Page 415 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד

‫נייןק רפס‪  ‬שכנים הלכות‪  ‬פרק ה ‪ 393‬‬ ‫ ‬

‫ֶׁש ַהׁ ֻּש ָּת ִפין ַמ ְקִּפי ִדין ַעל ַהְּמ ִחָּצה – מפני‬ ‫ֶׁש ַהׁ ֻּש ָּת ִפין‪ַ ‬מ ְקִּפי ִדין‪ַ ‬על ַהְּמ ִחָּצה‪ְ ,‬והֹו ִאיל ְו ִהִּניחֹו‪ָ ,‬מ ַחל‪.‬‬

‫שהיא מבטאת שהיית קבע של הבהמה‬ ‫ה‪ַּ 2‬בֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ַּב ֲח ַצר ַהׁ ֻּש ָּת ִפין‪ֲ .‬א ָבל ַּב ֲח ַצר ֲח ֵברֹו‬
‫בחצר‪ .‬הֹו ִאיל ְו ִהִּניחֹו ָמ ַחל – כיון שלא‬
‫– ֲא ִפּלּו ֶה ֱע ִמיד ְּב ֶה ְמּתֹו ְו ָעָׂשה ָלּה ְמ ִחָּצה‪ֹ ,‬לא ֶה ֱח ִזיק‪ֶׁ ,‬ש ַה ָּד ָבר מיחה מחל‪ ,‬מפני ששתיקתו מתפרשת‬
‫כמחילה משעה שראה ולא מיחה (כדעת‬
‫הגאונים‪ ,‬וכמו שכתב מ"מ להלן יא‪,‬ד)‪ .‬וכל זאת‬ ‫ָידּו ַע ֶׁש ֵאין זֹו ֶאָּלא ֶּדֶרְך ְׁש ֵא ָלה‪ְ .‬והּוא ַה ִּדין ְל ָכל ַמ ֲע ִמיד ַּתּנּור‬
‫בחזקת השימוש בקרקע‪ .‬אך בחזקת‬ ‫ְו ִכיַר ִים ּו ְמ ַג ֵּדל ַּתְר ְנ ֹג ִלין ְו ַכּיֹו ֵצא ָּב ֶהן; ֶׁש ִאם ּתֹא ַמר ֶה ֱח ִזיק –‬
‫הבעלות על הקרקע‪ ,‬כל שאין עם חזקתו‬
‫ֵאין ְלָך ָא ָדם ֶׁשַּמְׁש ִאיל ָמקֹום ַל ֲח ֵברֹו‪.‬‬
‫טענה‪ ,‬כגון שאינו טוען שמכר אותה לו‬
‫או נתן אותה לו או שירש אותה – אינה‬ ‫היזק ראייה‬
‫חזקה‪ ,‬אף אם ישב עליה יותר משלוש‬
‫ו ֶא ָחד ִמן ַהׁ ֻּש ָּת ִפין ֶׁשִּב ֵּקׁש ִל ְפּ ֹת ַח לֹו ַחּלֹון ְּבתֹוְך ֵּביתֹו ַל ֲח ַצר‬

‫ֲח ֵברֹו – ֲח ֵברֹו ְמ ַעֵּכב ָע ָליו‪ִ ,‬מְּפ ֵני ֶׁשִּמ ְס ַּתֵּכל ּבֹו ִמֶּמּנּו‪ְ .‬ו ִאם שנים (טוען ונטען יד‪,‬יב)‪.‬‬
‫ָּפ ַתח – ִי ְסּ ֹתם‪ְ .‬ו ֵכן ֹלא ִי ְפ ְּתחּו ַהׁ ֻּש ָּת ִפין ַּב ֲח ֵצ ָרן ֶּפ ַתח ַּב ִית ה‪ְׁ 2‬ש ֵא ָלה – השאלה זמנית‪ֵ .‬אין ְלָך‬
‫ָא ָדם ֶׁשַּמְׁש ִאיל ָמקֹום ַל ֲח ֵברֹו – איש‬
‫לא ירצה להשאיל מקום לחברו‪ ,‬מפני‬ ‫ְּכ ֶנ ֶגד ֶּפ ַתח ַּב ִית אֹו ַחּלֹון ְּכ ֶנ ֶגד ַחּלֹון‪ֲ .‬א ָבל ּפֹו ֵת ַח ָא ָדם ִלְרׁשּות‬
‫שיחשוש שיטען חברו שמחל לו על‬ ‫ָהַרִּבים ֶּפ ַתח ְּכ ֶנ ֶגד ֶּפ ַתח ְו ַחּלֹון ְּכ ֶנ ֶגד ַחּלֹון‪ִ ,‬מְּפ ֵני ֶׁשהּוא אֹו ֵמר‬

‫השימוש בו לעולם‪.‬‬ ‫לֹו ' ֲהֵרי ִני ְּכ ֶא ָחד ִמְּב ֵני ְרׁשּות ָהַרִּבים ֶׁשרֹו ִאין אֹו ְתָך'‪.‬‬

‫ו ִמְּפ ֵני ֶׁשִּמ ְס ַּתֵּכל ּבֹו ִמֶּמּנּו – שמזיקו‬ ‫ז ַאף ַעל ִּפי ֵכן ֹלא ִי ְפ ַּתח ָא ָדם ֲחנּות ְּכ ֶנ ֶגד ֶּפ ַתח ֲח ַצר ֲח ֵברֹו‪,‬‬

‫היזק ראייה ופוגע בפרטיותו‪ ,‬אף אם‬ ‫ֶׁש ֶּזה ֶה ֵּזק ָקבּו ַע ָּת ִמיד‪ֶׁ ,‬ש ֲהֵרי ְּב ֵני ְרׁשּות ָהַרִּבים עֹו ְבִרין ְוָׁש ִבין‪,‬‬
‫יכול להסתכל עליו מתוך החצר‪ ,‬מפני‬

‫שמעתה יכול לראות אותו גם בשעה‬ ‫ְו ֶזה יֹוֵׁשב ַּב ֲחנּותֹו ָּכל ַהּיֹום ּו ַמִּביט ְּב ֶפ ַתח ֲח ֵברֹו‪.‬‬

‫שהוא בביתו (פה"מ ב"ב ג‪,‬ט)‪ְ .‬ו ִאם ָּפ ַתח‬ ‫הוספת דיירים‬
‫ִי ְסּ ֹתם – אך אם מחל או שגילה את דעתו‬
‫שהדבר אינו מפריע לו‪ ,‬כגון שסייע לו‬ ‫ח ֶא ָחד ִמן ַהׁ ֻּש ָּת ִפין ֶּב ָח ֵצר ֶׁשָּל ַקח ַּב ִית ְּב ָח ֵצר ַא ֶחֶרת – ֵאינֹו‬

‫לפתוח את החלון‪ ,‬או אם ברור שידע‬ ‫ָיכֹול ִל ְפּתֹ ַח ִּפ ְתחֹו ַל ֲח ַצר ַהׁ ֻּש ָּת ִפין ֶׁשּלֹו‪ֲ .‬א ִפּלּו ָּב ָנה ֲע ִל ָּיה ַעל‬
‫ומחל – החזיק חברו (להלן ז‪,‬ו)‪.‬‬ ‫ַּגג ֵּביתֹו – ֹלא ַי ֲעֶׂשה ָלּה ֶּפ ַתח ְלתֹוְך ֶה ָח ֵצר‪ְ ,‬ל ִפי ֶׁשַּמְרֶּבה‬
‫ֲע ֵלי ֶהן ֶאת ַה ֶּדֶרְך‪ֶׁ ,‬ש ֲהֵרי ָה ָיה ָל ֶזה ָׁש ֵכן ֶא ָחד ְו ַנ ֲעׂשּו לֹו ְׁש ֵכ ִנים‬
‫ח ָל ַקח – קנה‪ְּ .‬ב ָח ֵצר ַא ֶחֶרת – הסמוכה‬

‫לחצר השכנים‪ֵ .‬אינֹו ָיכֹול ִל ְפּתֹ ַח ִּפ ְתחֹו‬
‫ַה ְרֵּבה‪ֲ .‬א ָבל ּפֹו ֵת ַח הּוא ֶּפ ַתח ָה ֲע ִל ָּיה ְלתֹוְך ֵּביתֹו‪ְ .‬ו ִאם ָר ָצה ַל ֲח ַצר ַהׁ ֻּש ָּת ִפין ֶׁשּלֹו – אינו רשאי‬
‫לפתוח פתח לביתו החדש מתוך חצרו‬
‫ַל ֲחֹלק ַח ְדרֹו ִלְׁש ַנ ִים – חֹו ֵלק‪.‬‬
‫הישנה‪ ,‬אבל יכול לפתוח פתח מן הבית‬
‫החדש אל תוך ביתו הישן שבחצר זו‬ ‫ט ִמָּכאן ַא ָּתה ָל ֵמד‪ֶׁ ,‬ש ֶא ָחד ִמן ַהׁ ֻּש ָּת ִפין ֶׁש ֵה ִביא ֶא ְצלֹו‬

‫(כס"מ‪ ,‬וכמבואר כאן לגבי עלייה)‪ֶּ .‬פ ַתח ְלתֹוְך‬ ‫ְל ֵביתֹו ַא ְנֵׁשי ַּב ִית ַא ֵחר – ֵיׁש ַל ֲח ֵברֹו ְל ַעֵּכב ָע ָליו‪ִ ,‬מְּפ ֵני‬
‫ֶה ָח ֵצר – כניסה פרטית לעלייה שעל‬ ‫ֶׁשַּמְרֶּבה ֲע ֵלי ֶהם ֶאת ַה ֶּדֶרְך‪ְ .‬ו ֵכן ַהּׂשֹו ֵכר ֵּביתֹו ְל ַב ַעל ַּב ִית ַא ֵחר‪,‬‬
‫ביתו‪ְ .‬ל ִפי ֶׁשַּמְרֶּבה ֲע ֵלי ֶהן ֶאת ַה ֶּדֶרְך‬ ‫ְו ֵה ִביא ִעּמֹו ְקרֹו ָביו ּו ְמ ֻי ָּד ָעיו ִלְׁשּ ֹכן ִעּמֹו ְּכ ֶא ָחד ְּב ַב ִית ֶזה –‬
‫– שעתה יש עוד אנשים המסתובבים‬

‫בחצר השותפים‪ ,‬ובעלי החצר אינם‬ ‫ֲהֵרי ַהַּמְׂשִּכיר ְמ ַעֵּכב ָע ָליו‪.‬‬
‫מעוניינים שירבו בחצרם אנשים‬

‫העוברים בה ומפריעים להם‪ֲ .‬א ָבל ּפֹו ֵת ַח הּוא ֶּפ ַתח ָה ֲע ִל ָּיה ְלתֹוְך ֵּביתֹו וכו' – שאין חשש שישכיר את עלייתו לאחרים‬

‫וירבה דיירים‪ ,‬מפני שאין אדם עשוי להשכיר עלייה או חדר בביתו לאחרים‪ ,‬שהרי יצטרכו לעבור דרך ביתו (מ"מ)‪.‬‬

‫ט ַא ְנֵׁשי ַּב ִית ַא ֵחר‪ִ ...‬לְׁשּ ֹכן ִעּמֹו – הדברים אמורים בשהביא דיירים חדשים רק כדי לגור‪ ,‬אך אם הם גרים‬

‫ואוכלים יחד עמו כבני ביתו (וכאילו גדלה משפחתו)‪ ,‬אין השותף יכול לעכב עליו‪ .‬אדרבה‪ ,‬יהי ביתו פתוח לרווחה‪,‬‬

‫ותבוא עליו ברכה (מ"מ)‪ַ .‬הּׂשֹו ֵכר – בעל הבית המשכיר‪ ,‬כשימושו של פועל זה בלשון הרמב"ם‪ַ .‬הַּמְׂשִּכיר ְמ ַעֵּכב‬

‫ָע ָליו – שאין להרבות דיירים יותר ממה שהסכימו עליו‪ .‬וכאן יש עוד טעם‪ :‬כדי שלא יגדל הבלאי של הבית כתוצאה‬

‫מן השימוש המרובה בו (וראה גם הגבלת זכויות השוכר בשכירות ה‪,‬ה)‪.‬‬