Page 436 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 436
נייןק רפס שכנים הלכות פרק יב 414
טְ 2ו ֵכן ַהּמֹו ֵכר ָמקֹום ָרחֹוק ְּכ ֵדי ִל ְג ֹאל ָמקֹום ָקרֹוב ,אֹו ֶׁשָּמ ַכר טִ 2ל ְגאֹל – לשלם ולהשיב לעצמו
ַרע ְּכ ֵדי ִל ְג ֹאל ָי ֶפה ְּב ָד ָמיו ,אֹו ֶׁשָּמ ַכר ְּכ ֵדי ִל ֵּתן ְמ ַנת ַהֶּמ ֶלְך ,אֹו נכס שהיה שייך לו ונמכר מתוך מצוקה
ֶׁשָּמ ַכר ִל ְקבּוָרה ,אֹו ֶׁשְּמ ָכרֹו ִל ְמזֹון ָה ִאׁ ָּשה אֹו ַהָּבנֹות – ֵאין
כלכלית וכדומהְ .מ ַנת ַהֶּמ ֶלְך – מס
ְּב ֶא ָחד ֵמ ֵאּלּו ִּדין ֶּבן ַהֶּמ ֶצרֶ ,אָּלא ָז ָכה ַהּלֹו ֵק ַח.
שמטיל השלטוןִ .ל ְקבּוָרה – להוצאות
תכריכים ולקבורה.
י ְו ָלָּמה ֵאין ָּב ֶהן ִּדין ֶּבן ַהֶּמ ֶצר? ֶׁשָּכל ֵאּלּו ְטרּו ִדין ֵהן ִל ְמּכֹר, י ָּב ֶהן – בחמשת המקרים הנזכרים
ּו ִמְּפ ֵני צֶֹרְך ָּגדֹול מֹו ְכִריןְ ,ו ִאם ּ ֹתא ַמר ֵיׁש ָּב ֶהן ִּדין ֶּבן ַהֶּמ ֶצר בהלכה טְ .2טרּו ִדין – אינם פנויים,
– ֹלא ִי ְמ ְצאּו לֹו ֵק ַחֶׁ ,ש ֲהֵרי הּוא אֹו ֵמרָ :לָּמה ֶא ְטַרח ְו ֶא ַּקח, ממהריםְ .ו ֵאין ַהְּב ָע ִלים ְיכֹו ִלין ְל ַה ְמ ִּתין
– בקניית שדה קרובה או יפה ,שמא
יקדמנו אחר .ובמזונות האישה ,שמא ְו ָיבֹוא ֶזה ִוי ַסֵּלק אֹו ִתי? ְו ֵאין ַהְּב ָע ִלים ְיכֹו ִלין ְל ַה ְמ ִּתין ַעד
בינתיים לא יהיה להם מה לאכול.
ֶׁש ָּי ִביא ַּב ַעל ַהֶּמ ֶצר ָמעֹות ְו ִי ְק ֶנה. ובקבורה ,משום ביזיון המת (רש"י שם).
יא ְו ַכּיֹו ֵצא ּבֹו – מהמקרים המנויים יא ֲהֵרי ֶׁשָּט ַען ַהּלֹו ֵק ַח ְו ָא ַמר ' ִמְּפ ֵני ַהַּמס ְו ַכּיֹו ֵצא ּבֹו ָמ ַכר ִלי
בסוף הלכה טַ .על ַּב ַעל ַהֶּמ ֶצר ְל ָה ִביא
ַהּמֹו ֵכר'ּ ,ו ַב ַעל ַהֶּמ ֶצר אֹו ֵמר 'ֶׁש ֶקר ַא ָּתה טֹו ֵען ְל ַבֵּטל ְזכּו ִתי' ְר ָא ָיה – מפני שהמוציא מחברו עליו
– ַעל ַּב ַעל ַהֶּמ ֶצר ְל ָה ִביא ְר ָא ָיה ְו ַא ַחר ָּכְך מֹו ִציא ִמ ַּיד ַהּלֹו ֵק ַח. הראיהִ .יׁ ָּש ַבע ַהּלֹו ֵק ַח – כדין כל
מוחזק הכופר בטענת התובע ,שהוא
ְו ִאם ֹלא ֵה ִביא ְר ָא ָיה – ִיׁ ָּש ַבע ַהּלֹו ֵק ַח ֶה ֵּסת.
יב ֲא ִפּלּו ָה ָיה ָׁשם ַּב ָּד ָבר ָס ֵפק – ֵאין ַהּלֹו ֵק ַח ִמ ְס ַּתֵּלק ֶאָּלא חייב להישבע שבועת היסת מדרבנן
(ראה לעיל ג,ב).
ִּבְר ָא ָיה ְּברּוָרה ֶׁשֵּמ ִביא ַּב ַעל ַהֶּמ ֶצרְ .ל ִפי ָכְךִ ,אם ָט ַען ַהּלֹו ֵק ַח
ְו ָא ַמר לֹו 'ַּג ְז ָלן ַא ָּתה ְלָׂש ֶדה זֹו'ָ ' ,עִריס ַא ָּתה' אֹו 'ׂשֹו ֵכר' אֹו יב ָט ַען ַהּלֹו ֵק ַח וכו' – הקונה טוען
שהשכן המבקש לשלם לו ולסלק אותו
מן השדה שקנה ,אינו באמת בעל השדה ' ְמ ַמְׁשֵּכן' – ָצ ִריְך ַּב ַעל ַהֶּמ ֶצר ְל ָה ִביא ְר ָא ָיה ֶׁשהּוא ַּב ַעל ַהֶּמ ֶצר
ולכן אין לו זכות לסלקוָ .עִריס – פעמים
ְוֶׁש ַּקְר ַקע זֹו ְּב ֶח ְז ָקתֹוְ .ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה. נכתב אריס ,והוא המקבל שדה לעבד
אותה תמורת אחוז מסוים מן היבול ,מכירה ליתומים ולאישה
יג ַהּמֹו ֵכר ִליתֹו ִמים ְק ַטִּנים – ֵאין ּבֹו ִּדין ַּב ַעל ַהֶּמ ֶצר; ַהּטֹוב שליש או רבע וכדומה ,לאחר ניכוי
ְו ַה ָּיָׁשר ֶׁשעֹוִׂשין ֶח ֶסד ִעם ֵאּלּו ָי ֵתר ִמַּב ַעל ַהֶּמ ֶצר .יד ְו ֵכן ההוצאות (שלוחין ושותפין ח,ה ,שכירות
ט,וׂ .)3שֹו ֵכרְ ,מ ַמְׁשֵּכן – שאין בהם דין
ַהּמֹו ֵכר ְל ִאׁ ָּשה – ֵאין ּבֹו ִּדין ַּב ַעל ַהֶּמ ֶצרִ ,מְּפ ֵני ֶׁש ֵאין ַּדְרָּכּה בן המצר ,שהרי אין השדה שלהם (לעיל
ִל ְטרֹ ַח ָּת ִמיד ְו ִל ְקנֹותְ ,והֹו ִאיל ְו ָל ְק ָחהֶ ,ח ֶסד הּוא ֶׁש ַּת ֲעמֹד ח-ט).
ַה ַּקְר ַקע ְּב ָי ָדּה .טו ָמ ַכר ְל ֻט ְמטּום ְו ַא ְנ ְּדרֹ ִגי ֹנס – ֵאין ַּב ַעל יג ִליתֹו ִמים ְק ַטִּנים – ואילו יתומים
ַהֶּמ ֶצר ָיכֹול ְל ַסְּל ָקןִ ,מְּפ ֵני ֶׁש ֵהן ְס ֵפק ִאׁ ָּשה. גדולים או בקטנים שאינם יתומים יש
דין בן המצר (מ"מ) .יד ֶׁש ֵאין ַּדְרָּכּה –
שאין טבעהֶ .ח ֶסד הּוא ֶׁש ַּת ֲע ֹמד ַה ַּק ְר ַקע תנאים להיות בן המצר
טזָ 1ה ְי ָתה ַה ַּקְר ַקע ֶׁשְּל ֶא ָחדְ ,ו ַהִּב ְנ ָין אֹו ָה ִאי ָלנֹות ֶׁשְּל ֶא ָחד: ְּב ָי ָדּה – ברשותה ,שלא תצטרך לטרוח
ולקנות שדה אחרת (לאישה ולבעלה ,ראה
ִאם ֵיׁש ְל ַב ַעל ַהִּב ְנ ָין אֹו ְל ַב ַעל ָה ִאי ָלנֹות ְזכּות ַּב ַּקְר ַקע – ָּכל
ֶא ָחד ֵמ ֶהן ֶּבן ֶמ ֶצר ֶׁשַּל ֲח ֵברֹוְ .ל ִפי ָכְךִ ,אם ָמ ַכר ֶא ָחד ֵמ ֶהן ֶח ְלקֹו להלן יג,יד) .טו ֻט ְמטּום – מי שאברי
הרבייה שלו מחופים בקרום עור ,ואין
ידוע אם הוא זכר או נקבה ,עד שייקרע – ֲח ֵברֹו ְמ ַסֵּלק ַהּלֹו ֵק ַח.
הקרום (אישות ב,כה)ַ .א ְנ ְּדרֹ ִגינֹס – מי שיש
לו אברי זכרות ואברי נקבות (שם,כד)ִ .מְּפ ֵני ֶׁש ֵהן ְס ֵפק ִאׁ ָּשה – ובספק בעל המצר חייב להביא ראיה.
טזָ 1ה ְי ָתה ַה ַּקְר ַקע וכו' – כגון כשמכר לו רק את האילן (מכירה כד,א)ְ .זכּות ַּב ַּקְר ַקע – שהקרקע שתחת האילנות שייכת
לו ,למשל כשקנה לכל הפחות שלושה עציםֲ .ח ֵברֹו ְמ ַסֵּלק ַהּלֹו ֵק ַח – כבשותף ,שנחשב כבן מצר (לעיל ד; הגר"א).
