Page 1057 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד

‫נספח לספר משפטים – הלכות מלווה ולווה ‪1035‬‬ ‫ ‬

‫שטר היתר עסקא‬

‫מאת הרב שמואל פולצ'ק‪" ,‬מכון משפטי ארץ"‪ ,‬עפרה‬

‫תוכן‪  :‬מבוא – שלושה רבדים בהיתר עסקא ‪‬הבנה וכוונה בהיתר עסקא ‪ ‬השטר ‪ ‬ביאור מפורט של השטר‬

‫הרובד השלישי הוא‪ :‬אם ישלם המתעסק למשקיע סכום‬ ‫מבוא – שלושה רבדים בהיתר עסקא‬
‫מסוים שהוסכם ביניהם מראש‪ ,‬כשווה בקירוב לחלק‬
‫שצפוי להגיע למשקיע משווי העסקא בתום תקופתה‬ ‫מקובל בימינו ללוות (בעיקר מבנקים) במה שנראה כריבית‬
‫– (מכאן ואילך‪ :‬דמי ההתפשרות) סכום זה הוא שווי‬ ‫וכן להלוות‪ ,‬תוך הסתמכות על היתר עסקא‪ .‬הרעיון ביסוד‬
‫ההשקעה כפי שניתנה עם חצי מהרווחים הצפויים ובניכוי‬ ‫היתר עסקא הוא שהמלווה אינו אלא "משקיע" והלווה‬
‫השכר על הטרחה בחלק הפיקדון – לא יצטרך המתעסק‬ ‫אינו אלא "מתעסק"‪ ,‬כלומר משתמש בכספים שקיבל כדי‬
‫לשלם יותר‪ ,‬להישבע או להביא ראיה נוספת על גובה‬ ‫להפיק מהם רווח‪ .‬כשהאדם לוקח הלוואה מן הבנק‪ ,‬הבנק‬
‫הוא המשקיע והלווה הוא המתעסק‪ ,‬ואילו כשהאדם‬
‫הרווח‪5.‬‬ ‫משקיע כספים בבנק בפיקדונות ובחסכונות נושאי ריבית‪,‬‬
‫כל אחד משלושת הרבדים הללו‪ ,‬הכרחי לקיום היתר‬
‫עסקא‪ .‬אסור שיוסכם מראש שבכל מקרה ישלם המתעסק‬ ‫הוא המשקיע והבנק הוא המתעסק (הערות בסוף הנספח)‪.‬‬
‫את דמי ההתפשרות‪ .‬אם מוסכם מראש שבמועד הפירעון‬
‫יוכל המתעסק לבחור אחת משתי דרכים‪ ,‬להוכיח אם‬ ‫המנגנון של היתר עסקא מורכב משלושה רבדים‪ .‬הרובד‬
‫הרוויח או הפסיד ולשלם בהתאם (הרובד השני) או לשלם‬ ‫הראשון הוא העסק (ראה מלווה ולווה ה‪,‬ח‪ .‬וראה ביאורנו‬
‫את הקרן בתוספת דמי ההתפשרות (הרובד השלישי)‬ ‫המקיף שם)‪ 1.‬העסק מורכב מן הכסף של המשקיע ומן‬
‫– הדבר מותר‪ .‬ואם ברור מראש שאין אפשרות אחרת‬ ‫הרווח שמפיק המתעסק‪ .‬המתעסק מקבל את הכסף או‬
‫מלבד לשלם את הקרן בתוספת סכום כלשהו‪ 6‬או אם‬ ‫הסחורה וסוחר בהם‪ ,‬קונה ומוכר סחורה‪ .‬בתום תקופת‬
‫יוסכם שרמת הראיות הנדרשת תהיה כה גבוהה‪ ,‬שברור‬ ‫ההשקעה‪ ,‬המשקיע והמתעסק מחלקים ביניהם את הרווח‬
‫מראש שהיא אינה בת השגה (הרובד השלישי בלי הרובד‬ ‫או את ההפסד על פי ההסכם ביניהם כפי שנבאר להלן‪.‬‬
‫השני)‪ 7,‬הדבר אסור משום ריבית‪ ,‬אף על פי שהצדדים‬ ‫על פי ההלכה‪ ,‬העסק מורכב משני חצאים‪ ,‬מחציתו‬
‫לעסקא נקראים משקיע ומתעסק ולא מלווה ולווה (הרובד‬ ‫הלוואה ומחציתו פיקדון‪ .‬מחציתו הלוואה פירושו‬
‫שקיבל המתעסק סכום מסוים כהלוואה‪ ,‬והוא חייב‬
‫הראשון)‪.‬‬ ‫להחזיר אותה למשקיע בלא קשר לתוצאות פעילותו‪ ,‬בין‬
‫הרוויח בין הפסיד בעסקא או שנגרם לה נזק‪ .‬הרווח או‬
‫הבנה וכוונה בהיתר עסקא‬ ‫ההפסד מן החלק הזה בעסקא הם של המתעסק‪ .‬מחציתו‬
‫פיקדון פירושו שהמשקיע הוא הבעלים של המחצית‬
‫לדעת חלק מן הפוסקים‪ ,‬מי שמבקש ללוות או להלוות‬ ‫הזאת‪ ,‬והמתעסק סוחר בעבורו במחצית הזאת‪ ,‬והרווח או‬
‫ההפסד יהיו של המשקיע‪ 2.‬המתעסק מקבל שכר טרחה‬
‫על פי היתר עסקא‪ ,‬חייב להבין את מהות ההיתר‪ 8.‬אם‬ ‫על התעסקותו במחצית הפיקדון‪ .‬ואם לא קיבל שכר‬
‫תמורת התעסקותו‪ ,‬והוא מתעסק בחלק הפיקדון השייך‬
‫הוא חושב שהוא ל ֹווה בריבית או מלווה בריבית‪ ,‬והיתר‬ ‫למשקיע רק בתמורה לחלק ההלוואה שקיבל ממנו‪ ,‬יש‬

‫עסקא מתיר את הדבר‪ ,‬ולא הבין את מהות ההיתר‪,‬‬ ‫כאן איסור אבק ריבית‪3.‬‬

‫ההיתר אינו מועיל לו‪ 9.‬אמנם יש מי שסוברים‪ 10‬כי אף‬ ‫על גבי רובד זה‪ ,‬בנוי הרובד השני‪ .‬כיוון שבדרך כלל‪,‬‬
‫המשקיע אינו יכול לדעת אם הרוויח העסק אם הפסיד‪,‬‬
‫לדעת מי שאוסרים בדרך כלל‪ ,‬יש להתיר זאת בעסק עם‬ ‫כתבו האחרונים שהצדדים יכולים להסכים ביניהם מהן‬
‫הראיות שהמתעסק צריך להביא כדי להוכיח אם הרוויח‬
‫בנק‪ ,‬כיוון שמי שלווה מבנק או מלווה לבנק יודע שיש‬ ‫או הפסיד‪ .‬למשל‪ ,‬מקובל כיום בהיתר עסקא של הבנקים‬
‫להסכים שיהיה המתעסק נאמן על גובה הרווח שהוא‬
‫בבנק תקנות המחייבות אותו‪ ,‬אף על פי שאינו יודע‬ ‫טוען לו רק בשבועה חמורה מלווה באחיזת ספר תורה‪,‬‬
‫ושאם הוא טוען שהיה הפסד‪ ,‬לא יהיה נאמן בלי עדות‬
‫את מהותן במדויק‪ ,‬כן הוא הדבר גם לגבי היתר עסקא‪.‬‬
‫שני עדים כשרים שיעידו עליו‪4.‬‬
‫מכיוון שהיתר עסקא מחייב אותו ותקף כלפיו מבחינה‬

‫ממונית‪ ,‬הוא מציל אותו מן האיסור‪ .‬אמנם כל הפוסקים‬

‫מסכימים שעדיף להבין את ההיתר עסקא ולא להסתפק‬

‫בעובדה שהוא קיים ותקף‪.‬‬

‫כשלווים או מלווים בהיתר עסקא‪ ,‬אין חובה להתכוון‬

‫להתחלק ברווחים לאחר הוכחה‪ ,‬כנדרש מן ההסכם‪,‬‬