Page 1055 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 1055

‫‪1033‬‬  ‫תוחתפמו םיחפסנ‪      ‬תיריב תוכלה לש ישעמ כוםיס	‬   ‫	‬

‫אלא בתנאים שמותר להצמיד בהם את החוב (לעיל‬                               ‫איסור ריבית בשכירות נכס‬
                                 ‫פסקאות ‪.)‎15-1‎ 0‬‬
                                                        ‫‪2424‬מועדים שונים לתשלום במהלך השכירות‪.‬‬
                 ‫איסור ריבית בשכר עבודה‬
                                                        ‫כאמור לעיל (פסקה ‪ ,)‎5‬בשכירות נכס‪ ,‬מותר להציע‬
‫‪3030‬שכר עבודה‪ .‬כאמור (לעיל פסקה ‪ ,)5‎‬בשכר עבודה‬         ‫מחיר מוזל לתשלום בתחילת השכירות‪ ,‬ומחיר גבוה‬
                                                        ‫יותר לתשלום מדי חודש בחודשו במהלך השכירות‪,‬‬
‫ומשכורת‪ ,‬כל מועד מוסכם לתשלום במהלך תקופת‬               ‫או גבוה עוד יותר לתשלום בסוף השכירות‪ ,‬ואין‬
‫העבודה‪ ,‬נחשב לתשלום בזמן קבלת התמורה‪ ,‬ואין‬              ‫הדבר בגדר תשלום תמורת הימצאות כספו של זה‬
‫זה בגדר שהיית החוב‪ .‬לכן‪ ,‬מותר אפילו לנקוב בשני‬          ‫אצל זה‪ ,‬מפני שהתשלום וקבלת התמורה באים‬
‫מחירים‪ ,‬אחד לתשלום מדי יום ביומו ואחד גבוה‬
‫ממנו לתשלום בתום תקופת העבודה‪ ,‬או פחות ממנו‬                                 ‫כאחת (מלו"ל ז‪,‬ח; שו"ע קעו‪,‬ו)‪.‬‬

  ‫לתשלום עם תחילתה (מלו"ל ז‪,‬יב; שו"ע יו"ד קעו‪,‬ו)‪.‬‬       ‫‪2525‬תשלום לפני תחילת השכירות בקרקע‪.‬‬

‫‪3131‬אסור לשלם שכר נמוך מן המקובל בשוק לפני‬              ‫בהשכרת נכסי דלא ניידי בתשלום לפני תחילת‬
‫תחילת העבודה‪ ,‬מכיוון שהתשלום ששולם לפני‬                 ‫השכירות‪ ,‬מכיון שהתשלום מקנה לשוכר את זכות‬
‫תחילת העבודה הוא בגדר הלוואה של המעסיק‬                  ‫השכירות והמשכיר אינו יכול לחזור בו‪ ,‬הדבר נחשב‬
‫לעובד עד תחילת העבודה‪ ,‬וההנחה שהפועל נותן‬               ‫לקבלת תמורה בזמן התשלום‪ ,‬ואין כאן תוספת‬
‫ממשכורתו למעביד עבור התשלום מראש היא בגדר‬               ‫תמורת הימצאות כספו של השוכר בידי המשכיר‬
                                                        ‫בתורת הלוואה‪ ,‬ולכן מותר לתת הנחה תמורת‬
              ‫ריבית (מלו"ל ז‪,‬י‪-‬יב; שו"ע יו"ד קעו‪,‬ח)‪.‬‬
                                                           ‫התשלום מראש (ט"ז יו"ד קעו‪,‬ז; נקודות הכסף שם)‪.‬‬
‫‪3232‬אסור להסכים על תשלום מאוחר גבוה יותר לאחר‬
‫סיום העבודה‪ ,‬מפני שדחיית התשלום מסיום‬                   ‫‪2626‬תשלום לפני תחילת השכירות במיטלטלין‪.‬‬
‫העבודה עד התשלום בפועל היא בגדר הלוואה‬
‫שהעובד מלווה למעסיק‪ ,‬והתוספת לשכרו היא‬                  ‫אסור לתת הנחה עבור תשלום לפני תחילת‬
                                                        ‫השכירות במיטלטלין‪ ,‬שבה כל צד יכול לחזור בו‬
          ‫בגדר ריבית (מלו"ל ח‪,‬ז; שו"ע יו"ד קעג‪,‬יב)‪.‬‬     ‫לאחר התשלום עד תחילת השכירות‪ ,‬אם לא עשו‬
                                                        ‫פעולת קניין‪ .‬מפני שהתשלום הוא בגדר הלוואה עד‬
‫‪3333‬הצמדת שכר עבודה‪ .‬כשמותר לייקר שכר‬                   ‫תחילת תקופת השכירות‪ ,‬וההנחה היא בגדר ריבית‬
                                                        ‫על התשלום מראש (ראה ט"ז יו"ד קעו‪,‬ז; נקודות הכסף‬
‫עבודה (לעיל פסקה ‪ ,)‎30‬מותר להצמיד את השכר‬              ‫שם)‪ .‬הוא הדין והוא הטעם בשכירות בקרקע‪ ,‬אם‬
‫למדד המחירים לצרכן או לשער הדולר וכדומה‪.‬‬                ‫התנו השוכר והמשכיר שכל צד יכול לחזור בו מן‬
‫כשאסור לייקר את השכר (לעיל פסקה ‪ ,)3‎ 2‬אסור גם‬
‫להצמידו‪ ,‬מלבד בתנאים שמותר להצמיד את החוב‬                            ‫העסקה עד תחילת תקופת השכירות‪.‬‬

                            ‫(לעיל פסקאות ‪.)‎15-1‎ 0‬‬     ‫‪2727‬תשלום לאחר תום השכירות‪ .‬אסור לצדדים‬

                                   ‫המרת חוב‬             ‫להסכים על תשלום גבוה יותר מן המקובל‪ ,‬אם‬
                                                        ‫הוא משולם לאחר תום השכירות‪ .‬מפני שהשכירות‬
‫‪3434‬המרת חוב כספי בחוב סחורה‪ .‬אם המוכר‬                  ‫נעשית כהלוואה של המשכיר לשוכר מתום תקופת‬
                                                        ‫השכירות עד לתשלום‪ ,‬והתוספת על התשלום‬
‫חייב כסף לקונה‪ ,‬והקונה רוצה שייחשב כאילו‬                ‫המקובל היא בגדר ריבית (ראה שו"ע יו"ד קעג‪,‬יב;‬
‫הזמין סחורה מסוימת בשווי החוב‪ ,‬והמוכר יהיה‬
‫חייב לו סחורה בשווי הכספי שהיה חייב לו‪ ,‬הדבר‬                                       ‫שו"ע ורמ"א יו"ד קעו‪,‬ו)‪.‬‬
‫הוא בגדר הצמדת חוב האסורה (לעיל פסקאות‬
‫‪ .)1‎ 1-1‎ 0‬כאמור לעיל (לעיל פסקה ‪ 1‎ 2‬וסוף פסקה ‪,)‎13‬‬  ‫‪2828‬איחור בתשלום מן המועד שהוסכם עליו‪.‬‬
‫מותרת הצמדה מעין זו של חוב קיים דווקא בהיתר‬
‫"יש לו"‪ ,‬אך לא בהיתר "יצא השער"‪ .‬זאת‪ ,‬בניגוד‬            ‫אם נקבעו בחוזה הסכום ומועד התשלום‪ ,‬אסור‬
‫לשתי דרכי ההצמדה האחרות (לעיל פסקה ‪ )‎11‬שנוצר‬           ‫להוסיף על הסכום בתמורה לדחיית התשלום (רמ"א‬
‫בהן חוב חדש‪ ,‬ומותר גם להצמיד בהיתר "יצא‬                 ‫יו"ד קעו‪,‬ו)‪ .‬לדעת קצת מן הפוסקים‪ ,‬התוספת אסורה‬
‫השער" (לעיל פסקה ‪ .)1‎ 3‬הצמדת הלוואה קיימת‬              ‫מן התורה‪ ,‬אם נקבעה לאחר קביעת המועד המקורי‬
‫קרובה לאיסור ריבית מן התורה שנאמר בהלוואה‪,‬‬              ‫לתשלום (עיין ט"ז שם ח; נקודות הכסף שם; לעיל פסקה ‪.)‎7‬‬
‫ולכן היא חמורה מיצירת הלוואה צמודה מתחילה‪,‬‬
‫שיש לראותה כקנייה ולא כהלוואה‪ .‬כמו כן‪ ,‬כשניתן‬           ‫‪2929‬הצמדת דמי שכירות‪ .‬כשמותר לייקר את‬
‫כסף לפי שער השוק‪ ,‬ניתן להשיג את הסחורה בכסף‬
‫זה מיד‪ ,‬מה שאינו כן כשיש חוב בלבד‪ ,‬ולא ברור‬             ‫השכירות (לעיל פסקאות ‪ ,)‎25-‎24‬מותר גם להצמיד את‬
                                                        ‫התשלום למדד המחירים לצרכן או לשער הדולר‬
                                                        ‫וכדומה‪ .‬כשאסור לייקר את דמי השכירות (לעיל‬
                                                        ‫פסקאות ‪ ,)‎28-‎26‬אסור להצמיד את דמי השכירות‬
   1050   1051   1052   1053   1054   1055   1056   1057   1058   1059   1060