Page 1009 - משנה תורה -הרמב"ם - כרך ד
P. 1009
םיטפוש רפס תומחלמו םיכלמ תוכלה פרק ז 987
ח ַהַּמ ֲח ִזיר ֶאת ְּגרּוָׁשתֹוְ ,ו ַהְּמ ָאֵרס ִאׁ ָּשה ָה ֲאסּוָרה לֹוְּ ,כגֹון ח ִאׁ ָּשה ָה ֲאסּוָרה לֹו – שאסור לו
לשאת אותה ,אבל הקידושין תופסים
בה ,והיא נחשבת אשתו .ומדובר ַא ְל ָמ ָנה ְלכֹ ֵהן ָּגדֹולְּ ,גרּוָׁשה ַו ֲחלּו ָצה ְל ֹכ ֵהן ֶה ְדיֹוטַ ,מ ְמ ֶז ֶרת
בשאסורה לו רק באיסור לא תעשה ּו ְנ ִתי ָנה ְל ִיְׂשָר ֵאל ּו ַבת ִיְׂשָר ֵאל ְל ַמ ְמ ֵזר ּו ְל ָנ ִתין – ֵאינֹו חֹו ֵזר.
בלא כרתֲ .חלּו ָצה – אלמנה שאחי עזרה במאמץ המלחמה
בעלה סירב לייבם אותה ,וחלצה נעלו
מעל רגלו כאות ביזיון לו על שלא ט ָּכל ֵאּלּו ֶׁשחֹו ְזִרין ֵמ ֶעְר ֵכי ַהִּמ ְל ָח ָמה ְּכֶׁשּׁשֹו ְמ ִעין ֶאת ִּד ְבֵרי
ַהּ ֹכ ֵהן – חֹו ְז ִרין ּו ְמ ַסְּפ ִקין ַמ ִים ּו ָמזֹון ְל ַא ְנֵׁשי ַהָּצ ָבאּ ,ו ְמ ַתְּק ִנין ייבם אותה .והחלוצה אסורה לכהן
מתקנת חכמים ,מפני שהיא נחשבת
כגרושה (אישות א,ז; איסורי ביאה יז,ז)ְ .ל ֹכ ֵהן ֶאת ַה ְּדָר ִכים.
ֶה ְדיֹוט – כהן רגיל ,שאינו כהן גדול. י ְו ֵאּלּו ֶׁש ֵאין יֹו ְצ ִאין ְל ֶעְר ֵכי ַהִּמ ְל ָח ָמה ָּכל ִע ָּקרְ ,ו ֵאין
ַמ ְמ ֶז ֶרת – מי שנולדה מביאה אסורה על
אישה האסורה בעריות חוץ מן הנידה ַמ ְטִרי ִחין אֹו ָתם ְלׁשּום ָּד ָבר ָּבעֹו ָלםַ :הּבֹו ֶנה ַּב ִית ַו ֲח ָנכֹו,
ְו ַהּנֹוֵׂשא ֲארּו ָסתֹו אֹו ֶׁש ִּיֵּבםּ ,ו ִמי ֶׁש ִחֵּלל ֶאת ַּכ ְרמֹו – ֵאין (איסורי ביאה טו,א)ְ .נ ִתי ָנה – מן הגבעונים
(משבעת העמים) שהתגיירו בזמן
יהושע ,ונעשו חוטבי עצים ושואבי יֹו ְצ ִאין ַעד ּ ֹתם ָׁש ָנהֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרָ " :נ ִקי ִי ְה ֶיה ְל ֵביתֹו ָׁש ָנה ֶא ָחת,
מים לעבודת המקדש (איסורי ביאה ְוִׂשַּמח ֶאת ִאְׁשּתֹו" (דברים כד,ה) – ִמִּפי ַה ַּקָּב ָלה ָל ְמדּו ֶׁש ִּי ְה ֶיה ָנ ִקי
יב,כב‑כד) .מתקנת חכמים ,הם כממזרים ָׁש ָנה ֵּבין ַלַּב ִית ֶׁש ָּק ָנה ֵּבין ָל ִאׁ ָּשה ֶׁשָּנָׂשא ֵּבין ַלֶּכֶרם ֶׁש ִה ְת ִחיל
(אישות א,ז) .הערה :מן ההלכות הללו (וכן ֶל ֱאכֹל ִּפְריֹו.
להלן י ,שלא נזכר פטור גורף אחר; ולהלן ח,ד),
עולה בבירור שהכהנים אינם פטורים יא ָּכל ַהׁ ָּש ָנה ֻּכָּלּה ֵאין ְמ ַסֵּפק ַמ ִים ּו ָמזֹוןְ ,וֹלא ְמ ַת ֵּקן ֶּדֶרְך,
מלצאת למלחמה ,אף למלחמת רשות
(וכל שכן הלוויים ,וכל שכן למלחמת ְוֹלא ׁשֹו ֵמר ַּבחֹו ָמהְ ,וֹלא נֹו ֵתן ְל ַפ ֵּסי ָה ִעירְ ,וֹלא ַי ֲעבֹר ָע ָליו
ׁשּום ָּד ָברֶׁ ,שֶּנ ֱא ַמרֹ" :לא ֵי ֵצא ַּבָּצ ָבאְ ,וֹלא ַי ֲעבֹר ָע ָליו ְל ָכל מצוה) .ודברי רבנו ,שהלוויים "הובדלו
מדרכי העולם ,לא עורכים מלחמה
כשאר ישראל ,ולא נוחלין( "...שמיטה ָּד ָבר" (שם כד,ה) – ַל ֲעבֹר ָע ָליו ִּבְׁש ֵני ָלא ִויןֹ ,לא ְל ָצ ְר ֵכי ָה ִעיר
ויובל יג,יב) ,משמעם שאינם נלחמים כמו ְוֹלא ְל ָצְר ֵכי ַהְּגדּוד.
מטרת שאר ישראל ,כדי לזכות בנחלה, יב ָּב ָנה ַּב ִית ְו ִהְׂשִּכירֹו ַל ֲא ֵחִרים ְו ִה ְק ִּדים לֹו ְׂש ָכרֹו – ֲהֵרי ֶזה
ובנוסף כל שבט יכול לצאת למלחמה
ְּכ ִמי ֶׁש ֲח ָנכֹוָ .נ ַתן לֹו ְׂש ָכרֹו ְל ַא ַחר ְׁש ֵנים ָעָׂשר חֹ ֶדׁש – ֲה ֵרי הּוא פרטית ולכבוש שטחים לעצמו (תרומות
א,ב) ,ואילו הם יוצאים למלחמה של
כלל העם (ראה י'; הרב קוק ,שבת הארץ; ְּכ ִמי ֶׁשֹּלא ֲח ָנכֹו ַעד ַע ָּתה.
רד"ק שמואל-ב כג,כ). יג ָּב ָנה ַּב ִית ְו ָנ ַתן ּבֹו ֲח ָפ ָציו ְו ָנ ַעל ֲע ֵלי ֶהםִ :אם ָה ָיה ָצִריְך
י ֶׁשֶּנ ֱא ַמרִּ" :כי ִי ַּקח ִאיׁש ִאׁ ָּשה ֲח ָדָׁשה ִלָּב ֵטל ַעל ְׁש ִמיָר ָתם – ֲהֵרי ֶזה ְּכ ִמי ֶׁש ֲח ָנכֹו ְו ִה ְת ִחיל ֵליֵׁשב
ֹלא ֵי ֵצא ַּבָּצ ָבא ְוֹלא ַי ֲעבֹר ָע ָליו ְל ָכל ָּד ָבר, ּבֹו; ְו ִאם ֵאי ָנם ְצִרי ִכין ֵליֵׁשב ּו ְלָׁש ְמָרם – ֲהֵרי ֶזה ְּכ ִמי ֶׁשֹּלא
ָנ ִקי [פנוי] ִי ְה ֶיה ְל ֵביתֹו ָׁש ָנה ֶא ָחתְ ,וִׂשַּמח
ֶאת ִאְׁשּתֹו ֲאֶׁשר ָל ָקח"ִ .מִּפי ַה ַּקָּב ָלה – ֲח ָנכֹו .יד ְו ָכל ַהּבֹו ֶנה ַּב ִית אֹו נֹו ֵט ַע ֶּכֶרם ְּבחּו ָצה ָל ָאֶרץ –
כפי הפירוש שנתקבל במסורת שבעל ֵאינֹו חֹו ֵזר ֲע ֵלי ֶהם.
פה איש מפי איש עד משה רבנו (ק').
יא ַּפ ֵּסי ָה ִעיר – עמודים או לוחות גדולים ששמים על שערי העיר (ר' תנחום)ְ .וֹלא ַי ֲעבֹר ָע ָליו ׁשּום ָּד ָבר – "נפטור אותו
במשך השנה מחובות הגורמים להיעדרו מביתו ...ודע שגם החתן עצמו מוזהר שלא לצאת מביתו ,כלומר למסע ,כל
השנה" (סה"מ ל"ת שיא).
יב ְו ִה ְק ִּדים לֹו ְׂש ָכרֹו – שילם לו השוכר את דמי השכירות מראש.
יג ִלָּב ֵטל ַעל ְׁש ִמיָר ָתם – שאם לא היה לו בית להניחם ,היה צריך להיבטל מעבודתו כדי לשמור עליהם.
