Page 1070 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד

‫נספח לספר שופטים – הלכות מלכים ומלחמות‬ ‫‪1 048‬‬

‫חוקי המדינה בראי ההלכה‬

‫מאת הרב עידו רכניץ‪" ,‬מכון משפטי ארץ"‪ ,‬עפרה‬

‫תוכן‪  :‬מבוא ‪ ‬מקורות הסמכות של שלטון ‪ ‬סמכויות מלך ישראל נתונות למשטר במדינת ישראל ‪‬‬
‫"דינא דמלכותא – דינא" במדינת ישראל ‪ ‬תקנות הקהל במדינת ישראל ‪ ‬סיכום ויישום‬

‫שיעבור בארצו‪ ,‬אם לא כמצַותו‪ ...‬ומלכי ישראל אין‬ ‫מבוא‬
‫דיניהם דין‪ ,‬שארץ ישראל נתנה לכל אחד ואחד מישראל‬
‫ואינה של מלך‪( "...‬אור זרוע ח"ג‪ ,‬פסקי בבא קמא‪ ,‬סימן תמז)‪ .‬יש‬ ‫הקמת מדינת ישראל עוררה שאלות רבות בפני פוסקי‬
‫לציין שגם הוא סבור שיש למלך סמכות מסוימת גם‬ ‫ההלכה‪ .‬אחת השאלות המרכזיות היא משמעותו‬
‫בארץ ישראל‪ ,‬אלא שהיא סמכות מוגבלת המוגדרת על פי‬
‫משפט המלך האמור בתורה‪ ,‬ולא סמכות רחבה וגורפת‪,‬‬ ‫ההלכתית של השלטון הקיים במדינת ישראל‪.‬‬
‫כפי שעולה לדעתו מן המושג "דינא דמלכותא – דינא"‬ ‫הקושי התעורר בעקבות הפער בין המקורות‪ ,‬ובראשם‬
‫הלכות מלכים לרמב"ם‪ ,‬העוסקים בשלטון מלוכני‪ ,‬לבין‬
‫(עיין במאמרו של הרב זייני בספר 'הראל' ישיבת חספין‪ ,‬עמ ‪,101-118‬‬ ‫המשטר הדמוקרטי המקובל כיום ברוב המדינות‪ ,‬ובכללן‬
‫מדינת ישראל; כמו כן‪ ,‬עקב העובדה שמדינת ישראל‬
‫שכתב שאף שלכאורה דעת אותם חכמים מקורה ברבנו תם‪ ,‬רבינו תם עצמו‬ ‫אינה מגדירה את עצמה כמדינה דתית‪ ,‬ומתוך כך פעמים‬

‫דווקא מסכים עם הרמב"ם ש'דינא דמלכותא דינא' חל גם בא"י בכל הכתוב‬ ‫רבות חוקיה אינם מתאימים לחוקי התורה‪.‬‬
‫פוסקי ההלכה עסקו בשאלה זו בהקשרים שונים‪,‬‬
‫בפרשת המלך לפחות)‪.‬‬ ‫אך אנו מבקשים להתמקד בשאלת תוקפם של חוקי‬
‫המדינה‪ .‬ראשית לכל‪ ,‬עלינו להבחין בין שלושה תחומים‬
‫יסוד המחלוקת בין הרמב"ם ובין אותם החכמים הוא‪:‬‬
‫לדעת אותם החכמים‪ ,‬תוקפם של דיני המלך יסודו‬ ‫משפטיים‪:‬‬
‫בהיות קרקע המדינה שייכת לו‪ ,‬ולכן הוא יכול להתנות‬ ‫המשפט האזרחי – חלק המשפט העוסק בסכסוך בין אדם‬
‫את הישיבה בארצו בקיום חוקיו‪ .‬לפיכך‪ ,‬כיוון שבארץ‬
‫ישראל יש קניין פרטי לכל יהודי‪ ,‬המלך אינו יכול לחוקק‬ ‫לאדם‪.‬‬
‫חוקים ככל שיעלה על דעתו‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬לדעת הרמב"ם‪,‬‬ ‫המשפט הפלילי – חלק המשפט העוסק בענישת פושעים‬
‫תוקפם של דיני המלך נובע מן העובדה שהעם מכיר‬ ‫באמצעות תביעה המוגשת על ידי המדינה‪ ,‬שגזר הדין בה‬
‫בסמכותו של המלך‪ֶׁ" :‬ש ֲהֵרי ִה ְסִּכימּו ָע ָליו ְּב ֵני אֹו ָתּה ָה ָאֶרץ‬
‫ְו ָס ְמ ָכה ַּד ְע ָּתן ֶׁשהּוא ֲאדֹו ֵני ֶהם ְו ֵהם לֹו ֲע ָב ִדים" (גזלה ואבדה‬ ‫עשוי להיות מאסר או קנס כספי‪.‬‬
‫ה‪,‬יח)‪ ,‬ואין הדבר תלוי בבעלותו על הקרקע‪ ,‬ולפיכך דין זה‬ ‫המשפט הציבורי או המנהלי – תביעות של הפרט נגד‬

‫תקף גם בארץ ישראל‪.‬‬ ‫המדינה‪.‬‬

‫ובאמת בעניין זה נפסק בשולחן ערוך (חושן משפט שסט‪ ,‬סעיף‬ ‫מקורות הסמכות של שלטון‬
‫ב וסעיף ו) כדעת הרמב"ם‪ ,‬שמקור הסמכות של המלך הוא‬
‫ההכרה של העם בו ולא הבעלות על הקרקע‪ ,‬ואין הבדל‬ ‫דינא דמלכותא – דינא‬

‫לעניין הסמכות בין מלך יהודי לבין מלך גוי‪.‬‬ ‫שמואל אמר בתלמוד את הכלל המפורסם‪" :‬דינא‬
‫דמלכותא – דינא" (גטין י‪,‬ב ועוד)‪ .‬כלומר‪ ,‬על פי ההלכה‪,‬‬
‫הרשב"א סבור שהכלל "דינא דמלכותא – דינא" מעניק‬ ‫יש תוקף לחוקי המלכות‪ .‬ואולם מצינו מחלוקות הרבה‬
‫למלך סמכות לחוקק חוקים לא רק בענייני ממון אלא גם‬ ‫בעניין זה בין הראשונים‪ .‬נפתח בשיטת הרמב"ם‪ ,‬ונביא‬
‫בתחום הפלילי כדי לשמור על הסדר הציבורי‪" :‬דקיימא‬
‫לן דינא דמלכותא דינא‪ .‬ומה שמענישין המקלקלים‪,‬‬ ‫אחריה את דעות מי שחולקים עליו‪.‬‬
‫כגון הגזלנים והגנבים והרצחנים וכיוצא בזה‪ ,‬ממשפטי‬ ‫הרמב"ם כתב שהכלל שקבע שמואל נותן תוקף לחוקים‬
‫המלוכה והאדנות הוא זה‪ ,‬ודינן בכל אלו וכיוצא באלו‬ ‫ממוניים בלבד‪ֶׁ" :‬שָּכל ִּדי ֵני ַהֶּמ ֶלְך ְּב ָממֹון – ַעל ִּפי ֶהן‬
‫דין" (שו"ת הרשב"א א סימן תריב; ראה עוד תשובת הרשב"א בב"י סימן‬ ‫ָּד ִנין" (זכייה ומתנה א‪,‬טו)‪ .‬כלל זה חל על כל המלכים ובכל‬
‫הארצות‪ְ " :‬ל ִפי ֶׁש ִּדין ַהֶּמ ֶלְך ִּדין הּוא‪ֵּ ...‬בין ֶׁש ָה ָיה ַהֶּמ ֶלְך ּגֹוי‬
‫שסח‪ ,‬מחודש ח)‪.‬‬
‫ֵּבין ֶׁש ָה ָיה ֶמ ֶלְך ִיְׂש ָר ֵאל" (גזלה ואבדה ה‪,‬יא)‪.‬‬
‫מחלוקת חשובה בהקשר זה היא בשאלה אם סמכות‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬יש מרבותינו שטענו שהכלל "דינא דמלכותא‬
‫החקיקה מוגבלת רק לעניינים הקשורים לשלטון (מנהלי‬ ‫– דינא" אינו חל בארץ ישראל‪" :‬והיינו טעמא ודדיניה‬
‫דינא‪ ,‬שהארץ שלו [של המלך] היא‪ ,‬ואינו רשאי אדם‬
‫ופלילי) או שמא גם בעניינים אזרחיים מובהקים‪.‬‬