Page 413 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 413
נייןק רפס שכנים הלכות פרק ד 391
ח ֵּבית ַהַּבד ֶׁשהּוא ָּבנּוי ְּב ֹע ִבי ָה ָהר ְו ִגַּנת ֶא ָחד ַעל ַּגָּביו ,ח ֵּבית ַהַּבד – מקום סחיטת הזיתים
והפקת השמן שבהן .עֹ ִבי ָה ָהר – במערה
חצובה בהרִ .נ ְפ ֲחתּו ְׁש ֵמי ֵּבית ַהַּבד – ְו ִנ ְפ ֲחתּו ְׁש ֵמי ֵּבית ַהַּבד ְּב ַאְרָּב ָעה ְט ָפ ִחים אֹו ָי ֵתר – ֲהֵרי ַּב ַעל
נפלה תקרת בית הבדִ .נ ְפ ֲחתּו וכו' – ַהִּגָּנה יֹוֵרד ְוזֹוֵר ַע ְל ַמָּטהַ ,עד ֶׁש ַּי ֲעֶׂשה ֶזה ְל ֵבית ַּבּדֹו ִּכִּפין,
שאין אדם זורע חצי למטה וחצי למעלה,
ִוי ַת ֵּקן ָה ֶע ְליֹון ַקְר ַקע ִּגָּנתֹוְ ,ו ִי ְזַרע ָּכל ִּגָּנתֹו.
וכן אין אדם דר במקום שאינו מישור,
ולכן יכול לרדת ולזרוע למטה במישור. צמחים בין גינות
ְּב ַאְרָּב ָעה ְט ָפ ִחים – ההגדרה המזערית
ביותר של מקום .וארבעה טפחים הם ט ְׁש ֵּתי ִּגּנֹות זֹו ַעל ַּגֵּבי זֹוְ ,ו ַה ָּי ָרק ִּב ְנ ַּת ִים ְּב ֹג ַבּה ֹע ִבי ָה ָאֶרץ
ֶׁשֵּבי ֵני ֶהןָּ :כל ֶׁש ָה ֶע ְליֹון ָיכֹול ִל ְפׁ ֹשט ֶאת ָידֹו ְו ִלּ ֹטל אֹותֹו
שיעור מקום עמידת אדםִּ .כִּפין – תקרה ֵמ ִע ָּקרֹו – ֲהֵרי הּוא ֶׁשּלֹוּ ,ו ִב ְל ַבד ֶׁשֹּלא ֶי ֱא ֹנס ַע ְצמֹו; ְו ַהׁ ְּש ָאר
מקומרת גבוהה ,כדי שייתן עליה בעל – ֶׁשַּל ַּת ְחּתֹוןָ .ה ָיה ַמִּגי ַע ְלנֹופֹו ְו ֵאינֹו ַמִּגי ַע ְל ִע ָּקרֹו – ֹלא ִיּ ֹטל
הגינה עפר ויזרע בהִ .וי ַת ֵּקן ָה ֶע ְליֹון וכו' ָה ֶע ְליֹון; ְו ִאם ָנ ַטל – ֵאין מֹו ִצי ִאין ִמ ָּידֹוֲ .א ָבל ָה ִאי ָלן ָהעֹו ֵמד
– כשם שתיקון המעזבה אינו מוטל על
ַעל ַהֶּמ ֶצר – ַאף ַעל ִּפי ֶׁשהּוא נֹו ֶטה ְלתֹוְך ְׂש ֵדה ֶא ָחד ֵמ ֶהןֲ ,ה ֵרי התחתון (ראה לעיל א).
ט ְׁש ֵּתי ִּגּנֹות זֹו ַעל ַּגֵּבי זֹו – גינות
ְׁש ֵני ֶהן חֹו ְל ִקין ְּב ֵפרֹו ָתיו.
במורד הר במדרגות הגבוהות זו מזו.
ּ ֹג ַבּה עֹ ִבי ָה ָאֶרץ ֶׁשֵּבי ֵני ֶהן – גידולים בירור טענות בין בעל הקרקע לבעל העצים
היוצאים בדופן המדרגה ,שהעליון טוען
י ָׁש ַטף ָנ ָהר ֵזי ָתיו ּוְׁש ָת ָלם ְּבתֹוְך ְׂש ֵדה ֲח ֵברֹוְ ,ו ָא ַמר ַהָּלה
שהם ניזונים מן הקרקע שלו ,והתחתון ' ֵזי ַתי ֲא ִני נֹו ֵטל' – ֵאין ׁשֹו ְמ ִעין לֹוִ ,מּׁשּום ִיּׁשּוב ָה ָאֶרץֶ ,אָּלא
טוען שהם גדלים באוויר השטח שלו, ַי ַע ְמדּו ִּב ְמקֹו ָמןְ .ו ִאם ֲע ָקָרן ַהָּנ ָהר ְּבגּוֵׁשי ֶהן ְּכֶׁשׁ ְּש ָת ָלן – ַי ְח ְלקּו
שהרי הוא יכול למלא את החלל שלו ַהֵּפרֹות ַּב ַעל ַהׂ ָּש ֶדה ִעם ַּב ַעל ַה ֵּזי ִתים ָּכל ָׁשלׁש ָׁש ִניםּ ,ו ְל ַא ַחר
בעפר ולמנוע את גידולם (משנה ב"מ י,ו).
ָׁשלׁש – ַהּכֹל ְל ַב ַעל ַהׂ ָּש ֶדהְ .ו ִאם ֹלא ֶנ ֶע ְקרּו ְּבגּוֵׁשי ֶהן – ַהּכֹל ֹלא ֶי ֱא ֹנס ַע ְצמֹו – "שלא יסכן עצמו
וימתח מתיחה שעלול הוא ליפול
על ידי כך" (פה"מ שם)ִ .ע ָּקר – שורש. ְל ַב ַעל ַה ַּקְר ַקע ִמ ָּיד.
נֹופֹו – ענפיוְ .ו ִאם ָנ ַטל ֵאין מֹו ִצי ִאין
יא ַּכּיֹו ֵצא ּבֹוַ ,הּמֹו ֵכר ֵזי ָתיו ְל ֵע ִציםִ :אם ָּפ ַסק ִעּמֹו ָלקֹץ
ִמ ָּידֹו – כיוון שהוא ספק ,וההכרעה ִמ ָּיד – ָּכל ַהֵּפרֹות ֶׁש ַּי ֲעׂשּוֲ ,הֵרי ֵהן ְל ַב ַעל ַה ַּקְר ַקע; ְו ִאם ִה ְת ָנה
אינה ברורהַ .הֶּמ ֶצר – הגבול ,השייך ִעּמֹו ֶׁש ָּיקֹץ ָּכל ְז ַמן ֶׁש ִּיְר ֶצה – ֲהֵרי ָּכל ַהֵּפרֹות ֶׁשּיֹו ִציאּו ְל ַב ַעל
לשניהםְׁ .ש ֵני ֶהן חֹו ְל ִקין – שהולכים ָה ֵע ִציםָ .מ ַכר ְס ָתםִ :אם ָעׂשּו ָּפחּות ֵמְר ִבי ִעית ִל ְס ָאה חּוץ ִמן
אחר השורשים היונקים מקרקע שניהם
ַההֹו ָצ ָאה – ֲהֵרי ֵאּלּו ֶׁשְּל ַב ַעל ַה ֵּזי ִתים; ָעׂשּו ְר ִבי ִעית ִל ְס ָאה ולא אחר הענפים.
י ֵזי ַתי ֲא ִני נֹו ֵטל – בעל הזיתים מבקש
חּוץ ִמן ַההֹו ָצ ָאה – ֲהֵרי ֵאּלּו ַי ֲחֹלקּו.
לעקור את זיתיו משדה חברו ולקחתם.
ִמּׁשּום ִיּׁשּוב ָה ָא ֶרץ – משום יישוב ארץ ישראל (ב"מ קא,ב) ,שהראשון שנטע ייטע עוד עצים .ואפשר שיישוב הארץ
בעניין זה הוא גם בחוץ לארץ (השווה להלן ו,ב; אור שמח)ְּ .בגּוֵׁשי ֶהן – גוש האדמה שהיו יכולים להתקיים בו ,ושורשי
אותו אילן הדוקים באותו הגוש (פה"מ ב"מ ח,ה)ְּ .כֶׁשׁ ְּש ָת ָלן – הנהר בתוך שדה חברוַ .י ְח ְלקּוָּ ...כל ָׁשלׁש ָׁש ִנים – שבלא
הקרקע של חברו ,לא היו גדלים הפירות .ומכל מקום ,בתוך שלוש שנים יש גם לבעל הזיתים חלק בפירות ,שלולא
הגוש היו אסורים ממילא משום ערלה .לכן ְל ַא ַחר ָׁשלׁש ַהּ ֹכל ְל ַב ַעל ַהׂ ָּש ֶדהְ .ו ִאם ֹלא ֶנ ֶע ְקרּו ְּבגּוֵׁשי ֶהן וכו' – כיוון
שהפירות גדלים רק מכוח שדהו.
יא ְל ֵע ִצים – קורות לבניין או עצים להסקהָּ .פ ַסק – קבע ,סיכםָ .לקֹץ – לקצוץָּ .כל ַהֵּפרֹות ֶׁש ַּי ֲעׂשּו – הפירות שגדלו
בין המכירה לקציצהֲ .הֵרי ֵהן ְל ַב ַעל ַה ַּקְר ַקע – מפני שרק משעת קציצה העצים הם של הקונהַּ .ב ַעל ָה ֵע ִצים – הקונה.
ְס ָתם – מבלי לפרשִ .אם ָעׂשּו ָּפחּות ֵמְר ִבי ִעית ִל ְס ָאה – שהפירות היו כה גרועים ,עד שאפילו מסאה זיתים אי אפשר
להפיק רביעית הלוג שמן (יחס של ,1:96קצת יותר מאחוז אחד) ,ולכן אין בעל הקרקע מקפיד אם הקונה לוקח מהם.
חּוץ ִמן ַההֹו ָצ ָאה – בניכוי ההשקעה בעבודת הזיתים ,כגון המסיקה או הסחיטהָ .עׂשּו ְר ִבי ִעית ִל ְס ָאהַ ...י ֲחֹלקּו – מפני
שהתועלת בתוספת באה משניהם גם יחד :זה אומר 'עצי גידלו' וזה אומר 'ארצי גידלה' (משנה ב"מ ח,ה; פה"מ שם).
