Page 431 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 431
נייןק רפס שכנים הלכות פרק י-יא 409
ֲאמּו ִרים? ְּב ֶא ֶרץ ִיְׂש ָר ֵאל; ֲא ָבל ְּבחּו ָצה ָל ָא ֶרץ ַי ְר ִחיק ֵּבין ְּב ֶאֶרץ ִיְׂשָר ֵאל וכו' – שאדמתה פורייה
ושורשי הגפן מתפשטים למרחוק .אבל
בשאר ארצות ,שאין אדמתן פורייה, ְּג ָפ ִנים ִל ְג ָפ ִנים ְׁש ֵּתי ַאּמֹותּ .ו ֵבין ְּג ָפ ִנים ִלְׁש ָאר ִאי ָלנֹות אֹו ֵּבין
אין השורשים מתפשטים יותר משתי ִאי ָלנֹות ְל ִאי ָלנֹות – ַאְרַּבע ַאּמֹות ְּב ָכל ָמקֹוםָ .ה ָיה ָּג ֵדר ִּב ְנ ַּת ִים
אמות (פה"מ ב"ב ב,יב) .ודווקא בין גפנים – ֶזה סֹו ֵמְך ַלָּג ֵדר ְו ֶזה סֹו ֵמְך ַלָּג ֵדר ְּב ָכל ָמקֹום.
לגפנים .אבל ֵּבין ְּג ָפ ִנים ִלְׁש ָאר ִאי ָלנֹות
חִ 2מי ֶׁש ָה ָיה ִאי ַלן ֲח ֵברֹו נֹו ֶטה ְלתֹוְך ָׂש ֵדהּו – קֹו ֵצץ ְמֹלא וכו' ַאְרַּבע ַאּמֹות ְּב ָכל ָמקֹום – שבהם
השורשים מתפשטים למרחוק גם בבבל.
ִּב ְנ ַּת ִים – ביניהם .סֹו ֵמְך ַלָּג ֵדר – שותל ַמְר ֵּד ַע ַעל ַּגֵּבי ַהַּמ ֲחֵרָׁשהּ .ו ֶב ָחרּוב ּו ַבׁ ִּש ְק ָמה – קֹו ֵצץ ָּכל
ַהּנֹו ֶטהַ ,עד ֶׁש ִּי ְה ֶיה ָׁשקּול ְּכ ֶנ ֶגד ַהֶּמ ֶצרְ .ו ֵכן ִאם ָה ָיה נֹו ֶטה ַעל
סמוך לגדר.
ֵּבית ַהׁ ְּש ָל ִהין ֶׁשַּל ֲח ֵברֹו אֹו ַעל ֵּבית ָה ִאי ָלן – קֹו ֵצץ ֶאת ָּכל ח 2נֹו ֶטה ְלתֹוְך ָׂש ֵדהּו – שגזע האילן
בשדה חברו ,אבל ענפיו נכנסים אל ַהּנֹו ֶטהַ ,עד ֶׁש ִּי ְה ֶיה ָׁשקּול ְּכ ֶנ ֶגד ַהֶּמ ֶצר.
תוך שדהו .קֹו ֵצץ – רק את ענפי האילן
המפריעים לחרישה .בגובה ְמֹלא ַמ ְר ֵּד ַע – מלמד הבקר שמנהיגים בו את הבהמה בזמן החרישה (כלים יא,כג; פה"מ ב"ב
ב,יג)ַ .על ַּגֵּבי ַהַּמ ֲחֵרָׁשה – גובה מלמד הבקר כשהוא מונח על יתד המחרשהֶּ .ב ָחרּוב ּו ַבׁ ִּש ְק ָמה – שענפיהם סבוכים
ומסתירים את אור השמש מן הגידולים (רש"י ב"ב כז,ב)ַ .עד ֶׁש ִּי ְה ֶיה ָׁשקּול ְּכ ֶנ ֶגד ַהֶּמ ֶצר – בקו ישר מאונך ממקום הגבול
בין שתי השדותֵּ .בית ַהׁ ְּש ָל ִהין – "שדה הזרעים ,שהיא צמאה ביותר" (שמיטה ויובל א,ח; תרגום אונקלוס בראשית כה,כט) ,ויש
להשקותה בקביעותֵּ .בית ָה ִאי ָלן – מטע אילנות ,הזקוק לגשם .קֹו ֵצץ ֶאת ָּכל ַהּנֹו ֶטה וכו' – בין חרוב או שקמה בין
שאר אילנות ,שהענפים מונעים מן השדות האלו את הטל ואת אור השמש.
ּ ֶפ ֶרק ַא ַחד ָע ָׂשר
נזקים שאין להם חזקה יא
אֹ ּ 1גֶרן – מדובר בגורן שאינה קבועה נזקים שאין להם חזקה
(לח"מ .לגורן קבועה ,ראה לעיל י,ב). אִ 1מי ֶׁש ָעָׂשה ּ ֹגֶרן ְּבתֹוְך ֶׁשּלֹו אֹו ָק ַבע ֵּבית ַהִּכ ֵּסא אֹו ְמ ָלא ָכה
אֲ 2א ִפּלּו ָה ְי ָתה ָהרּו ַח וכו' – ואין ֶׁש ֵּיׁש ָּבּה ָא ָבק ְו ָע ָפר ְו ַכּיֹו ֵצא ָּב ֶהן – ָצִריְך ְל ַהְר ִחיקְּ ,כ ֵדי ֶׁשֹּלא
ַיִּגי ַע ֶה ָעָׁשן אֹו ֵרי ַח ֵּבית ַהִּכ ֵּסא אֹו ָה ָא ָבק ְו ֶה ָע ָפר ַל ֲח ֵברֹוַ ,עד
הנזק בא ישירות ממנוְ .נעֶֹרת ַהִּפְׁש ָּתן
– סיבי הפשתן הדקים המתפזרים בעת ֶׁשֹּלא ַי ִּזיקֹו.
הניפוץ (פה"מ שבת ד,א) .מֹוץ – הוא
ה"תבן" (הנזכר לעיל י,ב) ,הכולל קש וכן אֲ 2א ִפּלּו ָה ְי ָתה ָהרּו ַח ִהיא ֶׁשְּמ ַס ַּי ַעת אֹותֹו ְּב ֵעת ֶׁשעֹוֶׂשה
קליפות גרעיני החיטה העפות בשעת
הזרייה לרוחֶׁ .ש ִה ִּזיק ְּב ִחָּציו – ראה ְמ ַלא ְכּתֹוּ ,ומֹו ֶל ֶכת ֶה ָע ָפר אֹו ְנ ֹעֶרת ַהִּפְׁש ָּתן ְו ַהּמֹוץ ְו ַכּיֹו ֵצא
ָּב ֶהן ּו ַמִּגי ַע ָּתן ַל ֲח ֵברֹו – ֲהֵרי ֶזה ַח ָּיב ְל ַהְר ִחיקְּ ,כ ֵדי ֶׁשֹּלא
לעיל י,ה.2 ַיִּגיעֹו ְוֹלא ַי ִּזיקֹו ַו ֲא ִפּלּו ַעל ְי ֵדי ָהרּו ַח ַהְּמצּו ָיהֶׁ ,שָּכל ֵאּלּו ְּכ ִמי
ב ְו ֵאין ֶנ ֶזק ֶזה ָּבא ִמּכֹ ַח ַהַּמ ִּזיק ַע ְצמֹו ֶׁש ִה ִּזיק ְּב ִחָּציו ֵהן.
– אך אם היה הנזק בא גם מכוחו – ב ַאף ַעל ִּפי ֶׁשהּוא ַח ָּיב ְל ַהְר ִחיק ָּכל ָּכְך – ִאם הֹו ִלי ָכה ָהרּו ַח
חייב ,כעולה מדברי הרמב"ם במקום
אחר" :ליבה [הפיח רוח באש] וליבתו ַהְּמצּו ָיה ֶאת ַהּמֹוץ ְו ֶאת ֶה ָע ָפר ְו ִה ִּזי ָקה ָּב ֶהןֲ ,הֵרי ֶזה ָּפטּור
הרוח – חייב ,שהרי הוא גרם ,וכל ִמְּלַׁשֵּלםֶׁ ,ש ָהרּו ַח ִהיא ִס ְּי ָעה אֹותֹוְ ,ו ֵאין ֶנ ֶזק ֶזה ָּבא ִמּ ֹכ ַח
הגורם להזיק משלם נזק שלם מן היפה
שבנכסיו כשאר כל המזיקין" (נזקי ממון ַהַּמ ִּזיק ַע ְצמֹו.
יד,ז; כס"מ שם).
