את הממון ,ונקרא 'מתעסק' כבהלוואה .לכן אסור אותו או משתמש בו לצרכיו .בהלוואה אין סיכון למשקיע
להבטיח למשקיע חלק ברווח שמרוויח העסק בלי (המלווה) ,מפני שבין יהיה רווח בין יהיה הפסד ,המשקיע
שיתחייב להשתתף בחלק מן ההפסד ,אם ייגרם ,משום מקבל את כספו באחריות מלאה ,והתורה אסרה עליו
ריבית .ואולם גם אם הם מסכימים על חלוקה שווה של ליטול ריבית על הלוואתו ,שלא יהיו רווחיו מובטחים.
הרווח וההפסד ,עדיין יש חשש לאבק ריבית ,כפי שנראה אמנם הלווה יכול להרוויח ,אך אם הוא מפסיד ,רק הוא
נושא בהפסד ,ועליו להחזיר את ההלוואה כשמצבו
להלן. הכספי גרוע יותר .שותפות – התקשרות ממונית בין
שני אנשים כדי לנהל נכסים במשותף .בשותפות ,מותר
