Page 439 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 439
נייןק רפס שכנים הלכות פרק יג 417
ח ְל ַסְּלקֹו ֵמ ֶח ְצ ָיּה ִּב ְל ַבדֵ ...אינֹו ָיכֹול קונה שנעשה בן מצר
– שהרי יש לו חצי שדה סמוכה והוא ח ֶא ָחד ֶׁשָּל ַקח ִמׁ ְּש ַנ ִים ָׂש ֶדה ַא ַחתּ ,ו ָבא ַּב ַעל ַהֶּמ ֶצר ְל ַסְּלקֹו
בן מצר בעצמוְ .ל ַסֵּלק ְׁש ֵני ֶהם – לאיש
ֵמ ֶח ְצ ָיּה ִּב ְל ַבד ֶׁשָּל ַקח ִמן ָה ֶא ָחד – ֵאינֹו ָיכֹולֶ ,אָּלא אֹו ְמ ַסְּלקֹו
מהם אין טענת בן מצר (הגר"א). ִמֻּכָּלּה אֹו ַמִּני ַח ֻּכָּלּהֲ .א ָבל ַהּמֹו ֵכר ַקְר ַקע ִלְׁש ַנ ִים – ֵיׁש ְל ַב ַעל
י ָׁש ִלי ַח – של בעל השדהֶׁ .שָּמ ַכר – את
ַהֶּמ ֶצר ְל ַסֵּלק ְׁש ֵני ֶהם ,אֹו ְל ַסֵּלק ְל ֶא ָחד ּו ְל ַהִּני ַח ְל ֶא ָחד .השדה.
יא ֶׁשָּטַרף – ראה לעיל זִ .1מ ַּיד ַּב ַעל
בן המצר שמכר שדהו
ַהֶּמ ֶצר – שסילק בן המצר את הקונה,
והטורף סילק את בן המצר .נֹו ֵטל ִמן ט ֶּבן ַהֶּמ ֶצר ֶׁשָּבא ְל ַסֵּלק ֶאת ַהּלֹו ֵק ַחְ ,ו ֹק ֶדם ֶׁש ְּי ַסְּלקֹו ָמ ַכר
ַהּלֹו ֵק ַח – את הכסף ששילם כדי לסלקו. ֶאת ַהׂ ָּש ֶדה ֶׁש ֵּיׁש לֹו ַעל ַהֶּמ ֶצר – ִאֵּבד ֶאת ְזכּותֹו .י ָׁש ִלי ַח
ֶׁשָּמ ַכרַ ,ו ֲה ֵרי הּוא ַּב ַעל ַהֶּמ ֶצר – ֵאינֹו ְמ ַסֵּלק ֶאת ַהּלֹו ֵק ַח ,אף על פי שהלוקח הוא כשליח של בן
המצר (לעיל ז ,)2אינו שליח לכל דבר,
שהרי מהלכה י עולה שאנו מתייחסים ֶׁש ֲהֵרי הּוא ָמ ַכר לֹוְ ,ו ֵאין ְלָך ְמ ִחי ָלה ְּגדֹו ָלה ִמּזֹו.
אליו כצד בעסקה ,ולכן הוא יכול למחול טריפת שדות בשדה המצר
על היותו בן המצר .וגם לפנינו ,אף על יא ַּב ַעל חֹוב ֶׁשַּלּמֹו ֵכר ֶׁשָּטַרף ַהׂ ָּש ֶדה ִמ ַּיד ַּב ַעל ַהֶּמ ֶצר – ֲהֵרי
פי שהקונה הוא רק שליח ,עדיין יש לו
אחריות על המכירה ,ולכן בן המצר ַּב ַעל ַהֶּמ ֶצר חֹו ֵזר ְונֹו ֵטל ִמן ַהּלֹו ֵק ַח ֶׁש ִּסְּלקֹוְ ,ו ַהּלֹו ֵק ַח חֹו ֵזר
טורף ממנו ולא ישירות מהמוכר (אור ְונֹו ֵטל ִמן ַהּמֹו ֵכר.
שמח יג,א). יב ָּכל ַּב ַעל חֹוב ֶׁשָּטַרף ְּבחֹובֹו – ֵיׁש ְל ַב ַעל ַהֶּמ ֶצר ְל ַסְּלקֹו;
יב ֶׁשָּטַרף ְּבחֹובֹו – את השדה הסמוכה ֹלא ִי ְה ֶיה ּכֹ ַח ַהּטֹוֵרף ָּגדֹול ִמּכֹ ַח ַהּלֹו ֵק ַחְ .ו ִאם ִיְר ֶצה ַהִּנ ְטָרף
ִל ֵּתן ַה ָּד ִמים ֶׁש ָהיּו חֹוב ָע ָליו – ַּת ֲחזֹר לֹו ָׂש ֵדהּו ְלעֹו ָלםְּ ,כמֹו
לשדה של בן המצרֹ .לא ִי ְה ֶיה ּ ֹכ ַח
ַהּטֹוֵרף וכו' – שכשם שבן המצר יכול
לסלק את הקונה ,כן הוא יכול לסלק ֶׁש ִּי ְתָּב ֵאר ִּב ְמקֹומֹו (מלוה ולווה כב,טז).
את בעל החובִ .ל ֵּתן ַה ָּד ִמים וכו' – בעל
השדה יכול תמיד לשלם למלווה (וכאן קטן ,אישה ועבד
לבעל המצר) ,ולהחזיר לעצמו את
יג ָק ָטן ֶׁש ָה ָיה ֶּבן ַהֶּמ ֶצרְ ,וָראּו ֵּבית ִּדין ֶׁש ְּזכּות ִהיא לֹו –
השדה שנטרפה ממנו בחובו.
ְמ ַסְּל ִקין לֹו ֶאת ַהּלֹו ֵק ַח ,אֹו ִיְּטלּו לֹו ֵח ֶלק ִעם ְׁש ָאר ַּב ֲע ֵלי
יג ֶׁש ְּזכּות ִהיא לֹו – שכדאי לו לנצל ַהֶּמ ֶצרְּ ,כמֹו ֶׁש ִּיְראּו.
את זכותו כבן המצרְ .מ ַסְּל ִקין לֹו – ידַּ 1ב ַעל ֶׁש ָה ְי ָתה ִאְׁשּתֹו ֶּבן ַהֶּמ ֶצר – ֲהֵרי ֶזה ְמ ַסֵּלק ֶאת
בשבילוְׁ .ש ָאר ַּב ֲע ֵלי ַהֶּמ ֶצר – כשיש ַהּלֹו ֵק ַח; ֶׁשָּכל ִנ ְכ ֵסי ִאְׁשּתֹו ִּבְרׁשּותֹוְ ,ו ָכל ְזכּות ֶׁש ָּתבֹוא ָלּה –
כמה בני מצר (לעיל יב,ה). ְזכּות ִהיא לֹוֲ .א ִפּלּו ָקנּו ִמ ַּיד ִאְׁשּתֹו ֶׁשָּמ ֲח ָלה ִּב ְזכּות זֹו ַלּלֹו ֵק ַח
ידַּ 1ב ַעל ֶׁש ָה ְי ָתה ִאְׁשּתֹו ֶּבן ַהֶּמ ֶצר – – ֵאינֹו מֹו ִעילֶ ,אָּלא ַהַּב ַעל ְמ ַסְּלקֹו.
והוא אחראי על נכסיה כגון בנכסי צאן
ברזל או אפילו אם רק נהנה מן הרווחים
כגון בנכסי מלוג (המאירי ב"מ קח,ב)ָ .קנּו ידָ 2ע ְמ ָדה ָה ִאׁ ָּשה ִמ ַּד ְע ָּתּה ְו ִסְּל ָקה ֶאת ַהּלֹו ֵק ַחְ ,ו ֵכן ָה ֶע ֶבד
ִמ ַּיד ִאְׁשּתֹו – קבעו תוקף למחילה על
דין בן המצר על ידי מעשה קניין (לביאור ֶׁש ָה ָיה נֹוֵׂשא ְונֹו ֵתן ְּב ִנ ְכ ֵסי ֲאדֹו ָניו ֶׁש ִּסֵּלק ֶאת ַהּלֹו ֵק ַחִ :אם ָר ָצה
ַהַּב ַעל אֹו ָה ָאדֹון – ְמ ַק ֵּים ַעל ְי ֵדי ֶהן; ְו ִאם ָר ָצה – ֹלא ְי ַק ֵּים ,דין 'קנו מידו' ,ראה לעיל יא,דֵ .)3אינֹו מֹו ִעיל
– מפני שהזכות אינה רק שלה ,ואינה
רשאית למחול בלי רשותו של בעלה. ְו ַת ֲחזֹר ַלּלֹו ֵק ַחְ ,ו ַי ֲח ִזיר ַה ָּד ִמים.
ידִ 2מ ַּד ְע ָּתּה – מעצמה ,בלי התייעצות עם בעלהִ .אם ָר ָצה ַהַּב ַעל וכו' – כדין אישה או עבד שמכרו או קנו ,שיש
זכות לבעל או לאדון לקיים את המכירה או לבטל אותה (מכירה ל,ב-ג).
