Page 1053 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 1053
1031 תוחתפמו םיחפסנ תיריב תוכלה לש ישעמ כוםיס
1212ההיתר בהצמדת חוב כש"יש לו" .מותר שהמרה זו היא כנתינת הלוואה חדשה ,ואם קובעים
בה ריבית ,זוהי ריבית מן התורה (שולחן ערוך הרב
להצמיד חוב כשיש ברשות הלווה הדבר שמצמידים הלכות ריבית ועסקא ד; חוות דעת יו"ד קסו,ד) .אך לדעת
לו את החוב במצב גמור או כמעט גמור (מלו"ל הרמב"ם ,אין כאן דין ריבית מן התורה (להלן פסקה .)8
ט,א-ב; שו"ע יו"ד קעה,ד) ,כגון חיטה .אם יש ללווה
חיטה ,הוא יכול ללוות חיטה על מנת להחזיר חיטה 8 .8הסכם וקביעת ריבית לאחר ההלוואה .אם
"סאה בסאה" לפי הכמות שלווה (מלו"ל י,ב; שו"ע
יו"ד קסב,ב) .וכן בדרכי ההצמדה האחרות (שהוזכרו המלווה מאריך ללווה את זמן ההלוואה תמורת
בפסקה ,)11שהן "פסיקה על הפירות" בתשלום תוספת לתשלום ,הרמב"ם פוסק שהתוספת בגדר
כספי ו"פסיקה על הפירות" בחוב שהמוכר היה ריבית האסורה מדרבנן (מלו"ל ו,ג) ,ואחרים פוסקים
חייב לקונה ,אם יש למוכר חיטה ,הדבר מותר שהארכת הזמן היא בגדר הלוואה חדשה ,והתוספת
(מלו"ל ט,א-ב; י,ו; שו"ע יו"ד קעה,ד; קסג,א-ב) .הטעם היא בגדר ריבית האסורה מן התורה (שו"ע יו"ד קסו,ב).
להיתר הוא ,שכשיש ללווה חיטה ,הדבר נחשב
כאילו נקנית החיטה למלווה מיד ,ואין כאן שהיית 9 .9ריבית לכתחילה ובדיעבד .אסור להסכים מראש
חוב אצל הלווה ,ואם היא מתייקרת ,כאילו היא
על תשלום שהוא בגדר ריבית ,ובוודאי שאסור לשלם
מתייקרת אצל המלווה ,ואין כאן ריבית. ריבית או לקבל ריבית .אם כבר בוצע התשלום ,יש
הבדל בין ריבית האסורה מן התורה לבין ריבית
1313הצמדה בהיתר "יצא השער" .דרך ההיתר האסורה מדרבנן :בריבית מן התורה ,ניתן לתבוע את
החזרת הכסף בבית דין; ואילו בריבית מדרבנן ,אם
השנייה להצמדת חוב היא "יצא השער" .כשפוסקים ניתנה לפי החוזה עם המלווה ,בהסכמת הלווה (שו"ע
על הפירות בכסף או מלווים סאה בסאה (לעיל פסקה יו"ד קסא,ד) ,אי אפשר לתבוע בבית דין את החזרת
)11ו"יצא השער" ,כלומר שניתן להשיג בקלות הכסף ,אך מי שקיבל את הריבית חייב בכל זאת
את הסחורה במחיר ידוע ,מותר להצמיד את החוב להחזירה כדי לצאת ידי שמים (שו"עורמ"איו"דקסא,ב).
אף כשאין ללווה הסחורה שהחוב מוצמד לה.
זאת מפני שכאילו הסחורה כבר ברשות הלווה, 1010איסור הצמדה .הוצמד חוב לערך כלכלי אחר,
והיא נקנית למלווה מיד (להלכות ריבית ולעניין "מי
שפרע"; ראה מלו"ל ט,א-ה; שו"ע יו"ד קעה,א-ד) ,כשהוא ומתברר במועד הפירעון שהתייקר החוב ,ונמצא
משלם מחיר ידוע זה ,עקב זמינותה הרבה .ומכיוון שהלווה משלם יותר ממה שקיבל בגלל הימצאות
שהקנייה נחשבת מיד ,אין כאן שהיית חוב אצל החוב אצלו עד להתייקרות הדבר שהוצמד אליו
הלווה ,ואם החיטה מתייקרת ,כאילו היא מתייקרת החוב ,יש כאן ריבית (מלו"ל י,ב; י,ו; שו"ע קסב,א;
ברשות המלווה ,ואין כאן ריבית ,כמו ב"יש לו" קסג,א-ב) .לכן ,אסור להצמיד חוב לדבר העשוי
(לעיל פסקה .)12אולם כשפוסקים בחוב (לעיל פסקה להתייקר ,מלבד בתנאים מיוחדים הנזכרים להלן
,)1 1אין היתר זה מועיל ,וההצמדה אסורה ,אם אין
הסחורה ממש ברשות הלווה (מלו"ל י,ו; שו"ע יו"ד (פסקאות .)15-11
קסג,א-ב). 1111דרכי ההצמדה .כשרוצים להצמיד חוב לערך
אין לו ולא השער יצא יש לו מסוים ,למשל לערך החיטה ,יש שלוש דרכים
יצא השער אפשריות לעשות זאת .לכל דרך יש תנאים שבהם
היא מותרת ותנאים בהם היא אסורה .האחת –
סאה בסאה מותר מותר אסור שההלוואה ניתנת בחיטה ומוחזרת בחיטה באותה
כמות ,הנקרא "סאה בסאה" (להלן פסקה ;)36השניה
אסור מותר מותר פסיקה על – שההלוואה ניתנת בכסף על מנת לקבל חיטה לפי
הפירות שוויה ביום ההלוואה ,שהיא בעצם קניית חיטה
במחיר מסוים בתשלום מראש ,הנקרא "פסיקה על
פסיקה בחוב מותר אסור אסור הפירות" (להלן פסקה ;)22השלישית – המרת הלוואה
רגילה להלוואת חיטה ,כלומר הצמדת חוב קיים
1414קביעת זמן לפירעון בהצמדה בהיתר .יסוד לערך החיטה ביום ההמרה/הצמדה ,הנקרא "פסיקה
בחוב" (להלן פסקה .)34ישנם שני תנאים שבהתקיים
ההיתר בהצמדה (באחת מן הדרכים הנזכרים לעיל פסקה אחד מהם ניתן להצמיד חוב לערך מסוים :האחד –
)1 1כש"יש לו" או ש"יצא השער" ,הוא שאין כאן "יש לו" (להלן פסקה ;)1 2והשני – "יצא השער" (להלן
שהיית חוב אלא קנייה מידית (לעיל פסקאות .)1 3-12 פסקה )13ומייד יתבאר איזה תנאי מועיל לאיזו דרך.
אך אם נקבע מועד לפירעון החוב ,הדבר דומה בכל
זאת להלוואה .לכן ,לדעת הרמב"ם ,גם כשהותרה
הצמדה לפי אחת מדרכי ההיתר הנזכרות לעיל,
אסור לקבוע זמן לפירעון החוב המוצמד (מלו"ל
