Page 1068 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 1068
תוחתפמו םיחפסנ נוימיב ןיד יבת 1 046
אונסם כופרים בתורה ,נחשב למחרף ומגדף ולמרים מהלכה זו יש שהסיקו שאפשר להקים בית דין יהודי
יד בתורת משה ,ואיסורו חילול השם מדאורייתא... שאינו דן על פי דין תורה ,ופירשו כך את כוונת הרמ"א
הרב אריאל מטיל את האחריות על האדם הדתי המודע (רמ"א חו"מ ח,א) שכתב:
לאיסור ,ובכל זאת בוחר לנטוש את משפט התורה ולפנות
לבית המשפט .צעד כזה ,היוצר הפרדה בין החיים הדתיים ועיירות שאין בהם חכמים הראוים להיות דיינים
הפרטיים והמשפחתיים לבין העיסוק הכלכלי ,בין לימוד או שכולן עמי הארץ ,וצריכים להם דיינים שישפטו
התלמוד והרמב"ם ושאר הפוסקים העוסקים בדיני ממונות ביניהם שלא ילכו לפני ערכאות של גויים ,ממנים
לבין הפעילות העסקית והממונית – זר לחלוטין להלכה. הטובים והחכמים שבהם (לדעת אנשי העיר) ,אע"פ
אמנם הרב אריאל מתייחס בסלחנות לשופטים החילוניים, שאינם ראויים לדיינים .וכיוון שקיבלו עליהם בני
מפני שדינם כדין "קטן שנשבה" ,כיוון שאינם מודעים
לקיומו של משפט התורה ולחשיבותו .אך התייחסות העיר ,אין אחר יכול לפוסלן.
סלחנית זו אין בה הכרה חוקית בקיומה של המערכת
עצמה ,ובוודאי שאין בה משום היתר לאדם הדתי לפנות ועל פי זה הגיעו למסקנה שגם לבתי המשפט של מדינת
ישראל יש מעמד דומה .אך רוב הפוסקים דחו עמדה זו,
למערכת המשפט החילונית.
כגון חזון איש (חזון איש ,סנהדרין טו,ד):
אמנם אם הנתבע מסרב להתדיין בדין תורה ,בית הדין
מתיר לתבוע אותו בבית משפט אזרחי על סמך מה שפסק ואף על גב דליכא ביניהם דיין שידין על פי משפטי
התורה ומוכרחים להימנות בעל שכל מוסרי האדם,
הרמב"ם (סנהדרין כו,ז): אינם רשאים לקבל עליהם חוקי העמים או לחוקק
חוקים .שהשופט כל דין שלפניו לפי הנראה אליו,
ָה ְי ָתה ַיד ַהּגֹו ִיים ַּתִּקי ָפה ּו ַב ַעל ִּדינֹו ַאָּלםְ ,ו ֵאינֹו ָיכֹול זהו בכלל פשרה ואין ניכר הדבר שעזבו מקור מים
ְלהֹו ִציא ִמֶּמּנּו ְּב ִדי ֵני ִיְׂשָר ֵאל – ִי ְתָּב ֶעּנּו ְל ִדי ֵני ִיְׂשָר ֵאל חיים לחצוב בורות נשברים .אבל אם יסכימו על
ְּת ִחָּלה; ִאם ֹלא ָר ָצה ָלבֹוא – נֹו ֵטל ְרׁשּות ִמֵּבית ִּדין, חוקים ,הרי הם מחללים את התורה .ועל זה נאמר
ּו ַמִּציל ְּב ִדי ֵני ּגֹו ִיים ִמ ַּיד ַּב ַעל ִּדינֹו. "אשר תשים לפניהם" – ולא לפני הדיוטות...
וכן נפסק בשולחן ערוך (חו"מ כו,ב). ואין נפקותא בין בא לפני אינם ישראלים ובין ישראל
כדי להימנע מן הבעיה הזאת ,הצדדים לעסקה צריכים ששופט על פי חוקים בדויים .ועוד הדבר יותר מגונה
לקבוע מראש שיבררו בדין תורה כל מחלוקת שתתגלע שהמירו את משפטי התורה על משפטי ההבל .ואם
ביניהם בענייני העסקה .לשם זה יש להוסיף לכל חוזה יסכימו בני העיר על זה ,אין בהסכמתם ממש .ואם
יכופו על זה .משפטם גזלנותא ומרימים יד בתורת
סעיף בוררות בלשון זה:
משה.
הצדדים מסכימים כי כל סכסוך או חילוקי דעות
בין הצדדים בקשר להסכם זה ,בין הנובע ממנו חזון איש סבור שיש הבדל בין יישוב סכסוכים באמצעות
ישירות בין הנובע ממנו בעקיפין ,הן ביחס לביצועו, פשרה מקומית ,כיוון שהדבר מותר במקום שאין דיינים
פירושו ,תחולתו או תוקפו ,יועבר להכרעת בית הדין ראויים ,לבין קביעת מערכת חוקים קבועה המהווה
_________________ או למי שיוסמך על ידו. תחליף לתורה ,שהיא אסורה .הסיבה להבחנה תלויה
הצדדים מודים שעשו קניין המועיל על פי דין תורה בשאלה אם יש במערכת השיפוטית משום מרידה בדין
בכלי שכשר לקנות בו .דין חתימה על הסכם זה כדין תורה .כשהדבר נעשה במסגרת פתרון עראי ,שנראה שאין
חתימה על הסכם בוררות .הבורר ידון בין הצדדים בו שלילה דין התורה ,אלא שעושים כן מחמת אילוץ
הדבר מותר ,בעוד שקביעת מערכת חוקים שלמה מבטאת
לחוזה בין לדין בין לפשרה.
את עזיבתם של חוקי התורה.
הוספת סעיף זה מבטיחה את מחויבותם של הצדדים
להתדיין בדין תורה ,ומעניקה לבית הדין את הסמכות לדעתו של חזון איש שותפים רוב רובם של פוסקי ההלכה
ההלכתית והחוקית להכריע בכל מחלוקת שתתגלע בלא הבדלי מגזר או זרם ,לעתים מטעמים אחרים .כך
ביניהם .יש להעיר שגם אם לא נעשה קניין בפועל ,די למשל אסר הרב יעקב אריאל לפנות לבתי המשפט מפני
בהודאתם שנעשה מעשה קניין וההודאה יוצרת את שאפשר לפנות לבתי הדין הרבניים ("המשפט במדינת ישראל
המחויבות (ראה למשל :רמב"ם זכייה ד,יב). ואיסור ערכאות" ,תחומין א ,עמ' :)327
חתימת הצדדים על הנוסח הזה מעניקה לבית הדין את
הסמכות ההלכתית והחוקית לדון בכל מחלוקת שתתגלע יהודי דתי היודע על קיומו של משפט התורה ועל
מציאותם של תלמידי חכמים יודעי דת ודין ,ובכל
זאת מעדיף להישפט לפני הדיוטות אלו ,שמחמת

