Page 434 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 434
נייןק רפס שכנים הלכות פרק יב 412
אָ 3א ַמר ' ְּתנּו ִלי ֲח ִצי ִמ ָּד ָתּה ִמן ַהַּצד ָהַרע ְּבֹלא ׁשּו ָמאּ ,ו ְטלּו אִ 3מן ַהַּצד ָהַרע ְּבֹלא ׁשּו ָמא –
ַא ֶּתם ֶאת ַה ֵח ִצי ַהּטֹובְּ ,כ ֵדי ֶׁש ִּי ְה ֶיה ֶח ְל ִקי ָסמּוְך ַלׂ ָּש ֶדה ֶׁשִּלי' שמסכים לקבל את החצי הגרוע של
– הֹורּו ִמ ְק ָצת ַהְּגאֹו ִנים ֶׁשּׁשֹו ְמ ִעין לֹו; ְו ָל ֶזה ַּד ְע ִּתי נֹו ָטהּ ,ובֹו השדה בלא פיצוי על האיכות ,כיוון
שהוא סמוך לשדהוֶׁ .שּׁשֹו ְמ ִעין לֹו –
ָראּוי ָלדּון. "שעיכובן בדבר זה מידת סדום היא"
ב ַהְּבכֹור ֶׁש ָח ַלק – נֹו ֵטל ְׁש ֵני ֲח ָל ִקים ֶׁשּלֹו ְּכ ֶא ָחדֲ .א ָבל (לעיל א.)1
ַה ָּי ָבם ֶׁש ָח ַלק ִעם ֶא ָחיו ְּב ִנ ְכ ֵסי ָה ָאב – נֹו ֵטל ֶח ְלקֹו ְו ֵח ֶלק ָא ִחיו ב נֹו ֵטל ְׁש ֵני ֲח ָל ִקים – כדין ירושת
ְּבגֹוָרלִ :אם ָעלּו ְּב ָמקֹום ֶא ָחד – ָעלּו; ְו ִאם ָעלּו ִּבְׁש ֵני ְמקֹומֹות
בכור הנוטל חלק כפול (נחלות ב,א)ְּ .כ ֶא ָחד
– ָעלּו. – סמוכים זה לזה (נחלות ג,ח)ַ .ה ָּי ָבם –
האח שנשא את אשת אחיו שמת ללא
ג ֶאֶרץ ְמֻרַּב ַעת ֶׁש ָה ָיה ַהָּנ ָהר ַמִּקיף ָלּה ִמ ְזָרח ְו ָצפֹוןְ ,ו ַה ֶּדֶרְך ילדים (ראה ייבום וחליצה א,א)ֶׁ .ש ָח ַלק ִעם
ֶא ָחיו ְּב ִנ ְכ ֵסי ָה ָאב – שהיבם יורש את
ָּדרֹום ּו ַמ ֲעָרב – חֹו ְל ִקין אֹו ָתּה ַּב ֲא ַל ְכסֹוןְּ ,כ ֵדי ֶׁש ַּיִּגי ַע ָל ֶזה
ָנ ָהר ְו ֶדֶרְךְ ,ו ָל ֶזה ָנ ָהר ְו ֶדֶרְךְ .ו ִאם ָא ַמר ' ְּתנּו ִלי ַה ֵח ִצי ֶׁשִּמַּצד חלקו ואת חלק אחיו שמת (נחלות ג,ז).
ֶזהֶׁ ,שהּוא ְּב ַצד ָׂש ִדי' – ׁשֹו ְמ ִעין לֹוְּ .כ ָללֹו ֶׁשַּל ָּד ָברָּ :כל ָּד ָבר
ֶׁשהּוא טֹוב ָל ֶזהְ ,ו ֵאין ַעל ֲח ֵברֹו ֶה ְפ ֵסד ְּכ ָלל – ּכֹו ִפין ֶאת ֲח ֵברֹו ג ָל ֶזה – לאחד הצדדים .ראה איור:
ַל ֲעׂשֹותֹו. מזרח -נהר
ד ֶא ָחד ִמן ָה ַא ִחין אֹו ִמן ַהׁ ֻּש ָּת ִפין ֶׁשָּמ ַכר ֶח ְלקֹו ְל ַא ֵחר – צפון -נהר
דרום -דרך
ְמ ַסְּל ִקין ֶאת ַהּלֹו ֵק ַחְ ,ונֹו ְת ִנין לֹו ְׁש ָאר ָה ַא ִחין אֹו ַהׁ ֻּש ָּת ִפין
ָּד ִמים ֶׁשָּנ ַתן ְוהֹו ֵלְךְּ ,כ ֵדי ֶׁשֹּלא ִיָּכ ֵנס ָזר ֵּבי ֵני ֶהם. מערב -דרך
דין בן המצר החלוקה מקּווקוות (ע"פ מ"מ).
הְ 1וֹלא עֹודֶ ,אָּלא ָּכל ַהּמֹו ֵכר ַקְר ַקע ֶׁשּלֹו ְל ַא ֵחר – ֵיׁש ַל ֲח ֵברֹו ד ְל ַא ֵחר – שאינו מן האחים או
השותפיםְ .מ ַסְּל ִקין ֶאת ַהּלֹו ֵק ַח – אם
האחים ירצו יכולים לסלק את הקונה
על ידי שיתנו לו את הכסף ששילםְּ .כ ֵדי ֶׁשהּוא ְּב ַצד ַהֶּמ ֶצר ֶׁשּלֹו ִל ֵּתן ַה ָּד ִמים ַלּלֹו ֵק ַח ּו ְל ַסֵּלק אֹותֹוְ ,ו ֶזה
ֶׁשֹּלא ִיָּכ ֵנס ָזר ֵּבי ֵני ֶהם – ויהיה שותף
ַהּלֹו ֵק ַח ָהָרחֹוק ְּכ ִאּלּו הּוא ָׁש ִלי ַח ֶׁשְּל ֶבן ַהֶּמ ֶצרֵּ .בין ֶׁשָּמ ַכר עמהם בחצר או בשדה שלהם.
הּוא ֵּבין ֶׁשָּמ ַכר ְׁשלּוחֹוֵּ ,בין ֶׁשָּמ ְכרּו ֵּבית ִּדין ֵּבין ֶׁשָּמ ַכר
הְּ 1ב ַצד ַהֶּמ ֶצר ֶׁשּלֹו – שיש לו שדה
ְׁשלּו ָחן – ֵיׁש ּבֹו ִּדין ֶּבן ַהֶּמ ֶצר.
בשכנות לשדה הנמכרתְּ .כ ִאּלּו הּוא
הֲ 2א ִפּלּו ָה ָיה ַהּלֹו ֵק ַח ַּת ְל ִמיד ֲח ָכ ִמים ְוָׁש ֵכן ְו ָקרֹוב ַלּמֹו ֵכר, ָׁש ִלי ַח – שכביכול קנה את השדה
בעבור בן המצר (להיבטים נוספים ,ראה להלן
ּו ֶבן ַהֶּמ ֶצר ַעם ָה ָאֶרץ ָרחֹוק – ֶּבן ַהֶּמ ֶצר קֹו ֵדםּ ,ו ְמ ַסֵּלק ֶאת יג,ב; יג,ז)ְׁ .שלּוחֹו – של המוכרֶׁ .שָּמ ְכרּו
ַהּלֹו ֵק ַחְ .ו ָד ָבר ֶזה ִמּׁשּום ֶׁשֶּנ ֱא ַמרְ" :ו ָעִׂשי ָת ַה ָּיָׁשר ְו ַהּטֹוב" ֵּבית ִּדין – לגביית חובו של בעל הקרקע.
הַּ 2ת ְל ִמיד ֲח ָכ ִמים – כן הוא בכל מקום (דברים ו,יח); ָא ְמרּו ֲח ָכ ִמים :הֹו ִאיל ְו ַהֶּמ ֶכר ֶא ָחד הּוא ,טֹוב ְו ָיָׁשר
בחיבורי הרמב"ם ,ומצוי בכתבי יד של
הּוא ֶׁש ִּי ְק ֶנה ָמקֹום ֶזה ֶּבן ַהֶּמ ֶצר ָי ֵתר ִמן ָהָרחֹוק. ספרות חז"ל ,והדגש בו הוא על החכמים
שלמד מהם ועל מסורת התורה' .תלמיד חכם' שבדפוסים הוא תוצאה של הבנה משובשת של הצירוף המקורי ,המדגישה
דווקא את חכמת התלמידָׁ .ש ֵכן – תושב אותה עיר (להלן יד,ה)ָ .קרֹוב – קרוב משפחה (והשווה להלן יד,ה .שם יש להם קדימות בקניית
קרקע לפני כל אדם)ַ .עם ָה ָא ֶרץ – ש"יש בו דרך ארץ ואין בו תורה" (הקדמה לפה"מ; אבות ה,ו)ֶׁ .שֶּנ ֱא ַמרְ " :ו ָעִׂשי ָת ַה ָּיָׁשר ְו ַהּטֹוב,
ְּב ֵעי ֵני ה'ְ ,ל ַמ ַען ִיי ַטב ָלְך ּו ָבא ָת ְו ָי ַרְׁש ָּת ֶאת ָה ָאֶרץ ַהּ ֹט ָבה ֲאֶׁשר ִנְׁשַּבע ה' ַל ֲאבֹ ֶתיָך" .אמנם ,הטבה זו לבן המצר צריכה להתאזן
כדי שלא ייפגעו לא המוכר ולא הקונהְ .ו ַהֶּמ ֶכר ֶא ָחד הּוא – נמכר באותו מחיר לבן המצר ולאחר .ולכן דין בן המצר חל רק
כשהואמוכןלשלםאתהמחירשקונהאחרמשלם(להלןיד,א)ֶׁ.ש ִּי ְק ֶנה ָמקֹום ֶזהֶּבן ַהֶּמ ֶצר–כדישיהיושדותיוסמוכותזולזו
(המאירי ב"מ קח,א).
