Page 1068 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 1068

‫תוחתפמו םיחפסנ‪      ‬נוימיב ןיד יבת	‬                                                   ‫‪1	 046‬‬

‫אונסם כופרים בתורה‪ ,‬נחשב למחרף ומגדף ולמרים‬                                            ‫מהלכה זו יש שהסיקו שאפשר להקים בית דין יהודי‬
‫יד בתורת משה‪ ,‬ואיסורו חילול השם מדאורייתא‪...‬‬                                           ‫שאינו דן על פי דין תורה‪ ,‬ופירשו כך את כוונת הרמ"א‬

‫הרב אריאל מטיל את האחריות על האדם הדתי המודע‬                                                                           ‫(רמ"א חו"מ ח‪,‬א) שכתב‪:‬‬
‫לאיסור‪ ,‬ובכל זאת בוחר לנטוש את משפט התורה ולפנות‬
‫לבית המשפט‪ .‬צעד כזה‪ ,‬היוצר הפרדה בין החיים הדתיים‬                                      ‫ועיירות שאין בהם חכמים הראוים להיות דיינים‬
‫הפרטיים והמשפחתיים לבין העיסוק הכלכלי‪ ,‬בין לימוד‬                                       ‫או שכולן עמי הארץ‪ ,‬וצריכים להם דיינים שישפטו‬
‫התלמוד והרמב"ם ושאר הפוסקים העוסקים בדיני ממונות‬                                       ‫ביניהם שלא ילכו לפני ערכאות של גויים‪ ,‬ממנים‬
‫לבין הפעילות העסקית והממונית – זר לחלוטין להלכה‪.‬‬                                       ‫הטובים והחכמים שבהם (לדעת אנשי העיר)‪ ,‬אע"פ‬
‫אמנם הרב אריאל מתייחס בסלחנות לשופטים החילוניים‪,‬‬                                       ‫שאינם ראויים לדיינים‪ .‬וכיוון שקיבלו עליהם בני‬
‫מפני שדינם כדין "קטן שנשבה"‪ ,‬כיוון שאינם מודעים‬
‫לקיומו של משפט התורה ולחשיבותו‪ .‬אך התייחסות‬                                                                 ‫העיר‪ ,‬אין אחר יכול לפוסלן‪.‬‬
‫סלחנית זו אין בה הכרה חוקית בקיומה של המערכת‬
‫עצמה‪ ,‬ובוודאי שאין בה משום היתר לאדם הדתי לפנות‬                                        ‫ועל פי זה הגיעו למסקנה שגם לבתי המשפט של מדינת‬
                                                                                       ‫ישראל יש מעמד דומה‪ .‬אך רוב הפוסקים דחו עמדה זו‪,‬‬
                          ‫למערכת המשפט החילונית‪.‬‬
                                                                                                          ‫כגון חזון איש (חזון איש‪ ,‬סנהדרין טו‪,‬ד)‪:‬‬
‫אמנם אם הנתבע מסרב להתדיין בדין תורה‪ ,‬בית הדין‬
‫מתיר לתבוע אותו בבית משפט אזרחי על סמך מה שפסק‬                                         ‫ואף על גב דליכא ביניהם דיין שידין על פי משפטי‬
                                                                                       ‫התורה ומוכרחים להימנות בעל שכל מוסרי האדם‪,‬‬
                                ‫הרמב"ם (סנהדרין כו‪,‬ז)‪:‬‬                                 ‫אינם רשאים לקבל עליהם חוקי העמים או לחוקק‬
                                                                                       ‫חוקים‪ .‬שהשופט כל דין שלפניו לפי הנראה אליו‪,‬‬
‫ָה ְי ָתה ַיד ַהּגֹו ִיים ַּתִּקי ָפה ּו ַב ַעל ִּדינֹו ַאָּלם‪ְ ,‬ו ֵאינֹו ָיכֹול‬       ‫זהו בכלל פשרה ואין ניכר הדבר שעזבו מקור מים‬
‫ְלהֹו ִציא ִמֶּמּנּו ְּב ִדי ֵני ִיְׂשָר ֵאל – ִי ְתָּב ֶעּנּו ְל ִדי ֵני ִיְׂשָר ֵאל‬  ‫חיים לחצוב בורות נשברים‪ .‬אבל אם יסכימו על‬
‫ְּת ִחָּלה; ִאם ֹלא ָר ָצה ָלבֹוא – נֹו ֵטל ְרׁשּות ִמֵּבית ִּדין‪,‬‬                     ‫חוקים‪ ,‬הרי הם מחללים את התורה‪ .‬ועל זה נאמר‬

                 ‫ּו ַמִּציל ְּב ִדי ֵני ּגֹו ִיים ִמ ַּיד ַּב ַעל ִּדינֹו‪.‬‬                   ‫"אשר תשים לפניהם" – ולא לפני הדיוטות‪...‬‬

                    ‫וכן נפסק בשולחן ערוך (חו"מ כו‪,‬ב)‪.‬‬                                  ‫ואין נפקותא בין בא לפני אינם ישראלים ובין ישראל‬
‫כדי להימנע מן הבעיה הזאת‪ ,‬הצדדים לעסקה צריכים‬                                          ‫ששופט על פי חוקים בדויים‪ .‬ועוד הדבר יותר מגונה‬
‫לקבוע מראש שיבררו בדין תורה כל מחלוקת שתתגלע‬                                           ‫שהמירו את משפטי התורה על משפטי ההבל‪ .‬ואם‬
‫ביניהם בענייני העסקה‪ .‬לשם זה יש להוסיף לכל חוזה‬                                        ‫יסכימו בני העיר על זה‪ ,‬אין בהסכמתם ממש‪ .‬ואם‬
                                                                                       ‫יכופו על זה‪ .‬משפטם גזלנותא ומרימים יד בתורת‬
                             ‫סעיף בוררות בלשון זה‪:‬‬
                                                                                                                                 ‫משה‪.‬‬
‫הצדדים מסכימים כי כל סכסוך או חילוקי דעות‬
‫בין הצדדים בקשר להסכם זה‪ ,‬בין הנובע ממנו‬                                               ‫חזון איש סבור שיש הבדל בין יישוב סכסוכים באמצעות‬
‫ישירות בין הנובע ממנו בעקיפין‪ ,‬הן ביחס לביצועו‪,‬‬                                        ‫פשרה מקומית‪ ,‬כיוון שהדבר מותר במקום שאין דיינים‬
‫פירושו‪ ,‬תחולתו או תוקפו‪ ,‬יועבר להכרעת בית הדין‬                                         ‫ראויים‪ ,‬לבין קביעת מערכת חוקים קבועה המהווה‬
‫_________________ או למי שיוסמך על ידו‪.‬‬                                                ‫תחליף לתורה‪ ,‬שהיא אסורה‪ .‬הסיבה להבחנה תלויה‬
‫הצדדים מודים שעשו קניין המועיל על פי דין תורה‬                                          ‫בשאלה אם יש במערכת השיפוטית משום מרידה בדין‬
‫בכלי שכשר לקנות בו‪ .‬דין חתימה על הסכם זה כדין‬                                          ‫תורה‪ .‬כשהדבר נעשה במסגרת פתרון עראי‪ ,‬שנראה שאין‬
‫חתימה על הסכם בוררות‪ .‬הבורר ידון בין הצדדים‬                                            ‫בו שלילה דין התורה‪ ,‬אלא שעושים כן מחמת אילוץ‬
                                                                                       ‫הדבר מותר‪ ,‬בעוד שקביעת מערכת חוקים שלמה מבטאת‬
                     ‫לחוזה בין לדין בין לפשרה‪.‬‬
                                                                                                                ‫את עזיבתם של חוקי התורה‪.‬‬
‫הוספת סעיף זה מבטיחה את מחויבותם של הצדדים‬
‫להתדיין בדין תורה‪ ,‬ומעניקה לבית הדין את הסמכות‬                                         ‫לדעתו של חזון איש שותפים רוב רובם של פוסקי ההלכה‬
‫ההלכתית והחוקית להכריע בכל מחלוקת שתתגלע‬                                               ‫בלא הבדלי מגזר או זרם‪ ,‬לעתים מטעמים אחרים‪ .‬כך‬
‫ביניהם‪ .‬יש להעיר שגם אם לא נעשה קניין בפועל‪ ,‬די‬                                        ‫למשל אסר הרב יעקב אריאל לפנות לבתי המשפט מפני‬
‫בהודאתם שנעשה מעשה קניין וההודאה יוצרת את‬                                              ‫שאפשר לפנות לבתי הדין הרבניים ("המשפט במדינת ישראל‬

                  ‫המחויבות (ראה למשל‪ :‬רמב"ם זכייה ד‪,‬יב)‪.‬‬                                                       ‫ואיסור ערכאות"‪ ,‬תחומין א‪ ,‬עמ' ‪:)327‬‬
‫חתימת הצדדים על הנוסח הזה מעניקה לבית הדין את‬
‫הסמכות ההלכתית והחוקית לדון בכל מחלוקת שתתגלע‬                                          ‫יהודי דתי היודע על קיומו של משפט התורה ועל‬
                                                                                       ‫מציאותם של תלמידי חכמים יודעי דת ודין‪ ,‬ובכל‬
                                                                                       ‫זאת מעדיף להישפט לפני הדיוטות אלו‪ ,‬שמחמת‬
   1063   1064   1065   1066   1067   1068   1069   1070   1071   1072   1073