Page 433 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 433
נייןק רפס שכנים הלכות פרק יא-יב 411
' ֵאין ָאנּו ְיכֹו ִלין ִליַׁשן ִמּקֹול ַהִּנ ְכ ָנ ִסין ְו ַהּיֹו ְצ ִאין'ֶׁ ,ש ֶּזה ֶה ֵּזק ֵאין ָאנּו ְיכֹו ִלין ִליַׁשן ִמּקֹול ַהִּנ ְכ ָנ ִסין
ְו ַהּיֹו ְצ ִאין – מרעש הקונים ,אך מרעש
המלאכה אין יכולים למחות אחרי ָקבּו ַע הּואְּ ,כמֹו ֶה ָעָׁשן ְו ָה ָא ָבקְ .ו ָכ ֶזה הֹורּו ַהְּגאֹו ִנים.
שהחזיק (לעיל ו,יב). טענות במחילה על הנזקים
ו ִמי ֶׁש ֶה ֱח ִזיק ְּב ֶנ ֶזק ֶׁש ֵּיׁש לֹו ֲח ָז ָקהְּ ,כגֹון ֶׁשָּפ ַתח ַחּלֹון אֹו ו ְּב ֶנ ֶזק ֶׁש ֵּיׁש לֹו ֲח ָז ָקה – שאינו מן
ֶה ֱע ִביר ַאַּמת ַהַּמ ִים אֹו ֹלא ִה ְר ִחיק ַמה ׁ ֶּש ָראּוי ְל ַה ְר ִחיק ,הנזקים המנויים בהלכה א או בהלכה ה.
ְּכגֹון ֶׁשָּפ ַתח ַחּלֹון אֹו ֶה ֱע ִביר ַאַּמת ַהַּמ ִים
ַו ֲהֵרי ַהַּמ ֲח ִזיק טֹו ֵען ' ַא ָּתה ָא ַמְר ָּת ִלי ַל ֲעׂשֹות' אֹו ' ָמ ַח ְל ָּת ִלי
– הנזכרים לעיל ז,א; ז,ו; ט,אַ .אַּמת ַא ַחר ֶׁשָר ִאי ָת' אֹו ' ֻהַּכר ַהֶּנ ֶזק ְוָׁש ַת ְק ָּת ְוֹלא ִמ ִחי ָת ִּבי'ְ ,ו ַהִּנ ָּזק
ַהַּמ ִים – תעלת מיםַ .על ַהִּנ ָּזק ְל ָה ִביא
אֹו ֵמר ' ַע ְכָׁשו הּוא ֶׁש ָר ִאי ִתיְ ,וֹלא ָי ַד ְע ִּתי ִמּ ֹק ֶדם' ,אֹו ֶׁש ָא ַמר ְר ָא ָיה – המזיק מוחזק במקום ,והניזק
הוא המוציא מחברו שעליו הראיה
(מ"מ)ִ .יׁ ָּש ַבע ַהַּמ ִּזיק – כדין כל תביעה 'ְּכֶׁשָר ִאי ִתי ִמ ִחי ִתי ְּבָךְ ,ו ַא ָּתה אֹו ֵמרַ :ע ָּתה ַאְר ִחיק אֹו ֶא ְסּ ֹתם,
שהנתבע טוען בה 'מחלת לי' ,שחייב ְו ַא ָּתה ַמ ְד ֶחה אֹו ִתי ִמּיֹום ְליֹוםְּ ,כ ֵדי ֶׁש ִּת ְקַּבע ֶה ֵּז ְקָך' – ְּב ָכל
להישבע שבועת היסת (להגדרת שבועת ֵאּלּו ְו ַכּיֹו ֵצא ָּב ֶהןַ ,על ַהִּנ ָּזק ְל ָה ִביא ְר ָא ָיהְ ,ו ִאם ֹלא ֵה ִביא,
היסת ,ראה לעיל ג,ב). ִיׁ ָּש ַבע ַהַּמ ִּזיק ֶה ֵּסת ְו ִיָּפ ֵטר.
ז ַעל ַהַּמ ִּזיק ְל ָה ִביא ְר ָא ָיה – שמכיוון ז ֶה ֱח ִזיק ְּב ֶנ ֶזק ֶׁש ֵאין לֹו ֲח ָז ָקהְּ ,כגֹון ָעָׁשן ּו ֵבית ַהִּכ ֵּסא ְו ַכּיֹו ֵצא
שאין חזקה לנזקים אלו ,אינו חשוב
ָּב ֶהןְ ,ו ָט ַען ַהַּמ ִּזיק ֶׁש ָּק ָנה ִמ ָּידֹו ֶׁשַּלִּנ ָּזק – ַעל ַהַּמ ִּזיק ְל ָה ִביא מוחזק ,עד שיביא ראיה .דין זה הוא
ְר ָא ָיה ֶׁש ָּקנּו ִמ ָּידֹוְ ,ו ִאם ֹלא ֵה ִביא – ִיׁ ָּש ַבע ַהִּנ ָּזק ֶה ֵּסת ֶׁשֹּלא כשידוע שהניזק דר שם קודם הנזק,
אבל אם לא ידוע מי מהם קדם ,המוציא
מחברו עליו הראיה (מ"מ)ָ .קנּו ִמ ָּידֹו – ָקנּו ִמ ָּידֹו ַעל ָּכְךִ ,וי ַסֵּלק ֶזה ֶה ֵּזקֹו.
שעשה מעשה קניין הנותן תוקף למחילתו על הנזקים (להרחבה בעניין 'קנו מידו' ,ראה לעיל ד.)3
ּ ֶפ ֶרק ְׁש ֵנים ָע ָׂשר
דיני חלוקת שדה; בן המצר יב
אׁ 1שֹו ְמ ִעין לֹו – שהרי שתי השדות חלוקת שדה בין אחים ושותפים
שוות ואין יתרון לאחת מהןִ .מ ַּדת ְסדֹום אָ 1ה ַא ִחין אֹו ַהׁ ֻּש ָּת ִפין ֶׁשָּבאּו ַל ֲחֹלק ֶאת ַהׂ ָּש ֶדה ְו ִלּטֹל ָּכל
– ראה לעיל ז,ח.
ֶא ָחד ֶח ְלקֹוִ :אם ָה ְי ָתה ֻּכָּלּה ָׁשָוהְ ,ו ֵאין ָׁשם ָמקֹום טֹוב ּו ָמקֹום
אָׁ 2שמּו וכו' – העריכו את איכות ַרעֶ ,אָּלא חֹו ְל ִקין ְל ִפי ַהִּמ ָּדה ִּב ְל ַבדְ ,ו ָא ַמר ֶא ָחד ֵמ ֶהן ' ְּתנּו ִלי
ֶח ְל ִקי ִמַּצד ֶזהְּ ,כ ֵדי ֶׁש ִּי ְה ֶיה ָסמּוְך ַלׂ ָּש ֶדה ָה ַא ֶחֶרת ֶׁשִּליְ ,ו ִי ְה ֶיה
השדה וחילקו אותה ביחס לאיכותה. ַהּ ֹכל ָׂש ֶדה ַא ַחת' – ׁשֹו ְמ ִעין לֹוְ ,וכֹו ֶפה אֹו ָתן ַעל ֶזהֶׁ ,ש ִעּכּו ָבן
ֵאין ׁשֹו ְמ ִעין לֹו – אין חייבין לשמוע
לו ,מפני שיש מי שמעדיף שדה קטנה ְּב ָד ָבר ֶזה ִמ ַּדת ְסדֹום ִהיא.
ואיכותית ,ויש מי שמעדיף שדה גדולה
אף אם אינה איכותית (ר"י מיגאש ב"ב יב,א). אֲ 2א ָבל ִאם ָה ָיה ֵח ֶלק ֶא ָחד ִמֶּמָּנה טֹוב אֹו ָקרֹוב ַלָּנ ָהר ָי ֵתר
אֹו ָקרֹוב ַל ֶּדֶרְךְ ,וָׁשמּו אֹו ָתּה ַה ָּי ֶפה ְּכ ֶנ ֶגד ָהַרעְ ,ו ָא ַמר ' ְּתנּו ִלי
ַּבּׁשּו ָמא ֶׁשִּלי ִמַּצד ֶזה' – ֵאין ׁשֹו ְמ ִעין לֹוֶ ,אָּלא נֹו ֵטל ְּבגֹוָרל.
