Page 409 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 409
נייןק רפס שכנים הלכות פרק ג 387
בְ 1ו ָת ַבע את ֲח ֵברֹו – לאחר שסיים בֶ 1א ָחד ִמן ַהׁ ֻּש ָּת ִפין ֶׁשָּב ָנה ַהּכֹ ֶתל ַהַּמ ְב ִּדיל ֵּבינֹו ּו ֵבין ֲח ֵברֹו
לבנות ,ביקש מחברו להשתתף עמו ַעד ַאְרַּבע ַאּמֹותְ ,ו ָת ַבע ֲח ֵברֹו ִל ֵּתן ֶח ְלקֹו ַּבהֹו ָצ ָאהְ ,ו ָא ַמר
בהוצאות הבנייהֲ .הֵרי ֶזה ְּב ֶח ְז ַקת ֶׁשָּנ ַתן ' ָנ ַת ִּתי ֶח ְל ִקי' – ֲהֵרי ֶזה ְּב ֶח ְז ַקת ֶׁשָּנ ַתןְ ,ו ִנְׁשָּבע ֶה ֵּסת ֶׁשָּנ ַתן,
– "כיוון שהבנייה חובה על שניהם,
וזה ידוע אצל כל בני אדם ,אנו אומרים ְו ִנ ְפ ָטרַ ,עד ֶׁש ָּי ִביא ַהּתֹו ֵב ַע ְר ָא ָיה ֶׁשֹּלא ָנ ַתן.
שכבר נתן חלקו" (פה"מ ב"ב א,ד)ִ .נְׁשָּבע
ֶה ֵּסת – שבועה המוטלת על מי שכופר בֲ 2א ָבל ִאם ָּבא ִל ְתּבֹ ַע אֹותֹו ִל ֵּתן ֶח ְלקֹו ְּבהֹו ָצ ַאת ְׁש ָאר ַהּ ֹג ַבּה
בכל טענת חברו ,שתיקנוה חכמים
שמא יירתע להישבע ויודה ,והנשבע ֶׁשהֹו ִסיף ַעל ַאְרַּבע ַאּמֹותִ ,מְּפ ֵני ֶׁש ָּס ַמְך לֹו אֹו ְּכ ֶנ ְגּדֹוְ ,ו ָא ַמר
אותה אינו חייב לאחוז ספר תורה בידו, ' ָנ ַת ִּתי' – ֵאינֹו ֶנ ֱא ָמןֶ ,אָּלא ֲח ֵברֹו ִנְׁשָּבע ִּב ְנ ִקי ַטת ֵח ֶפץ ֶׁשֹּלא
בניגוד לשאר שבועות (שבועות יא,יג; טוען ָנ ַתן לֹוְ ,ונֹו ֵטל ִמֶּמּנּוְּ ,כ ִדין ָּכל ַהִּנְׁשָּב ִעין ְונֹו ְט ִליןַ ,עד ֶׁש ָּי ִביא
ונטען א,ג; ללשון היסת ראה ביאור מכירה יג,טז).
ְר ָא ָיה ֶזה ֶׁשָּנ ַתן לֹו.
בֵ 2אינֹו ֶנ ֱא ָמן – "שאנחנו אומרים לו:
המקיף את חברו
מהיכן ידעת שאתה חייב לשלם ,כדי
שתשלם לו קודם שתבוא לבית דין" גִ 1מי ֶׁש ָה ְי ָתה לֹו ֻחְרָּבה ֵּבין ָחְרבֹות ֲח ֵברֹוְ ,ו ָע ַמד ֲח ֵברֹו ְו ָג ַדר
(פה"מ ב"ב א,ד)ֲ .ח ֵברֹו ִנְׁשָּבע – מי שבנה
את הכותל נשבע שלא קיבל יותר מן רּו ַח ִראׁשֹו ָנה ּוְׁש ִנ ָּיה ּוְׁש ִליִׁשיתַ ,עד ֶׁשִּנ ְמ ֵצאת ֻחְרָּבה זֹו ֻמ ֶּק ֶפת
ההוצאות לבניית ארבע אמותִּ .ב ְנ ִקי ַטת ָּג ֵדר ִמׁ ְּשלׁש רּוחֹו ֶתי ָה – ֵאין ְמ ַח ְּי ִבין אֹותֹו ִל ֵּתן ִמן ַההֹו ָצ ָאה
ֵח ֶפץ – אחיזת ספר תורה בעת השבועה ְּכלּוםֶׁ ,ש ֲהֵרי ֹלא הֹו ִעיל לֹוַ ,ו ֲהֵרי ֻחְרָּבתֹו ְּפתּו ָחה ִלְרׁשּות
או תפילין בתלמיד חכמים (שבועות יא,ח;
יא,יב) .ובמקום צורך ,אפשר להשביעו ָהַרִּבים ְּכֶׁש ָה ְי ָתה.
על התנ"ך (שו"ת סג)ְּ .כ ִדין ָּכל ַהִּנְׁשָּב ִעין
ְונֹו ְט ִלין – הנשבעים מתקנת חכמים גְ 2ל ִפי ָכְךִ ,אם ָּג ַדר לֹו רּו ַח ְר ִבי ִעיתַ ,עד ֶׁשִּנ ְמ ֵצאת ֻחְרָּבתֹו
כעין של תורה (טוען ונטען א,ב). ֻמ ֶּק ֶפת ָּג ֵדר – ְמ ַג ְלְּג ִלין ָע ָליו ֶאת ַהּ ֹכלְ ,ונֹו ֵתן ֲח ִצי ַההֹו ָצ ָאה
ֶׁשהֹו ִציא ֶזה ְּב ַאְרַּבע ָהרּוחֹותַ ,עד ַאְרַּבע ַאּמֹותּ ,ו ִב ְל ַבד ֶׁש ִּי ְה ֶיה
גֻ 1חְרָּבה – חצר פרוצה העומדת
ְמקֹום ַהּכֹ ֶתל ֶׁשִּלְׁש ֵני ֶהם .דֲ 1א ָבל ִאם ָה ָיה ַהּכֹ ֶתל ֶׁשָּל ֶזה
להיגדר ,שסתם חורבה עומדת להיבנות
(מ"מ ,כס"מ וגר"א; גזלה ואבדה י,ט). ֶׁשָּב ָנהּ ,ו ְב ֶח ְלקֹו ָּב ָנה – ֵי ָר ֶאה ִלי ֶׁש ֵאין ְמ ַג ְלְּג ִלין ָע ָליו ֶאָּלא
ָּד ָבר מּו ָעטְּ ,כמֹו ֶׁש ִּיְראּו ַה ַּד ָּי ִניןֶׁ ,ש ֲהֵרי ֵאינֹו ָיכֹול ְל ִהְׁש ַּתֵּמׁש
חורבת
ַּבְּכ ָת ִלים.
חברו
חורבתו
רשות הרבים דְ 2ו ֵכן ִאם ַהִּנ ָּקף ַע ְצמֹו הּוא ֶׁשָּג ַדר רּו ַח ְר ִבי ִעית – ֲהֵרי ִּגָּלה
מִי ֶׁשהָיְתָה לֹו חֻרְּבָה ּבֵין חָרְבֹות חֲבֵרֹו. ַּד ְעּתֹוְ ,ונֹו ֵתן ֲח ִצי ַההֹו ָצ ָאה ֶׁשְּלָׁשלׁש רּוחֹותִ ,אם ָהיּו ַהְּכ ָת ִלים
הגבול המקווקו הוא גבול חורבת חברו,
שאינה גדורה מרשות הרבים. ֶׁשִּלְׁש ֵני ֶהםְ .ו ֵכן ָּכל ַּכּיֹו ֵצא ָּב ֶזה.
גְ 2ל ִפי ָכְך ִאם ָּג ַדר וכו' – שגדר
החיצון את הפנימי מכל רוחותיוְ .מ ַג ְלְּג ִלין ָע ָליו ֶאת ַהּ ֹכל – ומחייבים אותו להשתתף במחצית ההוצאותּ .ו ִב ְל ַבד
– שניתן להשתמש בכותל במשותף .דּ 1ו ְב ֶח ְלקֹו ָּב ָנה – בשטחו של הבונה ,ואין שכנו יכול להשתמש בוֵ .י ָר ֶאה
ִלי – הצהרת הרמב"ם שהלכה זו מדעתו ואין לה מקור מפורש (איגרת לר' פנחס הדיין ,מהדורת שילת ,עמ' תמג)ֶ .אָּלא ָּד ָבר
מּו ָעט – שאינו משלם מחצית מן ההוצאה אלא כשיעור מה שהועיל לו בשמירת חצרו.
דֲ 2הֵרי ִּגָּלה ַּד ְעּתו – שהוא מעוניין בכתלים שבנה חברוִ .אם ָהיּו וכו' – אם היה מקום הכתלים של שניהם.
