Page 1064 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 1064
תוחתפמו םיחפסנ קוחה יפלו הלכהה יפל האווצ רטש 1042
"מהיום ושעה אחת קודם מיתתי" (הרב ח' שלמה שאנן, בדעה צלולה ומיושבת – אין המתנה תקפה אם לא
תחומין ח) – פירושו ,לעשות קניין בעת כתיבת הצוואה, ניתנה מתוך גמירות דעת הנותן .בסתם מניחים שכך
אך תחולתו תהיה שעה לפני מותו .נוסח זה מעורר חלוקי היה ,אך בצוואה ,שבמקרים רבים ניתנת על ידי זקן או
דעות באשר למשמעותו (בבלי קידושין נט,ב) .כמו כן, אף חולה ,יש התוקפים את הצוואה בטענה שהמצֶּוה לא
תוקפה של המתנה תלוי בסוג הקניין ואף במיקום הנכסים היה צלול ומיושב בדעתו באותה שעה ,ונפגמה גמירות
בשעת התחולה ,כדי שלא נאמר ש"כלתה קניינו" (בבלי דעתו (ראה רמב"ם מכירה כט,ה; שו"ע חו"מ רלה,כא) .לכן ראוי
נדרים מח,ב) .אמנם בעל "נתיבות המשפט" אומר שבממון,
בניגוד לגט ,לשון "מהיום ושעה לפני מותי" מתפרש להוסיף הצהרה זו.
כגוף מהיום ופירות לאחר מיתה (נתיבות המשפט קצז,ה). בלא אונס וכפייה – לדעת הרמב"ם (רמב"ם מכירה י,א-ד),
מדברי קצות החושן (רפא,ח) נראה שמפרש לשון זה כנותן כל מתנה צריכה להינתן בלב שלם .לכן ,אם הנותן מגלה
את דעתו שאינו מעוניין לתת את המתנה – היא בטלה ,גם
בתנאי שלא יחזור בו.
אם לא אמר זאת במפורש.
"מהיום אם לא אחזור בי" (הרב מיכאל בלייכר ,שורת
הדין ,כרך ב ,עמ' שנג-שנו) – פירושו שהקניין חל מהיום ,אך סעיף 1
מותנה בכך שיוכל המצֶּוה לחזור בו. פירוט הרכוש שהצוואה חלה עליו .לגבי פנסיה ,יש להעיר
שבדרך כלל חלוקת הכספים נעשית בהתאם לחלקו של
כמתנה גלויה ומפורסמת – מתנה צריכה להינתן בגלוי, כל מוטב שרשם המצֶּוה בהודעתו לחברה .בכל זאת ,כדאי
ואם אין מודיעים על נתינתה ,יש מי שמפקפק בתקפותה לציין את המוטבים גם בצוואה ,מפני שאם החלוקה לפי
מסמכי החברה אינה אפשרית (כגון שיש מוטב וחליפיו
(בבא בתרא מ,ב; רמב"ם זכייה ומתנה ה,א-ב; שו"ע חו"מ שכבר אינם בין החיים) ,כתוב בתקנות של חלק גדול של
החברות שהחלוקה תהיה בהתאם לצו ירושה או צו קיום
רמב,ג-ה) .לכן ,יש להצהיר על הפרסום בשטר הצוואה.
דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי – זהו נוסח צוואה.
מקובל ,שמטרתו להדגיש שהשטר תקף (ב"ב מד,ב; רמב"ם
מלווה ולווה יח,ב) .לדעת הרמב"ם ,עשיית הקניין "מעכשיו" סעיף 2
("מהיום") פותרת את בעיית האסמכתא (מכירה יא,ז). חלק הרכוש שיחולק על פי דין תורה ,כדי שלא לבטל את
ואני מודה שנתתי כל דבר ודבר לפי קניינו המועיל סדר הירושה לפי דין תורה לגמרי (קצות החושן רפב,ב) ,ראה
ביותר ובאופן המועיל ביותר – הודאת בעל דין היא
אחת מדרכי הראיות" .אודיתא" היא דרך קניין המבוססת במבוא לעיל.
על הודאה .בדרך זו ,אפשר להקנות נכסים ולהתחייב
בחיובי ממון (ב"ב קמט ,א; רמב"ם זכייה ומתנה ט,ט; שו"ע סעיף 3
חו"מ רנ,ג) .ודי בהודאה של הנותן בלי לבחון אם הקניינים
הנני מקנה את רכושי במתנת בריא שתחול מהיום
נעשו בפועל. ולאחר מיתה ,על מנת שלא אחזור בי – זו דרך לחלק
את הרכוש ובה בעת לשמור על זכויותיו של הנותן עד
וכל תנאי המתנה נעשו כתיקון חכמים – לשון זו מותו .כמו כן ,הנותן מבהיר שהצוואה מותנית בכך שלא
מייתרת את הצורך במשפטי התנאים ,כתנאי כפול (שו"ע
יחזור בו עד יום מותו.
חו"מ רמא ,יב; אה"ע לח,ג). יש שלושה נוסחים מקובלים בצוואות בעניין זה ,כדי
למוטבים דלהלן – אם אחד המוטבים עדיין לא בא להבטיח את תוקפה של המתנה תוך שמירת האפשרות
לעולם ,כגון נכד העתיד להיוולד ,אי אפשר להקנות לו,
ואף לא להתחייב כלפיו (בבלי גטין יג,ב; רמב"ם מכירה כב,י). של הנותן לשימוש בנכסיו בחייו:
לכן ,צריך לתת למי שקיים שיזכה עבורו לכשיבוא לעולם "מהיום ולאחר מיתה" (הרב מתתיהו שוורץ ,משפט
(אמנם גם דרך זו יכולה לעורר בעיה ,וכבר האריך בעניין זה הרב הצוואה ,א ,יא ,עמ' לד; הרב יהודה סילמן ,דרכי חושן א בסופו,
חלק השטרות ,עמ' ;2הרב יעקב בלוי ,פתחי חושן ירושה ואישות,
מיכאל בלייכר ,שורת הדין ב (תשנ"ד) ,עמ' שלז).
עמ' קעד) – פירושו לתת את גוף הנכסים מהיום ואת
סעיף 4 הפירות לאחר המיתה .וכן נקטנו בצוואה זו (ראה שו"ע
חו"מ רנז,ו-ז) .אמנם לפי זה ,הנותן מוגבל ,ואינו רשאי
ביחס לרכוש שאין הקניין נתפס בו ,הנני מודה להשמיד את רכושו ואף לא למכור אותו לאחר ,מפני
בהודאה גמורה שאני חייב לכל אחד מן המוטבים שהגוף אינו שלו (רמב"ם זכייה ומתנה יב,יג; שו"ע חו"מ רנז,א).
הנקובים בשמותם לעיל סך השווה לחלקו על פי לכן הוספנו תנאי המאפשר למצֶּוה לחזור בו מכל המתנה
הצוואה ,באותם הנכסים שאין הקניין נתפס בהם
– זוהי "אודיתא" ,המבוססת כאן על התחייבות אישית או ממקצתה ,לפי צורכו.
