Page 1060 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד

‫תוחתפמו םיחפסנ‪  ‬אקסע רתיה רטש ‬ ‫‪1 038‬‬

‫סעיף ‪ – 9‬מעמד העסקא לאחר מועד הפירעון‬ ‫ייתכן שיש לפרש את התנאי בעניין השבועה במקרים‬
‫שיש בהם פטור משבועה‪ ,‬כגון לאחר שחלקו הצדדים‬
‫סעיף זה בא לפתור את בעיית מועד פירעון העסקא‪.‬‬ ‫את כספי השותפות ונסתיימה השותפות ביניהם (וראה‬
‫לכאורה‪ ,‬בהגיע מועד הפירעון‪ ,‬החוב "קופא" והופך‬ ‫שלוחין ושותפין י‪,‬ב)‪ ,‬או אם אינו חושד בו בהעלמת שתי‬
‫להלוואה‪ ,‬שאסור לגבות ריבית על האיחור בפירעונה‪.‬‬ ‫מעות כסף‪ .‬כמו כן‪ ,‬יש פוטרים את המתעסק משבועת‬
‫כדי לפתור את הבעיה‪ ,‬שאינה מתיישבת עם הנהוג‬ ‫השותפים (לדעות בעניין זה‪ ,‬ראה רמ"א חו"מ צג‪,‬ד)‪,‬‬
‫בבנקים‪ ,‬נאמר בסעיף שגם לאחר מועד הפירעון‪ ,‬העסקא‬
‫נשארת בגדר עסקא‪ ,‬ולכן ייתכן שיופק ממנה עוד רווח‬ ‫וכאן יהיה חייב בגלל התנאי‪.‬‬

‫לאחר מועד פירעונה‪.‬‬ ‫האפשרות להתנות על הראיות בדיני ממונות‪ ,‬להצריך‬
‫עדים או שבועה כשאין בהם צורך מן הדין‪ ,‬מופיעה בכמה‬
‫סעיף ‪ – 10‬בטלות פעולות שיש בהן ריבית‬ ‫מקומות בספר משנה תורה (שכירות ב‪,‬ט; מלווה ולווה‬

‫כאן מובהרת הקדימות של היתר עסקא לחוזה העיקרי‬ ‫טו‪,‬א ועוד)‪.‬‬
‫הסותר אותו‪ ,‬וביטול מפורש של תקפות השטר שיש‬
‫בו משום מה איסור ריבית‪ ,‬ובכך נמנעת בעיית "שטרא‬ ‫ומן ההתחייבויות שקיבל עליו המקבל – הצדדים‬
‫מחוזנאי"‪ ,‬שניתן לגבות בו ריבית שלא כדין (מלווה ולווה‬ ‫מסכימים שהמתעסק חייב להישבע בנקיטת חפץ‪ ,‬שבועה‬
‫כעין שבועה מן התורה‪ ,‬כלומר תוך החזקת ספר תורה‬
‫ה‪,‬י)‪.‬‬ ‫(שבועות יא‪,‬ח) שלא שינה מן ההתחייבויות שקיבל על‬

‫סעיף ‪ – 11‬תחולה על מי שאינו מודע לתנאי‬ ‫עצמו בעניין כסף העסקא (לעיל סעיפים ‪.)6‎ -‎5‬‬

‫העסקא‬ ‫ועל כל הרווח המוצהר על ידו שהיה לו מן העסקא – כאן‬
‫באה ההתחייבות של המתעסק להישבע שהרווח הוא כפי‬
‫בסעיף זה עוסק השטר בתוקפו של הסכם העסקא למי‬ ‫שהוא מצהיר שהרוויח‪ ,‬שמתוך זה הוא אמור לתת לנותן‬
‫שאינו יודע את תנאיה‪ ,‬ובכלל זה גם מי שיודע על קיומו‬ ‫הכסף את מחצית הרווח‪ ,‬בניכוי שכר טרחתו בשיעור‬
‫של היתר עסקא ואינו יודע מה תוכנו ופירושו‪ ,‬וכן מי‬
‫שאינו יודע כלל על קיומו של היתר עסקא‪ ,‬ומותנה בו‬ ‫אחוז אחד‪ ,‬כאמור לעיל‪.‬‬

‫שיחולו גם עליהם תנאי העסקא‪.‬‬ ‫ולא יהיה המקבל נאמן על שום הפסד אלא אם כן יתברר‬
‫לעצם השאלה אם יש צורך במודעות לקיומו של היתר‬ ‫בשני עדים כשרים – אם ירצה המתעסק לטעון שהוא‬
‫עסקא‪ ,‬ראה לעיל במבוא‪ .‬אם יש צורך במודעות‪ ,‬ייתכן‬ ‫פטור מלהחזיר את מלוא הקרן שקיבל‪ ,‬עקב הפסד שנגרם‬
‫שהתועלת בתנאי מפורש זה היא רק עבור מי שקרא אותו‪,‬‬ ‫לו‪ ,‬הוא חייב להוכיח זאת באמצעות עדים כשרים‪ ,‬ואינו‬
‫גם אם לא הבין את מהות היתר עסקא‪ .‬עוד ייתכן‪ ,‬שלדעת‬ ‫יכול להסתפק בשבועה כעיקר הדין‪ ,‬במקום שאין עדים‬
‫מנסחי היתר העסקא‪ ,‬גם אם לא נכתב תנאי מפורש מעין‬
‫זה‪ ,‬היתר העסקא מועיל‪ ,‬והוא נכתב כאן לצורך הבהרה‬ ‫מצויים (שכירות ג‪,‬א)‪.‬‬

‫בלבד‪.‬‬ ‫סעיף ‪ – 8‬דמי התפשרות‬

‫סעיף ‪ – 13‬קבלת קניין וסעיפי תוקף הלכתי‬ ‫זהו הרובד השלישי‪ ,‬ולפיו המקבל־המתעסק מתפשר‬
‫עם הנותן על גובה התשלום הכולל את הקרן והרווח‪.‬‬
‫סעיף זו נותן תוקף הלכתי לתנאי העסקא‪ ,‬אך אינו ייחודי‬ ‫ההתפשרות הזאת מייתרת את הצורך בראיות הנדרשות‬
‫לעסקא‪ ,‬והוא בא לפתור בעיות הקיימות גם בהסכמים‬
‫אחרים‪ .‬לביאור מפורט‪ ,‬ראה בסוף הסכם עבודה שבספר‬ ‫להוכחת רווח או הפסד‪ ,‬השבועה או הבאת העדים‪.‬‬

‫זה (סעיף ‪ )8‬כאן נבאר את מה שלא מופיע שם‪.‬‬ ‫ובשאר ההטבות – הכוונה גם להטבות שאינן כסף כמו‬
‫מתנות לפתיחת חשבון או הפקדה בחיסכון‪ ,‬זכות לקבל‬
‫בקניין אגב סודר – כלומר‪ ,‬בקניין סודר (ראו למשל‪,‬‬ ‫הלוואה‪ ,‬וכדומה‪ ,‬ששני הצדדים לעסקא מבקשים להכליל‬
‫שו"ת מהרש"ם א‪ ,‬נה)‪.‬‬ ‫אותן בדמי ההתפשרות של היתר עסקא‪ ,‬כדי לבטל את‬

‫בתקיעת כף – בפוסקים (שו"ע חו"מ רא‪,‬ב; וראה העיקרון‬ ‫החשש לריבית הקיים בהם‪.‬‬

‫ברמב"ם מכירה ז‪,‬ו) נפסק שתקיעת כף בין סוחרים דינה‬ ‫כולל הצמדת הכסף לשער כלשהו – במילים אלה נפתרת‬
‫כמעשה קניין בעל תוקף‪ ,‬אם זהו המנהג‪.‬‬ ‫הבעיה ההלכתית והחשש לריבית שיש בהצמדה למטבע‬
‫חוץ או מדד מחירים וכדומה (כי למטבע חוץ או מדד‬
‫בביטול מודעות – מודעה היא הצהרה של אדם‬ ‫מחירים יש מעמד של פירות ולא מטבע‪ ,‬ואם המדד‪/‬‬
‫מט"ח מתייקר‪ ,‬יש בזה איסור ריבית)‪ .‬לכן‪ ,‬הם נכללים‬
‫שהסכמתו לעסקה מסוימת נעשתה תחת לחץ ולכן היא‬
‫בטלה (מכירה י‪,‬ה)‪ .‬אמנם‪ ,‬אם בשעת העסקה ביטל אדם‬ ‫במילים אלה במסגרת דמי ההתפשרות‪.‬‬
‫את המודעה‪ ,‬העסקה תקפה (מכירה י‪,‬ח; שו"ע חו"מ רה‪ ,‬יא)‪.‬‬