Page 440 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 440
נייןק רפס שכנים הלכות פרק יד 418
ּ ֶפ ֶרק ַא ְר ָּב ָעה ָע ָׂשר
דיני בן המצר (המשך) יד
זכות מוגבלת של בן המצר אֶ 2א ְטַרח ְו ָא ִביא – אעשה מאמץ
אָ 1הרֹו ֶצה ִל ְמּכֹר ָׂש ֵדהּוְ ,ו ֵה ִביא ֶּבן ַהֶּמ ֶצר ֶׁשּלֹו ְו ֶזה ֶׁשהּוא להשיג את הכסףֵ .א ֵלְך ְו ָא ִביא – מיד.
ָאמּוד ֶׁש ֵּיׁש לֹו – בית הדין מעריך שיש
רֹו ֶצה ִל ַּקח ִמֶּמּנּו ְל ֵבית ִּדיןְ ,ו ָא ַמר ְל ֶבן ַהֶּמ ֶצר ' ִאם ִּתְר ֶצה לו הכסףְ .ל ִהׁ ָּש ֵמט – להשתמט ולדחות
ִל ְקנֹות ְּב ָכְך ְו ָכְך – ְק ֵנה; ְו ִאם ָלאו – ַסֵּלק ַע ְצ ְמָךַ ,ו ֲהֵרי ֶזה
לֹו ֵק ַח' – ֲהֵרי ֶזה ֹלא ִנְׁש ֲאָרה לֹו ַט ֲע ָנהֶ ,אָּלא אֹו ֵמ ִביא ָמעֹות את המכירה.
ִמ ָּיד ְוקֹו ֶנה ,אֹו ָּב ְט ָלה ְזכּותֹו. א 3הֹו ִציא ַהּלֹו ֵק ַח ָמעֹות – בעבר
אָ 2א ַמר ' ֶא ְטַרח ְו ָא ִביא' – ֵאין ׁשֹו ְמ ִעין לֹוֵ ' .א ֵלְך ְו ָא ִביא': המטבעות לא היו אחידים לא בגודלם
ולא במשקלם ולא באיכות ההטבעה
ִאם הּוא ָאמּוד ֶׁש ֵּיׁש לֹו – ַמ ְמ ִּתי ִנין לֹו ַעד ֶׁש ֵּי ֵלְך ְו ָי ִביא; ְו ִאם עליהם .לכן ,אם היו מטבעותיו של
ֵאינֹו ָאמּוד – ֵאין ׁשֹו ְמ ִעין לֹוֶׁ ,ש ֵאינֹו רֹו ֶצה ֶאָּלא ְל ִהׁ ָּש ֵמט. הלוקח טֹו ִבים ִמּזּו ָזיו – כגון שהם
ְל ִפי ָכְך אֹו ְמִרין לֹו 'אֹו הֹו ִציא ַע ָּתה זּו ִזים ,אֹו ָּב ְט ָלה ְזכּו ְתָך', חדשים יותר ומשקלם גדול יותר
ממשקל השחוקים ורצויים יותר
ֶׁש ֵאין קֹו ְב ִעין ְז ַמן ְל ַב ַעל ַהֶּמ ֶצר. לסוחרים או ְמ ַמ ֲהִרין ָל ֵצאת ָי ֵתר – והם
מטבע עובר לסוחר ואמין יותר ,ויש
א 3הֹו ִציא ֶּבן ַהֶּמ ֶצר ַהָּמעֹות ְוהֹו ִציא ַהּלֹו ֵק ַח ָמעֹות – ִאם ָהיּו יותר סוחרים שמוכנים לקבל אותו בעד
סחורתם (רש"י ב"מ סט,ב .להבדל בין המטבעות,
ֶׁשַּלּלֹו ֵק ַח טֹו ִבים ִמּזּו ָזיו אֹו ְמ ַמ ֲהִרין ָל ֵצאת ָי ֵתר ִמּזּו ָזיוָּ ,ב ְט ָלה ראה שלוחין ושותפין ה,ט)ְ .ו ֵאין לֹו ִּדין ֶּבן
ְזכּותֹוְ ,ו ֵאין לֹו ִּדין ֶּבן ַהֶּמ ֶצר. ַהֶּמ ֶצר – שאין מתקיים בו "והרי המכר
אָ 4ה ָיה רֹו ֶצה ַהּלֹו ֵק ַח ִל ְקנֹו ָתּה ִל ְבנֹות ָּבּה ָּב ִּתיםּ ,ו ֶבן ַהֶּמ ֶצר אחד הוא" (לעיל יב,ה).
רֹו ֶצה ְל ָזְר ָעּה – ַהּלֹו ֵק ַח זֹו ֶכהִ ,מּׁשּום ִיּׁשּוב ָה ָאֶרץְ ,ו ֵאין ָּבּה אִ 4מּׁשּום ִיּׁשּוב ָה ָאֶרץ – מפני שבניית
ִּדין ֶּבן ַהֶּמ ֶצר.
בתים עדיפה (בבלי ב"מ קח,ב).
בָּ 1בא ַהּלֹו ֵק ַח ְו ִנ ְמ ַלְך ְּב ֶבן ַהֶּמ ֶצרְ ,ו ָא ַמר לֹו ' ֲהֵרי ְּפלֹו ִני ֶּבן
בִ 1נ ְמ ַלְך – התייעץ (פה"מ דמאי ג,ב)ֹ .לא
ַהֶּמ ֶצר ֶׁשְּלָך רֹו ֶצה ִל ְמּכֹר ִלי ָׂש ֶדה זֹו; ֵא ֵלְך ְו ֶא ַּקח ִמֶּמּנּו?',
ְו ָא ַמר לֹו ' ֵלְך ְו ַקח' – ֹלא ִּבֵּטל ְזכּותֹוְ ,ו ֵיׁש לֹו ְל ַסֵּלק אֹותֹו ַא ַחר ִּבֵּטל ְזכּותֹו – שהרי הוא יכול לטעון
למשל שהמליץ לו לקנות את השדה כדי
ֶׁש ָּק ָנהֶ ,אָּלא ִאם ֵּכן ָקנּו ִמ ָּידֹו. שלא יפקיע המוכר את מחירה ,ושהוא
מבקש לקנותה מן הקונה במחיר הזול.
בַּ 2בֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים ֶׁשָּצִריְך ִק ְנ ָין? ְּבֶׁשָּמ ַחל לֹו ֹק ֶדם ָקנּו ִמ ָּידֹו – שחיזק את ויתורו על זכותו
כבן המצר במעשה קניין (ראה לעיל יא,ד.)3
ֶׁש ִּי ְק ֶנהֲ .א ָבל ִאם ָמ ַחל לֹו ְזכּותֹו ַא ַחר ֶׁשָּל ַקחְּ ,כגֹון ֶׁשָּבא ֶּבן
ַהֶּמ ֶצר ְו ִס ַּיע ִעּמֹו אֹו ָׂש ַכר ִמֶּמּנּו ,אֹו ֶׁשָר ָאה אֹותֹו ּבֹו ֶנה ְוסֹו ֵתר בְ 2ו ִס ַּיע ִעּמֹו וכו' – שכל הפעולות
ָּכל ֶׁשהּוא ּו ִמְׁש ַּתֵּמׁש ְוֹלא ִמ ָחה ּבֹו ְוֹלא ִעְר ֵער – ֲהֵרי ֶזה ָמ ַחל,
האלו מעידות על הסכמה לנוכחות
ְוׁשּוב ֵאינֹו ָיכֹול ְל ַסְּלקֹו. הלוקח בשדה בן המצר (למחילה על נזקים,
ג ָה ָיה ֶּבן ַהֶּמ ֶצר ִּב ְמ ִדי ָנה ַא ֶחֶרת אֹו חֹו ֶלה אֹו ָק ָטןְ ,ו ַא ַחר השווה לעיל יא,ד).
ְז ַמן ִה ְבִריא ַהחֹו ֶלה ְו ִה ְג ִּדיל ַה ָּק ָטן ּו ָבא ַההֹו ֵלְך – ֵאינֹו ָיכֹול ג ְמ ִדי ָנה – עיר .חֹו ֶלה אֹו ָק ָטן –
ְל ַסְּלקֹו; ֶׁש ִאם ַא ָּתה אֹו ֵמר ֵּכן – ֵאין ָא ָדם ָיכֹול ִל ְמּכֹר ַקְר ָקעֹו,
ֶׁש ֲהֵרי ַהּלֹו ֵק ַח אֹו ֵמרְ :ל ַא ַחר ַּכָּמה ָׁש ִנים ֵּת ֵצא ִמ ָּי ִדיְ .ו ָכ ֶזה הֹורּו ובאותו זמן לא יכלו לסלק את הלוקח.
רֹב ַהְּגאֹו ִנים.
