Page 406 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 406
נייןק רפס שכנים הלכות פרק ב 384
יא ּגֹוָרל – הגרלה לחלוקה שווה של אחים ולקוחות
יא ָה ַא ִחין ֶׁש ָח ְלקּו ְו ָעׂשּו ֵּבי ֵני ֶהן ּגֹוָרל – ֵּכיָון ֶׁש ָע ָלה ַהּגֹוָרל הירושהָ .קנּו ֻּכָּלן – התחייבו ,ואינם
יכולים לחזור בהם מהסכמתם לחלק את
ְל ֶא ָחד ֵמ ֶהןָ ,קנּו ֻּכָּלן; ַּב ֲה ָנ ָיה ֶׁשַּנ ֲעֵׂשית ָל ֶהן ֶׁשׁ ָּש ְמעּו ֶזה ִמ ֶּזה הירושה בגורלַּ .ב ֲה ָנ ָיה וכו' – בהנאה
ְל ָד ָבר ֶׁש ִה ְסִּכימּו ָע ָליוָּ ,ג ַמר ָּכל ֶא ָחד ֵמ ֶהן ּו ַמ ְק ֶנה ַל ֲח ֵברֹו. מן ההסכמה ההדדית לחלק את הירושה
בהגרלהָּ .ג ַמר ָּכל ֶא ָחד וכו' – שהתחייב
יבָ 1ה ַא ִחין ֶׁש ָח ְלקּו – ֲהֵרי ֵהן ְּכ ָלקֹוחֹות ֶזה ִמ ֶּזהְ ,ו ֵאין ָל ֶהן כל משתתף לקבל את מה שיעלה
ֶּדֶרְך ֶזה ַעל ֶזהְ ,וֹלא ֻסָּלמֹות ֶזה ַעל ֶזהְ ,וֹלא ַחּלֹונֹות ֶזה ַעל ֶזה, בחלקו ,ושוב אינו יכול לחזור בו.
ְוֹלא ַאַּמת ַהַּמ ִים ֶזה ַעל ֶזה; ֶׁשֵּכיָון ֶׁש ָח ְלקּו – ֹלא ִנְׁש ַאר ְל ֶא ָחד
יבְּ 1כ ָלקֹוחֹות – כמוכרים זה לזה,
ֵמ ֶהן ְזכּות ְּב ֵח ֶלק ֲח ֵברֹו.
"שכל המוכר – בעין יפה מוכר" (מכירה
כה,ג) ,והרי כל אחד מוותר על הזכויות
יבְ 2ל ִפי ָכְך ֵיׁש לֹו לֹו ַמר ְל ָא ִחיו 'ְּכֶׁש ָה ְי ָתה ַהׂ ָּש ֶדה ַהּזֹאת ֻּכָּלּה שהיו לוֵ .אין ָל ֶהן ֶּדֶרְך וכו' – שאין בעל
החלק הפנימי בחצר יכול לתבוע זכות
מעבר בחלק החיצוני ,מפני שעם קיום ְל ֶא ָחדָ ,ה ָיה ַמ ֲע ִביר ָּבּה ַאַּמת ַהַּמ ִים ַהּזֹאת ִמָּמקֹום ְל ָמקֹום;
החלוקה ,כאילו מכר את חלקו לשאר
ֲא ָבל ַע ָּתהֶׁ ,שַּנ ֲעָׂשה ֶזה ֶח ְל ִקיֵ ,יׁש ִלי ְל ָה ִסיר ַאַּמת ַהַּמ ִים אחיוְ .וֹלא ֻסָּלמֹות – ולא זכות שימוש
בסולמות הקבועים לעלות בהם אל ֵמ ָע ַלי'ְ .ו ֵכן סֹו ֵתם ַה ַחּלֹון ַהַּמְׁש ִקיף ַעל ֶח ְלקֹו ּובֹו ֶנה ְּב ַצד
ַה ֻּסָּלםַ ,אף ַעל ִּפי ֶׁשהּוא ְמ ַבֵּטל ֶאת ַּתְׁש ִמיׁשֹו. העלייה ,כשיש לאחד מהם הבית והחצר
ולאחר העלייהְ .וֹלא ַחּלֹונֹות – ולא זכות
יבְ 3והּוא ַה ִּדין ִּבְׁש ַנ ִים ֶׁש ָּקנּו ָׂש ֶדה ֵמ ֶא ָחד ְו ָח ְלקּו – ֹלא ִנְׁש ַאר בחלונות השייכים לאחיו ,אך פתוחים
לרשותו ,או לטעון שכותל אחיו מסתיר
ְל ֶא ָחד ֵמ ֶהן ְזכּות ְּב ֵח ֶלק ֲח ֵברֹוּ ,ו ַמ ְפ ִסיק ַאַּמת ַהַּמ ִים ֵמ ֶח ְלקֹו, את כניסת האור לחלק שלו (רש"י ב"ב ז,ב).
ְוסֹו ֵתם ַה ַחּלֹונֹות .יג ֲא ָבל ְׁש ַנ ִים ֶׁש ָּקנּו ָׂש ֶדה ִמׁ ְּש ֵני ַא ִחים ַאַּמת ַהַּמ ִים – תעלת מים.
יבֵ 2יׁש לֹו – רשאיֻּ .כָּלּה ְל ֶא ָחד וכו' – אֹו ִמׁ ְּש ֵני ֲא ָנִׁשים – ֵאין ְל ֶא ָחד ֵמ ֶהן ְל ַה ְפ ִסיק ַאַּמת ַהַּמ ִיםְ ,וֹלא
של אדם אחד .סֹו ֵתם ַה ַחּלֹון ַהַּמְׁש ִקיף
ְלַׁשּנֹות ָּד ָבר ִמן ַהְּנ ָז ִקים ֶׁש ֶה ֱח ִזיקּו ָּב ֶהן ַהּמֹו ְכִרין. ַעל ֶח ְלקֹו – כיוון שהוא מזיק לו היזק
ראייה (מ"מ) .או שרוצה לבנות קיר כנגד היזק ראייה
יד ֲח ַצר ַהׁ ֻּש ָּת ִפין ֶׁש ֵּיׁש ָּבּה ִּדין ֲח ֻל ָּקה ,אֹו ֶׁש ֲח ָלקּו ָה ִּבְרצֹו ָנם החלוןּ .בֹו ֶנה – בעל החצרְּ .ב ַצד ַה ֻּסָּלם
וכו' – אך אינו יכול לכוף את בעל
ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ֵאין ָּבּה ִּדין ֲח ֻל ָּקה – ֵיׁש ְל ָכל ֶא ָחד ֵמ ֶהן ָלכֹף העלייה לעקור את סולמו ,מפני שאינו
ֶאת ֲח ֵברֹו ִל ְבנֹות ַהּ ֹכ ֶתל ָּב ֶא ְמ ַצע ְּכ ֵדי ֶׁשֹּלא ִיְר ֶאה ֲח ֵברֹו ְּבָׁש ָעה דומה לסתימת חלון ,שאף אם אינו בונה
ֶׁשִּמְׁש ַּתֵּמׁש ְּב ֶח ְלקֹוֶׁ ,ש ֶה ֵּזק ְר ִא ָּיה ֶה ֵּזק הּואְ .ו ֵאין לֹו ֲח ָז ָקה כנגד החלון ,מותר לו לסתום את הפתח
ֶּב ָח ֵצר; ֶאָּלא ַאף ַעל ִּפי ֶׁש ָע ְמדּו ָּכְך ָׁש ִנים ַרּבֹות ְּבֹלא ְמ ִחָּצה – בגלל החומרה שבהיזק ראייה (ריב"ש,
הובא בכס"מ).
יג ִמׁ ְּש ֵני ַא ִחים אֹו ִמׁ ְּש ֵני ֲא ָנִׁשים – ּכֹו ֵפהּו ַל ֲעׂשֹות ְמ ִחָּצה ְּב ָכל ֵעת ֶׁש ִּי ְר ֶצה.
שלא היו שותפיםֵ .אין ְל ֶא ָחד ֵמ ֶהן וכו'
– והם מקבלים את כל זכויות המוכריםְ .נ ָז ִקים ֶׁש ֶה ֱח ִזיקּו ָּב ֶהן ַהּמֹו ְכִרין – שהשימוש המזיק בהם כבר נתקבע זמן רב,
והקונה את חלקו קונה אותו עם כל זכויותיו.
יד ִּדין ֲח ֻל ָּקה – ראה לעיל א,דָ .ל ֹכף ֶאת ֲח ֵברֹו ִל ְבנֹות – להשתתף בהוצאות בניית הכותלֶׁ .ש ֶה ֵּזק ְר ִא ָּיה ֶה ֵּזק הּוא –
כיוון שהוא מונע אותו מלהשתמש בחלקו עקב הפגיעה בפרטיותו ובצניעותו" ,לפי שאין דעתו שלאדם סובלת נזק
מאלו ,וחזקתו שאינו מוחל ,ש ֶהזקן היזק קבוע" (להלן יא,ד)ְ .ו ֵאין לֹו ֲח ָז ָקה ֶּב ָח ֵצר – אינו יכול לטעון שכיוון שעמדו כך
זמן ארוך ולא תבע חברו את זכותו לבנות את הכותל – מחל על הזכות .אבל אם נעשה מעשה ,כגון שפתח האחד חלון
המשקיף לחצר חברו – יש לו חזקה ,אם לא מחה כנגדו בעל החצר מיד (להלן ז,ו-ז .ולפי מ"מ רק אם לא מחה תוך שלוש שנים).
