Page 438 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 438
נייןק רפס שכנים הלכות פרק יג 416
ד ֶה ֱח ִליף ָח ֵצר ְּב ָח ֵצר – שייתכן שהוא ד ֶה ֱח ִליף ָח ֵצר ְּב ָח ֵצר – ֵאין ּבֹו ִּדין ַּב ַעל ַהֶּמ ֶצרֶ .ה ֱח ִליף ָח ֵצר
מעדיף את חצר חברו על חצר בן המצר
ִּב ְב ֵה ָמה אֹו ִּבְׁש ָאר ִמַּט ְל ְט ִלין – רֹו ִאין ְּד ֵמי אֹו ָתּה ַהְּב ֵה ָמה אֹו שלו ,בדומה למוכר שדה רחוקה כדי
אֹו ָתן ַהִּמַּט ְל ְט ִליןְ ,ונֹו ֵתן לֹו ֶּבן ַהֶּמ ֶצר ּו ְמ ַסְּלקֹוְ ,ו ֵאינֹו ָיכֹול לקנות שדה קרובה שאין בה דין בן
המצר (לעיל יב,ט; הגר"א) .רֹו ִאין ְּד ֵמי לֹו ַמר לֹו ' ֵּתן ִלי ְּכ ִמין ֶׁשָּל ַק ְח ִּתי ּבֹו'ֶׁ ,שּזֹו ַה ֲע ָר ָמה ִהיאְ ,ו ֵאי ָנּה
– מעריכים את שוויְּ .כ ִמין ֶׁשָּל ַק ְח ִּתי
מֹו ֶע ֶלת ְּכלּום. ּבֹו – כאותו דבר ששילמתי ,בהמה או
שאר מיטלטלין ,ולא כסףַ .ה ֲע ָר ָמה –
ה ָמ ַכר לֹו ַקְר ַקע ְמ ַעט ְּב ֶא ְמ ַצע ָׂש ֵדהּוְ ,ו ַא ַחר ָּכְך ָמ ַכר לֹו
תחבולה ,ניסיון לטעון שדווקא חפץ זה
ַקְר ַקע ְּב ַצד אֹו ָתּה ֶׁשָּב ֶא ְמ ַצע – רֹו ִאיןִ :אם אֹותֹו ַהְּמ ַעט ֶׁשָּמ ַכר או בהמה זו חשובים לו יותר מערכם
לֹו ְּת ִחָּלה הּוא ִע ִּדית אֹו ִזּבּוִרית ְל ַגֵּבי זֹאת ַה ַּקְר ַקע ֶׁשָּמ ַכר לֹו הכספי ,ולהפקיע במרמה את זכות בעל
המצר (על ייחודה של קרקע ,למשל שאין בה ָּב ַא ֲחרֹו ָנה – ָז ָכה ַהּלֹו ֵק ַחְ ,ו ֵאין ֶּבן ַהֶּמ ֶצר ָיכֹול ְל ַסְּלקֹוֶׁ ,ש ֲה ֵרי
אונאה ,ראה מכירה יג,ח).
הּוא ַע ְצמֹו ֶּבן ֶמ ֶצר הּוא ִמְּפ ֵני אֹותֹו ַהְּמ ַעט ֶׁש ָּק ָנה ָּב ֶא ְמ ַצע;
ְו ִאם אֹותֹו ַהְּמ ַעט ְּכמֹו זֹאת ֶׁשָּמ ַכר לֹו ַּבּסֹוף ְּב ִצּדֹו – ֲהֵרי ֶזה ה ִאם אֹותֹו ַהְּמ ַעט ֶׁשָּמ ַכר לֹו – מובדל
ַמ ֲעִריםּ ,ו ֶבן ַהֶּמ ֶצר ְמ ַסֵּלק אֹותֹו ִמן ַהׂ ָּש ֶדה ֶׁש ָּק ָנה ַּבּסֹוף. משאר השדה ,כגון שהוא ִע ִּדית – החלק
הטוב והפורה שבשדה או ִזּבּו ִרית –
מכירה על תנאי החלק הרע והכחוש (אישות טז,ג)ָ .ז ָכה
ַהּלֹו ֵק ַח – מפני שיש כאן שני חלקים
ו ַהּמֹו ֵכר ַעל ְּת ַנאיֵּ ,בין ֶׁש ִה ְּת ָנה מֹו ֵכר ֵּבין ֶׁש ִה ְת ָנה לֹו ֵק ַח – בשדה המובדלים זה מזה באיכותם,
אין במכירתם בשלבים הערמה .וכיוון
ֵאין ַּב ַעל ַהֶּמ ֶצר ָיכֹול ְל ַסְּלקֹוַ ,עד ֶׁש ִּי ְת ַק ְּימּו ַה ְּת ָנ ִאין ְו ִי ְזֶּכה
שנעשה גם הוא בן מצר ,והכלל הואַ :הּלֹו ֵק ַח ַּב ַּק ְר ַקע ְוֹלא ִּתּ ָׁש ֵאר ָּבּה ִעָּלה ְּכ ָללְ ,ו ַא ַחר ָּכְך ְי ַסֵּלק
אחד מבני המצר שקדם ונטל לעצמו –
אֹותֹו. זכהֲ .הֵרי ֶזה ַמ ֲעִרים – מפני שיש כאן
מכירה אחת שנעשתה בשני שלבים כדי פיצוי הקונה כשליחו של המוכר
זַ 1הּלֹו ֵק ַח ֶׁשָּב ָנה ְו ִהְׁשִּבי ַח ,אֹו ָס ַתר ְו ִה ְפ ִסיד – ֶּבן ַהֶּמ ֶצר להפקיע את זכותו של בן המצרֶׁ .ש ָּק ָנה
ַּבּסֹוף – ואינו יכול לסלקו מן החלק
ְמ ַסְּלקֹוְ ,ונֹו ֵתן לֹו ָּד ִמים ָהְראּו ִיין לֹוַ ,ו ֲהֵרי הּוא ְּב ָכל ַמ ֲעָׂשיו שקנה תחילה ,כיוון שבשעת הקנייה
ְּכמֹו ַהׁ ָּש ִלי ַחְ .ו ֵכן ִאם ָלָוה ַהּלֹו ֵק ַח קֹ ֶדם ֶׁש ְּי ַסֵּלק אֹותֹו ֶּבן לא היה בן מצר לאותו חלק.
ו ִעָּלה – סיבה שתחייב להחזיר את ַהֶּמ ֶצרְ ,ו ִסְּלקֹו ֶּבן ַהֶּמ ֶצר – ֵאין ַּב ַעל חֹוב ֶׁשּלֹו טֹוֵרף ִמ ַּיד ֶּבן
השדה למוכר.
ַהֶּמ ֶצר.
זֶׁ 1שָּב ָנה – בקרקעְ .ו ִהְׁשִּבי ַח – תרם
זֶ 2זה הּוא ָה ִע ָּקר ְּב ָכל ֵאּלּו ַה ִּדי ִניןֶׁ ,שָּכל ַהּלֹו ֵק ַח ְּב ַצד ֶמ ֶצר
לעליית מחיר הקרקעָ .ס ַתר ְו ִה ְפ ִסיד –
ֲח ֵברֹו – ֲהֵרי הּוא ְּכמֹו ָׁש ִלי ַח ַל ֲח ֵברֹוּ ,ו ְל ַת ֵּקן ְׁש ָלחֹו ְוֹלא הרס בניין שהיה בקרקע ,וגרם לירידת
ְל ַעֵּות; ְל ִפי ָכְךִ ,אם ִהְׁשִּבי ַח – נֹו ֵטל ַההֹו ָצ ָאה; ְו ִאם ִה ְפ ִסיד ערך הקרקעֶּ .בן ַהֶּמ ֶצר ְמ ַסְּלקֹו – אם
מחה מיד על השינוי .ואם לא מחה
ְו ָח ַפר ְו ָהַרס אֹו ָא ַכל ֵּפרֹות – ְמ ַנִּכין לֹו ִמן ַה ָּד ִמים. מיד – דינו כמי שוויתר על זכותו (להלן
זַּ 3בֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים ֶׁשְּמ ַחׁ ְּש ִבין לֹו ַהֵּפרֹות? ְּבֶׁש ֲא ָכ ָלן יד,ב ;2כס"מ) .טֹו ֵרף – גובה בחובו נכסים
הנמצאים אצל אדם אחר ,שעברו אליו
אם ברכישה או במתנה מן הלווה לאחר ַא ַחר ֶׁשָּבא ֶּבן ַהֶּמ ֶצר ְו ֵה ִביא ָמעֹות ְל ַסְּלקֹוֲ .א ָבל ָּכל ַהֵּפרֹות
שנוצר חוב ההלוואה ,שהנכסים הללו ֶׁש ָא ַכל ִמּקֹ ֶדם – ֶׁשּלֹו הּוא אֹו ֵכלְ ,ו ֵאין ְמ ַחׁ ְּש ִבין אֹו ָתן.
נשתעבדו לפירעון החוב (מלווה ולווה
יח,א) ,וכאן אינו טורף מבן המצר ,כי הקרקע אינה נחשבת שלו בזמן יצירת החוב ,ולכן אין המלווה יכול לטרוף אותה.
זּ 2ו ְל ַת ֵּקן ְׁש ָלחֹו ְוֹלא ְל ַע ֵּות – להועיל ולהרוויח ,לא להזיק ולהפסיד ,כדין כל שליח (שלוחין ושותפין א,ב) .נֹו ֵטל ַההֹו ָצ ָאה
– מקבל את מה שהשקיע בהשבחת הקרקעְ .מ ַנִּכין – מפחיתים.
