Page 419 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 419
נייןק רפס שכנים הלכות פרק ו 397
חָ 1מבֹוי – להסבר ואיור ,ראה לעיל ְו ַכְר ֵמי ֶהםְ .ל ִפי ָכְךִ ,אם ֵאַרע ָל ֶהם ָּד ָבר ְוֹלא ָּבאּו ַהַּמ ִים –
הֹו ִאיל ְוֹלא ֶנ ֱהנּו ַה ְּיתֹו ִמיםַ ,מ ֲח ִזיִרין ָל ֶהם ָּכל ַמה ׁ ֶּשִּנ ְל ַקח
ה,דּ .כֹו ִפיןֶ ...זה ֶאת ֶזה – אף אם הרוב
ֵמ ֶהםְ .ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה.
מסכימים ,יכול אחד מבני המבוי לעכב
אותם (לטעם הדבר ,ראה להלן יא)ֻּ .ב ְר ִסי –
מעבד עורותַּ .ב ֲע ֵלי ֻאָּמ ֻנּיֹות – בעלי הגבלים עסקיים
מקצועָ .טחֹון – טחנת קמחּ .פֹו ֵסק ַח ַּיי
– מונע את פרנסתי .ואינו יכול למנוע חּ 1כֹו ִפין ְּב ֵני ָמבֹוי ֶזה ֶאת ֶזה ֶׁשֹּלא ְלהֹוִׁשיב ֵּבי ֵני ֶהם ֹלא ַח ָּיט
אותו מלהתפרנס ,שהרי לכל מי שדר
ְוֹלא ֻּבְר ִסי ְוֹלא ֶא ָחד ִמַּב ֲע ֵלי ֻאָּמ ֻניֹותָ .ה ָיה ָׁשם ַּבָּמבֹוי ֶא ָחד
ִמְּב ֵני ַהָּמבֹוי ֻאָּמן ְוֹלא ִמחּו ּבֹו ,אֹו ֶׁש ָה ְי ָתה ָׁשם ֶמ ְר ָחץ אֹו באותה העיר יש זכות להתפרנס בה.
ואף מטעם ההפרעה ,אין בני המבוי
יכולים למנוע אותו מלהתפרנסֶׁ .ש ֲהֵרי ֲחנּות אֹו ֵר ַח ִיםּ ,ו ָבא ֲח ֵברֹו ְו ָעָׂשה ֶמְר ָחץ ַא ֶחֶרת ְּב ִצּדֹו אֹו ָטחֹון
ֵיׁש ֵּבי ֵני ֶהם אֹו ָתּה ֻאָּמנּות – כי ממילא ַא ֶחֶרת – ֵאינֹו ָיכֹול ְל ָמ ְנעֹו ְולֹו ַמר לֹו ' ַא ָּתה ּפֹו ֵסק ַח ַּיי'ַ .ו ֲא ִפּלּו
אומנות הראשון כבר גורמת להפרעה ָה ָיה ִמְּב ֵני ָמבֹוי ַא ֵחר – ֵאי ָנן ְיכֹו ִלין ְל ָמ ְנעֹוֶׁ ,ש ֲהֵרי ֵיׁש ֵּבי ֵני ֶהם
במבוי (ראה להלן יא) .ואם הוא תלמיד אֹו ָתּה ֻאָּמנּות.
חכמים – ראוי לפנים משורת הדין שלא
חֲ 2א ָבל ֵּגר ִמְּמ ִדי ָנה ַא ֶחֶרת ֶׁשָּבא ַל ֲעׂשֹות ֲחנּות ְּב ַצד ֲחנּותֹו
ירד לתוך אומנות חברו (דעות ה,יג).
ֶׁשָּל ֶזה אֹו ֶמ ְר ָחץ ְּב ַצד ֶמ ְר ָחץ ֶׁשָּל ֶזה – ֵיׁש ָל ֶהן ְל ָמ ְנעֹוְ .ו ִאם חֵּ 2גר ִמְּמ ִדי ָנה ַא ֶחֶרת – תושב עיר
אחרת .נֹו ֵתן ִעָּמ ֶהן ְמ ַנת ַהֶּמ ֶלְך – משלם
כמותם מסי תושבֵ .אינֹו ָיכֹול ְל ָמ ְנעֹו – ָה ָיה נֹו ֵתן ִעָּמ ֶהן ְמ ַנת ַהֶּמ ֶלְך – ֵאינֹו ָיכֹול ְל ָמ ְנעֹו.
ט רֹו ְכ ִלין ַהַּמ ֲח ִזי ִרין ָּב ֲע ָירֹות – ֵאין ְּב ֵני ָה ֲע ָירֹות ְיכֹו ִלין מפני שגם הוא ,כשאר בני העיר ,יש לו
זכות לעבוד באותו המקום.
ְל ַעְּכ ָבןֶׁ ,ש ַּת ָּק ַנת ֶע ְזָרא ִהיא ֶׁש ִּי ְהיּו ַמ ֲח ִזיִריןְּ ,כ ֵדי ֶׁש ִּי ְהיּו
ט רֹו ְכ ִלין ַהַּמ ֲח ִזיִרין ָּב ֲע ָירֹות – סוחרים ַהְּבָׂש ִמים ְמצּו ִיין ִל ְבנֹות ִיְׂשָר ֵאלֲ .א ָבל ֵאין קֹו ְב ִעין ָמקֹום
ְויֹוְׁש ִבין ּבֹו ֶאָּלא ִמ ַּד ַעת ְּב ֵני ָה ִעירְ .ו ִאם ַּת ְל ִמיד ֲח ָכ ִמים הּוא –
נודדים המסובבים (המחזירין) בין
העיירות ומוכרים בשמים (פה"מ שבת קֹו ֵב ַע ְּב ָכל ָמקֹום ֶׁש ִּיְר ֶצה.
ט,ז)ַּ .ת ָּק ַנת ֶע ְז ָרא – שתיקן עזרא הסופר
בזמן שיבת ציון מן הגלות הראשונה י ַהּסֹו ֲחִרים ֶׁשְּמ ִבי ִאין ְסחֹוָר ָתן ִל ְמּ ֹכר ְּבתֹוְך ָה ֲע ָירֹות – ְּב ֵני
עשר תקנות ,וזו אחת מהןֵ .אין קֹו ְב ִעין
ָה ִעיר ְמ ַעְּכ ִבין ֲע ֵלי ֶהןְ .ו ִאם ָמ ְכרּו ְּביֹום ַהּׁשּוק ִּב ְל ַבד – ֵאין ָמקֹום – חנותְ .ו ִאם ַּת ְל ִמיד ֲח ָכ ִמים
הּוא – המתפרנס ממכירת בשמים.
קֹו ֵב ַע ְּב ָכל ָמקֹום ֶׁש ִּיְר ֶצה – שלא יצטרך מֹו ְנ ִעין אֹו ָתן; ְוהּוא ֶׁש ִּי ְמְּכרּו ַּבּׁשּוקֲ .א ָבל ֹלא ְי ַח ְּזרּו ַעל
לעבור ממקום למקום ,כדי שלא יתבטל ַהְּפ ָת ִחיםֲ ,א ִפּלּו ְּביֹום ַהּׁשּוקְ .ו ִאם ֵיׁש ָל ֶהן ִמ ְלָוה ָּב ִעיר –
מֹו ְכִרין ְּכ ֵדי ַּפְר ָנ ָס ָתם ֲא ִפּלּו ְּבֹלא יֹום ַהּׁשּוקַ ,עד ֶׁש ִּיָּפְרעּו ֶאת
מלימודו (בבלי ב"ב כב,א).
י ְמ ַעְּכ ִבין ֲע ֵלי ֶהן – כדי להעדיף חֹו ָבן ְו ֵי ְלכּו ָל ֶהן.
תוצרת מקומית .ואם סחורתם של יא ֶא ָחד ִמְּב ֵני ָמבֹוי ֶׁש ֵאינֹו ְמ ֻפָּלׁש ֶׁשִּב ֵּקׁש ֵל ָעׂשֹות רֹו ֵפא,
הזרים טובה יותר או זולה יותר – אין
ֻאָּמן ,אֹו ַּג ְר ִּדי ,אֹו ְמ ַלֵּמד ִּתינֹוקֹות ֶׁשַּלּגֹו ִיים – ְּב ֵני ָמבֹוי מעכבין ,מפני שטובת הלקוחות עדיפה
ְמ ַעְּכ ִבין ָע ָליוִ ,מְּפ ֵני ֶׁשַּמ ְרֶּבה ֲע ֵלי ֶהן ַהִּנ ְכ ָנ ִסין ְו ַהּיֹו ְצ ִאיןְ .ו ֵכן על טובת המוכרים (מ"מ בשם ר"י מיגאש).
ְּביֹום ַהּׁשּוק – כשבאים לקוחות גם מן
העיירות שמסביב לעיר ,ואין למנוע מסוחרים שאינם בני העיר למכור להם ,גם אם סחורתם אינה טובה או זולה יותר
מהסחורה המקומיתֵ .יׁש ָל ֶהן ִמ ְלָוה – שהלוו לבני העיר ,והם חייבים להם .מֹו ְכִרין ְּכ ֵדי ַּפְר ָנ ָס ָתם – מניחים לסוחרים
למכור בעיר ולהרוויח כדי מזונותם ,עד שיחזירו בני העיר את חובם.
יא ֶׁש ֵאינֹו ְמ ֻפָּלׁש – טענת ריבוי הנכנסים והיוצאים אינה קבילה במבוי מפולש ,כי ממילא בני רשות הרבים עוברים בו (ראה
לעיל ביאור ה,ד)ֶׁ .שִּב ֵּקׁש ֵל ָעׂשֹות – ואף אם כבר נעשה ,מפני שאין בדבר זה טענת חזקה (להלן יא,ה)ֻ .אָּמן – מוהל (ע"פ שגגות ב,ט),
וייתכן שרופא משמעו 'מוהל' ,ואומן משמעו 'מקיז דם' (רש"י ב"ב כא,א)ַּ .גְר ִּדי – אורג בדיםַ .הִּנ ְכ ָנ ִסיןְ ו ַהּיֹו ְצ ִאין – לקוחות
