Page 405 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 405
נייןק רפס שכנים הלכות פרק ב 383
ה לּול ֶׁשְּל ַתְר ְנ ֹג ִלין וכו' – שאינו צריך ה לּול ֶׁשְּל ַתְר ְנ ֹג ִלין – ֵאין לֹו ַאְרַּבע ַאּמֹות .ו ַּב ִיתֶ ,ח ְציֹו
שטח גדול לפרוק בו את משאו כמו ְמ ֹקֶרה ְו ֶח ְציֹו ֵאינֹו ְמקֶֹרהֵּ ,בין ֶׁש ֵּקרּויֹו ִל ְפ ִנים אֹו ְּכ ַלֵּפי חּוץ –
בבהמה .ו ְמקֶֹרה – מכוסה בתקרה. ֵאין לֹו ַאְרַּבע ַאּמֹות .ז ַּב ִית ָסתּום – ֵיׁש לֹו ַאְרַּבע ַאּמֹות.
ֶׁש ֵּקרּויֹו ִל ְפ ִנים אֹו ְּכ ַלֵּפי חּוץ – כבאיור : ָּפַרץ ֶאת ַּפִּצי ָמיו – ֵאין לֹו ַאְרַּבע ַאּמֹות.
תקרה ח ַּב ִית ֶׁש ֵאין ּבֹו ַאְרַּבע ַאּמֹות ַעל ַאְרַּבע ַאּמֹות – ֵאין לֹו
תקרה ַאְרַּבע ַאּמֹות ֶּב ָח ֵצרֶ ,אָּלא ִאם ֵיׁש ְּב ָכל ֶה ָח ֵצר ַאְרַּבע ַאּמֹות
ָל ֶזה ְו ַאְרַּבע ַאּמֹות ָל ֶזה ַעד ֶּפ ַתח ַהַּב ִית ַה ֶּזה ,חֹו ְל ִקיןְ .ו ַה ֶּז ֶבל
ֶׁשּקֵרּויֹו לִפְנִים (מימין) ֶׁשֶּל ָח ֵצר – ִמ ְת ַחֵּלק ְל ִפי ַהְּפ ָת ִחים; ֲא ָבל ָה ַא ְכ ַס ְנ ָיא ֶׁשַּלֶּמ ֶלְך –
אֹו ּכְלַּפֵי חּוץ (משמאל).
ְל ִפי ְּב ֵני ָא ָדם.
ֵאין לֹו ַאְרַּבע ַאּמֹות – מפני שיכול הסכמה כשאין דין חלוקה
לפרוק את משאו בחלק שאינו מקורה.
ט ַהׁ ֻּש ָּת ִפין ֶׁשָרצּו ַל ֲחֹלק ָּד ָבר ֶׁש ֵאין ּבֹו ִּדין ֲח ֻל ָּקהַ ,אף ַעל ִּפי
ז ַּב ִית ָסתּום – שנסתם פתחו ומן הסתם
ֶׁש ֵהן ַמ ְפ ִסי ִדין ֶאת ְׁשמֹו – חֹו ְל ִקיןּ .ו ְב ִכ ְת ֵבי ַהּ ֹק ֶדׁש – ַאף ַעל
סופו להיפתח (כס"מ לעיל ב)ָּ .פ ַרץ ֶאת ִּפי ֶׁשָרצּוֹ ,לא ַי ֲחֹלקּוַּ .בֶּמה ְּד ָבִרים ֲאמּוִרים? ְּב ֶכֶרְך ֶא ָחדֲ .א ָבל
ַּפִּצי ָמיו – עקר את מסגרת הפתח
(המזוזות ,המשקוף והמפתן) ,ואטם את ִּבְׁש ֵּתי ְּכִריכֹות – ִאם ָרצּו ַל ֲחֹלק ,חֹו ְל ִקין.
הפתח כשאר קירות הבית ,וברור שאין
י ָמקֹום ֶׁש ֵאין ּבֹו ִּדין ֲח ֻל ָּקה ֶׁשָרצּו ַהׁ ֻּש ָּת ִפין ְל ָח ְלקֹו – ַאף
דעתו לשוב ולפתוח אותו (מ"מ).
ַעל ִּפי ֶׁש ָּקנּו ִמ ָּי ָדן ֶׁשָרצּוָּ ,כל ֶא ָחד ֵמ ֶהן ָיכֹול ַל ֲחזֹר ּבֹוֶׁ ,ש ֶּזה
ִק ְנ ַין ְּד ָב ִרים הּואְּ ,כמֹו ֶׁשֵּב ַא ְרנּו (מכירה ה,יד)ֲ .א ָבל ִאם ָקנּו ִמ ָּי ָדם
ֶׁש ֶּזה ָר ָצה ְּברּו ַח ְּפלֹו ִנית ְו ֶזה ָר ָצה ְּברּו ַח ְּפלֹו ִנית – ֵאי ָנן ְיכֹו ִלין
ַל ֲחזֹרְ .ו ֵכן ִאם ָה ַלְך ֶזה ְּב ַע ְצמֹו ְו ֶה ֱח ִזיק ְּב ֶח ְלקֹו ְו ֶזה ְּב ַע ְצמֹו
ְו ֶה ֱח ִזיק ְּב ֶח ְלקֹו – ַאף ַעל ִּפי ֶׁשֹּלא ָקנּו ִמ ָּי ָדןֵ ,אין ֶא ָחד ֵמ ֶהן
ָיכֹול ַל ֲחזֹר ַּב ֲח ֵברֹו.
ּבַיִת סָתּום (מימין) ח ַּב ִית ֶׁש ֵאין ּבֹו וכו' – כיוון שאינו נקרא בית (ראה לעיל א,ד) ,לכן אינו
או ּפָרַץ אֶת ּפַּצִימָיו (משמאל). זכאי לארבע אמות לפני הפתחֶ .אָּלא ִאם וכו' – ומכל מקום ,לא נגרע
חלקו ברחבת החצר (מ"מ) ,אם יש בחצר ארבע אמות לכל אחד ,ויש בה
דין חלוקה ,כמבואר בפרק אַ .ה ֶּז ֶבל – האשפה שבחצר שמשתמשים בה לזבל את השדותְ .ל ִפי ַהְּפ ָת ִחים – באופן
יחסי למספר הפתחים" ,לפי שדרך הפתחים השליכו שם עד שנעשה אשפה" (רש"י ב"ב יא,ב)ָ .ה ַא ְכ ַס ְנ ָיא ֶׁשַּלֶּמ ֶלְך – חוב
המוטל על בני החצר לארח את חיילי המלך (שם)ְ .ל ִפי ְּב ֵני ָא ָדם – לפי מספר דיירי הבית.
ט ֶׁשָרצּו – שהסכימו שניהםֶׁ .ש ֵהן ַמ ְפ ִסי ִדין ֶאת ְׁשמֹו – שהחלק שכל אחד מהם מקבל אינו נקרא בשם הדבר השלם.
ִּכ ְת ֵבי ַהּקֹ ֶדׁש – ספרי התנ"ך .ונראה שכאן משמעו אחד מספרי התנ"ך ,שהרי מותר לחלוק בין נביא לנביא (ספר תורה
ז,טו)ִּ .בְׁש ֵּתי ְּכ ִריכֹות – וכל אחד מקבל כרך מבלי צורך לחותכו.
י ָקנּו ִמ ָּי ָדן ֶׁשָרצּו – עשו קניין על הסכמתם הכללית ,כגון שכתב בשטר ומסר לו .בדרך כלל הקניין נעשה על ידי הקנאת
סודר ,ולכן הוא נקרא 'קניין סודר' .בספר "משנה תורה" מציין הצירוף "קנו מידו" התחייבות כללית של אחד הצדדים
לעמודבהסכם,כשהמתחייבמושךחפץשלהצדהשניאומגביהוומקנהבפעולתואתהתחייבותולצדהשני,ושובאיןאיש
מהםיכוללחזורבומןההסכם(ראהמכירהה,ה)ָ .יכֹול ַל ֲחזֹר ּבֹו–ואיןהקנייןמחייבאותוִ .ק ְנ ַין ְּד ָב ִרים–שאיןבהםהתחייבות
ממשית של הקניית נכסים או מעשה בעל מעמד משפטי ,אלא יש בהם הצהרה עתידית ,שיחלקו" ,שהרי לא הקנה לחברו
דבר מסוים וידוע" (מכירה ה,יד)ֶׁ .ש ֶּזה ָר ָצה ְּברּו ַח ְּפלֹו ִנית – רצה את החלק שבצד מסוים ומוגדרָ .ה ַלְךְ ...ו ֶה ֱח ִזיק – החזקה
בצד מסוים מבררת מהו חלקו של זה ומהו חלקו של זה ,אף אם לא אמר לו 'לך חזק וקנה' (מ"מ; לביאור קניין חזקה ,ראה מכירה א,ח).
