Page 435 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 435
נייןק רפס שכנים הלכות פרק יב 413
הָ 3היּו ְּב ֵני ַהֶּמ ֶצר ַרִּבים – שכמה שדות הָ 3היּו ְּב ֵני ַהֶּמ ֶצר ַרִּבים – ֻּכָּלן זֹו ִכין ְּבזֹו ַהׂ ָּש ֶדה ַהִּנ ְמֶּכֶרת,
מקיפות את השדה שנמכרה ,ובעליהן ְו ִהיא ֵּבי ֵני ֶהן ְל ִפי ִמ ְנ ָי ָנןְ ,ונֹו ְת ִנין ֻּכָּלן ַה ָּד ִמים ַלּלֹו ֵק ַח; ְוהּוא
של כל השדות המקיפות מעוניינים ֶׁשָּבאּו ֻּכָּלן ַּפ ַעם ַא ַחתֲ .א ָבל ִאם ָק ַדם ֶא ָחד ֵמ ֶהן ְו ִסֵּלק ַהּלֹו ֵק ַח
לקנות את השדה הזאתְ .ו ִהיא ֵּבי ֵני ֶהן –
מתחלקת בין כולםַּ .פ ַעם ַא ַחת – באותו – ָז ָכה ָּבּה ְל ַבּדֹו ,הֹו ִאיל ְוהּוא ֶּבן ַהֶּמ ֶצר.
זמן .ראה איור: הְ 4ו ֵכן ִאם ָּבאּו ִמ ְק ָצ ָתןּ ,ו ִמ ְק ָצ ָתן ִּב ְמ ִדי ָנה ַא ֶחֶרת – ְמ ַסְּל ִקין
בן מצר א אֹותֹו ֵאּלּו ָהעֹו ְמ ִדין ָּכאן ִּב ְל ַבדְ ,ו ִהיא ָל ֶהןְ .ו ֵכן ַהּמֹו ֵכר ְל ֶא ָחד
בן מצר ד ִמְּב ֵני ַהֶּמ ֶצר אֹו ְל ֶא ָחד ִמן ַהׁ ֻּש ָּת ִפין ֶׁשּלֹו ְּב ַמׂ ָּשא ּו ַמ ָּתןַ ,אף ַעל
בן מצר ב
ִּפי ֶׁש ֵאינֹו ֻׁש ָּתפֹו ַּב ַּקְר ַקע – ָז ָכה ָּבּהְ ,ו ֵאין ְׁש ָאר ַהׁ ֻּש ָּת ִפין אֹו
בן מצר ג ְׁש ָאר ְּב ֵני ַהֶּמ ֶצר נֹו ְט ִלין ִעּמֹו.
דוגמה לחלוקה אפשרית של שדה בין קונה הבטוח מדין בן המצר
ארבעת שכניה (בבלי ב"מ קח,ב).
ו ַהּמֹו ֵכר ָּכל ְנ ָכ ָסיו ְל ֶא ָחד – ֵאין ַּב ַעל ַהֶּמ ֶצר ֶׁשְּלָׂש ֶדה ַא ַחת
הְ 4מ ִדי ָנה – עירּ .ו ִמ ְק ָצ ָתן ִּב ְמ ִדי ָנה
ֵמ ֶהן ְמ ַסֵּלק ֶאת ַהּלֹו ֵק ַח ֵמאֹו ָתּה ַהׂ ָּש ֶדהֶׁ ,ש ֲהֵרי ִהיא ַו ֲא ֵחרֹות
ַא ֶח ֶרת – שכשחוזרים לעיר אינם ָק ָנה ְּכ ֶא ָחדְ .ו ֵכן ַהּמֹו ֵכר ַלְּב ָע ִלים ָהִראׁשֹו ִנים ,אֹו ַהּלֹו ֵק ַח ִמן
יכולים לטעון על מה שאירע בהיעדרם
(להלן יד,ג)ָ .ז ָכה ָּבּה – שותף קודם לבן ַהּגֹוי – ֵאין ּבֹו ִּדין ֶּבן ַהֶּמ ֶצר.
המצר.
ו ֶׁש ֲהֵרי ִהיא ַו ֲא ֵחרֹות ָק ָנה ְּכ ֶא ָחד – המוכר שדהו לגוי
מפני שהשדה הזאת היא חלק ממכירה ז ַהּמֹו ֵכר ַלּגֹוי – ְמַׁשְּמ ִתין אֹותֹו ַעד ֶׁש ְּי ַקֵּבל ָע ָליו ָּכל אֹ ֶנס
גדולה ,ויש חשש שביטול מכירת
השדה הזאת יביא לביטול כל המכירה ֶׁש ָּיבֹוא ִמן ַהּגֹויַ ,עד ֶׁש ִּי ְנ ֹהג ַהּגֹוי ִעם ֶּבן ַהֶּמ ֶצר ַה ֶּזה ֶׁשּלֹו ְּב ִדי ֵני
(הגהמ"י)ַ .הּמֹו ֵכר ַלְּב ָע ִלים ָהִראׁשֹו ִנים – ִיְׂשָר ֵאל ַּבּכֹלְ .ו ִאם ֲא ָנסֹו ְּב ָד ָבר ֶׁשֹּלא ְּכ ִדין ִיְׂשָר ֵאל – ְמַׁשֵּלם
לבעלים הקודמים של השדה .שהחזרת
השדה לבעליה נכללת בכלל 'ועשית ַהּמֹו ֵכר.
הישר והטוב' (מלווה ולווה כב,טז)ַ .הּלֹו ֵק ַח
ִמן ַהּגֹוי – שהועיל לבן המצר 'ועשית שכירות ,משכון ומכירות דחופות
הישר והטוב' ,שסילק את הגוי מגבול
שדהו ,ואין ראוי שיבא בן המצר ויתבע ח ַהׂ ְּש ִכירּות – ֵאין ָּבּה ִמּׁשּום ִּדין ֶּבן ַהֶּמ ֶצר .טַ 1הְּמ ַמְׁשֵּכן
את השדה לעצמו ,במקום להודות לו
ָמקֹוםְ ,ו ַא ַחר ָּכְך ְמ ָכרֹו ָל ֶזה ֶׁשהּוא ְמ ֻמְׁשָּכן ְּב ָידֹו – ֵאין ּבֹו
על שעשה לו טובה (בבלי ב"מ קח,ב). ִמּׁשּום ִּדין ֶּבן ַהֶּמ ֶצר.
ז ְמַׁשְּמ ִתין – השמתא היא נידוי ,בידוד חברתי (תלמוד תורה ז,ד)ַ .עד ֶׁש ְּי ַקֵּבל ָע ָליו – לשלם את כל הנזקים שיגרום
הגוי לבן המצר הסמוך לוְּ .ב ִדי ֵני ִיְׂשָר ֵאל – שאם הזיק – משלםְ .ו ִאם ֲא ָנסֹו ְּב ָד ָבר וכו' – שאם הגוי מזיק בלא לשלם
לבן המצר.
ח ַהׂ ְּש ִכירּות – אם השכיר את שדהו ,אין בן המצר יכול לסלק את השוכר ולשכור במקומו (שו"ת רל"ה) .שכירות
כחוזה תקופתי אינה כמכירה חד פעמית ,שהרי יש בה חשיבות לזהות השוכרים ,לנאמנות התשלום החודשי,
למספר הדיירים וכדומה (כס"מ ,הגר"א) .לכן ,אם בן המצר אינו בעל השדה אלא שוכר – אינו יכול לסלק את הלוקח
(להלן יב) .טְ 1מ ַמְׁשֵּכן – לווה תמורת שימוש בנכס ומחזיר את ההלוואה ,כולה או מקצתה ,על ידי ניכוי דמי
שכירות מוסכמים בנכס ,בדומה לשכירות (פה"מ שביעית י,ו; מלווה ולווה ו,ז)ֵ .אין ּבֹו ִמּׁשּום ִּדין ֶּבן ַהֶּמ ֶצר – שהקונה
כבר יש לו זיקה לקרקע ,ו"בעל חוב יש לו מקצת קניין בגופו שלמשכון" (אישות ה,כג) ,ולכן הוא קודם לשאר בני
המצר (רש"י ב"מ ק"ח,ב).
