Page 418 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 418

‫נייןק רפס‪      ‬שכנים הלכות‪      ‬פרק ו	‬                                                               ‫‪	396‬‬

‫ּ ֶפ ֶרק ִׁש ִּׁשי‬                     ‫	‬                                                               ‫א  ְּב ֵני ָה ִעיר – אפילו הרחוקה מן‬

                                       ‫ו‬                                                               ‫הספר‪ ,‬שמא יעבור עליה צבא וישדוד‬

‫גביית צורכי העיר; הגבלת עסקים; מעברים‬                                                                  ‫אותה (פה"מ ב"ב א‪,‬ה)‪ֶ .‬זה ֶאת ֶזה – כל‬

                                                      ‫תשלומים לצורכי העיר‬                              ‫אחד יכול לכפות את חברו (שם)‪ְּ .‬ד ָל ַת ִים‬
                                                                                                       ‫ּו ְב ִרי ַח – ושאר כל הדברים הצריכים‬
‫א  ּכֹו ִפין ְּב ֵני ָה ִעיר ֶזה ֶאת ֶזה ַל ֲעׂשֹות חֹו ָמה ְּד ָל ַת ִים ּו ְבִרי ַח‬                  ‫לשמירה והגנה על העיר מפני ליסטים‬

‫ופלישת גייסות (להלן ה)‪ .‬הבריח הוא ָל ִעיר‪ְ ,‬ו ִל ְבנֹות ָל ֶהן ֵּבית ַהְּכ ֶנ ֶסת‪ְ ,‬ו ִל ְקנֹות ֵס ֶפר ּתֹו ָרה ְנ ִבי ִאים‬
                                                                                                       ‫מנעול הדלת‪ ,‬קורת עץ המחברת את‬
‫ּו ְכתּו ִבים‪ְּ ,‬כ ֵדי ֶׁש ִּי ְקָרא ָּב ֶהן ָּכל ִמי ֶׁש ִּיְר ֶצה ִל ְקרֹות ִמן ַהִּצּבּור‪.‬‬                          ‫כל הדלתות לאורכן‪.‬‬

‫ב   ָל ַקח – קנה‪ֶּ .‬דֶרְך ֵמ ַאְרַּבע רּוחֹו ֶתי ָה ב   ִמי ֶׁשָּל ַקח ִעיר ְּב ֶא ֶרץ ִיְׂש ָר ֵאל – ּכֹו ִפין אֹותֹו ֵּבית ִּדין ִל ַּקח‬

‫– כדי שיהיו דרכי הגישה ממנה ואליה לֹו ֶּד ֶרְך ֵמ ַא ְרַּבע רּוחֹו ֶתי ָה‪ִ ,‬מּׁשּום ִיּׁשּוב ֶא ֶרץ ִיְׂש ָר ֵאל‪ְ .‬וכֹו ִפין‬
                                                                                                       ‫נוחות‪ִּ .‬ב ְק ָעה – שטח פתוח‪ָ .‬חִריץ ּו ֶבן‬
‫ְּב ֵני ִּב ְק ָעה ֶזה ֶאת ֶזה ַל ֲעׂשֹות ֵּבי ֵני ֶהן ָחִריץ ּו ֶבן ָחִריץ‪.‬‬                           ‫ָח ִריץ – תעלות מסביב לבקעה להגן‬

‫ג   ִמי ֶׁש ֵּיׁש לֹו ָח ֵצר ְּב ִעיר ַא ֶחֶרת – ְּב ֵני ָה ִעיר ְמַׁש ְעְּב ִדין אֹותֹו‬               ‫עליה‪" .‬חריץ קטן רחב שלושה טפחים‪,‬‬
                                                                                                       ‫וחוצה לו חריץ אחד גדול רחב שישה‬
‫ַל ְחּ ֹפר ִעָּמ ֶהן ּבֹורֹות ִׁשי ִחין ּו ְמ ָערֹות ְו ַאַּמת ַהַּמ ִים‪ֲ .‬א ָבל ִּבְׁש ָאר‬            ‫טפחים‪ ,‬ובין שני החריצין רחב טפח‬
‫ָּכל ַה ְּד ָבִרים – ֵאין ְמַׁש ְעְּב ִדין אֹותֹו‪ְ .‬ו ִאם ָה ָיה ָׁשרּוי ִעָּמ ֶהן‬                     ‫– כל זה כדי שלא תקפוץ הנמייה בה‬

                 ‫ְּבאֹו ָתּה ָה ִעיר – ְמַׁש ְעְּב ִדין אֹותֹו ַעל ַהּכֹל‪.‬‬                              ‫וכיוצא בה" (מכירה כא‪,‬כב וראה שם איור)‪.‬‬

‫ד  ְּכֶׁש ֵהן ּגֹו ִבין ֵמ ַא ְנֵׁשי ָה ִעיר ִל ְבנֹות ַהחֹו ָמה – ּגֹו ִבין ְל ִפי‬                    ‫ג  ְּב ִעיר ַא ֶחֶרת – שאינו דר בה‪ ,‬וכל שכן‬

                                                                                                       ‫אם הוא דר בה‪ְ .‬מַׁש ְעְּב ִדין – מחייבים‬
‫אותו‪ַ .‬ל ְחּ ֹפר ִעָּמ ֶהן – להשתתף בהוצאות ְק ִרי ַבת ַהָּב ִּתים ִמן ַהחֹו ָמה‪ָּ :‬כל ַה ָּסמּוְך ַלחֹו ָמה – נֹו ֵתן‬
                                                                                                       ‫החפירה‪ּ .‬בֹורֹות ִׁשי ִחין ּו ְמ ָערֹות ְו ַאַּמת‬
‫ָי ֵתר‪   .‬ה  ְו ָכל ַה ָּדר ָּב ִעיר ְׁש ֵנים ָעָׂשר חֹ ֶדׁש‪ ,‬אֹו ֶׁש ָּק ָנה ָּבּה‬                    ‫ַהַּמ ִים – מאגרי מים ותעלות גישה‬
                                                                                                       ‫ההכרחיים לקיום העיר‪ּ .‬בֹור – חפירה‬
‫ֵּבית ִּדיָרה – נֹו ֵתן ִעם ְּב ֵני ָה ִעיר ְּב ָכל ַה ְּד ָבִרים ֶׁשְּצִרי ִכין ְל ִתּקּון‬            ‫עגולה‪ִׁ .‬שי ַח – שוחה‪ ,‬חפירה ארוכה‬
‫ַהחֹו ָמה ְו ַה ְּד ָלתֹות‪ּ ,‬וְׂש ַכר ַהָּפָרִׁשין ַהּׁשֹו ְמִרין ֶאת ַהְּמ ִדי ָנה‪ְ ,‬ו ָכל‬
                                                                                                       ‫בקרקע‪ְ .‬מ ָעָרה – חפירה שיש לה תקרה‪.‬‬
‫ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֵאּלּו ִמ ְּד ָבִרים ֶׁשְּצִרי ִכין ַהּׁשֹו ְמִרין ֶאת ָה ִעיר‪.‬‬                        ‫ְׁש ָאר ָּכל ַה ְּד ָבִרים – המנויים בהלכה א‪.‬‬

‫ו  ָּכל ַה ְּד ָבִרים ֶׁשְּצִרי ִכין ִלְׁש ִמיַרת ָה ִעיר – לֹו ְק ִחין ִמָּכל ַא ְנֵׁשי‬               ‫ַעל ַהּ ֹכל – כל צורכי העיר‪.‬‬

‫ָה ִעיר‪ַ ,‬ו ֲא ִפּלּו ִמן ַה ְּיתֹו ִמים‪ ,‬חּוץ ִמ ַּת ְל ִמי ֵדי ֲח ָכ ִמים‪ְ ,‬ל ִפי ֶׁש ֵאין‬           ‫ד   ְל ִפי ְקִרי ַבת ַהָּב ִּתים – גובים יותר‬
‫ַּת ְל ִמי ֵדי ַה ֲח ָכ ִמים ְצִרי ִכין ְׁש ִמיָרה; ַהּתֹוָרה ׁשֹו ַמְר ָּתן‪ֲ .‬א ָבל‬
‫ְל ִתּקּון ַה ְּדָר ִכים ְו ָהְרחֹובֹות – ֲא ִפּלּו ִמן ַה ֲח ָכ ִמים‪ְ .‬ו ִאם ָּכל‬                     ‫מן הבתים הקרובים לחומה‪ ,‬מפני שהם‬
                                                                                                       ‫חשופים יותר לסכנת חדירת ליסטים‬

                                                                                                          ‫וגייסות לעיר‪ .‬ה   ְמ ִדי ָנה – עיר‪.‬‬

‫ו   ֵאין ַּת ְל ִמי ֵדי ַה ֲח ָכ ִמים ְצִרי ִכין ְׁש ִמיָרה ָה ָעם יֹו ְצ ִאין ּו ְמ ַתְּק ִנין ְּב ַע ְצ ָמן – ֹלא ֵי ְצאּו ַּת ְל ִמי ֵדי ֲח ָכ ִמים‬

‫ִעָּמ ֶהן‪ֶׁ ,‬ש ֵאין ֶּדֶרְך ַּת ְל ִמי ֵדי ֲח ָכ ִמים ְל ִה ְז ַּד ְל ֵזל ִּב ְפ ֵני ַעֵּמי ָה ָאֶרץ‪.‬‬  ‫וכו' – תלמידי חכמים תודעת ה' מלווה‬
                                                                                                       ‫אותם‪ ,‬והשגחת ה' שומרת עליהם (ראה‬
‫ז   ָהיּו חֹו ְפִרין ָנ ָהר ְל ָה ִביא ּבֹו ַמ ִים ַלְּמ ִדי ָנה – ּגֹו ִבין ַאף‬
                                                                                                       ‫מו"נ ג‪,‬נא; השווה עבודה זרה יא‪,‬יב שהספר עצמו‬

‫אינו זה ששומרם)‪ .‬והפטור האמור בסכנת ִמן ַה ְּיתֹו ִמים‪ֶׁ ,‬שּזֹו ְזכּות ָל ֶהם‪ְּ ,‬כ ֵדי ֶׁש ַּיְׁשקּו ִמֶּמּנּו ְׂשדֹו ֵתי ֶהם‬

                                                                      ‫שודדים אינו חל במלחמה ובסכנת‬

‫חיים‪ ,‬שבה הכל יוצאים למלחמה (להרחבה‪ ,‬ראה ביאורנו במלכים ז‪,‬ח)‪ְ .‬ל ִתּקּון ַה ְּד ָר ִכים ְו ָה ְרחֹובֹות ֲא ִפּלּו ִמן ַה ֲח ָכ ִמים – שגם‬

                    ‫הם צריכים להם ונהנים מהם‪ ,‬אך הם פטורים מלשלם מסים כלליים‪.‬‬

‫ז   ַה ְּיתֹו ִמים – יתום הוא מי שמת אחד מהוריו ועדיין אינו עצמאי (דעות ו‪,‬י)‪ .‬יתומים אינם יכולים למחול על כספם‬

‫כשהוצא שלא לזכותם (שההוצאה נחוצה להם והם משתמשים בה)‪ ,‬אף במקום שבני אדם מוחלים על רכושם (גזלה‬

                                                                                                       ‫ואבדה טו‪,‬טז; ולניהול נכסיהם ראה למשל נחלות יא‪,‬ז)‪.‬‬
   413   414   415   416   417   418   419   420   421   422   423