Page 1067 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד

‫‪1045‬‬ ‫תוחתפמו םיחפסנ‪  ‬נוימיב ןיד יבת ‬ ‫ ‬

‫כסבורים היינו שתיכף להכרזת המדינה‪ ,‬הגורמים‬ ‫המקבל עליו בקניין לידון עם חברו לפני גויים‪ ,‬אינו‬
‫הקובעים בשטח הזה יהיו נמלכים מיד בסמכות‬ ‫כלום‪ ,‬ואסור לידון בפניהם‪ ...‬שטר שכתוב שיוכל‬
‫התורה בארץ – 'כדת מה לעשות'? אמנם כך הוא‬
‫הנוהג בכל ארץ נכבשת‪ ,‬שמשאירים את החוק‬ ‫לתבעו בדיני הגויים‪ ,‬אינו רשאי לתבעו בפניהם‪...‬‬
‫הקיים מכבר‪ ,‬שלא לגרום תזוזות וזעזועים קשים‬
‫בעולם המסחר וכו'‪ .‬אך במה הדברים אמורים?‬ ‫החובה הברורה לפנות לבית דין בכל סכסוך משפטי‬
‫באומות שאין להן משפט שהוא חלק מדתם‪ ,‬מה‬ ‫מטילה על בתי הדין אחריות כבדה ומחייבת אותם‬
‫שאין כן אצלנו‪ ,‬הרי זה דבר חמור מאוד מאוד לקיים‬ ‫לנהוג ביעילות ובהגינות בכל תיק הנידון בפניהם‪ .‬לדברי‬
‫הרמב"ם‪ ,‬מסכת אבות‪ ,‬העוסקת בהנחיות מוסריות‪,‬‬
‫אפילו לזמן מועט משפט זר‪...‬‬
‫מכוונת בעיקר לדייני ישראל (הקדמת הרמב"ם למשנה)‪:‬‬
‫וכבר הגאון הלאומי צריך היה לעמוד כתריס בפני‬
‫ההתבוללות הסיטונית הזאת‪ ,‬בפני החיקוי המשפיל‬ ‫כדי להשמיענו במסכתא זו מוסר כל חכם מן החכמים‬
‫הזה ברקע של החוק‪ ,‬וכשאנו מסתכלים בעניין זה‬ ‫ע"ה‪ ,‬כדי שנלמד מהם מבחר המדות‪ ,‬והדיינים‬
‫מן הבחינה העליונה של תורה מן השמים וקדושת‬ ‫זקוקים להם יותר מכל אדם‪[ ...‬שהרי] אם לא יהיה‬
‫הדיין בעל מוסר ומנומס‪ ,‬הרי הוא אובד ומאבד את‬
‫ישראל הלא רעדה תאחזנו!‬ ‫העם בנזקיו‪ ,‬ולפיכך התחיל באבות במוסר לדיינים‪:‬‬
‫היו מתונים בדין‪ ...‬לפי שאם ימהר‪ ,‬שמא יש באותו‬
‫כל בר בי‪-‬רב יודע כמה הרעישו אבות העולם החל‬ ‫הדין מרמה‪ ...‬וגם לא יאריך את הדיון בזמן שהוא‬
‫מהתנאים ועד לאחרוני הפוסקים על ההתדיינות‬
‫בערכאות של גויים‪ .‬ומה גדול החילול כשמדינת‬ ‫יודע שאין בו מרמה‪ .‬וזה הוא הנקרא עינוי הדין‪.‬‬

‫ישראל מסגלת לה ספר חוק ומשפט משל הגויים!‬ ‫הרמב"ם מדגיש את המתח המובנה שהדיין שרוי בו בין‬
‫החתירה לאמת‪ ,‬המחייבת בירור מעמיק ויסודי ושקול‪,‬‬
‫על אף הדברים החריפים הללו‪ ,‬נותר המצב המשפטי כפי‬ ‫לבין החובה לקיים מערכת יעילה שאינה לוקה בסחבת‬
‫שהיה בימי המנדט הבריטי‪ ,‬כלומר שיש סמכות לבתי הדין‬ ‫ובעינוי דין‪ .‬חובתו של הדיין להיות רגיש לחובה הכפולה‬
‫הרבניים רק בתחום אחד‪ ,‬לדון בענייני גירושין ונישואין‪.‬‬ ‫המוטלת עליו אינה פשוטה‪ ,‬אך היא נשמת אפה של‬
‫מלבד זאת‪ ,‬החוק מאפשר לקיים בוררות בין שני צדדים‬ ‫מערכת משפט השואפת ליישם ערכים נעלים במציאות‬
‫המעוניינים להביא את דינם בפני בית דין של תורה‪ ,‬ויהיה‬
‫נתונה‪.‬‬
‫לפסיקתו תוקף משפטי מחייב גם על פי החוק‪.‬‬
‫משפט עברי בחוקי מדינת ישראל‬
‫פנייה לבתי משפט בתביעת ממון‬
‫עם הקמת מדינת ישראל‪ ,‬פיעמה בלב רבים התקווה‬
‫ההחלטה שלא לקבל את משפט התורה כמשפט מחייב‬ ‫שהמדינה החדשה תחייה את משפט התורה ותקבע‬
‫במדינת ישראל העמידה את הפוסקים בפני השאלה‪:‬‬ ‫אותו כחוק מחייב‪ .‬אולם תקווה זו נכזבה עקב ההחלטה‬
‫מה מעמדה של מערכת המשפט החדשה‪ ,‬שמצד אחד‬ ‫שהתקבלה עם הקמת המדינה לאמץ את מערכת המשפט‬
‫אין בה פנייה לגויים‪ ,‬ומצד שני היא מנוכרת לתורת‬ ‫המנדטורית בשינויים קלים תוך התעלמות ממשפט‬
‫ישראל‪ .‬שאלה זו התעצמה עם התקדמות תהליך החקיקה‬
‫התורה‪.‬‬
‫שהחליף את החוק המנדטורי בחוקים שחוקקה הכנסת‪.‬‬ ‫הרב הראשי הראשון למדינת ישראל‪ ,‬הרב יצחק אייזיק‬
‫הלוי הרצוג‪ ,‬תיאר בכתביו את אכזבתו המרה מן ההחלטה‬
‫לדעת רוב רובם של הפוסקים‪ ,‬אי אפשר הלכתית לייסד‬ ‫שמשפט התורה לא יהיה המשפט המחייב במדינת ישראל‬
‫מערכת משפט העוסקת בדיני ממונות שבין אדם לחברו‬
‫במנותק מתורת ישראל‪ ,‬וממילא אסור לפנות למערכת זו‬ ‫(הריא"ה הרצוג‪ ,‬פתיחה לספר הלכה פסוקה‪ ,‬חו"מ‪ ,‬סימנים א‪-‬ח‪ ,‬עמ' יב‪-‬‬
‫אלא באופן מסוים ובהיתר הלכתי לפי תנאי המקרה או‬
‫יג)‪:‬‬
‫בתחומים מסוימים מאד עליהם ידובר להלן‪.‬‬
‫כמעט שלא היה יכול לעלות על הדעת של שום‬
‫ישנו אמנם מאמר תלמודי (סנהדרין כג‪,‬א) ממנו עולה שמותר‬ ‫יהודי דתי שהמדינה היהודית תעזוב מקור מים‬
‫להתדיין בפני בית דין מסוים אם הוא מסוג "ערכאות‬ ‫חיים‪ ,‬את תורתנו הקדושה‪ ,‬לחצוב לה בורות בורות‬
‫שבסוריא"‪ .‬אבל גם לשיטתם זו‪ ,‬כבר קבעו הפרשנים‬ ‫נשברים‪ ,‬לסגל לה חוקים ומשפטים של עם אחר‪.‬‬
‫שמדובר במקום שאין בו תלמידי חכמים‪ ,‬ולכן מינו בו‬ ‫הלא זו היתה מהפכה איומה מבפנים וחילול השם‬
‫בית דין שאינו דן על פי דין תורה‪ ,‬כדי שלא ייאלץ הציבור‬ ‫נורא מבחוץ! זה היה בבחינת נתינת גט כריתות‪,‬‬

‫להיזקק לבתי דין של הגויים‪.‬‬ ‫ח"ו‪ ,‬לתורת ישראל‪.‬‬