Page 1074 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 1074
1 052
כללי
הצומח בספרי נזקים ,קניין ,משפטים ושופטים
מאת פרופ' זהר עמר
אותם עם פירות 'ְׁש ִזיף ַהָּגן' )( (Prunus domesticaרוצח ַא ְסַּפ ְס ָּתא – ' ַא ְסֶּפ ֶסת' .הרמב"ם לא זיהה את הצמח
ושמירת נפש יא,ט).
במפורש ,אך לדעת תנחום הירושלמי ,הוא הצמח
ֵה ָגא ְו ִה ְז ָמא – צמד הצמחים הללו נזכרים בספרות חז"ל הנקרא בערבית ' ֻקְרט' ,המזוהה עם ' ִּת ְל ָּתן ַאֶּלְּכ ַס ְנ ְּדרֹו ִני'
) (Trifolium alexandrinumהמשמש כמספוא (לפי רס"ג
כמיני קוצים ,אך הרמב"ם אינו מזהה אותם במפורש. הוא נקרא במקרא ' ָאחּו') .והוא גם כינוי כללי לתערובת מזון
מקובל לזהות את ה ֵה ָגא עם צמחים רב שנתיים קוצניים הניתנת לבקר (ע"פ התרגום הארמי לאיוב ו,ה; מופיע בשכנים
מן הסוג המכונה בערבית בשם ' ַחאּג'' או ' ַעאקּול' ,הנקרא
ט,יב; שכירות ח,ז).
בימינו ' ָה ָגה' )( (Alhagiנזקי ממון ה,ג).
ַא ְפ ַס ְנ ִּתין – וכן הוא שמו גם בערבית .מזוהה בוודאות
ָח ָמס – לפי פירוש המשנה להרמב"ם (עוקצין ג,ה),
עם ַל ֲע ַנת ה ַאְּב ִסי ְנט ) .(Artemisia absinthiumצמח רב
הוא הנקרא בערבית ' ַּדאְר ִצי ִני' ,כלומר ' ִקָּנמֹון ֵצ ְילֹו ִני' שנתי בעל עלים גזורים בצבע מכסיף .צמח זה משמש
)( (Cinnamomum zeylanicumמכירה יד,ב). בעיקר לתיבול משקאות חריפים ובשר .היין הנקרא
בימינו ֶוְרמּוט ,מכיל צמחים ארומטיים ובהם ה ַאְּב ִסי ְנט
ָח ָצב – לפי פירוש המשנה להרמב"ם ,הוא הצמח שתחם
המקנה לו טעם מריר (רוצח יא,י).
בו יהושע את נחלות השבטים (כלאיים א,ח) .מקובל לזהות
אותו עם ' ָח ָצב ָמצּוי' ( ,(Urginea maritimaצמח בעל בצל ֲא ַפ ְר ְסמֹון – בערבית 'ַּב ַל ַסאן' .העצה הריחנית
גדול המשמש לסימון גבולן של שדות (זכייה ומתנה א,י;
('עּוּד א ְלַּב ַל ַסאן') שלו נמנתה עם מרכיבי הקטורת
א,יג). במקדש .ונקרא בלשון התורה ' ָנ ָטף' ובלשון חכמים
' ְק ָטף' וגם ' ָצִרי' (כלי המקדש ב,ד) .מזוהה עם הצמח
ַח ְר ָּדל – בערבית ' ַח'ְר ַּדל' ,שהוא הצמח הנקרא ' ַחְר ָּדל ) .(Commiphora gileadensisצמח בושם ורפואה יקר ערך
שגדל בתקופת המשנה והתלמוד בנאות המדבר של עין
ָל ָבן' ) ,(Sinapis albaאו בעיקר הצמח 'ְּכרּוב ָׁשחֹור' גדי ויריחו ,ובימי הביניים גדל במצרים .מן הצמח מופק
) ,(Brassica nigraשבימי קדם הפיקו מזרעיו הכהים ממרח שרף נוזלי ריחני ונדיף הנמהל לעתים בשמן נושאֶׁ' ,ש ֶמן
חריף ששימש כתבלין (שכנים י,ה). ֲא ַפְר ְסמֹון' ,שנמשחו בו מלכי ישראל (מלכים א,י).
ַּכּמֹון – בערבית 'כמרון' .צמח חד שנתי המכונה בימינו ֶאְׁשְּכרֹו ַע – בערבית 'ַּב ְקס' או 'ַׁש ְמַׁשאר' (והוא תאשור
'ַּכּמֹון ַּת ְרבּו ִתי' ( .)Cuminum cyminumהכמון נזכר המקראי לפי ת"י לישעיהו מא,יט) מזוהה עם ' ֶאְׁשְּכרֹו ַע ָירֹוק
במקרא (ישעיהו כח,כה-כז) .זרעיו ,המכילים שמן אתרי, ַעד' ) .(Buxus sempervirensעץ או שיח הגדל באירופה
וצפון אפריקה .בעל ֵע ָצה קשה ביותר בגוון של זהוב עד
שימשו לתבלין ולרפואה (מכירה יד,ז).
חום ששימשה להכנת כלים (גנבה ח,ה).
ְּכ ֵרִׁשין – הם הצמח המקראי ' ָח ִציר' ,שתרגם אותו
ֶּד ֶקל ַּפ ְר ִסי ְו ֶד ֶקל רֹו ִמי – דברי הרמב"ם מבוססים על
אונקלוס 'ָּכָר ֵתי' (במדבר יא,ה) ,והוא הנקרא בערבית
'ֻּכ ַרראת'' ,ונקרא בימינו 'ׁשּום ַּכ ְר ִּתי' )(Allium porrum התלמוד (בבא קמא נט,א) שנזכר בו הדקל הפרסי כדוגמה
לזן של דקל בעל פירות משובחים .מנגד נזכר בתלמוד הזן
(שכנים י,ה). הארמי כבעל פירות פחותים בערכם .כאן בחר הרמב"ם
להביא דוגמה המוכרת יותר מן המציאות של ימיו .דקל
ְּכׁשּות – צמח טפיל מן הסוג קוסקוטה ).(Cuscuta "רומי" הוא למעשה כינוי לזנים של תמרים שהובאו
מארצות הביזנטים ,שנקראו בערבית בשם "רּום" .כידוע,
גבעוליה הדקים והצהבהבים של הכשות נכרכים על התמר אינו גדל במרבית ארצות אירופה בגלל האקלים
פונדקאי .בעבר נעשה הדבר גם במכוון על ידי האדם. הקריר בה ,וגם בארצות הסמוכים לאגן הים התיכון ,כגון
הכשות שימשה להכנת שיכר ואף ייחסו לה תכונות ריפוי דרום איטליה ,פירות הדקלים ירודים באיכותם (נזקי ממון
(שאלה ופיקדון ד,ט). ד,יד).
ְלבֹו ָנה – בערבית ' ֻלַּבאן' או 'ֻּכ ְנ ֻּדר' .עצי בשמים מן הסוג ַּד ְר ֻמ ְס ִקין – נזכרים בספרות חז"ל בגרסאות אחדות כגון
'ּבֹו ְז ֶו ְל ָיה' ) (Boswelliaהגדלים במזרח אפריקה ,בחצי ' ַּדְר ַמ ְס ָק ִנּיֹות'ּ' ,דּוְר ַמ ְס ִקין' .רוב פרשני ימי הביניים זיהו
האי ערב ובהודו .חריצת גזע העץ גורמת להפרשת מוהל
חלבי מן העץ ,המתייבש ומתגבש לטיפות שרף המשמש
כסממן קטורת ולרפואה (מכירה יד,ב; סנהדרין יג,ב-ג; יט,ד).
לֹוט – הרמב"ם בפירושו למשנה למילה 'ֹל ֶטם' (שביעית
ז,ו) הביא שני פירושים לשם הזה :לפי הפירוש הראשון,
הוא הצמח הנקרא בערבית 'ַׁשאּהַּ-בלרּוט' (פרסית :מלך
האלונים) ,הלוא הוא הצמח ' ַק ְס ַט ְנ ָיה' )(Castanea sativa
