Page 429 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 429
נייןק רפס שכנים הלכות פרק י 407
א ִמְּפ ֵני נֹואי ָה ִעיר – שיהא מראה ּ ֶפ ֶרק ֲע ִׂשי ִרי
סביבות העיר מרווח (המאירי שם). י
ּו ַבׁ ִּש ְק ָמה – עץ בן סוגה של התאנה הרחקת נזקים מהעיר; נזק ישיר ועקיף
) ,(Ficus sycomorusע ֵנף מאוד (פה"מ הרחקת נזקי מראה ,קש וריח מן העיר
דמאי א,א; ק' שם) .וגם החרוב ענף מאוד
(רש"י ב"ב כד,ב)ְ .ו ִאם ָה ִאי ָלן ָק ַדם – לעיר, א ַמְר ִחי ִקין ֶאת ָה ִאי ָלן ִמן ָה ִעיר ֶעְׂשִרים ְו ָח ֵמׁש ַאָּמה,
שניטע קודם שנבנו הבתים ,קוצצים את
ּו ֶב ָחרּוב ּו ַבׁ ִּש ְק ָמה ֲח ִמׁ ִּשים ַאָּמהִ ,מְּפ ֵני נֹואי ָה ִעירְ .ו ָכל ִאי ָלן
האילן ,אך נֹו ְת ִנין לֹו ְּב ֵני ָה ִעיר ֶאת ָּד ָמיו
– מפני שבעל האילן לא פשע בנטיעתו ַהִּנ ְמ ָצא ָקרֹוב ָל ִעיר ְּב ָפחּות ִמ ֶּזה – קֹו ְצ ִצין אֹותֹוְ .ו ִאם ָה ִאי ָלן
(המאירי ב"ב כד,ב)ְ .ו ִאם ָה ָיה ַה ָּד ָבר ָס ֵפק ָק ַדם – נֹו ְת ִנין לֹו ְּב ֵני ָה ִעיר ֶאת ָּד ָמיוְ .ו ִאם ָה ָיה ַה ָּד ָבר ָס ֵפק,
וכו' – קוצצים ואין משלמים לו ,מפני ְוֹלא נֹו ַדע ֵאי ֶזה ֵמ ֶהן ָק ַדם – ֵאין לֹו ְל ַב ַעל ָה ִאי ָלן ָּד ִמיםֶ ,אָּלא
שהמוציא מחברו עליו הראיה. נֹו ֵטל ֵע ָציו ְוהֹו ֵלְך.
ב ּ ֹגֶרן – מקום דישת התבואהְ .קבּו ָעה ב ַמְר ִחי ִקין ּ ֹגֶרן ְקבּו ָעה ִמן ָה ִעיר ֲח ִמׁ ִּשים ַאָּמהְּ ,כ ֵדי ֶׁשֹּלא
– שיש בה הרבה תבואה ,עד שנאלץ
יֹו ִליְך ָהרּו ַח ַה ֶּת ֶבן ְּב ֵעת ֶׁשּזֹו ֶרהְ ,ו ַי ִּזיק ִל ְב ֵני ָה ִעירְ .ו ֵכן ֹלא להשתמש בכלי להגבהת התבואה (בבלי
שם) ֶּת ֶבן – קש ,פסולת התבואהְּ .ב ֵעת
ֶׁשּזֹוֶרה – כשמפזר את התבואה ברוח, ַי ֲעֶׂשה ָא ָדם ּ ֹגֶרן ְקבּו ָעה ְּבתֹוְך ֶׁשּלֹו ֶאָּלא ִאם ֵּכן ָה ָיה לֹו
הגרגרים הכבדים נופלים והקליפות ֲח ִמׁ ִּשים ַאָּמה ְל ָכל רּו ַחְּ ,כ ֵדי ֶׁשֹּלא ַי ִּזיק ַה ֶּת ֶבן ִל ְנ ִטי ַעת ֲח ֵברֹו
הקלות עפות באוויר ,ובכך מפריד את אֹו ְל ִנירֹו.
הקליפות מהתבואהְ .ו ַי ִּזיק ִל ְב ֵני ָה ִעיר ג ַמְר ִחי ִקין ֶאת ַהְּנ ֵבלֹות ְו ֶאת ַהְּק ָברֹות ְו ֶאת ַהֻּבְר ְס ִקי ִמן ָה ִעיר
– על ידי המוץ הפורח בעיר (פה"מ ב"ב ֲח ִמׁ ִּשים ַאָּמה .ד ְו ֵאין עֹוִׂשין ֻּבְר ְס ִקי ֶאָּלא ְל ִמ ְזַרח ָה ִעיר,
ב,ח)ִ .נירֹו – שדהו החרושה (פה"מ פאה
ב,א) ,מפני שהקש מחליש את האדמה ִמְּפ ֵני ֶׁשרּו ַח ִמ ְזָר ִחית ַחָּמהּ ,ו ְמ ַמ ֶע ֶטת ֶה ֵּזק ֵרי ַח ִעּבּוד ָהעֹורֹות.
(ראה להלן יא,א-ב).
ג ַהְּנ ֵבלֹות – המקום שמשליכים לשם נזק מיידי ונזק עתידי
פגרי בעלי חייםֻּ .בְר ְס ִקי – מקום עיבוד הִ 1מי ֶׁשָּבא ַל ֲעׂשֹות ִמְׁשָרה ֶׁשְּל ִפְׁש ָּתן ְּב ַצד ָי ָרק ֶׁשַּל ֲח ֵברֹו,
עורות (פה"מ ב"ב ב,ט) ,והטעם בכולם
ֶׁש ֲהֵרי ֵמי ַהִּמְׁשָרה ִנ ְב ָל ִעין ָּב ָאֶרץ ְוהֹו ְל ִכין ּו ַמ ְפ ִסי ִדין ַה ָּי ָרק,
משום הסירחון. אֹו ֶׁשָּנ ַטע ְּכֵרִׁשין ָקרֹוב ִמן ַהְּב ָצ ִלים ֶׁשַּל ֲח ֵברֹוֶׁ ,ש ֵהן ְמ ִפי ִגין
ַט ְע ָמן ,אֹו ֶׁשָּנ ַטע ַחְר ָּדל ְּב ַצד ַּכֶּו ֶרת ְּדבֹוִריםֶׁ ,ש ֲהֵרי ַה ְּדבֹוִרים
הִ 1מְׁשָרה ֶׁשְּל ִפְׁש ָּתן – בריכת מים
ששורים בה את הפשתן כדי לאפשר
אֹו ְכ ִלין ֶה ָע ִלין ּו ַמ ְפ ִסי ִדין ַה ְּד ַבׁש – ְּב ָכל ֵאּלּו ְו ַכּיֹו ֵצא ָּב ֶהן את ניפוץ הסיבים לאחר מכן .ריחם
של מים אלה רע ,מפני החיידקים
שבהם ) ,(Clostridiumוכשהם נספגים ֵאינֹו ָצִריְך ְל ַהְר ִחיק ִּב ְכ ֵדי ֶׁשֹּלא ַי ִּזיקְ ,ו ַעל ַהִּנ ָּזק ְל ַהְר ִחיק ֶאת
בקרקע הם מזיקים לגידולים הסמוכים. ַע ְצמֹו ִאם ִיְר ֶצהַ ,עד ֶׁשֹּלא ַיִּגי ַע לֹו ַהֶּנ ֶזקֶׁ ,ש ֶּזה ְּבתֹוְך ֶׁשּלֹו הּוא
ְּכֵרִׁשין – צמח הדומה לבצל הקרוי היום עֹוֶׂשהְ ,ו ַהֶּנ ֶזק ָּבא ַל ֲח ֵברֹו ֵמ ֵא ָליו.
"כרישה" ,שום ַּכ ְר ִּתי ),(Allium porrum הַּ 2בֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים ֶׁש ֵאינֹו ַמְר ִחיק? ְּבֶׁש ָה ָיה ַהֶּנ ֶזק ָּבא
והוא החציר המקראי (תרגום אונקלוס במדבר
ֵמ ֵא ָליו ַא ַחר ֶׁש ִּיָּפ ְסקּו ַמ ֲעָׂשיו ֶׁשַּלַּמ ִּזיקֲ .א ָבל ִאם ָהיּו ַמ ֲעָׂשיו יא,ה)ְ .מ ִפי ִגין ַט ְע ָמן – מחלישים את
טעמם החריף של הבצלים (פה"מ ב"ב
ב,י)ַ .ח ְר ָּדל – כינוי לחרדל לבן ) (Sinapis albaובמיוחד לצמח הקרוי כרוב שחור ) ,(Brassica nigraשמזרעיו הכהים
והקטנים מפיקים ממרח חריף המשמש כתבליןּ .ו ַמ ְפ ִסי ִדין ַה ְּד ַבׁש – שאינו נעשה מתוק אלא חריף (שם)ֵ .אינֹו ָצִריְך
ְל ַהְר ִחיק ִּב ְכ ֵדי ֶׁשֹּלא ַי ִּזיק – אך מכל מקום ,צריך להרחיק שיעור מזערי ,כאמור בסוף ההלכה.
הַ 2א ַחר ֶׁש ִּיָּפ ְסקּו ַמ ֲעָׂשיו ֶׁשַּלַּמ ִּזיק – שהנזק נגרם רק זמן מה לאחר סיום פעולתו של השכן.
